החמור שיופיע בפעם השלישית

לאחר שנים רבות שבהן משה רבינו היה רועה את צאן יתרו במדין, נגלה אליו ה' בסנה ובישר לו כי הוא זה שעתיד להושיע את ישראל מיד מצרים. לאחר קבלת השליחות נוטל משה את משפחתו - אשתו ושני בניו - וחוזר אל ארץ מצרים.

עד כאן הכל מובן. אלא שאם נפתח את החומש ונקרא את הפסוק, נגלה פרט נוסף שלא ברור למה חשוב לציינו - "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור".

כל מילה בתורה מדויקת ונכתבה כדי ללמד אותנו, ולכן לא מובן מדוע חשוב לתורה לציין שמשה חזר עם משפחתו למצרים דווקא עם חמור, ולא להסתפק בלכתוב בקיצור שמשה חזר עם משפחתו למצרים.

החמור המיוחד

על המילים "על החמור" כותב רש"י: "חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקדת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להיגלות עליו". רש"י מגלה לנו שלא מדובר בחמור סתמי, אלא בחמור מיוחד מאוד, אך עדיין לא ברור מדוע התורה חייבת לציין זאת ומה מוסיף לנו לדעת שמשה חזר למצרים עם אותו חמור.

מוכרחים לומר שהעובדה הזו אינה פרט שולי במסע של משה למצרים, אלא היא חלק מהותי וממשי בעניין, כפי שיתבאר להלן.

כאשר הקב"ה נתן למשה את השליחות, טען משה "שלח נא ביד תשלח". ישנם שני ביאורים לטענתו:

ההסבר הראשון - משה טען לה' שהוא אינו רוצה להיות הגואל משום שאהרון, האח הגדול, מתאים יותר לתפקיד.

ההסבר השני - משה טען לה' שבמקום לשלוח אותו, ישלח כבר את מלך המשיח שיגאל את ישראל בגאולה.

וישכם אברהם בבוקר

אם נעיין בפסוקים, לא נמצא תשובה ברורה לטענותיו של משה, אך העובדה היא שלמרות זאת משה מקבל על עצמו את השליחות, לוקח את משפחתו - עם החמור - ויוצא לדרך.

העובדה שמשה לוקח איתו את החמור היא התשובה לשתי טענותיו, ולפי זה יובן מדוע התורה מציינת שמשה חוזר למצרים דווקא עם אותו חמור.

התשובה לטענה הראשונה של משה רמוזה בכך שזהו אותו חמור שחבש אברהם אבינו לעקדת יצחק. מאברהם אבינו למדים כיצד לקיים את ציווי ה' בלב שלם ובשמחה. למרות שאברהם מקבל הוראה לעקוד את בנו על המזבח, הוא לא מתמהמה ומשכים קום בבוקר כדי לחבוש את החמור.

רכיבה על החמור

התשובה לטענה השנייה של משה רמוזה בכך שזהו אותו חמור שעליו עתיד להתגלות מלך המשיח. הקב"ה אומר בכך למשה שהגאולה האמיתית והשלמה היא המשך ישיר לגאולת מצרים, והתגלות מלך המשיח תהיה בזכות כוחו של משה ופעולותיו ביציאת מצרים.

החמור מסמל, בפנימיות העניינים, את התקדמות העולם לקראת הגאולה: "חמור" הוא מלשון "חומריות", והוא מסמל את חומריות וגשמיות העולם הזה. המטרה והתכלית של הגאולה הן שהאור האלוקי יוכל לשכון ולהתגלות גם בתוך גשמיות העולם, שתזדכך ותהיה "כלי" לקבלת גילוי ה'.
לכן, בשונה מאברהם ומשה שלא רכבו על החמור בעצמם, מלך המשיח עתיד לרכוב ולהתגלות על החמור ממש. בכך יתגלה כיצד החומר הגשמי עצמו יוכל להאיר ולגלות את אור הקדושה בעולם - בגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק ל"א עמוד 15)