ארבעה זוגות תפילין בסיום הרמב"ם תשע"ד

לחיים, לחיים ולברכה. יחי אדוננו, מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

שבוע טוב ומבורך.  כחלק מהברכות, אז כיוון שאנחנו עכשיו גם כן ביום ההילולא של הרמב״ם, והרמב״ם הוא הרופא הגדול, אז מכוחו של הרופא כל בשר ומפליא לעשות, במילא יש ברכה לבריאות לכל מי שנמצא כאן, כל מי שהיה כאן, כל מי שיהיה כאן, כל מי שרצה להיות כאן, בקיצור יש ברכה לכל עם ישראל מהרמב״ם, שהוא הרופא המפורסם. יצא לי לדבר פעם עם יהודי והוא מספר לי שבמצרים היה ידוע, שכאשר מישהו שלא היה מרגיש טוב, והרי יש בית כנסת של הרמב״ם במצרים, היו הולכים לישון לילה אחד בבית הכנסת, וקמים בריאים ושלמים. זה דבר ידוע שהיה במצרים, וזה מכוחו של הרמב״ם.

אז אנחנו חוגגים ברוך השם גם את סיום הרמב״ם גם יום ההילולא של הרמב״ם, ודאי שהרמב״ם משרה את ברכתו, על ידי הרבי שליט”א מלך המשיח לכל אלה שהיו כאן, יהיו כאן, נמצאים כאן, ולכל עם ישראל.

זה רק בנושא הבריאות ומכאן ואילך כל אחד יבין, שאם הרמב״ם כותב שבאותו הזמן לא יהיה רעב ולא מלחמה, והכסף יהיה עם מעדנים מצויים כעפר הארץ וכו' וכו', אז כל מי שנמצא כאן מובטח לו עשירות מופלגה בגשמיות וברוחניות בכל העניינים, בני חיי מזוני רווויחא; אין דבר בעולם שלא מתברך על ידי ההשתתפות בחגיגת סיום הרמב״ם במוצאי שבת קודש, יום ההילולא של הרמב״ם וגם מדובר על זה שיום ההילולא של רבי יעקב אבו חצירא.

כיוון שכל דבר הוא בהשגחה פרטית אז תראו זה דבר מדהים: "יעדער איינער דארשנט פאר זיך", כל אחד מדבר ממה שהעניינים שנוגעים לו. יש כאלה שאתה מזמין אותם לאיזה אירוע, על מה הוא ידבר? לא יעזור לך הוא בסופו של דבר ידבר על מה? ארבע זוגות... מה אני יכול לעשות? אז לא אני סידרתי שהיום, הרמב״ם של היום זה על ארבע זוגות. אני לא, זה לא אני סידרתי, מה אני יכול לעשות? הרמב״ם, סידר את הפרקים והרבי סידר ככה שהיום בדיוק זה הפרקים שהם פרק שני, שלישי, רביעי, בהלכות תפילין; ובפרק השלישי, הרמב״ם לתומו אומר את סדר הנחת הפרשיות בתוך התפילין.

כפי שידוע שחילוקים בין הזוגות השונות של תפילין, תפילין רשי, רבנו תם, שימושא רבא וראב”ד, הם רק בסדר הפרשיות בתוך התפילין.

לכאורה לכאורה זה מוזר קצת שמדברים גם בפני נשים על העניין הזה, נשים לא מניחות תפילין, היו כמה נשים בודדות, שהניחו, אומרים שבתו של רש”י הניחה תפילין, מיכל בת של שאול הניחה תפילין, אבל כיוון שהרבי אומר שלנשים יש כוח להשפיע על הבעלים, או על האחים שלהם או על קרובים שלהם, אז ודאי שגם נשים צריכות לשמוע את המעלה הנפלאה של  כל הארבע זוגות כדי שישפיעו בסביבה שלהם, וגם אחת שהולכת לשידוך, אז כשהיא שואלת אותו נו?! מה עם ארבע זוגות? מניח?!

- היום קובעים לפי זה שידוכים!! כן - כן. לא - טוב; שתתחיל אז נדבר...

אז בנוגע למעשה רבותיי, הרמב”ם כותב כך: כיצד סידור הפרשיות? בתפילה של ראש מכניס פרשה אחרונה, וכו' וכו'.

ארבע פעמים בתורה נזכר עניין התפילין. פעמיים בפרשת בא בספר שמות, פרשה ראשונה נקראת “קדש לי כל בכור”, שם מופיע האיזכור הראשון ביחס לתפילין; פעם שנייה בהמשך - פרשה הבאה: “והיה כי יביאך”, לאחר מכן בשתי פרשיות בספר דברים: בפרשת ואתחנן “שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד”; ובפרשת עקב, שאחריה: "והיה עם שמע תשמעו".

ארבע פרשיות אלה הן שנקבעו, להיכנס בתוך התפילין. מאיפה אנחנו יודעים את זה? בתורה לא כתוב שום פירוט מה זה תפילין.

המילה “תפילין" בכלל לא מופיעה בתורה. בתורה ככה כתוב: “והיו לטוטפות בין עיניך”; ה”תפילין” זה מילה שמוכנסת מאוחר יותר; - מהתרגום, כך שבפסוקים עצמם לא כתוב את מה לקשור: “וקשרתם לאות על ידיך”; ואיך לקשור, איפה לקשור, עם - מה לקשור, כל זה מופיע בתורה שבעל פה.

וזה נכון לא רק לגבי תפילין, זה נכון לגבי כל המצוות שמופיעות בתורה בתמציתיות כפסוק, כביטוי, כמשהו; וכל הפירוט מופיע גם לאחר מכן – בתורה שבעל פה. אין כמעט שום מצווה בתורה שאפשר לומר מתוך הטקסט בתורה שבכתב אני יודע כבר מה לעשות.

אפילו דבר כל כך פשוט כמו לא תגנוב, מה יותר ברור מ-ה “לא תגנוב”?! גם כן לא פשוט. האם פחות משווה פרוטה זה נקרא גניבה; אם למשל גנבתי דבר שהיה שלי, שנמצא אצל מישהו, מתי זה נקרא שלי, מתי זה לא נקרא שלי; ישנם כל מיני מצבים וסיטואציות, שמהמילה לא תגנוב אתה עדיין לא יודע אם זה נקרא גניבה או לא נקרא גניבה, ורק בתורה שבעל פה.

עוד דוגמה: "לא תרצח". האם עובר לפני לידתו נקרא רציחה או שלא; אדם גוסס, האם זה נקרא רציחה או לא; עשרים אלף מצבים שהממילה “לא תרצח" אתה עדיין לא יודע מה ההלכה.

אבל דבר מאוד בולט, לכן גם בתניא, אדמו”ר הזקן מביא זאת כדוגמה, שפסוק בתורה אינו מובן, ורק על ידי ההלכות בתורה שבעל פה, דווקא את הדוגמה של תפילין. גם בגלל שכל התורה כולה הוקשה לתפילין, וגם בגלל שזה מאוד בולט, כי כתוב “וקשרתם לאות על ידיך”, נו אז מה לקשור?! רק בתורה שבעל פה יש לנו הלכות הלכות, עד שיש לנו את התפילין שהנחהו היום בבוקר.

במסגרת העניין הזה, גם לא מופיע, בוודאי שלא מופיע, מה סדר הפרשיות. אבל מה שמתברר שגם בתורה שבעל פה, כשמשה רבנו ירד מהר סיני, ואמר לבני ישראל מה פירושה של מצווה זאת וזאת, גם הוא לא נקב בסדר מסוים כיצד לשים את הפרשיות. אלא מלשונו הקדוש אפשר היה ללמוד כך וכך וכך.

ואכן כפי שאנחנו רואים בברייתא, שהיא המקור לגבינו לגבי סדר הפרשיות, נוסח הברייתא הוא כזה שמאפשר גם לעשות את התפילין בסדר הידוע לכולם, זה תפילין רש”י -  המקובל אצל כולם; לפי סדר הופעת הפרשיות בתורה. הפרשה הראשונה שמופיעה בתורה בנוגע לתפילין היא “קדש לי כל בכור”, כי היא ראשונה בתורה והיא ראשונה מימין. אחריה "והיה כי יביאך”; לאחר מכן "שמע ישראל"; לאחר מכן "והיה עם שמוע".

אבל רבנו תם מדייק בלשון הברייתא, ומראה לנו שזה לא כל כך פשוט. להבין את הברייתא כפי שאתה רוצה להבין את זה.

באמת נכון שזה הסדר כמו שמופיע בתורה. לשון הברייתא מאפשר לך להבין שכאן מדובר בשני אגפים היכן לשים את הפרשיות. יש אגף ימני ואגף שמאלי כאשר באגף הימיני יש שתי פרשיות, אחת מבחוץ ואחת מבפנים וגם לאגף השמאלי יש חוץ ופנים האגף הימני הוא "קדש", "והיה כי יביאך", אז באגף השמאלי מבחוץ: "שמע", ומבפנים "והיה עם שמוע". וכך נוצרו התפילים שנקראים "רבנו תם".

דבר מדהים: הרמב״ם שהוא כותב בספרו את סדר הפרשיות כמו רש”י; (הרמב״ם חי תקופה קצת יותר מאוחרת מרש”י, אבל לא ראה דברים שרש”י כתב), והוא כותב, (לכן התפילין הרגילים שלנו נקראים שיטת רמב״ם ורש”י), את הסדר כמו השיטה המקובלת, בסדר הופעת הפרשיות בתורה: “קדש”, "והיה כי יביאך”,  “שמע”, והיה אם שמוע”.

הרמב״ם בעצמו מעיד במכתב לחכמי לחכמי לוניל, (לוניל זה עיר בצרפת) שחכמיה שולחים לרמב״ם שאלה: יאמר לנו כבוד הרב איך לעשות את סדר הפרשיות. וכך הם כותבים לו: “ונחנו תלמידיך קיבלנו מרבותינו שקיבלו מהגאונים, ורבנו האי" - (אחד מהגאונים שהיה ראש ישיבה בפומפדיתא) "בראשם, והנן הוויות באמצע”.

- זוהי שיטת רבינו תם: שהפרשיות  "והיה כי יביאך"  “והיה אם שמוע” - עוד פעם פרשיה שמתחילה עם מילה “והיה”, הם באמצע,  -  דהיינו - שתי הפרשיות הפנימיות, כאשר "קדש" מימין, ו"שמע" - משמאל.

הם כותבים לו כך: “כך קיבלנו מרבותינו”. כלומר, חכמי לוניל היו מניחים תפילין – (כמו רבים בארצות צרפת ובחוץ לארץ), בשיטת רבינו תם.

זה היה מצב רגיל. והם כותבים לו: “קיבלנו מרבותינו דבעינן הוויות באמצע”. ומביאים ראייה ממסכת סנהדרין וכו', “אבל משכנו ידינו מהם עד שיבוא דברך, יורנו כדת מה לעשות”. הם שואלים אותו כיוון ששמענו שאתה לא פוסק ככה, אלא אתה פוסק מה שנקרא אצלנו - תפילין רש”י, שזה סדר אחר, אין “הוויות באמצע, אלא “קדש”, והיה כי יביאך”, “שמע”, “והיה עם שמוע”, אז תגיד לנו מה לעשות.

הרמב״ם עונה להם דבר מדהים: גם אני הייתי מניח ככה. לא שהייתי רוצה, אלא בפועל, עד זמן מסוים.

ידוע שהרמב״ם היה בספרד, לאחר מכן עבר למרוקו, למצרים, והיה גם בארץ ישראל. נדד מהמערב אל המזרח, וכותב להם: כאשר הייתי במערב, הנחתי תפילין כמוכם. (דהיינו -  שיטת רבינו תם, הוויות באמצע). כך הוא כותב: “תשובה זו שעלה בדעתכם בסידור הפרשיות כך היה דעתי מקודם ותפילין שהיו לי במערב - כך היו!

הרבמ"ם ממשיך: "וכך כתב גם כן אותו שכתב חיבור בתפילין". יש יהודי, יהודי, תיכף תשמעו את השם שלו, דבר מאד מעניין, שכתב חיבור על תפילים "אדם גדול", וכך הוא כתב בחיבור שלו, שצריך להניח הוויות באמצע שני הפרשיות: “והיה כי יביאך”, והיה אם שמוע באמצע;

איך קוראים לו? הוא אומר: "שמו רבי משה בן מימון". והוא לא מתכוון על עצמו, אלא היה יהודי תלמיד חכם גדול צדיק, שכתב חיבור על תפילין,  ושמו היה רבי משה בן מימון מקורדובה

“ואותו חיבור הוא שהטעני, והטעה כל אנשי מערב מלפניי, וגם הרב יצחק זכרונו לברכה כוותי' סבירא לי' “.

הרב יצחק זה הרי”ף הרי”ף אלפסי, שהיה מבחינה מסוימת גם רבו של הרמב״ם, אז הוא אומר גם הוא כאילו טעה גם הוא היה מניח תפילין רבינו תם, וכו' וכו'.

“וגם חכם אחד יש שמו רבי יעקב קלעי ככה עשה, והרבה", אבל אומר – "הרבה גאונים חלקו על זה, וכל אנשי המזרח, ועל כל אנשי ארץ הצבי הקדמונים חולקים על דבר זה ואמרו כי החכמים הנאמנים פתחו תפילין של רב האי, והיא כתובה על הסדר שכתבתי בחיבורי”.

הרמב"ם טוען שפתחו תפילין של רב האי שעד עכשיו ידענו שתפיליו זה כמו רבינו תם, ומצאו אותם כמו רש”י.

“ורבי משה דרעי כשבא מן המערב (מאזור ספרד) לארץ ישראל, הייתה תפילה שלו (תפילין שלו) כמו של אנשי מקומכם - (רבינו תם); כשראו דברי הגאונים הקדמונים והראיות שלהם, השליך תפיליו ועשה על הסדר. והראיה ברורה”.

לסיכום, אומר הרמב״ם: גם אני שיניתי את עמדתי, הייתי מניח רבינו תם, ועברתי לרש”י. תבינו את המצב שהיה באותה תקופה. שעדיין אין בהירות מה "צריך להניח. דהיינו מי שקיבל מרבותיו רש”י, כך נהג. מי שקיבל מרבותיו רבינו תם, כך נהג.

הרבה יותר מאוחר אנחנו מוצאים בגלוי, למרות שגם אז מסתמא היו כאלה גאוני עולם וצדיקים שידעו והיו מניחים גם זה וגם זה מצד העניין הרוחני הגדול שבהם, אבל זה לא היה בגלוי.

בגלוי זה היה שאחד פוסל את השני. אם זה נכון זה פסול. וכך פוסק הרמב״ם "אם החליף סידור זה" (של הפרשיות - אז הם) פסולות".

מאוחר יותר, האריז”ל, לראשונה מגלה ברבים, שזו לא שאלה של מה כשר ומה לא כשר; האם סדר זה נכון אם סדר זה לא נכון; אלא אומר: אלה הן דרגות בתפילין.

באמת סדר הנחת הפרשיות בתפילין בשיטת רש”י (והרמב"ם) שייך לכל עם ישראל, בלשון החסידות והקבלה זה נקרא שתפילין של רש”י ממשיך “ממוחין דאמא”; - בינה זה יותר נמוך; ואילו תפילין של רבינו תם הם יותר נעלות, (ולכן לא התקבל אז אצל רבים), הם נקראים “המשכת מוחין דאבא”.

ההבדל בין מוחין דאמא למוחין דאבא הוא, שאבא זה נקודה, הכל בתמציתיות, קשה להתרשם מזה; בינה מרחיבה. אמא מספרת את הדברים באריכות, בהרחבה, קל לקבל את הדברים כאשר זה בא מבינה.

רק מהאריז”ל מתחילים לשמוע שאכן שניהם צודקים, ויש מעלה מזה עד זה ומזה על זה. ולכן כפשט, כדי לצאת ידי חובה מניחים תפילין של רש”י; אבל יש עניין מאוד גדול להניח רבינו תם.

וכך זה נמשך עד התגלות החסידות, ובעיקר עד אדמו”ר הזקן. שהוא זה שבעיקר מפיץ את את עניין תפילין דרבינו תם לכל עם ישראל. ברגע שהוא כותב את זה בשולחן ערוך השולחן ערוך שלו שנכתב לפני הסידור; את השולחן ארוך כותב אדמור הזקן עוד בהיותו אצל המגיד ממזריטש, כתלמידו, ולכן שם בשולחן ארוך זה רק מי שרוצה להחמיר וכו'; אבל "בסידור שלו הוא כותב שכל אחד שייך לעניין הזה, ואחרי התפילה כל אחד צריך להניח תפילין רבינו תם.

אדמו”ר הזקן פותח את העניין לכולם, אבל עדיין זה נשאר ברמה של חסידים מבוגרים, כלומר אחרי חתונה. אגב דבר מעניין, בספר שכתבתי - ברח לי, לא יודע למה, ככה זה יצא, ברח לי לנסות לתהות איך נהג הבבא סאלי בעניין הזה.

תיארתי לעצמי שהוא כן היה מניח רבינו תם עוד במרוקו. למה צריך להדגיש את זה? כי כשבדקתי במקורות, אז הרב משאש שהוא היה רב ראשי בירושלים, והוא ממרוקו, כותב מפורש בכמה מקומות, שבמרוקו לא היו מניחים תפילין רבינו תם - אלא יחידים מקובלים. שניים שלושה. ממש מקובלים יחידים. אז עניין אותי לדעת איך נהג הבבא סאלי. למרות שתיארתי לעצמי שכן. אבל רציתי לשמוע.

לפני כשבוע שבוע וחצי הרמתי טלפון לרב ישר אדרעי והוא חתנו של הבבא סאלי, ושאלתי אותו. הוא אמר בודאי שהוא מניח. - ממתי? - הוא אומר לי מגיל שש עשרה. חשבתי לעצמי מה עם חתונה? אז התברר, קראתי, שהוא הוא התחתן בגיל ארבע עשרה, כדומני פעם ראשונה דהייינו, בכל מקרה זה היה אחרי החתונה, שהוא היה מניח רש”י ורבינו תם. אחר כך גם ראיתי תמונות, שכאשר שני התפילין ביחד, התפילין של הרבינו תם מכוסים ע”י הכיפה הגדולה הזאת, וכמובן שהניח את שניהם.

הרבי שליט”א מלך המשיח, שעולה לנשיאות, וצריך להביא את עם ישראל לגאולה האמיתית והשלמה, ואי אפשר להגיע אם לא מניחים את העניין,

אי אפשר להגיד את זה שאי אפשר להגיע, אבל בגאולה כולם מניחים ארבע זוגות;

אז הרבי, מיד, בעלייתו לנשיאות, כבר בשיחה המפורסמת הידועה שלו, בתוך השבעה של הרבי הקודם;

- השיחות הראשונות - כפי שידוע - שלושה ימים לא דיברו. כי הכלל הוא “שלושה לבכי שבעה למספד”, שלושה ימים לא מדברים. ביום הראשון שאפשר להתחיל לדבר זה היה יום רביעי בשבוע. (הרבי הקודם נפטר בשבת זה היה יוד שבט, יום ראשון היה י”א שבט, זה היה יום הלוויה, י”א שבט, י”ב שבט, י”ג שבט, זה שלושה ימים לבכי. ביום י”ד שבט, זה יום הראשון שהרבי יכול להתחיל לדבר) ואז בין הסיפורים שהוא מספר, הוא מתייחס לעניין הזה של הארבעה זוגות, ובאופן מיוחד גם לרבינו תם.

בהערות, כשהוציאו את השיחה הזאת אחר כך יותר מאוחר, הרבי מתייחס באריכות שהוא לא מבין למה לא נוהגים ברבינו תם גם צעירים יותר, למה זה נתפס אצל אנ”ש רק מחתונה. כבר אז הרבי צועק על העניין הזה. הוא אומר, אפשר ללמד זכות כאילו בגלל מקור זה וזה, אבל הרבי רוצה שמגיל צעיר יותר כבר שאפשר, שיתחילו להניח רבינו תם.

אבל עדיין כנראה אנ”ש לא קלטו את המסר הזה, אז זה נשאר רק מחתונה ומעלה. בהמשך, התחילו גם בחורים לשאול את הרבי. ואז היו כאלה שהרבי אמר כן, שבתור בחור יתחיל להניח ר"ת, והיו כאלה שהרבי אמר לא, עד תשל”ו.

בהוועדות פורים תשל”ו – הרבי שליט"א מלך המשיח חתך, ואמר שיותר לא ישאלו אותו, כיוון שכל יהודי חייב להניח רש”י ורבינו תם.

והיום זה לא מותרות, זה לא מצד הידור, זה החובה, כל יהודי צריך להניח רשי ורבינו תם. וזה אומר אגב שכל אחד מאיתנו, פוגשים יהודים, נו, מניח תפילין? אנחנו מסתפקים בזה שהוא אומר כן, ברוך השם מניח תפילין. באמת ברוך השם. אבל צריכים לדעת שהציפיות הן מה עם הרבינו תם. אחר כך כמובן, גם כן, אבל שלב ראשון הרבינו תם. "ואחר כך הרבי דיבר הזה פעם נוספת בתשל"ט, ופעם שלישית "בתשמ”א, ויותר הרבי לא דיבר על הנושא הזה, מה שנקרא בפומבי, כדי לעורר; אלא זה היה ברור. הרבי רוצה שכל יהודי יניח רש”י ורבינו תם. לכן כל חב”דניק זה פשט, יש לו כזה תיק לתפילין, תיק ארוך, וראינו כבר צילומים יפים שבתוך התיק הארוך הזה מצליחים להכניס גם כן את השימושא רבא וראב”ד.

אבל טוב, אנחנו מדברים כרגע רק על הרש”י ורבינו תם. אז זה היה ב תשמ"א, לאחר "מכן הרבי ביקש להדגיש שגם בחודשיים הכנה לבר מצווה, שאז הילד לומד איך להניח את הרש”י, שיתחיל בו-זמנית רש”י ורבינו תם. תוך כדי זה שהוא לומד, שילמד גם על רש”י ורבינו תם.זאת אומרת גם חודשיים לפני כן כבר להניח את הרבינו תם.

מי שמסתכל על השתלשלות הדברים; לנו זה פשוט. מה פירוש?! אנחנו נולדנו לדור כזה שכל בחורצ'יק מניח רבינו תם, כבר מההכנה לבר מצווה.

זה בכלל לא פשוט. הרבי בעצמו, הרבי שליט”א מלך המשיח בעצמו, התחיל להניח רבינו תם רק בגיל החתונה! יש דעה ממש למחרת החתונה, ויש כאלה שאומרים שאולי קצת לפני כן, כמה חודשים לפני כן. אבל זה ברור, זה היה הגיל. לא בגיל 25, ולא בגיל 20, ולא בגיל 13, הרבי לא הניח רבינו תם. והיום כל ילד!!

נהייתה מציאות חדשה בעולם. ובתוך המציאות הזו, יש כאלה שעד היום לא קולטים איך אתה מניח רבינו תם.

ובמהלך החיטוטים שלי בספרים, גיליתי שהיה תקופות שרבנו מהרי"ל, כותב שהוא לא מבין איך נותנים להניח תפילין לאדם, תפילין - רגיל, לאדם שלא נשוי, איך נותנים לו להניח תפילין. אדם שלא נשוי! רש"י! כי אסור שיהיה הסח הדעת, אסור שיהיה הירהורים, אז איך נותנים לו?!

אז תבינו מה העולם עבר על ידי הרבי שליט"א מלך המשיח. "רש”י - זה פשט, כן? הרבי עשה פשט את הרבינו תם, למרות שיש כאלה עדיין שלא עיכלו את זה, אבל הרבי קבע, אז כך זה המציאות.

אחר כך, ברוך השם, הרבי התחיל להתייחס לעניין הזה של שימושא רבא וראב”ד, וזה אותו תהליך!! לא יעזור לאף אחד!!

רואים במוחש, שההתעוררות היום של אנ”ש, מי שהתעורר כבר לעניין של השמושא רבא וראב”ד, זה משהו מעצמו כבר. זה לא בגלל שפלוני דיבר על זה; פלוני עורר על הנושא הזה. אבל היום חבר'ה לבד לוקחים את העניין!!

ובהשגחה פרטית, אל תגידו שאני זימנתי את זה, הערת הראב”ד היום על הרמב"ם, המקום והמקור הידוע לשיטת הראב"ד מופיע ברמב”ם של היום. מה אפשר לעשות?

אני אקריא לכם מה שאומר הראב”ד. על מה שהרמב”ם אומר "כיצד סדר הפרשיות", אומר הראב”ד כך: רב האי, רבינו האי גאון, אינו אומר כן, כמך הרמב"ם, אלא “הוויות באמצע”: "קדש" מימין המניח; לראשונה, אנחנו שומעים שיש מישהו שאומר, רבותיי, הסדר של מימין ומשמאל לא נקבע על ידי הרואה, על ידי מי שמסתכל עליך, אלא אתה המניח - עושה המצווה, לגביך – אתה זה שקובע מה זה ימין ומה זה שמאל. כי בברייתא כתוב שפרשיות “קדש”, “והיה כי יביאך" מימין - ימין של מי?! אומר רבנו האי גאון, והראב”ד מביא את זה, "קדש", "והיה כי יביאך" - מימין המניח. והוא שיטתו בעיקרון כמו רבינו תם “הוויות באמצע”; "והיה כי יביאך סמוך לה”, “שמע משמאלו, “והיה אם שמע סמוך לה - באמצע, ויוצא ש”הוויות באמצע”, “קדש מצד אחד קיצוני, שמע מצד אחד קיצוני.

והוא מסביר את שיטתו בגלל שכתוב ימין ושמאל, של מי?! הקורא?! מי שמסתכל על מניח התפילין?! מה שמעניין אותנו זה המניח עצמו!! כי אם אין מישהו שמסתכל עליי שקורא את הפרשיות על ראשי? מה זה קשור אליי? אז במילא שיטתו היא על פי "ימין המניח".

 כמובן שגם אלה ששיטתם לפי "ימין הקורא", לא נשארים חייבים, כי הכל אמת. הם אומרים, מה אפשר לעשות? הרי בתפילין, בשונה ממצוות אחרות, כן מתייחסים לקורא שנאמר, “וראו כל עמי הארץ, כי שם השם נקרא עליך, ויראו ממך”. שם השם נקרא עליך. יש עניין של זולת שיקרא את התפילין שעליך, את שם השם, שיסתכל עליך איך זה מונח. אז גם להם יש צידוק.

אבל הראב"ד ורבנו האי גאון, "והרמ”א מפאנו, מדברים לשיטתם שהעיקר זה ימין המניח, כי הוא זה שעושה את המצווה.

אז זכינו גם, תוך כדי דברים, לדבר על הארבעה זוגות. ה”שימושא רבא" הוא הראשון שמדבר על הרעיון הזה, של סידור הפרשיות לפי ימין המניח; וכל זה נרמז בפסוק, “שמור תם וראה ישר, כי אחרית לאיש שלום”. שמו”ר, מי שרוצה, זה גם שימושא רבא, אבל “שמור תם" זה רמז לרבינו תם;  "וראה ישר" - ישר זה אתיות רש”י; “כי אחרית לאיש שלום", - שמו של בעל השיטה של השימושא רבא, זה רב שר שלום גאון. אז הוא "ראה שלום" - זה “כי אחרית לאיש שלום”, שלום זה רמז לשמו – שר שלום.

ולמה כשמדברים בכללות על הארבעה זוגות לא צריך להזכיר את ראב”ד? הרבי שליט"א מלך המשיח מסביר, כיוון שהשיטה של "ימין המניח" זו שיטת השר שלום גאון, והראב”ד רק נגרר אחריו.

אז זכינו ברוך השם "ללמוד את הענין של הארבעה זוגות בסיום הרמב”ם, וזה חלק מהעניין "כי מלאה הארץ דעה את השם".

"דעה" זה על ידי הרחבת המוחין. הרחבת המוחין זה לא שלוש מוחין חכמה בינה דעת, אלא על ידי שדעת נחלק לשניים: חכמה -ובינה, דעת שנחלק למוחין של חסד, ומוחין של גבורה.

ולכן העניין זה ארבעים. ארבעים שנה, לאחר ארבעים שנין ש“קאים איניש אדעתיה דרבי”, "כי לא נתן לכם השם לב לדעת ועיניים לראות עד הנה", עדיין לא עברו 40 שנה. אבל אחרי 40 שנה, אנחנו אחרי 40 שנות נשיאות, כבר הבנו שהרבי שליט”א הוא מלך המשיח, הבנו את מה שהרבי רוצה, הרבי רוצה שכל יהודי יהיה לו את המוחין הרחבים,

לקבל את הגילויים הנפלאים האלה של הגאולה האמיתית והשלמה; אחד מהעניינים, זה הנושא הזה של ארבעה זוגות תפילין, הקב”ה יעזור שכל אחד יקח על עצמו את העניין כמובן בלי נדר, ויחי אדוננו, מורינו ורבנו, מלך המשיח, לעולם ועד!! תודה רבה.