אם ראית - סימן שזה שלך

בסיום הפרשה הקודמת מתואר אחד הרגעים הקשים ביותר בתקופת המדבר. בשעה שהתרחשה לעיני כל פגיעה חמורה בקדושת עם ישראל, כולם עמדו נבוכים ואיש לא קם לפעול. באותו רגע נשכחה ההלכה ממשה רבינו, ולכן, למרות שהוא היה שם, יחד עם אהרון וזקני ישראל, אף אחד לא ידע כיצד לנהוג.

עד שהופיע פנחס - הצעיר שבחבורה. הוא הזכיר את ההלכה המיוחדת שלפיה במצב כזה רשאי המקנא לכבוד ה' לפעול לעצירת המעשה. החכמים השיבו לו: "קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא" – מי שקורא את האיגרת, הוא עצמו יהיה השליח לבצעה. במילים אחרות הם אמרו לו: אם אתה רואה את הדרך הנכונה לפעול, צא ועשה זאת.

ואכן כך היה.

לא להתחמק

סיפור זה מלמד יסוד חשוב בעבודתו של יהודי בעולם. לעיתים אנו נתקלים בתופעות הטעונות תיקון או מקרים הדורשים לקום ולעשות מעשה, אבל במקום לעשות אנחנו מתרצים את עצמנו בכך שיש רבים וטובים מאיתנו שבחרו להתעלם מכך, ואם כן למה שאנחנו כן נקום ונפעל?

מעשה פנחס מלמד אותנו שההסתכלות צריכה להיות שונה. העובדה שאנשים גדולים מאיתנו טרם פעלו אינה מוכיחה שאין צורך לפעול. לפעמים העניין מגיע דווקא לידיעתנו מפני שאנחנו האנשים המתאימים ביותר לבצע את אותו מעשה. ולכן, כל מי שרואה את עצמו מסוגל לעשות משהו, חייב לקום ולעשות, ולא להתחמק מכך בטענה שאחרים יעשו זאת.

חלק אישי

כשם שלכל אדם יש את חלקו בפרנסה, וזה כלל לא מפריע או מגיע על חשבון חברו, כך גם בענייני קדושה. לכל יהודי יש את השליחות שלו ואת המשימות שהוטלו דווקא עליו, שאף אחד לא יכול לעשות במקומו. גם בקיום המצוות, יש מצוות שמחכות דווקא לנו, ואין מי שיכול למלא אותן במקומנו.

בכל יום אנו אומרים "ותן חלקנו בתורתך". המשמעות הפנימית לכך היא שלכל אדם יש חלק מיוחד בתורה ששייך רק לו, ואין אדם אחר שיכול לתפוס את מקומו בתחום זה.

כפי שהגמרא במסכת מנחות מספרת שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבינו שבעתיד עתיד לקום חכם בישראל - רבי עקיבא - שידרוש מכל קוץ וקוץ שבאותיות התורה "תילי תילים של הלכות". משה רבינו "הלך" ברוח קדשו לשמוע את חידושי התורה של רבי עקיבא ולא הצליח להבין אותם, משום שזה היה החלק המיוחד בתורה שניתן להתגלות דווקא על ידי רבי עקיבא.

מסירות נפש

ההוראה הפשוטה לכל אחד, שניתן לקחת מסיפורו של פנחס היא, שכאשר מקבלים שליחות או משימה לבצע, אין מקום לעריכת חישובים האם יש לנו את הכוחות לכך, או שמא יהיה אדם אחר מוכשר יותר שיבצע זאת. כל מה שמגיע לידנו הוא בהשגחה פרטית מדויקת, וקיבלנו גם את הכוחות לעשות זאת, מתוך מסירות נפש - כמו פנחס.

מסירות נפש אינה מתבטאת בעלייה  לגג וקפיצה ממנו, אלא דווקא בפעולות היומיומיות: להוסיף במעשה טוב, להימנע מדברים שאינם רצויים בעיני ה', ולקבוע זמן ללימוד תורה.

רבותינו אמרו ש"פנחס זה אליהו", כאשר יהודי ממלא את שליחותו האישית בדרכו של פנחס, הוא מקרב את ביאתו של אליהו הנביא "מבשר הגאולה", ומכין את העולם לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק ב' ע' 342)