"חשבתי לעזוב, אבל הרבי אומר שעצם הדיבורים מובילים לפיקוח נפש - אז נשארתי"

טל ישובייב, תושב שכונת שמעון הצדיק בירושלים, הגיע בשבוע שעבר לכינוס "ברוכים הבאים" בתל אביב, כדי לספר לקהל המרותק על שגרת המסירות נפש שהוא עובר, ועל המאבק שלו מול שכניו הערביים שמתנכלים אליו ללא הרף:

"ערב טוב. אני לא רגיל לדבר לפני קהל גדול שכזה, אך בכל זאת באתי לספר את הסיפור של שכונת שמעון הצדיק בירושלים.

לפני מספר שנים, כשהכרתי את אישתי, חיפשנו מקום טוב לקנות בו בית. שכונה ירושלמית, קרוב לציון שמעון הצדיק.

לא חיפשנו סתם מקום, חיפשנו מקום עם תחושת שליחות.

כשמצאנו את הבית שעתיד להיות ביתנו, תכננו לגור בו בשמחה, בשקט ובשלווה. לרגע לא חשבנו שאנו נכנסים לתוך מציאות של מלחמה…

במשך שנה וחצי החיים אכן 'זרמו' על מי מנוחות, עד שבשלב מסויים החלו אירועים רציניים מצד "שכנינו" הערביים.

כדי שתבינו על מה מדובר, אתאר לכם את המפה הדמוגרפית של השכונה:

בשכונת שמעון הצדיק מתגוררות שמונה עשרה משפחות יהודיות. כל המשפחות גרות בעבר אחד של השכונה, ומשפחתי ואני גרים בבית שמבודד יחסית משאר המשפחות.

ה'אירועים' החלו באזור היהודי, ומהר מאוד זלגו לכיווננו, כי אנחנו גרים לבד.

עם הזמן ההתנכלויות המשיכו והחריפו, ביתר חוזק וביתר עוצמה, והמשטרה לא הייתה שם להגן עלינו.

מהומות ליד ביתו של טל ישובייב (צילום: שי קנדלר)

הפעם הראשונה שחוויתי אירוע כזה, הייתה בשעת ערב. אשתי ואני ישבנו בבית אחרי שסיימו להרדים את בננו הקטן. לפתע המון ערבי החל ליידות אבנים על הבית. שמעתי רעשים מכיוון הדלת והבנתי שהמחבלים מנסים לפרוץ את הדלת.

לבסוף כילו המחבלים את זעמם במכונית שלי שחנתה בחוץ, והציתו אותה באש.

בכל בזמן הזה לא הגיע כוח משטרה. אנחנו מתפללים להשם שיציל את החיים שלנו. רק בסוף הגיעו כמה מהשכנים היהודים להציל אותנו, וגירשו את הערבים.

לפני יותר משנה, כשהתחילו פרעות מבצע "שומר החומות", הבנו שאנחנו צריכים לעשות השתדלות בדרך הטבע, והבאנו לשכונה יהודים שיעזרו לנו להגן על עצמנו.

בשלב מסוים המשטרה הציבה במקום עמדה קבועה, והאירועים אכן הלכו ופחתו.

אבל אז המצב הפך להיות שבכל חודש או חודשיים הערבים שורפים את הרכב שלי. ממש להתעורר באמצע הלילה לקול פיצוץ, ולראות את הרכב שלי עולה באש בלי שום אפשרות לעשות משהו..

הרבה אנשים שאלו אותי תמיד, "טל, איך אתה מצליח להמשיך לגור בשכונה אחרי כל נסיונות הרצח שעברת?", ובאמת מידי פעם עלו לי מחשבות אולי לעזוב את השכונה, להתקדם לפרק חדש בחיים.

כאן אני מוכרח לציין שבית הספר היסודי שבו למדתי היה של חב"ד. אני מאוד קשור לרבי, ומידי פעם מתפנה ללמוד מתוך 'ליקוטי שיחות'. יש לי בבית ספר עם שיחות קודש של הרבי על שלימות הארץ, והרבי כותב שם - וזה עובר לי בראש הרבה פעמים - שעצם הדיבורים על מסירת שטחים, עוד לפני שמתחילים במעשים, גורמים למצב של פיקוח נפש.

אז אמרתי לעצמי, שאפילו עצם המחשבות שלי לעזוב את השכונה יכולות לגרום חס ושלום לפיקוח נפש..

ידעתי שבעצם המגורים שלי בשמעון הצדיק אני מגן על כל השכונות היהודיות שמעבר לכביש 1. ואם הקדוש ברוך הוא החליט שאני אגור בשכונת שמעון הצדיק, כנראה שזו השליחות שלנו בעולם. אין מקרה, הכל בהשגחה פרטית.

וכך עובר הזמן, ובכל כמה שבועות הערבים שורפים לי עוד רכב, ועוד רכב. תשע רכבים המחבלים שרפו לי! ובנוסף הם היו משליכים בקבוקי תבערה על הבית שלי.

הפגנה של גויים זרים נגד ההתיישבות היהודית בשמעון הצדיק (צילום: Emanuel Yellin)

השיא היה בשבת אחת, כשנסענו להורים של אשתי. במוצאי שבת אני מקבל טלפון: "טל, שרפו לך את הבית".

מיהרתי לחזור לשכונה, ובדרך ניסיתי לחשב את הנזק: מה כבר נשרף? קיר חיצוני?

הגעתי לבית, ובהתחלה לא האמנתי למראה עיניי: הבית נשרף. המיטה של הבן שלי, עליה הוא ישן מידי לילה, שרופה לגמרי. מי יודע מה היה יכול לקרות אם היינו ישנים בבית באותה שבת..

הקדוש ברוך הוא עשה איתנו נס, שלא היינו בבית. היו כאלו שטענו שהמחבלים ידעו שאנחנו לא בבית, ולכן זה לא ממש נס. אבל אני יודע שזה לא נכון. הם הרי המון פעמים ניסו לשרוף את הבית וזרקו בקבוקי תבערה, ודווקא הפעם האש נתפסה והבית נשרף.

אחרי אותו מקרה, הגיעו מים עד נפש והבנו שחייבים לצאת למאבק רציני. התחלנו לארגן הפגנות בשכונה.

אני מאמין שכולם פה שמעו על ההפגנה שהייתה לא מזמן, אליה הגיע חבר הכנסת איתמר בן גביר שעזר לנו הרבה בעניין.

ההפגנות הצליחו לעצור את הטרור, ובאמת במשך כמה חודשים לא היו אירועים משמעותיים.

ואז שוב, בתקופה האחרונה, באזור סוכות, העניינים החלו שוב להתחמם.

בערב סוכות הערבים ירו לכיווננו שתי כוורות זיקוקים. הזיקוקים פגעו בסוכה, ובנס לא היה אף אחד בתוך הסוכה.

כך גם בחול המועד סוכות, עשינו שם שמחת בית השואבה גדולה. גם אז הערבים תקפו אותנו.

אישתי ואני מבינים שזו השליחות שהקדוש ברוך הוא הטיל עלינו, ואם כך בוודאי שאנחנו יכולים לעמוד בה.

יש יהודי, אמרי בן תמר, שעזר לנו הרבה בסוכות, כשהערבים ניסו לרצוח אותנו. הוא נלחם בהם והבריח אותם, ולמרות שהמשטרה הייתה באזור היא לא עשתה דבר מול ההתקפות של הערבים.

הוא נעצר, ונכנס לעינויים במרתפי השב"כ. כרגע הוא עדיין עצור, אז שההתוועדות פה תהיה לזכות שחרורו המהיר.

תודה רבה לכם שהזמנתם אותי לדבר לפניכם, תודה רבה".