הסוד הטופוגרפי של הר הבית

בפרשת השבוע חוזר פעמים רבות הפסוק "המקום אשר יבחר ה'", המתייחס לבית המקדש בירושלים, שם נצטוו בני ישראל להקריב קרבנות ולעלות לרגל לאחר כניסתם לארץ.

כאשר מעיינים בדברי הרמב"ם המתארים את מבנה בית המקדש, ניתן לראות פרט אדריכלי יוצא דופן: המקדש לא נבנה על קרקע מישורית, וכפי שמדגיש הרמב"ם "המקדש כולו לא היה במישור . . אלא במעלה ההר". כל חלק בבית המקדש היה גבוה מקודמו - מעזרת נשים היו מדרגות אל עזרת ישראל, ומשם לעזרת הכהנים וכן הלאה.

דווקא משום שהרמב"ם אינו ספר היסטוריה אלא ספר הלכה, העובדה שהוא מדגיש זאת מלמדת שאין זה פרט אדריכלי בלבד, אלא הוראה בעלת משמעות.

מה ההבדל?

כן יש להבין במה שונה בית המקדש מהמשכן. הרי גם במשכן שרתה השכינה, ובכל זאת הוא עמד במישור, ואם כן מהי הסיבה להבדל זה?

ההסבר הוא: המשכן ובית המקדש מבטאים שני סוגים של קדושה. המשכן היה "דירת ארעי". אמנם השכינה שרתה בו, אך קדושתו הייתה קשורה רק עם המבנה עצמו ולא עם המקום בו הוא עמד. ולכן, כאשר פירקו את הקרשים והיריעות כדי להמשיך במסע, נותר המקום שבו עמד המשכן ללא שום קדושה מיוחדת.

לעומת זאת, בית המקדש הוא "דירת קבע". כאן הקדושה אינה שורה רק על המבנה, אלא על המקום עצמו - "המקום אשר יבחר ה'". האדמה עצמה הפכה להיות מקודשת ולכן גם לאחר החורבן לא פקעה קדושתו של המקום.

מישור או מדורג?

הסיבה לכך היא משום שבבית המקדש, הקדושה חדרה אל תוך המציאות הגשמית. הבדלי הגובה במקדש הם למעשה תרגום של דרגות הקדושה לשפה הפיזית: ככל שהמקום קדוש יותר, כך הוא גבוה יותר. לעומת זאת, במשכן - שבו הקדושה לא נקשרה למקום הגשמי אלא למבנה בלבד - לא היה הבדלי גובה, ולכן כולו עמד במישור.

אולם עדיין נשאלת שאלה: אם כל דרגת קדושה מתבטאת במפלס גבוה יותר, מדוע קודש הקודשים עצמו אינו גבוה יותר משאר חלקי בית המקדש?

הביאור הוא: קודש הקודשים מייצג דרגת קדושה שאין לה כל ערך והשוואה לדרגות שלפניה. כל עוד מדובר בדרגות שיש ביניהן יחס, ניתן לבטא את ההבדל בתוספת של גובה גשמי. אולם קודש הקודשים מבטא את האין-סוף האלוקי, מציאות שלמעלה מכל מדידה והגדרה. במקום כזה, אין שום משמעות למושגים כמו 'גבוה' ו'נמוך', ולכן קדושתו של קודש הקודשים לא התבטאה בגובה רב יותר.

במקדש הפרטי

בתוך כל אחד ואחת ישנו בית מקדש פרטי, ומכל זה אנחנו למדים גם לגבי עבודתו האישית של כל אחד: מצד אחד, אסור לאדם להישאר ב"מישור", אלא עליו תמיד להתקדם ולהתעלות ממדרגה למדרגה.

יחד עם זאת, עלינו לזכור שבתוכנו קיים גם "קודש הקודשים" - עצם הנשמה המבטאת את הקשר העצמי של יהודי עם הקב"ה, שלמעלה מהבנה ומהרגשה.

כאשר מחברים בין שני הכוחות הללו - העבודה המתמדת של העלייה במדרגות, יחד עם ההתקשרות הפשוטה והעצמית אל הקב"ה - זוכים להכין את עצמנו ואת העולם כולו לגילוי השלם של בית המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלמה, תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 71)