"איך תמים נהיה 'בעלבוס'?!" איך אפשר לא לצאת לשליחות?!

לחיים, לחיים! יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

כשהיינו ילדים קטנים, בכניסה לחולון היה אגם מים גדול, שבעצם במהלך השנה הוא היה יבש ורק בחורף בעקבות הגשם, הוא נהפך לאגם. ובחורף היינו באים כל הילדים מידי ערב עם 'רפסודות' - לשוט ולשחות, זה היה המשחק שלנו.

הייתה תקופה שאני התחלתי קצת להתבגר, וראיתי שיש כאלה שיש להם אקווריומים. פעם אקווריום זה לא היה דבר שיש לכל אדם, אצל אנשים 'בעלי מעמד' היה אקווריום בבית. פעם אחת אני הולך לאגם, ופתאום, אני רואה המון דגים שחורים, שוחים. מאות, אולי אלפים שורצים שם בתוך המים.

"אוו איזה כיף, אלה עד שהולכים הם מביאים איזה 2-3 דגים בתוך האקווריום, ואני - יש לי כאן כמויות", אמרתי לעצמי. לקחתי קופסת פלסטיק, ושאבתי מהמים, והנה יש לי אקווריום עם דגים. אני בא הביתה, מבסוט שהשגתי לי דגים. "אלה פראיירים, קונים אקווריום. אני בקלות מוציא את הדגים - וזהו".

לקחתי את הקופסה, ושפכתי את תכולתה לתוך צנצנת זכוכית, והתחלתי לגדל את הדגים. יום, יומיים, שלושה, פתאום, אני רואה שמתחיל להיות שינוי באחד הדגים. הראש שלו הולך וגדל, והזנב הולך ומתקצר. ככה המצב ממשיך, הראש נהיה עוד יותר גדול, והזנב עוד יותר מתקצר, ועד שגדלה לה צפרדע, והתברר שזה לא היה דג, זה היה ראשן.

עכשיו זה צפרדע, היא אמנם הייתה נראית כמו דג אבל למעשה…

בדיוק מזה צריך להיזהר... מדברים על תמים שלמד בתומכי תמימים כמה שנים, ושלא יתברר פתאום שחס ושלום זה בסוף צפרדע…

שהקב"ה יעזור, שכל אחד יגלה את הכוחות שהרבי שליט"א מלך המשיח נותן לכל תמים. הרבי רוצה לראות כל תמים בתור שליח!

לתת לרבי את עצמך!

יש הרבה גוונים לשליחות. שליחות זה לא רק בהודו, לא רק בקולומביה. שליחות זה יכול להיות גם מי שעוסק בתור פקיד. אמנם העבודה שלו היא פקיד, אבל הנקודה העיקרית היא, כשהוא פוגש עוד יהודי, ועל ידי כך הוא פועל את ענין השליחות. זאת השליחות שלו.

הנה ניקח לדוגמא את שמאי. שמאי היה בנאי, ועם כל זאת הוא אומר "עשה תורתך קבע". השאלה היא איפה אתה מונח. יש מונח זרקא, מונח רביעי, איפה המונח שלך? אם מונחים בשליחות, אז גם כשנמצאים בתוך תפקיד כזה או אחר, הכל תמיד מוביל לשליחות. זה מתחיל עוד בתור תמים.

במשך כל הדורות, היה לימוד תורה. אבל היה חסר את העניין העיקרי של 'חיילי בית דוד'. והתפקיד הזה של 'חיילי בית דוד', הולך ונעשה מוחשי יותר ויותר, ככל שמתקרבים לרגע ההתגלות. אז, נעשה יותר ויותר ברור, עד כמה כל תמים ביכולתו להכריע את הכף.

כל אחד צריך לקחת את ההחלטה הטובה הזאת כי צריך לתת מתנה לרבי. בשנת תשל"ב - יום הולדת ה-70 של הרבי שליט"א מלך המשיח, חסידים רצו להביא לרבי מתנה. דרכם של בני אדם היא שכשיש למישהו יום הולדת או איזו שמחה מביאים לו מתנה. יש מי שמביא ספר, יש מי שמביא פרחים, וכיו"ב. אבל הרבי אמר בהתוועדות שמי שרוצה לתת לו מתנה, שלא ישלחו לו את הדברים האלה, אלא שיקימו מוסד - מוסד של תורה, הפצת יהדות. והרבי הוסיף שכדי להקל על הענין, כל אחד יכול לפתוח בבית שלו מוסד. הרבי הביא דוגמא שע"י שהוא יביא את הספריה שיש לו בבית, שהספריה לא תהיה רק שלו, אלא תהיה ספריה של כולם. שתהיה לזה הרשאה, שהוא ילך ויפרסם שאפשר להיכנס אצלו בבית ולעיין בספריה שיש לו.

לצאת לשליחות זה המתנה שלנו לרבי.

איזה מתנה תיתן לרבי? תיתן לרבי את עצמך! ההתקשרות לרבי, זה לעשות את מה שהרבי רוצה. הרבי מלך המשיח שליט"א רוצה שיתעסקו בהפצת בשורת הגאולה. כשהאדם יהיה מלא בבשורת הגאולה, ממילא זה ישפיע בחוץ גם כן.

החלטה שמשנה עולם

יש סיפור שאני מספר אותו בדרך כלל בקשר לקבלת החלטה. אני יספר את הסיפור, ואחרי זה אתם תקבלו את ההחלטות. זה סיפור ידוע, אבל למעשה כל הסיפורים נועדו כדי שיתעוררו מהם, ולמרות שחוזרים על זה כמה פעמים, בכל פעם זה אחרת.

יום אחד לפני הרבה שנים, בחור אחד התקרב ליהדות דרך שיעורי תורה אצלנו בבית חב"ד, באותה תקופה הייתה גם בחורה אחת שהתקרבה ליהדות דרך שיעורי התורה לבנות. ראינו ששניהם מתאימים בכל מיני מובנים, אז חשבנו לעשות שידוך. הצענו להם את השידוך, ובאמת נראה להם שהם מתאימים, והחליטו יחד - להקים בית נאמן בישראל.

כמובן שלא עושים דבר לפני שמקבלים ברכה על כך מהרבי שליט"א מלך המשיח! ישבנו יחד וכתבנו מכתב לרבי, ושלחנו.

באותה תקופה שלא כמו היום, דבר כזה לקח זמן, שולחים את המכתב ומחכים. עברו שבועיים, שלושה, חודש חלף ואין תשובה. גם במושגים של אז זה קצת חריג, אבל הם היו חזקים בדעתם, "אנחנו רוצים לעשות את כמו שצריך, נחכה לתשובה מהרבי".

עברו חודשיים ואין תשובה, לכל הדעות זה כבר עבר כל מסגרת. חלפו כבר שלושה חודשים ואין תשובה. יום אחד אני נמצא במטבח, ואני שומע את אשתי מדברת איתה בטלפון. אשתי מסבירה לה ואומרת לה: "אני לא יודעת מי יכול לעזור לך, ניסינו את הכל". ואז פתאום, הבריק לי איזה רעיון. זה לא רעיון שלי, הרבי דחף לי את הרעיון הזה. אמרתי לאשתי: "תגידי לה שהיא צריכה לקבל על עצמה החלטה טובה, וכשבנאדם מקבל על עצמו החלטה הוא בנאדם אחר לגמרי". אשתי אומרת לה את זה, והיא אומרת: "אוקיי", ובאמת היא קיבלה החלטה. 

לא עברו שלושת רבעי שעה ואני מקבל טלפון, על הקו - הרב לייבל גרונר, הוא אומר לי: "עכשיו יצאה תשובה מהרבי, יש הסכמה וברכה". ובאמת הם התחתנו והקימו משפחה חסידית, משפחה שלימה של שלוחים ברחבי העולם, והכל כתוצאה של החלטה אחת. מהחלטה אחת - השתנה עולם, עולם ומלואו!

אנחנו מדברים כאן על מתנה לרבי שליט"א מלך המשיח, כל תמים חייב לקבל על עצמו את זה. הרבי אומר: "אתה חסיד שלי? כן או לא?!" מי שלא אוחז יחד עם הרבי, הרבה יותר קל לו, הוא לא מקבל על הראש, לא יצעקו עליו. אבל מי שחי עם הרבי - רוצה לתת מתנה לרבי והמתנה היא ההשתדלות – היום!

חבר'ה חושבים נו מה זה הבדיחות האלה, אבל זאת הנקודה. אם אתה לא לוקח החלטה טובה אז מה אתה עושה פה? זה הזמן לקבל החלטה טובה, מה אתה לוקח? לפחות את ה'סיפתח' תעשה, תחליט עכשיו החלטה קטנה, ההחלטה הגדולה זה בינך לבין הרבי.

איך זה שלא לוקחים החלטות?! מי שלמרות כל הבדיחות יקבל החלטה - הרבי לא נשאר חייב! "הבאת לי מתנה, ממך אני מקבל". אפילו חד פעמי, אבל אם זה עם כל האמת הפנימית, "זה כל מה שיש לי, רבי!" – הרבי לוקח.

על הקב"ה כתוב שהוא "קונה הכל", גם הרבי קונה הכל, אבל בתנאי שזה האמת שלך – "זה מה שיש לך - אני קונה!"

איך אפשר לא לצאת לשליחות?!

בנוגע למעשה:

יש לי שאלה. באמת יש מקום לדון, מה לעשות עם השאלה הזאת. איך פתאום תמים לא יוצא לשליחות?

נמצאים כך וכך חיילים של הרבי – תמימים, כמה שלוחים יש מהם? כמה?! פתאום כל אחד נהיה "אתה צריך להבין, אני צריך להבין", והרבי נשאר בלי שלוחים!!!

מה שצריך להסביר לתמימים כאן, זה שנמצאים כאן בשביל שיתחברו עם הרבי שליט"א מלך המשיח –זהו! שלוחים בערבון מוגבל – אין פה שום בעיה – הם לא שייכים לענין!

לא יכול להיות שתמים פתאום נהיה 'בעלבוס'!! איך זה?! תמים נהיה 'בעלבוס'! איך?! כששליח פונה אליו אז הוא אומר לו: "רגע, יש זמן. צריך להתבסס וצריך זה…" מי ביקש ממך להתבסס???

הרבי שהוריד את הנשמות שלנו לכאן לעולם הזה הוא בחר נשמה נשמה! "דין הניין לי", או דין לא "הניין לי" - "זה יעזור לי במילוי השליחות, או זה לא יעזור לי במילוי השליחות"... החבר'ה שנמצאים כאן זה אחרי בחירה של הרבי!!

איך הם יכולים לא לצאת לשליחות?! מי החבר'ה שישנו את העולם אם לא החבר'ה שנמצאים כאן? ממי מצפים?! מידי שנה גומרים עוד 'קבוצה' ועוד 'קבוצה' של תמימים, היה צריך להיות מאות ואלפי שלוחים!!!

למה הם לא נהיים שלוחים? בגלל שכשהם היו תמימים, חדרה בהם התולעת של ה'בעלבתיות'... אז זה לא פלא שלאחר מכן נהיים מה שהם נהיים.

זה ההחלטה טובה שכל אחד צריך לקחת על עצמו, מול הרבי! לא חס ושלום מול אף אחד אחר. מול הרבי! "רבי – אני שלך!"

אז, הרבי מתגלה דרך אותו תמים. הוא מתחתן, הוא אומר לאשתו: "אנחנו הולכים לש-ל-י-ח-ו-ת!" לא משנה איזה שליחות, זה לא נוגע. חבר'ה, שכל אחד יקבל על עצמו החלטה! שיקבל איזו החלטה פנימית: "אני שלך. רבי! אני שלך!"

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!