הכוח למאבק על שלמות הארץ

כשכואב - צועקים!!!

ישנם כאלה שגם כשהם מגיעים למצב בו מדובר אודות פיקוח-נפש - הם כלל לא מעוניינים לעיין בסימן בשולחן-ערוך המדבר אודות זה, ואף מונעים מהזולת שגם הוא לא יעיין בשולחן-ערוך.

והנה, ידוע מה שמובא בספרים שפסק-דין הנפסק בשולחן-ערוך הינו בהסכמת 200 רבנים שחיו בדורו של הבית-יוסף! - כל "בר בי רב דחד יומא" יכול לבוא ולעיין שם, ועם-כל-זה הוא מגיע ואומר שאינו מעונין לעיין בהלכה, ואף מונע אחרים מלעשות זאת!

זוהי אינה פלוגתא בפשט ברמב"ם, במשנה או בגמרא - אלא זוהי פלוגתא בענין של פיקוח-נפש ממש!

וזאת, גם כאשר המדובר הוא אודות "נפש אחת מישראל", ובפרט כאשר מדובר אודות פיקוח-נפש של כמה-וכמה מבני-ישראל היה-לא-תהיה!

והנה, כל מומחי הבטחון חיוו את דעתם שהמצב העכשווי מעמיד אכן בסכנה (לא רק נפש אחת, אלא) רבים מבני-ישראל!

שמותיהם של מומחים אלו - ידועים לכל; עדותם - מודפסת בכל מקום; ואותו רב יודע מכך, ולמרות זאת אינו מעונין לשאול אותם!

 זעקתי זו - אינה נובעת מתוך תקוה שמא היא תשפיע עליו לעשות תשובה, אלא סיבת צעקתי היא - היות וכואב! וכשכואב - זועקים!!!

וכאן נשאלת השאלה: היתכן?! - כיצד יכול להתרחש דבר שכזה?!

התשובה לכך היא: התורה כבר הודיעה שכאשר נוטלים פרוטה אחת ויחידה בתור 'שוחד', ובפרט (כשנוטלים) כמה פרוטות - נפסלים לדין!

 ואפילו גדולים שבישראל - כשהטילו לכיסם פרוטה, למרות שהם לא הרגישו בכך ולא ידעו מאומה - הרי שכיסם הרגיש זאת (ובמילא גם פנימיות נפשם הרגישה זאת) ולכן היטו את הדין!

ועל-אחת-כמה-וכמה בעניננו: שלא רק שהוא הרגיש בשוחד שקיבל, אלא אף נהיה בעל-הבית על פרוטה זו! 

והפלא הוא: הכל הרי יודעים שהוא קיבל שוחד (הוא אמנם השתמש בזה לעניינים כשרים, וחילק לאחרים מהכסף - אך דבר ברור הוא שעל-פי השולחן-ערוך זהו שוחד).

ובמילא, ישנו דין (ברור) נוסף בשולחן-ערוך, (מיוסד על הגמרא) שרב שקיבל 'שוחד' צריך להכריז "פסילנא לך לדינא"! - אסור לו לפסוק ולהתערב בדין זה!

וכאמור לעיל: אין כל נפקא-מינא האם הזעקה אכן תועיל! - אין זועקים כיון שסבורים שעל-פי שכל זה יועיל אלא מחמת שזה כואב!

לאחר דברים אלו, הרי שלכאורה יתעסקו בזה בלהט! - 'נחת' ו'כבוד' לא יצא לי מכך, באם אקבל משהו - זה יהיה ההיפך מ'כבוד'. אך אני כבר הפסקתי 'לקחת ללב'!

השיטה עליה חונכתי: כשיש פיקוח נפש - אסור לשתוק!!!

אחד שאלני פעם: כיצד יתכן שאני לא נפגע מכך שאחד אומר עלי תואר מסויים, השני אומר תואר אחר והשלישי 'עולה על כולנה' - אומר עוד כמה וכמה תוארים? - השבתי, שאצלי זוהי 'גירסא דינקותא': אינני אומר שאין זה נוגע לי, אבל זה לא פועל עלי עד כדי כך שאשנה את השיטה - והשיטה היא - שכאשר מגיעים הדברים לפיקוח-נפש אסור לשתוק!!!

זהו פסק-דין ברור בשולחן-ערוך ומיוסד על פסק-דין ברור וגמור בגמרא - שאסור לשתוק בענין של פיקוח-נפשות!!!

הקב"ה עזרני (לא בבחירתי ורצוני) שנולדתי בכור לאבי, שהיה אחר-כך הרב הראשי ביקטרינוסלב. כיון שבימים ההם ובמדינה ההיא היו צריכים לנהל וויכוח או לענות על שאלה וגידוף, שעל-זה היו צריכים לענות ברוסית, ואני הייתי בנו המבוגר של רבה הראשי של העיר - לכן זה נפל עלי.

[עובדת היותי דובר רוסית (ועובדת ידיעתי ענינים אלו וענינים אחרים) הצטרפה גם היא לגידופים! - אין כאן המקום להאריך בזה, אבל רק לציין שישנם כאלו מהמשחדים, שגם להם יש את כל המעלות הללו - אולם הם עושים מכך סוד! - אני אינני עושה מזה שום סוד!].

הורגלתי מאותם הזמנים (לפני כ-60-65 שנה), שאין מה להמתין לתואר של כבוד. ואם יישבו וישתקו - אינני אוחז מכך, אסור לי לאחוז מכך, ולא על כך חינכו וגידלו אותי!

אני אוחז ב(שיטת ה)חינוך - שכאשר מדובר בענין הקשור לפיקוח-נפש אסור לשתוק, אפילו כשיודעים שתוך-כדי-דיבור (או מחר, או לאחר זמן) פלוני-בן-פלוני ימסור לשון-הרע לפלוני-בן-פלוני!

לי זה לא יציק, ובמילא אינני מאותם 'תליתאי' שזה מזיק להם - אבל מה שמזיק הוא שאחרי-זה מגיע יהודי ומדבר דברים שלא היו מעולם: לא מדובר אודות הלאו של "לא תחנם". וכיוצא-בזה, אלא מדובר על פיקוח-נפש! וכדי שלא יטעו - אמרו וחזרו וכתבו והדפיסו ופרסמו וביקשו שכל המעוניין יפרסם זאת - שבשולחן-ערוך אורח-חיים הלכות שבת סימן שכ"ט כתובים דברים ברורים בנוגע לענין זה - ולמרות זאת, לא נגע ולא פגע, זה לא נקלט אצלו, היות והוא משוחד!

אינני מתכונן לשנות את הדרך שסללו לי אבי ומורי-וחמי!

וכאמור לעיל שזה היה "גירסא דינקותא" שלי! - אכן, אינני אומר שיש לי הנאה מכך - וזוהי לא בדיוק אותה תחושה כאשר אומרים עלי תואר של כבוד וכאשר אומרים תואר הפכי - אבל את המעשה אינני הולך לשנות! אינני עומד לשנות את השיטה אותה סללו לי אבי ומורי-וחמי - שאין להתחשב בענינים של היפך הכבוד, ואפילו עם גזירה של אומות-העולם - אין להתחשב!

וזוהי גם הטענה: היתכן שמרגיזים את הגויים?! אבל רואים את ההנהגה של כ"ק מורי-וחמי:

לכ"ק מורי-וחמי אדמו"ר היתה הברירה לא להתעסק עם הגויים ולא להתעסק עם ה'יהודים-גויים' (ה'יבסקציה') - הוא היה יכול לשבת בשלווה וללמוד עם בני-ביתו, תלמידיו וכל אלו הרוצים ללמוד אתו, וממילא אף אחד לא היה נוגע בו, ועל-אחת-כמה-וכמה שהיתה לו ברירה לברוח משם כפי שעשו אחרים [שעד היום אינם מתביישים בכך למרות שהם יודעים שעל-ידי שהם עשו כך - הם סללו את הדרך גם לשני לעזוב את ההנהגה שלו, לנטוש את הצאן ולברוח למקום בטוח, בכדי שיוכל ללמוד תורה מתוך מנוחה!]. 

אבל הוא לא נטש את צאן מרעיתו, ונשאר שם עד שהכריחו אותו לנסוע משם. וזאת, על-ידי ששללו ממנו כל אפשרות של התעסקות בהפצת התורה והיהדות, היות שמאותו יום והלאה - כל מי שרק בא במגע עמו - מיד 'לקחו' אותו! 

ואדרבה: כשהוא הגיע אל מעבר לגבול, יצר משם קשר עם אותם שנשארו במדינה ההיא. ורואים את הפירות שיצאו מכך: יהודים יראי שמים, חיים, לומדי תורה ומקיימי מצוות, שיש להם מסירות-נפש להפצת היהדות. והם אינם מפחדים מהגוים ומה'יהודים-גויים' שבקרבם!

(מעובד ע"פ שיחת הרבי שליט״א מלך המשיח ליל כ' אב תשל"ט)