• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ב תשרי התשפ"ה (14.10.2024) פרשת וזאת הברכה

י"ב סיון / שיחת קודש • "ומשה ואהרן עמהם"

בית המקדש השלישי יירד משמים ביחד עם תחיית המתים בגוף של משה ואהרן כפשוטו. בהמשך, המסקנות לפי דברי הרבי שליט"א מלך המשיח בנוגע למצבנו בימות המשיח בהם נמצאים עכשיו, בפשטות.
הישארו מעודכנים בסטטוסים של אתר הגאולה

רקע השיחה מהתוועדות י"ב סיון - סיום ימי התשלומים דחג השבועות תשמ"ז, והסבר בדרך אפשר, אחרי תמליל הטקסט בסרט:

"וכאן בא, בהמשך למה שדובר בהתוועדות הקודמת, ועמדנו על זה בשאלה קשה "היתכן?!"

בנוגע למה שאיחלנו לכל יהודי בתוך כלל ישראל היות שמחג השבועות נכנסים לימי התשלומין, שאז ניתן להקריב, לא רק יכולים, אלא שצריך להקריב את הקרבנות של חג השבועות אם לא הקריבו אותם מאיזה סיבה שתהיה

בשבועות, ובשביל זה יש את ימי התשלומין, ונכנסים לימי התשלומין כדי גם "שם נעשה לפניך .. כמצוות רצונך."

וכאן יש מיד שאלה, היתכן?! איך אפשר לומר כך בשעה שמדובר על התוועדות שהיתה ביום השני של חג השבועות שזה יום טוב שני של גלויות, ועל אחת כמה וכמה בשבת שלאחרי זה שהיא אמנם באמצע ימי התשלומין אבל עוד יותר רחוקה מהיום הראשון (של החג,( כי אומרים שימים אלו הם תשלומים לחג הראשון.

וביום הראשון לא הביאו קרבן כי התורה לא מרשה, כי אין בית המקדש בנוי, ואז יש איסור להקריב קרבנות אפילו בירושלים עיר הקודש, על אחת כמה וכמה כאשר מתוועדים עושים התוועדות בחוץ לארץ.

וכמדובר לעיל, שכל ענין יש לו רמז בנגלה דתורה, ועד שיש כמה ענינים שהם בפשטות על פי 'נגלה' דתורה.

הגמרא אומרת, ואדמו"ר הזקן מביא זאת בשולחן ערוך שלו כשמדבר אל שבועות ו"יום טבוח," ביום חג השבועות בזמן שבית המקדש היה קיים

אז אם ביום הראשון של החג, מפני סיבות שאינן תלויות ביהודים שלא הקריבו אז את הקרבן, והקריבו אותו אחרי שבועות. "ולכן יש דין מיוחד ב"יום טבוח ב"אסרו חג" השבועות שמובא בשולחן ערוך, שרוב בני ישראל, ועוד סברא - רוב גדול לא הקריבו ביום חג השבועות, אלא ביום או בימים שלאחרי זה, וזה הוא "יום טבוח".

וכתוב בגמרא שלשבועות יש ז' ימי תשלומין בדיוק כמו לפסח, כמו ליום ראשון של פסח ויום ראשון של סוכות. וכאן זה עוד יותר בהדגשה, שכל שבעת הימים

יש אפשרות להקריב קרבנות ולא רק אפשרות, אלא חיוב להקריב קרבנות באופן של תשלומין, כל שבעת ימים (שלאחרי זה,( בפשטות כל ששת ימים שלאחרי זה,

אף על פי שביום ראשון, מפני סיבות שאינן תלויות בו בדוגמת אונס, שהאונס הגדול ביותר הוא ימי הגלות, כי הרי "לא ברצוננו גלינו מארצנו" כידוע הפתגם בזה, במילא, יורדת כל השאלה לכאורה מעיקרא.

וכאן עולה השאלה מה הוא הגדר שאומרים שאם לא הקריב בראשון אינו יכול להשלים מה שאין כן ענינים ש"באונס", ואף על פי כן הוא חייב להשלים במשך כל השבוע?

ויש לומר שזה גם הפירוש לתוספות במסכת חגיגה והפירוש מרומז בגמרא. הגמרא במסכת חגיגה, עומדת על חג השבועות שחל להיות בשבת ואז לדברי הכל מקריבים ביום טבוח.

שואלים התוספות "היתכן"?! הרי כתוב קודם "אם לא הקריב בראשון" אז אין לו מה לשלם [להשלים] כי ביום הראשון לא הי' הענין [לא יכל להקריב]. עונים על זה בתוספות, שכאן זה שונה כי העיכוב הוא מצד היום. בגלל שזה יום שבת בגלל זה הוא לא הביא קרבן.

לכאורה שני דברים לא מובנים. מה החילוק באם העיכוב הוא מצד היום או שהעיכוב מצד סיבה אחרת? וגם, מאיפה המקור לזה, איפה זה כתוב בפירוש בגמרא? ומה הוא החילוק, אפילו אם נמצא זאת בגמרא, במה מתבטא כאן החילוק?

- הביאור בזה בפשטות, בשעה שהעיכוב הוא מצד היום או מצד סיבה אחרת, אז המניעה היא לא ב'גברא.' המניעה נמצאת בעולם, בבהמה בבניין בית המקדש שאינו במציאות, או כפי שהתוס' מביאים את ענין היום שאסור להקריב בשבת. אבל כאשר המניעה היא ב'גברא,' כלומר של'גברא' אין שייכות ל[הקרבה] ביום הראשון. אבל איפה זה כתוב בגמרא - (הרי זה ביאור בגמרא!)

הגמרא אומרת איך זה ש'לא הקריב בראשון?' ולכאורה, כל השאלה לא מובנת. אין צורך על זה בדוגמה מיוחדת, לא הקריב בראשון, פשוט לא הקריב! היה בדרך רחוקה, היה טמא יכול להיות כמה וכמה ענינים!

- הגמרא בוחרת להביא דוגמה שממנה לומדים על שאר הענינים שבאמת מעכבים. "היה חיגר ונתפשט" (התרפא( אם הוא היה 'חיגר' ביום ראשון, במילא, אינו שייך לעליה לרגל. - עליה לרגל זה מי שיכול לעלות ברגליו. מה שאין כן 'חיגר.' ואחרי זה "נתפשט" ביום שני, אז הוא לא יכול להקריב קרבן!

כמדובר, ופשוט, איזה מקום יש לכל השאלה ומדוע הגמרא בוחרת להביא מקרה דבר רגיל לגמרי, 'חיגר ונתפשט' זה לא מעשים שבכל יום. מדובר בפשטות! לא צריך לחפש ראיות באיזה "חור" בש"ס. חיגר זה מום בגופו של אדם ו'נתפשט' [התרפא] מיום ראשון ליום שני, זה דבר בלתי רגיל!

אבל הגמרא זאת בוחרת זאת כדי להדגיש שזה לא העיכוב מצד היום. על דרך זה מובן, שזה לא עיכוב מצד שאין בית המקדש קיים. שזה לא מצד 'חיגר שנתפשט' – ב'גברא' זו ענין שקשור עם בית המקדש! או שקשורה עם כהנים וכיוצא בזה.

ועל פי זה השאלה מתורצת עוד יותר. ועל זה באה המשך הקושיה שבדבר: היתכן?! שבגלל שנמצאים בחוץ לארץ אפילו ביום ראשון, או ביום שני של חג השבועות. והוא יודע שכדי להקריב "כמצוות רצונך" בימי התשלומין שלאחרי זה ביום טוב שני, או ב"אסרו חג," או עד תשלום יום י"ב סיון;

ונהיית השאלה, כדי להקריב קרבן צריך כהנים! וצריך לויים! וצריך כאלה שהם יהיו טהורים, וראויים להקרבת קרבנות! במילא צריך 'פרה אדומה,' כי "האידנא – כולנו טמאי מתים!" ואחרי זה צריך הזאה בשלישי ושביעי! ואי אפשר לעשות "הזאה" בחג! לא בשבת, ולא ביום טוב (בחג( דהיינו שההזיה השניה ביום השביעי זה כבר אחרי ימי התשלומין!

עזר הקב"ה למצוא תירוץ על זה במסיכתא יומא בתחילתה. הגמרא שם שואלת על פירוש הפסוקים איך היה הסדר של הלבשת בגדי כהונה. הכהן שיקריב, בנוסף לכך שצריך להיות 'תמים' ברמ"ח איבריו וכו,' עם עוד כמה וכמה תנאים, יש גם תנאי שהוא צריך להיות לבוש אסור שיהיה מחוסר בבגדיו. במילא, הוא צריך בגדי כהונה. ואחרי זה, כהן אחד אינו מספיק צריך שיהיו כמה, כמוזכר בסדר תמיד, קרבן התמיד שהיו כמה כהנים, אבל דבר ברור שלכל הפחות צריך אחד. במילא, צריך בגדי כהונה! במילא, צריך להתכונן לבגדי כהונה! וגם, בגדי הכהונה צריכים להיות טהורים, - לכבוד ולתפארת! ואיך אפשר לארגן את כל הדברים האלה כשנמצאים עדיין ב-י"ב ימי התשלומין?!

- וכאמור, הגמרא מבארת זאת. הגמרא אומרת שם על פירוש הכתובים שמדובר על לבישת בגדי כהונה, ש'מאי דהוה הוה' שואלים שם באיזה סדר הלבישו את הבגדים. האם הפסיקו בין הלבשת המכנסיים לכל הכהנים, ואחר כך את הלבושים שלאחרי זה, או שקודם סיימו עם הלבשת כהן אחד, ואחר כך המשיכו בלבישת מכנסיים ושאר הלבושים, שאר הבגדים של שאר הכהנים?

שואלת הגמרא 'מאי דהוה הוה' מדוע יש צורך בחקירה זו הרי 'מאי דהוה הוה'? עונה על כך הגמרא, כדי לדעת איך להלביש אותם לעתיד לבוא. ולכן יש כאן את כל החקירה.

אחר כך עונים על זה, שגם לעתיד לבוא לא צריך שום חקירה, בשאלה, השקלא וטריא, כי "משה ואהרן ובניו עמהם" ואין צורך לחקור ולדרוש עכשיו, כי משה רבינו היה זה שהלביש את אהרן ובניו בפעם הראשונה, הוא יידע איך צריך לעשות לעתיד לבוא!

שהלבשת בגדי הכהונה לעתיד לבוא בתחילת העבודה, חייבים להיות הכהנים מקריבי הקרבנות, לבושים בכל בגדי הכהונה! כהן הדיוט בבגדים שלו ועל דרך זה שאר הכהנים.

במילא הרי מובן, שמה שאומרים "משה ואהרן עמהם" זה לא אחרי כמה ימים. אלא מיד בשעה שישנו המקדש בנוי מיד חל החיוב להקריב בו קרבנות, כפי שהרמב"ם אומר על כללות הענין של בית המקדש שזה בית 'מוכן' להקריב בו קרבנות ומיד חלים בו החיובים של הדלקת המנורה בעיתה, והקרבת קרבן תמיד, גם בעיתו, אז מובן שבו ביום!! שהמקדש - שהוא בנוי, יורד מלמעלה למטה מיד חל החיוב על כל עדת בני ישראל, ובית דין הם הרי שלוחים של ישראל, שמיד יקריבו את הקרבנות שמחוייבים בו ביום!

ובשביל זה צריך כהנים! לאיזה קרבן שיהיה! בשביל זה צריך שהכהן יהיה לבוש בבגדי הכהונה שלו! לא חסר בגדים! בשביל זה צריך לדעת באיזה סדר הוא ילביש את הבגדים. לכן מובן שלפני כל ה'ענין' [=ירידת המקדש], כבר נמצא "משה עמהם!"

במילא, יורדת כל השאלה וחקירה ודרישה. ידועה השקלא וטריא בזמן רב יחיאל מפריז שהוא רצה לעלות אז לארץ ישראל עם קבוצה שלמה. – (מבעלי התוספות), קבוצה שלמה מגדולי ישראל, ואז התחילה השאלה האם להקריב את קרבן פסח. שקרבן פסח מקריבים הרי אף על פי שאין 'קלעים,' וקרבן פסח מותר להקריב גם בטומאה וכיוצא בזה, במילא הוא חשב על זה איך זה יהיה.

מפרשים 'אחרונים' שואלים על כך ב'רעש', "היתכן?" איך ניתן להקריב אפילו קרבן פסח, הרי צריך כהנים טהורים, וצריך בגדי כהונה, ולשם כך צריך את ה'חילזון' וכיו"ב, ל'תכלת' וכיו"ב, ואיך הוא היה יכול בכלל לחשוב על כל הענינים האלו?

במה דברים אמורים, כשמדובר על העליה של ר יחיאל מפריז. שאז משה לא היה בין העולים! בשעה שמדובר על ענין שקשור עם "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" שאומרים על כך שזה יכול להיות בשבת, ובלילה, וכו' וכו', כידוע השקלא וטריא בין רש"י ותוספות בדבר.

והגמרא אומרת בפירוש שמשה ואהרון יהיו שם עוד קודם להקרבת הקרבן הראשון! ואין צורך לחשוב באיזה לבושים משה רבינו יבוא אז, הרי דבר ברור שהכוונה למשה רבינו נשמה בגוף, כי הדין הוא שאי אפשר לפסוק שום שאלה כנשמה בלי גוף. "תורה לא בשמים היא," והכוונה שם ב'משה' היא משה מצד תחיית המתים. נשמה בגוף! לכן הוא פוסק דינים, מלביש את הכהנים, וכו' וכו.'

במילא אין שום שאלה מאיפה הוא יקח את בגדי הכהונה או מאיפה יביאו זאת "משה ואהרן עמהם" מאיפה אהרן יקח את בגדי הכהונה – היות שאומרים בנוגע למתים, שבתחיית המתים הם "עומדים בלבושיהם!" אז מובן!

ואף על פי שאומרים לגבי אהרן שהוא מסר את לבושיו לאלעזר הכהן כמו שרש"י מביא בפשוטו של מקרא, אבל גם ברור, כשאומרים "משה ואהרן עמהם," אז בטוח שאין הכוונה ח"ו שהם מתהלכים ערומים. אלא שהם מסתובבים לבושים!

באיזה לבושים מסתובב אהרן? - בלבושים המתאימים לו! לכבוד ולתפארת! באיזה לבוש מתהלך משה? בלבושים המתאימים לו! במילא נופלת כל השקלא וטריא: ישנם בגדי כהונה מן המוכן, בדיוק כמו שישנו בית המקדש השלישי מן המוכן! בנוי!

ומה שרק חסר, שתהיה ירידת בית המקדש מלמעלה למטה, וגם שתהיה תחיית משה ואהרן וכהנים ולויים השייכים אליהם, ובניהם, ואז יש את כל הענינים מן המוכן! ועל ידי כך נופלת גם כל השאלה האם צריך פרה אדומה.

משה ואהרן לא צריכים שום פרה אדומה! הם באים ממקום טהרה! וכיוצא בזה בנוגע לשאר הכהנים. - בשום מקום לא נאמר - נאמר אמנם בפסוק, "וזרקתי עליכם מים טהורים." אבל לא כתוב בשום מקום שבתחיית המתים על אברהם אבינו, ומשה רבינו, ואהרן כהן גדול, שיצטרכו להזות עליהם בשלישי ובשביעי,

והגמרא ביומא אומרת בדיוק ההיפך! מיד כאשר ישנו בית המקדש, מיד נמצאים משה ואהרן ומלבישים את הכהנים, ומה מלבישים אותם (בגדים כדי)- שיקריבו את הקרבנות! ועל פי זה מבואר גם האמור לעיל ולא רק 'על דרך הצחות' ש"אלה ואלה דברי אלוקים חיים" וזה ענינים ברוחניות, - אלא ענינים בפשטות, היות שלא מדובר על ענינים בדוגמת של עליית, בדוגמת של עליית ר' יחיאל מפריז וכיוצא בזה, אלא מדובר על עליה של "אחישנה," יחד עם בית המקדש שיורד מלמעלה למטה יחד עם "משה ואהרן עמהם,"

ואז יובן גם שהתשלומים שאז יהיו אלה לא סתם תשלומים למלא את החסר, אלא יהיו תשלומין שההקרבה תהיה על ידי משה בתור לוי או משה ואהרן בתור כהנים, וכו', ובית המקדש השלישי "מקדש אדני כוננו ידיך," שלימות של בית המקדש, כפי שאדמו"ר האמצעי מבאר בארוכה מה הטעם שדווקא אז יוכל להיות "כמצוות רצונך," כי גם הקרבנות שיקריבו, הם לא סתם שיהיו תמימים ושלמים לפי מצב העולם כפי שהוא עכשיו, אלא שתהיה בהם את התמימות והשלימות של מצב העולם כפי שיהיה "כפי רצונך" לעתיד לבוא, "נגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי דיבר,"

ועם זה נמשך שלימות זו בבהמה, או בסולת, או ביין של נסכים, או במלח שעל גבי הקרבנות. ככתוב בספרים שלכל קרבן צריך להיות חלק הן ממין המדבר, והן ממין החי, והן מהצומח, והן מהדומם, ולכן חייבים 'מדבר' ועד אדם – אדמה לעליון שלימות מין המדבר, שזה ענין הכהן וגם לויים בדוכנם וישראל במעמדם,

שלימות כאיש אחד בלב אחד, וצריך להיות ענין מהחי, כי כל קרבן איזה שלא יהיה, קשור הרי עם זה שמתחילים את היום עם הקרבת קרבן תמיד מן החי, וגם את עניני הנסכים והמנחות שקשורים עם זה, שזה ענין החי והצומח, וגם מדומם כפי שכתוב בפרי עץ חיים וכיו"ב, שזה ענין המלח. ש"על כל קרבנך תקריב מלח",

על אחת כמה וכמה קרבן תמיד וכיוצא בזה, ולכן יש בזה "כמצות רצונך", שכל העולם הן מדבר, והן חי, והן צומח, והן דומם, משתתפים בכל קרבן, על אחת כמה וכמה קרבן שיביאו בקרוב בימינו ממש בביאת משיח צדקנו, בבית המקדש השלישי, "מקדש אדני כוננו ידיך,"

ואז יהיה "כאיש אחד בלב אחד" "בנערינו בזקנינו, ובבנינו ובבנותינו," על ידי באי הכח שלהם, שהכהן המקריב את הקרבן שבא הרי ממשמר מסויים, ובמשמר עצמו, שהיה מחולק לשבעה חלקים כנגד שבעת ימי השבוע,

והם היו באי כח של כל הכהנים, ועל דרך זה גם בנוגע ל"לויים בדוכנם וישראל במעמדם," שהם היו באי כח של כל הלויים וכל הישראלים, ועל דרך זה כל בני ישראל בתוך כלל ישראל,

אז כן יהי רצון, שיהיה בימינו ממש ו"לא עיכבן אפילו כהרף עין" שמהדיבור בענינים אלו, שנעשה זאת בפועל, ובמעשה בפועל, ועינינו תחזינה" בשובך לציון ברחמים," שאת זה אומרים ב'עבודה' בכל יום ויום, אפילו בימות השבת, וביום טוב, ועד גם בימי החול, על אחת כמה וכמה בימי התשלומין, גם מלשון 'שלימות', ושלימות בעניין שהוא יום טוב שהוא עצמו בתכלית השלימות,

ועד שאי אפשר לחלק אותו משבעת ימים כפי שמבאר בתורה אור בהוספות, שלכן יום טוב חג השבועות רק יום אחד בדוגמת 'יחיד,' ואי אפשר לחלק אותו לשבעת ימים,

במהרה בימינו ממש, ובפשטות למטה מעשרה טפחים! לחיים!!"

 

= = = = 

בהתוועדות חג השבועות, וש"פ נשא תשמ"ז, הרבי שליט"א מלך המשיח איחל שהיות שנמצאים ב'ימי התשלומין' של החג - זמן הקרבת קרבנות ראייה וקרבנות תודה, ו"כן תהי' לנו", שנזכה  להקריב את הקרבנות עוד השנה בימי התשלומין. על זה נשאלה שאלה חזקה, היתכן?!

והרי, כדי להקריב קרבן בבית המקדש צריכים להיות טהורים ואנחנו הרי בגלות, וכולנו 'טמאי מתים,' וכדי להיטהר צריך שהמשיח יעשה את ה'פרה האדומה' העשירית, ואז יש סדר טהרה של שבעה ימים וצריך הזיה על הבאים להיטהר ביום השלישי והשביעי, ורק אז מותר להקריב קרבנות בבית המקדש.

ויוצא שהכי מוקדם, רק אחרי שמונה ימים יש אפשרות להקריב קרבנות ואפילו אם יבוא משיח ויבנה בית המקדש ביום ז' סיון, זה לא מעשי. ואם כן, כאילו שהרבי שליט"א מלך המשיח דיבר ח"ו 'לא לעניין?!'

הרבי שליט"א מלך המשיח עצמו שואל את כל זה, ומסביר: לפי מה שכתוב בגמרא במסכת יומא שמיד כאשר יבנה בית המקדש, משה רבינו ואהרן הכהן יקומו לתחיה ויתחילו את עבודת הקרבנות, והם יבואו טהורים, עם בגדי הכהונה מוכנים וטהורים, וילמדו את עבודת הקרבנות לשאר הכהנים.

הרבי שליט"א מלך המשיח מקשר זאת לפירוש רש"י ותוספות במסכת סוכה, שם כתוב שהקב"ה יבנה את בית המקדש השלישי בדרך נס. בית המקדש עומד מוכן למעלה, ויירד על מקומו בהר הבית, וזה יכול להיות גם בלילה וגם בשבת, תוך כמה דקות. (ראה גם בוידאו מתורגם משיחת חמישה עשר באב תשל"ה)

הרבי שליט"א מלך המשיח מדגיש שכל זה דווקא בגשמיות כפשוטו ממש, כי משה רבינו צריך יהיה לפסוק דינים וללמד את עבודת הקרבנות, ואסור לנשמה בלי גוף לפסוק דין כי התורה "לא בשמים היא".

חמש שנים אחרי שיחה זו, כתב הרבי שליט"א מלך המשיח את "קונטרס בית רבינו שבבל". שם מוסבר שבית המקדש השלישי מתחיל במקום בו הוא נמצא 770 כי שם נמצא המשיח, ומשם ישוב בית המקדש השלישי למקומו בירושלים.

(לגבי ירידת בית המקדש ב770, ראה גם בכתבה על  770 בתוך בית המקדש השלישי ).

לכאורה, זה לא מסתדר עם שיטת הרמב"ם בהלכות מלכים ש"אין בין ימות המשיח לעולם הזה אלא שעבוד מלכיות בלבד" ומהרמב"ם מובן לכאורה שבימות המשיח, בית המקדש ייבנה בידי אדם בדרך הטבע, בלי ניסים שמעל הטבע.

וכאן יוצא שלפי הגמרא, בית המקדש חייב לבוא מלמעלה בנס אדיר ומיד בירידת בית המקדש מתחילה תחיית המתים, נס הכי גדול! ואיך זה מסתדר עם הרמב"ם!?

הרבי שליט"א מתרץ זאת בקונטרס בית רבינו שבבל, גם לדעת הרמב"ם. הנס רמוז בפרק יא הלכה ד' שהמשיח בונה המקדש 'במקומו'. דהיינו 'מקומו' של מלך המשיח בזמן הגלות. ומשם ישוב לירושלים.

לפי ביאור הרבי שליט"א מלך המשיח על שתי תקופות בימות המשיח, בתקופה הראשונה "עולם כמנהגו נוהג" - אין שינוי במעשה בראשית ורק בתקופה השניה בימות המשיח מתחילים ניסים שלא כדרך הטבע.

ויוצא שירידת בית המקדש השלישי עם משה ואהרן היא התחלת התקופה השניה של ימות המשיח עם תחיית המתים וכל הניסים שמחוץ לגדר הטבע. וכל זה רמוז ברמב"ם במילה "במקומו," כפי שהרבי שליט"א מלך המשיח עמד על זה כמה פעמים בשיחות, וכתב זאת ב"קונטרס בית רבינו שבבל" בהערות 32 עד 38.

המסקנה מכל האמור לגבי מצבנו כיום כפי שהרבי שליט"א מלך המשיח אומר: שאנו נמצאים בימות המשיח. בפשטות, היות שמאות רבנים פסקו מי זה המלך המשיח והעם קיבל אותו, ובנוסף לכך נגמר שעבוד מלכויות

לפי הרמב"ם מובן גם בדרך הטבע שבתחילת ימות המשיח יתכנו מלחמות וברור שעדיין זה לא הגאולה האמיתית והשלמה. ורק אחרי סיום מלחמות המשיח הוא בונה את בית המקדש השלישי, אבל ספר יד החזקה בכלל לא מדבר על הניסים הגדולים לפי הגמרא, ובכלל לא מזכיר את תחיית המתים.

בבשורת הגאולה לדורנו, הרבי שליט"א מלך המשיח הכריז שמשיח נמצא והתגלה ופועל בעולם, ונמצאים בימות המשיח. וכך מתוארים גם ברמב"ם ימות המשיח שלהם "התאוו חכמים ונביאים" באופן שיש לישראל אפשרות ללמוד תורה ולקיים מצוות בכל מקום בעולם בלי נוגש ומבטל, לאחר סיום שעבוד מלכיות וגזרות השמד, לקראת הגאולה האמיתית והשלמה. (שתתחיל, כאמור, ב"תקופה שניה של ימות המשיח בירידת בית המקדש המוכן למעלה ותחיית המתים. (וראה גם בוידאו מתורגם מסיום שיחת חמישה עשר באב תשל"ה).

 

הרבי שליט"א מלך המשיח מסביר בשיחות תשנ"ב שאנו נמצאים בימות המשיח, מלך המשיח נמצא והתגלה ופועל בעולם אור הגאולה האמיתית והשלמה מאיר וחודר יותר ויותר בתוך הגלות בה אנו נמצאים, ויחד עם זה אלו הם ימות המשיח, שאין בהם שעבוד מלכיות.

ואם כן, כיום, נמצאים בתקופה הראשונה של "ימות המשיח בהם נמצאים עכשיו - בפשטות", ובירידת בית המקדש שיבוא מ770, תתחיל תחיית המתים של כל הדורות שלפני זה, והדור הזה "עוברים לחיים נצחיים - בלי הפסק בינתיים", דהיינו תקופה שניה בימות המשיח ש"מצוות בטלות", וכל ייעודי הגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש עם ירידת בית המקדש השלישי על הר הבית "ומשה ואהרן עמהם," בהתגלות הרבי שליט"א מלך המשיח לעיני כל בשר תיכף ומיד ממש, יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!!

 

כוס של ברכה מוצאי חג השבועות תשפ"ב

ערב יום הכיפורים תשנ"ב עם כתוביות

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...