שתי נשמות

לכל אדם מישראל יש שתי נשמות, כמו שכתוב: "ונשמות (בלשון רבים) אני עשיתי". 

הימצאותן של שתי נשמות בתוך האדם אינה תלויה במהותו וסוגו - גדול או קטן, צדיק או רשע. יש אמנם הבדל בין האנשים בנוגע לגילויין ותפקידן של הנשמות והשפעתן על התנהגותו של האדם.

הנפש הראשונה מקורה הוא מהצד הלא טוב שבבריאה, הנקרא בתורת החסידות "קליפה" או "סטרא אחרא" (מארמית - "הצד האחר"). נפש זו היא נפשו החיונית והטבעית של האדם, וממנה באות לאדם הרצונות והמשיכה לעשיית דברים הנוגדים את ציוויי התורה והמוסר האנושי. נפש זו נקראת "נפש הבשר" – נפש הנותנת לאדם את חייו הביולוגיים ואת רצונותיו ומשיכותיו הטבעיים.

שמה של נפש זו בלשון החסידות הוא "נפש הבהמית", כיון שהיא נפש חיונית הקיימת גם אצל בעלי חיים.

הנפש השנייה היא הנפש הקדושה, הנקראת "נפש אלוקית", כיון שהיא מהווה חלק מה', ובלשון התניא - "חלק אלוקה ממעל ממש". נפש זו קיימת רק אצל בני ישראל והיא זו שיוצרת את ההבדל המהותי בין יהודי לאינו יהודי.

[יוצא אם כן למעשה, שההבדל בין ישראל לאומות אינו הבדל המבוסס על גזע, מקום לידה או אורח חיים, אלא זהו הבדל מהותי הנגזר מכך שגופו של יהודי מכיל נשמה נוספת, קדושה, שאינה מצוייה בגופו של אינו יהודי].

בספר התניא מבואר באופן מפורט מהו תפקידן של הנפשות בחיי האדם ומעשיו, וכיצד ניתן לגרום לנפש האלוקית להתגבר על הנפש הבהמית, דבר המאפשר לאדם לקיים את מצוות התורה ואת רצון ה' ביתר קלות.