לא להשתחוות למוסכמות העולם

סיפור ההצלה של חג הפורים מכיל בתוכו ניגוד בלתי הגיוני: תקופה זו הייתה התקופה הטובה ביותר בדברי ימי עם ישראל בהיותם בגולה, שכן מרדכי היהודי "ראש הסנהדרין" היה בין שרי המלך היושבים בשער המלך, ואסתר המלכה הייתה אשתו של המלך, מצב שלא היה לו אח ורע בתולדות עם ישראל - שאשת המלך היא בת ישראל. למעשה זו הייתה התקופה הבטוחה ביותר לקיומו של עם ישראל על פי דרכי הטבע.

ומנגד, דווקא בתקופה טובה זו באה הגזירה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד" - גזירה חסרת תקדים בחומרתה יותר מכל גזירה אחרת שהייתה לעם ישראל בתולדותיו. מעולם לא נשקפה סכנה קיומית לעם ישראל כמו זו שבגזירת המן הרשע.

אין לאן לברוח

לאורך כל הגלויות לא היו כל היהודים מרוכזים במקום אחד, ולכן לא היה מצב שבו עם ישראל כולו יעמוד בפני סכנת קיום, כי בעת צרה ניתן תמיד לברוח למדינה אחרת. אפילו בגזירת פרעה, כאשר לא היה ניתן לברוח ממצרים, לא הייתה הגזירה על העם כולו אלא רק על הזכרים. לעומת זאת בגזירה זו היה כל עם ישראל נתון תחת מלכות אחשוורוש, ולא הייתה שום אפשרות לברוח, שכן הוא שלט על העולם כולו.

מדוע באמת נגזרה גזירה איומה שכזו? אומרת הגמרא "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע". זוהי אחת הדוגמאות הממחישות ביותר את העובדה הברורה שעם ישראל אינו מונהג על פי דרכי הטבע, שכן מבחינת הטבע הייתה זו התקופה הבטוחה ביותר לעם ישראל, ולמרות זאת דווקא אז נגזרה הגזירה הקשה, מפני שהם התרחקו מדרך התורה ומקיום המצוות.

לדבר בשפה של הגזירה

כשם שכך באה הגזירה, כך גם באה הישועה לעם ישראל: כאשר מרדכי ואסתר שמעו על גזירת המן, הם לא פנו לנקוט במאמצים דיפלומטיים לביטול הגזירה, אלא הם פתחו בתפילה ובתענית, וכמסופר במגילה שהצעד הראשון שאסתר עשתה הוא לבקש ממרדכי "לך כנוס את כל היהודים . . וצומו עלי".

יתירה מכך: אסתר הוסיפה ואמרה "גם אני ונערותי אצום כן", מעשה לא הגיוני בהתחשב בכך שהיא עתידה להופיע בפני אחשוורוש ולבקש ממנו לבטל את הגזירה, וברור ש'צום שלושת ימים' לא יוסיף בחן שלה בעיני אחשוורוש, אלא אדרבה.

וכמו הגזירה גם הדרך לביטול הגזירה לא הייתה באופן טבעי, כי מרדכי ואסתר ידעו שביטול הגזירה יהיה כאשר עם ישראל יתחזק ויוסיף בקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא.

לא לסמוך על דרכי הטבע

זוהי ההוראה לגבינו, ובמיוחד בימים אלו:

ישנם כאלו הטועים וחושבים שהאמצעי לשמירת קיומו של עם ישראל היא באמצעים דיפלומטים ובדרכי הטבע. אך יש לדעת שטענה זו כופרת בקיומו של עם ישראל, כי קיומם של עם ישראל אינו על פי הטבע כמו שאר אומות העולם אלא הוא קשור לקיום התורה והמצוות.

וכאשר באה עת צרה חס ושלום, אין לסמוך על ההשתדלות מול הגויים וכדומה אלא יש לערוך חשבון נפש ולמלאות את החסר בקיום התורה והמצוות, ועל ידי כך תועיל גם ההשתדלות הטבעית.

יש אמנם להכין את הכלים בדרכי הטבע, אבל את זאת יש לעשות מתוך ידיעה שהעיקר הוא הסיוע מאת ה' שבא על ידי קיום התורה והמצוות, עדי הגאולה האמיתית והשלימה.

(על פי לקוטי שיחות חלק א' עמוד 213)