שיחה רש"י • "וישאוהו במוט בשנים"

מדוע יהושע וכלב לא לקחו כלום ועברו על ציווי משה רבינו "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ"?! האם הם קיימו את השליחות? מדוע רש"י בחומש מפרש "שני מוטות" וברש"י בגמרא מפרש שהיו ארבעה מוטות?! מדוע נגזר על דור המדבר למות, הרי הם חזרו בתשובה!! • צפו בהתוועדות קודש של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א במוצש"ק פ' שלח תשל"ח • 

 ועוד שאלות: מדוע לאותו ענין בגמרא רש"י נצרך להסבר ארוך, ובחומש, משמיט את כל ההסבר? מדוע רש"י בוחר דווקא הסבר זה ולא הסברים יותר פשוטים שנמצאים במדרשים? ומדוע רש"י משנה כאן מההסבר שלו בגמרא? על פי רש"י, הושע וכלב "לא נטלו כלום". איך הם העיזו לעשות הפוך מדברי משה "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ"?! מדוע נגזרה גזרה על דור המדבר, הרי הם חזרו בתשובה ואמרו "הננו ועלינו?! ועוד.

 ביאור נפלא של הרבי שליט"א מלך המשיח על פירוש רש"י על פסוק "וישאוהו במוט בשנים" ועל כללות ענין המרגלים בפרשת שלח, מתוך הקלטה של התוועדות מוצאי שבת שלח תשל"ח (1978) בבית מדרשו, מרכז חב"ד העולמי, 770 ברוקלין ניו יורק.

מדוע יהושע וכלב לא שמעו לציווי משה "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ"? האם האם יהושע וכלב מילאו את שליחות משה כאשר הם עשו הפוך מהציווי ולא נטלו פירות?! (והאם שאר עשרת המרגלים מילאו את השליחות כאשר הם עשו בדיוק כמו שמשה רבינו אמר?) מדוע כל עם ישראל נענש להיות במדבר עוד ארבעים שנה, הרי לכאורה, האשמים היו רק המרגלים, והם מתו במיתה משונה, ואם כן, אחרי שהמרגלים נענשו, ועם ישראל כבר חזר בתשובה ואמרו "הבה נעלה", נענשו גם כל עם ישראל בעונש חמור כל כך למות כולם במדבר, ומדוע נהרגו ע"י העמלקים? מדוע רש"י בוחר מתוך פירושי חז"ל להביא דווקא גירסה זו, כאשר ישנם פירושי חז"ל שאומרים שגם יהושע וכלב נשאו פירות?! והרי גירסת רש"י (שני מוטות) בחומש, לא מתאימה למה שכתוב בגמרא (ארבעה מוטות), ומה מכריח את רש"י כאן לפרש אחרת ממה שהוא עצמו מפרש בגמרא, והרי לפי מה שנראה בפשטות, הגמרא היא המקור לפירושו, מדוע רש"י משנה כאן מהפירוש שלו עצמו בגמרא?!

התשובות לכל השאלות האלו ולעוד דיוקים בפירוש רש"י ובפסוקים, נאמרו ע"י הרבי שליט"א מלך המשיח בהתוועדות מוצאי שבת פ' שלח.

בשנת תשנ"ט יצא לאור בליקו"ש חלק ל"ח ובו הליקוט הנ"ל, בקיצור ובאופן למדני. אבל שם חסרים כמה ענינים שנאמרו בסוף ובמסקנה, והעיקר, הרגש ההתפעלות ששומעים את הדברים מהרבי שליט"א מלך המשיח. 

= = = = 

 תמליל התרגום: 

השאלות בפירוש רש"י

 "כרגיל, בכל התוועדות שקשורה עם שבת נהוג ללמוד פסוק בפרשת השבוע עם פירוש רש"י עם הדיוקים שבזה, ועל דרך זה גם בהערות של האבא על הזוהר מפרשת השבוע, ובנוסף גם בפרקי אבות ש"יש נוהגים ללמוד בכל שבתות הקיץ", בפרק שקוראים בשבת זו. ועל פי זה בפרשת שלח, בפרק י"ג, פסוק כ"ג, יש פירוש רש"י שלומדים בפשטות, ועוד בפרט שרש"י מעתיק את לשון הגמרא, ואם משהו לא מובן אפשר להסתכל בגמרא; אבל, כשיודעים את הכלל שרש"י מפרש "פשוטו של מקרא ", ולומד זאת עם ילד שמתחיל ללמוד מקרא עוד לפני שהוא "בן עשר למשנה" ו"בן חמש עשרה לגמרא".

במילא, הילד לא יודע להסתכל בגמרא, וחייבים לומר שרש"י בפירושו נותן את כל ההבנה על דרך הפשט, והילד לומד המקרא אינו צריך לחפש בעוד ספרים, ועל אחת כמה וכמה שאינו צריך להסתכל בגמרא, כי בסדר הלימוד בזמנים ההם, הגיע לגמרא רק בגיל חמש עשרה, ו"מקרא" החלו ללמוד בגיל חמש.

כאשר רש"י מעתיק מהפסוק "וישאוהו במוט בשנים", עומד רש"י על השאלה שנשאלת בפשטות: היות שכתוב "וישאוהו במוט" – במקל, זה מובן מאליו, עד שרש"י אומר בתמיהה "איני יודע שהוא בשנים"!? כי הרי ברור שכאשר נושאים דבר על מקל, נושאים זאת שני אנשים, שכל אחד מהם אוחז בקצה המוט - המטה! ואם כך, "מה תלמוד לומר" מדוע הפסוק צריך לפרט שזה "בשנים ", אלא המילה "בשנים" מתייחסת ל"במוט "; היה אפשר ללמוד שהיה מוט אחד, והכוונה שהיו "שנים" - שני מוטות. אומר רש"י "הא כיצד ", איך היה אופן הנשיאה עם שני המוטות?

"שמונה נטלו אשכול ", שמונה לקחו את שני המוטות, ולכאורה, על פי זה היו צריכים להיות ארבעה אנשים, כי לשני מוטות יש להם ארבעה קצוות, ורש"י אומר - לא, "שמונה נטלו אשכול"! שלא היו שני מוטות, אלא ארבעה מוטות, - מתחת לשני המוטות היו עוד שני מוטות, שהיו מונחים לרוחבם, במילא היו שמונה קצוות, כי זה היה משא כבד שארבעה אנשים לא יכול להרים ולשאת, לכן הניחו מתחת לשני המוטות, ונהיו ארבעה מוטות, ולארבעה המוטות יש שמונה קצוות, ולכן "שמונה נטלו אשכול".

אחרי זה כתוב "אחד נטל תאנה ", כתוב אחרי זה שהם לקחו גם "מן הרימונים ומן התאנים ", אומר רש"י שהפשט בזה הוא, שרק אחד לקח תאנה אחת, אחד לקח רימון, כך שביחד היו עשרה אנשים. ועל השאלה שהיו י"ב שלוחים, שנים עשר מרגלים, אומר רש"י שזה מכריח לומר, ששניים היו לחוד – לא לקחו כלום. איפה מוצאים בפשוטו של מקרא שנים נגד עשרת האחרים, הם יהושע וכלב. ש"אלו לא נטלו כלום". מדוע הם לא לקחו? כי אלו שכן לקחו כוונתם היתה להוציא דיבה, הם לקחו פירות בכוונה בלתי רצויה, והשנים שלא רצו לקחת חלק בזה, לא נטלו כלום. עד כאן פירוש רש"י.

וכאן מיד עולה השאלה הראשונה: רש"י מפרש "בשני מוטות" – רק שני מקלות, כאשר הגמרא מסבירה שהיו ארבעה מוטות אומרת "אמר ר' יצחק טרטונא וטרטונא דטרטונא", ורשי מפרש שם באריכות, כי צריך ביאור נוסף להבנה שתחת שני המקלות היו עוד שנים. ואת הביאור הזה רש"י בחומש בכלל לא מביא!

ומה אם בגמרא צריך ביאור, אעפ"י שהגמרא היא בשביל "בן חמש עשרה" אז על אחת כמה וכמה שצריך ביאור עבור "בן חמש למקרא", ורש"י משמיט את ביאור הגמרא! וביאור הגמרא עצמו אינו "חלק"! עד שרש"י שם צריך להסביר באריכות גדולה את דעת ר' יצחק איך היו ארבעת המקלות. וה"תוספות" מפרשים באופן אחר, ו"אחרונים" מפרשים באופן אחר! ורש"י מתעלם מכל העניין ואומר בפירוש "שני מוטות" שנים ולא ארבעה, ואחרי זה אומר - "הא כיצד, שמונה נטלו אשכול"?! שאלה שניה היא, שרש"י אומר "אחד נטל תאנה ואחד רימון" במילא, יש לרש"י עצמו שאלה מה עם עוד שני מרגלים, ועל זה הוא עונה: יהושע וכלב לא נטלו כלום.

לכאורה בפשוטו של מקרא, מדוע צריך לומר כאן- לפני המחלוקת עם יהושע וכלב שמובאת אחר כך? הרי אפשר לומר "שמונה נטלו אשכול ", "שנים נטלו רימון ושנים נטלו תאנה"! ובזה עצמו, רש"י מהפך סדר הפסוק! בפסוק כתוב מן הרימונים ומן התאנים, רש"י אומר "אחד נטל תאנה" ואחרי זה "אחד רימון"! הפוך מהסדר בפסוק, קודם רימון ואחרי זה תאנה! אחרי זה כתוב שיהושע וכלב לא נשאו כלום כי הם פחדו מהתוצאות, אבל אצל הבן חמש למקרא נהיית שאלה עצומה! הרי משה רבינו אמר, לכל אחד מהשלוחים! ויהושע וכלב הם בכלל זה! משה אמר להם בשעה ששלח אותם: "והתחזקתם ולקחם מפרי הארץ"! ליהושע וכלב היה ציווי ממשה רבינו! שהם יקחו מפרי הארץ! ואם בגלל שהם חששו שלשאר המרגלים יש כוונה בלתי רצויה, אבל שבגלל זה הם לא יקיימו את שליחות משה רבינו!? ש"התחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" משה רבינו התכוון בשווה לכולם, לכל אחד משנים עשר המרגלים!

השאלה מתחזקת עוד יותר כשמתבוננים במפרשים נוספים על העניין. מפרש כזה נמצא ב"ירושלמי ", ומובא ", גם ב"תוספות" על הסוגיא בגמרא. בתלמוד ירושלמי כתוב, שלדעת רבי ישמעאל, שנים עשר המרגלים "שמונה נטלו אשכול, ושנים רימונים, ושנים תאנים"! כל השנים עשר לקחו פירות! במילא אין שום שאלה, וכולם קיימו שליחות משה רבינו! ה"ירושלמי" מביא דעה שניה, מרבי עקיבא, שכל מרגל הלך עם עוד אחד, והיו עשרים וארבעה מרגלים. אבל גם הוא מפרש ששה עשר לקחו את האשכול, ארבעה לקחו תאנים וארבעה לקחו רימונים! כל העשרים וארבעה לקחו פירות! במילא לרש"י היתה אפשרות לפרש כמו הירושלמי, בלי להיכנס לשאלה שיהושע וכלב לא מילאו את שליחות משה!

אחרי זה מובא ב"ילקוט" פירוש, וזה עוד יותר "חלק" ופשוט! ה"ילקוט" אומר ש"במוט בשנים" זה בפשטות - שני אנשים! ואחר כך "חמישה נטלו רימונים, וחמישה נטלו תאנים"! לפי ה"ילקוט" כל השנים עשר לקחו פירות, וגם בפשטות "במוט בשנים" זה באמת רק מוט אחד, שבמילא לקחו אותו שני אנשים, כמו )ששואלים מפרשי רש"י(, וכמו שאומר רש"י בפשטות שהיות וכתוב "וישאוהו במוט" זה בוודאי "בשנים ", כמו שהבן חמש למקרא רואה בפשטות, וכך מובא ברא"ם, ו"אליהו מזרחי ", ש"איש הכפרי (דווקא) נושא במוט באחד"! וכפי שמסתבר לומר שהענף - הזמורה, שעליה תלוי האשכול, אז שמים את הענף על מקל, ואחד יכול לשאת את זה! ועל דרך זה ישנם עוד כמה דיוקים, וכפי שיתבאר לקמן.

תחילת הביאור:

בנוגע לפירוש רש"י שמפרש כאן "וישאוהו במוט איני יודע שהוא בשנים"?! כי יכול להיות שישא במוט רק אדם אחד כמוזכר קודם, כמו שאומר ,"פירוש "המזרחי", ודיוק רש"י כאן, שרש"י מעתיק ."וישאוהו במוט" וישאוהו - לשון רבים, ,במילא מובן .שבמוט הזה אחזו שנים. אבל על פי זה יש דוחק :בפירוש הכתוב כי לגבי "מן הרימונים ומן התאנים" לא כתוב במה נשאו אותם. לפי זה, צריך לפרש ש"וישאוהו" הולך גם על הרימונים והתאנים. אבל לפי הפירוש ש"וישאוהו" הולך רק על האשכול, וישאו-הו שזה קיצור למילים ,וישאו – אותו, ואז לא צריך לפרש ש"וישאוהו במוט בשנים" זה מאמר המוסגר, ו"מן הרימונים ומן התאנים" בסוף הפסוק מתייחס לתחילת הפסוק שכתוב "ויכרתו ,"משם זמורה ואשכול ענבים אחד, "ומן הרימונים ומן התאנים", שגם את זה כרתו; ובאמצע, במאמר המוסגר כתוב מה עשו עם האשכול - לא כמו הרימונים והתאנים שנשאו ,אותם בלי מוט, אלא "וישאוהו במוט בשנים". אבל אין צורך ,להגיע לדיוק זה כי הנשיאה במוט מובאת בנוגע להלכה.

במסכת ביצה, שם כתוב שביום טוב אסור לשאת במוט ובמיטה היות וזה אופן נשיאה כמו ביום חול, ורש"י מפרש מדוע זה כך - כי במוט נושאים שנים. רואים מכאן שזה דרך הרגיל. אמנם לפעמים רואים שכפרי, עני אין לו אפשרות ,לשכור עוד מישהו שיעזור לו. אין לו במה לשלם, ואין לו ברירה ,אבל על דרך הרגיל, נשיאה במוט, אומר רש"י שכאשר כתוב סתם נשיאה במוט, זה ע"י שני אנשים שכל אחד מהם אוחז בקצה אחר. ואז זה בפשטות מובן, "איני יודע שהוא בשנים"?

נשארה אבל השאלה השניה וגם הדיוק מדוע רש"י מעתיק "גם את המילים "הא כיצד"? רש"י היה צריך לומר "מה תלמוד לומר ,"בשנים – שני מוטות שמונה נטלו אשכולוכו'?", מדוע רש"י מוסיף "הא כיצד", אלא שזה מתורץ על פי האמור: היות והיו רק שני מוטות, במילא יוצא, שרק ארבעה אנשים נשאו את המוט, ולכן רש"י צריך להעתיק את המילים "הא כיצד" - שזה לא היה בפשטות, אלא שהיה אופן ,נשיאה מיוחד, שהיו ארבעה קצוות, אבל בארבעת הקצוות "שמונה נטלו אשכול" שבכל קצה היו שנים.

אבל עדיין נשארת ,השאלה: הרי בגמרא כתוב באריכות שהיו ארבעה מוטות. אז בגמרא, שלומדים בדרך ,הדרש והרמז וההלכה, אפשר לומר שהיו ארבעה מוטות, אבל בפשוטו של מקרא, שהפסוק אומר בפירוש "במוט בשנים" זה "תלמוד לומר" שזה שני מוטות! יותר משני מקלות לא היו! אז איך מסתדר שהיו שמונה אנשים על שני קצוות?!

ה"בן חמש למקרא" לא צריך על זה שום ביאורים, הוא רואה שבשעה שמרימים ,משא, על מקל אחד או שנים, אז אם המשא הוא קל, אז על כל קצה עומד רק אדם אחד. ואם המשא כבד, אז על כל קצה יש שנים,שלושה ארבעה אנשים לפי הכובד! אצלו זה לא חידוש! אבל בלשון הפסוק כתוב רק "במוט בשנים" ,היו אך ורק שני מוטות, ורש"י צריך להסביר איך היתה הנשיאה בשני המוטות! ואם על כל קצה היה רק איש אחד, יוצא שאת האשכול נטלו ארבעה, ואז צריך לפרש ש"ומן הרימונים ומן ,התאנים" לקחו ששה אנשים שנשארו לרימונים ולתאנים!

ועל זה אומר רש"י – לא! "הא כיצד - שמונה נטלו אשכול"!, "ומן הרימונים ומן התאנים", - כל אחד מהם לקחו אחד. ומדוע לא רוצה רש"י להביא פירוש זה, או כמו בירושלמי שכל השנים עשר לקחו, וכפי שכתוב ב"ילקוט" ש"חמישה נטלו רימונים וחמישה נטלו תאנים", כי אז זה סותר לפסוק שלא כותב כמה נטלו רימונים וכמה נטלו תאנים!

אם בפסוק לא היה כתוב כלום על מספר האנשים שלקחו, היה אפשר ללמוד איך שרוצים, ולומר שלפי הפסוק לא חשוב לדעת כמה. אבל היות שבפסוק מודגש שהיה אשכול אחד, שזו לכאורה מילה מיותרת; היה מספיק לכתוב "בזמורה" – "אשכול ענבים", וגם אם לא היה כתוב "אחד" היה מובן בפשטות "אשכול" – לשון יחיד, אבל היות שהפסוק כאן מדגיש "אחד", יתור מילה זו בפשוטו של מקרא - זה גילוי על כל הענינים שבפסוק! שכל ענין היה אחד! הזמורה שכרתו, וגם "מן הרימונים" היתה רק אחד! אם היו חמישה, היה צריך לכתוב בפסוק "אשכול ענבים אחד, חמשה רימונים, וחמשה תאנים"! וזה לא כתוב בפסוק. לפי פשוטו של מקרא, רש"י ,עונה בפשטות מדוע באשכול ענבים כתוב אחד, אפילו שבפשטות מובן ,שכתוב "אשכול" לשון יחיד זה אחד ,אחרת היה כתוב בלשון רבים; אלא שהמילה "אחד" מסבירה שכל הפירות שלקחו היה אחד מכל מין! מהאשכול ענבים היה אחד, רימונים אחד, תאנים אחד!

והיות שכך היה, שבשני המוטות היו השמונה שנטלו, ויוצא שאת ,הרימונים והתאנים רק שנים, ולכן רש"י צריך למצוא הסברה בנוגע ליהושע וכלב.

הגמרא אומרת על זה שתי הסברים. טעם אחד הוא, בגלל ש"חשובים היו". אף על פי שרש"י פירש קודם "כולם ,אנשים", "אנשים מלשון חשיבות", דהיינו, שלכולם היתה חשיבות, אבל ה"בן חמש למקרא" יודע שבחשיבות יש כמה דרגות! בדיוק כמו שיש שרי עשרות, ושרי חמישים, ושרי מאות, ושרי אלפים! ובין המרגלים גופא היתה ליהושע וכלב יותר חשיבות, אבל בפשוטו של מקרא, רש"י לא יכול לקבל הסברה זו!

משה עשה אותך לשליח ,ואמר ליהושע וכלב לקחת פירות!! ויהושע וכלב אומרים שהם לא יקחו, כי הם חשובים מדיי כדי לקיים את שליחות משה?! זה הוא היפך השכל!! היפך פשוטו של מקרא!! לכן רש"י לא יכול להביא תירוץ זה מדוע לא לקחו "מפני שחשובים היו", זה לא ,מתאים לפשטות הדברים, ורש"י נשאר עם התירוץ, שהם לא לקחו .כי ראו שכוונתם שלא לטובה. ,אבל עדיין נשארו הדיוקים .וכפי שיתבאר לקמן בשאר הפרטים.

המשך הביאור:

בנוגע לדיוקים ברש"י שעדיין לא נתבארו, על כל פנים בקיצור, מה שנאמר קודם, ש"אחד נטל תאנה ואחד נטל רימון," והיות שכתוב בפסוק "אחד," זה גילה על הסתום מהמפורש; שבדיוק כמו שאשכול הענבים היה אחד, כך היה גם "מן הרימונים ומן התאנים" היה גם אחד, אבל לבן חמש למקרא יש שאלה - מדוע מקודם לקחו רימונים ואחרי זה תאנים. אומר רש"י שהקושיה היא קושיה, אבל כך היה!! מתי שנטלו, אחד לקח קודם תאנה, ואחרי זה רימון.

בפסוק לא כתוב על הסדר שנטלו, אלא על [=הסדר של] "וישאוהו." כאשר נשאו, קודם נשאו את אשכול הענבים, אחרי זה נשאו את הרימון, אחרי זה נשאו את התאנה. ומהי שאלת הבן חמש למקרא שבגללה צריך להיות הסדר הפוך? כי יש לו זיכרון טוב! הוא עדיין לא מושקע בעניני עולם הזה, במילא, הוא זוכר מה שהוא למד בחומש עם פירוש רש"י! הוא זוכר שבפרשת בראשית כשדובר על חטא עץ הדעת, סופר שם שהיה פרי.

שפרי זה היה "תאוה הוא לעיניים," זה "קורץ" לעיניים "ומתוק למאכל ", עם כל המעלות! ורש"י מפרש שם למה "ויתפרו עלה תאנה," מדוע דווקא תאנה, כי בדבר שנתקלקלו – בו תקנו! היות שנתקלקלו בגלל התאנה שזהו "עץ הדעת תאנה היתה," ולכן "בו תקנו," "ויתפרו עלה תאנה." שהרי בגן עדן היו כל הפירות שבעולם! כך כתוב בחומש בפשטות! ה"בן חמש למקרא" רואה, שכאשר צריך לבחור איזה פירות לקחת, אז מה שבולט ש"תאווה הוא לעיניים" ונאה ומתוק למאכל וכו,' - זה תאנה!

כאשר המרגלים חזרו ורצו להראות "זה פריה," ולקחו קודם רימונים ואחרי זה תאנה, אין זה הסברה בפשטות המקרא! - אומר רש"י אתה צודק!! היות ש"תאווה הוא לעיניים," אז מקודם "אחד נטל תאנה"!! אחרי זה לעשירי לא היה מה לקחת, לא היתה לו ברירה, הוא לקח רימון!! ונשאלת השאלה אז מדוע בפסוק כתוב "מן הרימונים ומן התאנים?" הפסוק מתייחס למילה "וישאוהו," בשעה שנשאו, סדר הנושאים הוא, או שהולכים ממטה למעלה, או מלמעלה למטה. היות שבהתחלה כתוב "ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים וישאוהו במוט," ורש"י אומר "שמונה נטלו אשכול," כלומר שבהתחלה נשאו את הדברים הגדולים, במילא אחרי האשכול צריך לשאת או רימון או תאנה, והבן חמש למקרא יודע שרימון יותר גדול מתאנה!!

במילא במהלך הנשיאה, תחילה היו צריכים לשאת את הרימון, אחרי זה את התאנה! אבל מתי שחתכו את "זה פריה ", מה יותר בולט לעיניים – מה היה ש"נטלו ", אחד נטל תאנה ומיד אחר כך "אחד נטל רימון." וכאן באים לביאור נוסף, שרשי אינו יכול לקבל שחמישה נטלו תאנים וחמישה נטלו תאנים כפי שמובא בילקוט, ועל דרך זה משמע גם בירושלמי, היות שיש עוד פליאה בפסוק. הבן חמש למקרא יודע שבארץ ישראל יש כמה וכמה פירות. או שהוא יודע מה שכתוב על שבעת הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, שבנוסף יש גם "זית שמן ודבש" תמרים וזיתים, נשאלת השאלה, בגלל שהם אמרו "זה פריה" להראות שהפירות משונים, כך יושבי הארץ משונים, אז מדוע הם לקחו רק שלושה פירות אלו?!

מדוע אותו אחד שנשא את האשכול לא לקח גם תמרים, זה לא קושיה. זה היה משא כבד ביותר וההוכחה, ששמונה אנשים היו צריכים לשאת אשכול אחד! וכך גם ש"אחד נטל תאנה ", זה היה משא כזה כבד, שיותר מזה הוא לא יכל לשאת!! והיו רק עשרה, כי השאר, יהושע וכלב לא רצו ליטול! אם נאמר ש"מן הרימונים" - חמישה נטלו רימון", או "חמישה נטלו תאנה", מיד יש שאלה ל"בן חמש למקרא", שבמקום להביא חמישה רימונים וחמש תאנים, היה לכל הפחות צריך להביא אחד מהמינים האחרים!! היפך פשוטו של מקרא לומר באופן אחר!!

ולכן חייב רש"י לומר שכל אחד נשא את משא המקסימלי שיכל לשאת! במילא "אחד נטל תאנה" ולא יכל לקחת עוד משהו, כי לא היה לו כח!! כי עד כדי כך היה "זה פריה." במילא רש"י שולל על פי פשוטו של מקרא, את הענין של "חמישה נטלו תאנים, חמישה נטלו רימונים." נשארה השאלה בנוגע לכלב ויהושע, הרי היתה להם שליחות ממשה רבינו! "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ," והיו עוד פירות בארץ ישראל, תמרים או זיתים וכיוצא בזה, מה פירוש שהם יאמרו שהם לא מקיימים את השליחות?!

והפירוש, כאמור לעיל, במה שה"בן חמש למקרא" זוכר את מה שלמד מקודם!! במילא מלכתחילה הוא לא שואל את השאלה! ורש"י לא צריך לענות עליה! מה הוא למד קודם, שישנו ציווי הקב"ה, "לפני עיוור לא תתן מכשול!" היות שיהושע וכלב שמעו, והרגישו, והבינו, שאלו שנשאו את הפירות, "לרעה נתכוונו," אז עליהם [=יהושע וכלב] חל האיסור של "לפני עיוור לא תתן מכשול!"

ואז, שני הדברים: אפילו אם משה רבינו היה מצווה עליהם, היה אסור להם לשמוע לו, כי "דברי הרב, דברי התלמיד,דברי מי שומעים." ואצלם היה מונח בפשיטות! שמשה רבינו לא היה מצווה לעבור על האיסור "לפני עיוור לא תתן מכשול"! שאת זה הוא כבר למד בפרשת קדושים, לפני פרשת שלח! אז איך משה רבינו אמר "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ," שהציווי כולו אל כל אחד מהשנים עשר?! גם יהושע וכלב?!

רש"י כבר הסביר את זה קודם! רש"י אומר "באותה שעה כשרים היו!! בשעה שמשה רבינו אמר "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ," הם היו כשרים!! אם הם היו מביאים את הפירות אז, זה היה לתכלית טובה!! להראות ש"טובה הארץ מאד מאד!! היות ו"באותה שעה כשרים היו", לכן הוא אמר ליהושע וכלב גם!! והיות שאחר כך נהיה שינוי, כשבאו לנחל אשכול, ורש"י אומר מיד: שיהושע וכלב ראו מה כוונת המרגלים, אז מיד חל עליהם האיסור של לפני עוור לא תתן מכשול, וכבר לא רצו לקחת שום פירות!

ועל פי זה רואים שבנוגע לכל ענין צריך הוראה בנוגע לעבודת האדם, שכל דבר, שהקב"ה נותן בעולמו, ורואים שהדבר ב"קצה אחד" בתכלית כמו שהוא, ויהודי יכול לחשוב שאין לו יותר מה לפעול כאן. הוא רואה דבר שכולם רואים ש"כולו טוב." הוא לא יכול לשפר אותו, אין צורך, זה מעצמו טוב. או שהוא רואה דבר הפוך, דבר שכולו היפך הטוב, שאין בכוחו לשנות אותו מהקצה אל הקצה.

סיכומים ומסקנות

וכאן מראה הסיפור מה היה. משה רבינו היה תכלית הטוב. רצה טוב לישראל, טוב לשלוחים, למרגלים, טוב ליהושע וכלב, טוב לכולם! והוא אמר "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ!" שאם הכנענים היו רואים שהם הולכים למרחוק עם מפרי הארץ, הם היו מבינים שזה לא "חלק" והיו אומרים שהם מרגלים!! ולכן כתוב "והתחזקתם" שלא לפחוד, ולא להתפעל, ולפעול חיזוק בנפש, ולקחת מפרי הארץ!

כי בשביל "ויכרתו זמורה ואשכול ענבים אחד," לא צריך לזה שום שום כח מיוחד!! ואם היה בכוחם לשאת את המשא עד למדבר כפי שרש"י מסביר, על אחת כמה וכמה "ולקחתם" מפרי הארץ, לחתוך את הפרי - לא צריך לזה חוזק!

וזה מה שמסבירים המפרשים, היות שבהליכת המרגלים הם אמרו "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם ", הם פחדו, כי ראו שיש סכנה בדבר, על זה הזהיר משה - "והתחזקתם." ורואים, שבעיני משה היתה לזה חשיבות עד כדי כך שיביאו את הפירות, ושהיהודים יראו את פרי הארץ, כי זה נגע "ל"עלה נעלה וירשנו אותה." אם לא היו מביאים את הפירות אז גם לכאורה, היתה מספיקה עצם הבטחת הקב"ה "ארץ זבת חלב ודבש ". דבר שני, המרגלים סיפרו ש"שמינה היא ", ו"יש בה עץ" וכו ,'אחרי זה הם יכלו לומר בעל פה שיש שם פירות גדולים, פירות יפים, פירות טעימים וכל הדברים הטובים!

אז משה רבינו אמר לעשות עוד משהו! שאמנם קשור עם סכנה, אבל אף על פי כן, כדי לשפר את הדבר, להראות את העניין יותר בוודאות, שיכנסו לסכנה, ויביאו את הפירות!! ומה עשו מזה המרגלים, בדיוק ההיפך!!

אם הם לא היו מביאים את הפירות, גם אז הם יכלו להכשיל את היהודים! היו אומרים "עז העם היושב בקרבה, והעמלקי" כו', עם כל הדברים שאמרו! אבל מאותו דבר גופא שמשה רצה לעשות ממנו תוספת, וחיזוק, והוספה, והידור לפנים מהידור בצד הטוב, ומזה הם עשו בדיוק את ההיפך לקצה ההפכי!

ועל דרך זה, יוצא מזה עוד ביאור: חיפשתי זאת, אבל למרות שלא מצאתי, כך זה מונח בשכל הפשוט כך זה מונח אצלי ואם מישהו יגיד הפוך, לא תהיה לי תרעומת עליו. כל שנים עשר המרגלים היו שלוחים של משה רבינו. ובאותה שעה כשרים היו. אחר כך עשרה מרגלים לא מילאו את השליחות, אדרבה, לעומתם, יהושע וכלב רצו למלא את השליחות. וכאן נשאלת השאלה: האם יהושע וכלב נשארו שלוחים של משה רבינו, או לא?

ההסברה תלויה בזה, שאם זו היתה שליחות אחת לכולם; הרי משה רבינו לא אמר לשנים עשר אנשים שתים עשרה שליחויות, אלא אמר להם שילכו ביחד. ואז יתכן שאחד ימלא את השליחות והשני לא. אבל אם נאמר שהיתה שליחות אחת, כמו מלאכה שאי אפשר לעשותה ע"י אחד ושצריכה להעשות ע"י שנים עשר, ואז, אם חלק מהם לא ממלאים את השליחות, אז בטל כל ענין השליחות!

ועל פי זה יוצא שגם יהושע וכלב לא קיימו את השליחות! אז נשאלת השאלה – למה לא הגיע ליהושע וכלב עונש?! והביאור - כי הם הלכו לקיים את השליחות ונכנסו למקום סכנה "ויהס כלב את כל העם", עד לאופן שהיה פיקוח נפש ממש, סכנת נפשות ממש כמו שהחומש מספר! ונשאלת השאלה מדוע הם לא זכו למלא את השליחות?! ומכאן ההסברה, שאכן הם כן מילאו את השליחות! כי הרי, סוף כל סוף, בשעה שנאמרה הגזרה על אלו ששמעו בקול המרגלים שהם לא יכנסו לארץ ישראל, מיד נאמר על יהושע וכלב שהם כן יכנסו. ואחרי זה כתוב עוד, ש"יהושע וכלב חיו מן האנשים האלו." ורש"י מפרש "נטלו חלקם בארץ", כלומר שאותו חלק ש"האנשים האלו" היו צריכים לעשות, יהושע וכלב פעלו גם חלק זה, ולכן יצא לפועל שחלקם בארץ של עשרת המרגלים, הגיע ליהושע וכלב!

מדוע? מה השייכות? כי הם קשרו זאת עם השליחות! אבל לכאורה, "שליחות שבטלה רובה" בטלה כולה, ואיך רק שנים מתוך עשרה יכלו לקיים אותה, הרי משה רבינו נתן זאת לשנים עשר?!

אלא מצד ש"ויהס כלב את כל העם" שעמד כנגד על העשרה, ובזה גופא דאג לגלות את האמת, ולמרות שהיה "ויבכו העם ", היתה אחרי כן חרטה, עד לאופן של "ויעפילו" לעלות ההרה, ככתוב בהמשך הסיפור, וזה ההסבר למה "יהושע וכלב חיו מן האנשים האלו," כי הם פעלו את חלקם ויותר מזה, הם גם השלימו את החלק שהיה צריך להיעשות על ידי עשרת המרגלים!

ולכן, כפי שרואים בפשטות: אם העם היה שומע ל"ויהס כלב את העם" בלי לשמוע את העשרה האחרים, הם היו נכנסים לארץ!

החיסרון לא היה רק במרגלים, החיסרון היה גם בשומעים! מובן מזה, שאילו בני ישראל היו שומעים ומפנימים את דברי "ויהס כלב את העם," ואז הם היו זוכים לעמוד אחרי "ויהס כלב" במעמד ומצב כזה [=טוב] לפני ששמעו את מענה המרגלים לדברי כלב, אז היה יכול להיות מילוי השליחות, "עלה נעלה וירשנו אותה," ואז לא היה נוגע מה שהמרגלים אמרו אחר כך!! ואז שליחות משה רבינו היתה מתבצעת!! היות והיה חסרון באלה שהיו צריכים לקבל את השליחות;

- נכון אמנם שהסיבה הראשונה היתה עשרת המרגלים, אבל אחרי זה, החסרון היה גם בבני ישראל ששמעו לדברי המרגלים.

 וזהו, כפי שדובר קודם, שקלא וטריא שלמה בנוגע לכללות ענין השליחות, שניתנת לא לאחד, - אלא לכמה אנשים ביחד, ואחר כך, כשאחד משנה מהשליחות והשני כן קיים אותה, אז האם באופן כזה, זו נשארת שליחות באופן של "שלוחו של אדם כמותו", כפי שהמשלח עושה זאת בכוחו ובשלימותו, או שזה עניין [=טוב] בפני עצמו, אבל לא כחלק משליחות המשלח, כי השליחות בטלה.

בכל אופן, לפי אופן השליחות שהיתה כאן, בנוגע למעשה בפועל, אומר הפסוק ברור ש"חיו מן האנשים האלו," וחז"ל מסבירים שזה עד כדי כך, שקיבלו את חלק המרגלים בארץ.

ומזה יוצאת עוד הוראה: שכאשר נפגשים עם עוד יהודי, ורואים שאותו יהודי מתנהג "שלא כדבעי!" והוא מנסה לשכנע אותו ולטעון כנגדו, כמו שאומרת הגמרא "הוכח תוכיח את עמיתך אפילו מאה פעמים!" והוא כבר דיבר איתו תשעים ותשע פעמים! וזה לא עוזר! אומר ציווי התורה שצריך לדבר איתו בפעם המאה! והוא אומר לעצמו, שבינתיים לא יצא כלום מהתשעים ותשע פעמים! לכאורה הוא קיים כבר את "הוכח תוכיח" אבל זה קשור גם עם השני שצריך לקבל את התוכחה!! אמת אמנם שזה דבר נפרד כמבואר בפוסקים.

"הוכח תוכיח" לא מכריח, שצריך לומר לו מוסר רק מתי שבטוחים שהוא יקיים. צריך לדבר איתו אפילו על הספק, אפילו על ספק ספיקא. וכולי האי" ואולי" ועוד יותר, אפילו אם ניסית תשעים ותשע פעמים כפשוטו! זו לא לשון של גוזמה! תדע שאסור להזניח זאת, וצריך לדבר איתו בפעם המאה!

וכאן אומרים עוד יותר. אפילו מלאכה שנעשית ע"י שנים, ואחד מדבר איתו, והשני והשלישי מדברים איתו, ואחרי זה הם התייאשו ממנו, והפסיקו לפעול בזה - אבל אליו – אין לזה שייכות!! אם אחד התייאש, אתה צריך לפעול בדיוק כמו שאתה מאמין בקב"ה, אתה מאמין בתורה ומצוות, מאמין בנצחיות התורה ומצוותיה, כך אתה צריך להאמין בנצחיות שנמצאת בכל יהודי, כנאמר בהקדמת פרקי אבות "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא," והמשנה מסבירה את הטעם לזה, זו לא "גזרה" בלי הסברה!

היות וישראל הם "נצר מטעי, מעשה ידיי להתפאר," אז כמו שהקב"ה הוא נצחי, כך יהודי הוא נצחי! אלא מה, שזה יכול להיות כמו שהבעל שם טוב אומר, מכוסה בענינים שהם בלתי טהורים, בלתי רצויים, לא צריך להיות טיפש, וצריך "לחפור ", ושוב "לחפור" עד שמגלים ומגיעים לעצם של היהודי עד לעצמיות ופנימיות שלו. שזו היא מהותו האמיתית, שזו היא מהותו האמיתית, ואז בוודאי בטוח שימצאו שהוא "ארץ חפץ."

ורואים דווקא בתקופתנו זו, דווקא בשנים הכי אחרונות, שנהיה הרבה יותר קל לפעול על יהודים, אפילו אלו ש"נשבו בין העכ"ום." אפילו אלו שמסיבות שונות ומשונות, בשבילם זה דיבורים חדשים וענינים חדשים שעד עכשיו הם לא שמעו מזה, ואף על פי כן "לבן של ישראל ער הוא" כמו שאומר המדרש, לקב"ה לתורתו ולמצוותיו, וכאשר מדברים באופן של "ואהבת לרעך כמוך, בדרכי נועם ובדרכי שלום, ומתוך אהבה פנימית עם איזה יהודי שלא יהיה, וכאשר ידברו פעם אחת ושתים וכו,' אין צורך להגיע לפעם המאה, אפילו לא לתשעים ותשע, אלא מספיק לדבר כמה פעמים בדברים היוצאים מן הלב ולהראות דוגמה חיה, ואז מצליחים, ועושים מיהודי שני לומד תורה ומקיים מצוות, ועוד יותר עושים מהמודרך, היהודי השני, שגם הוא יהיה משפיע על יהודי שעדיין לא יודע מיהדות, שהוא יהיה זה שיביא אליו את "דבר הוי' זו הלכה," דברי הקב"ה, ותורת הקב"ה ומצוותיה, עד שבקרוב ממש יהיה "קהל גדול" ש"יבואו הנה" לארץ הקודש ומשיח צדקנו בראשיתם;

ובפרט שמזדרזים ומוסיפים בענין אהבת ישראל שבא יחד עם מבצע חינוך, ומבצע תורה, ומבצע תפילין, ומבצע מזוזה, ומבצע צדקה, ו"בית מלא ספרים יבנה וחכמיה", וג' המבצעים שעליהם בית ישראל עומד ענין טהרת המשפחה, ולפני זה כשרות האכילה ושתיה, ולפני זה ענין נרות שבת קודש; ועוד, כאמור, בנערינו ובזקנינו, בבנינו ובבנותינו, נצא מהגלות, אפילו יהודי ויחיד לא ישאר בגלות רוחנית במילא לא ישאר בגלות כפשוטו, ונלך לגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו בקרוב בימינו ממש!! - לחיים!