ביאורים בספר התניא מס 225 לשבוע פ' ויקרא תשע"ו

כבכל שבוע, מצורפת בכתבה חוברת "ביאורים בספר התניא" בפורמט PDF לעיון / שמירה, מתאים לשיעור התניא השבועי לשבוע פ' ויקרא תשע"ו, מלוקט מפי הרבי שליט"א מלך המשיח.

מתוך החוברת:

יום ה' ז' אד"ש, פרק ל"ו

"והנה מודעת זאת מארז"ל שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"

.."כל נברא מצד עצמו נעשה תמיד אין ואפס כמו שהיה קודם בריאתו, ומה שמציאותו קיימת, הרי זה רק בגלל שהקב"ה בטובו מחדש אותו תמיד, "כמ"ש "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". ולכן שייך להתפלל גם כאשר המאכל מונח כבר על שולחנו, וכמו"כ בנוגע לשאר ההצטרכויות. כי המאכל שהיה ברגע שלפנ"ז הרי מצד עצמו נעשה אין ואפס, ולכן צריך להתפלל לקב"ה שיחדש את מציאות, כדי שיהיה לו את המצטרך לו. וכאשר ישנה הקדמת התפלה, יודע הוא שהגשמי מצד עצמו אין לו קיום, ורק הקב"ה צריך לחדש אותו תמיד, ושכל מציאות העולם אינה אלא כדי להשלים את הכוונה של הקב"ה ש"לכבודי בראתיו וגו"' ואז ביכולתו להיכנס בענייני עולם הזה, מבלי להתיירא מפני ה"מים הזדוניים". קודם התפלה, מונח אצלו שהעולם הוא עיקר, והוא מציאות בפני עצמו ח"ו ואז פשוט אצלו, שמה שמותר, מותר בוודאי לעשות, ומה שלא יודעים בבירור שאסור – גם מותר, שהרי צריך להעמיד כל דבר על חזקתו, והחזקה היא- עולם.

אבל כאשר ההנחה היא, שבאמת אין שום מציאות, ישנו רק הקב"ה, והוא מחדש את העולם מאין ואפס המוחלט בשביל הכוונה שנתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים – אזי נחשב "מציאות" רק מה שמביא לידי כוונה זו, ולכן מביא הדבר למסקנא הפוכה: מה שאסור – ובמילא בסתירה לכוונה הנ"ל – אסור; ולא רק דברים האסורים, אלא אפילו מותרות - גם אסור.

וכאשר היצה"ר בא בטענה ואומר שיש צורך בכך, אומרים לו: הבא ראיה! כי ה"חזקה" היא שיש רק אלקות, וממילא הרי "המוציא מחבירו עליו הראיה".

"(התוועדויות תשי"ז ח"א עמ' 156)

יום שבת קודש ט' אד"ש

פרק ל"ו

"ולא יכנף עוד מוריך" (פי' שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש)"

איתא במדרש שהרעב הראשון היה בימי אדם הראשון, ומונה עוד שמונה, והרעב העשירי יהיה בביאת המשיח, אלא שהרעב ההוא יהיה "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי הוי ".'

והענין בזה, לעתיד לבוא יהיה אמיתית הצמאון לאלקות, באופן ד"מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי" (תהלים עג, כה- ו), לעצמות ומהות. בזמן הזה לא יכול להיות צמאון כזה לאלקות, כיון שאין אפשרות לרוות את גודל הצמאון, ו"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (ע"ז ג, סע"א) אבל לעתיד לבוא יוכלו מיד לרוות הצמאון, כיון שאז תהיה התגלות העצמות ללא לבושים, "כמ"ש (ישעיה ל . כ, וראה תניא פל"ו "ולא יכנף עוד מוריך]"

 (התוועדויות תשי"ז ח"א עמ'  112ושם הערה 54)