זה הזמן להפוך גלות לגאולה

תקופת "שלושת השבועות" נרמזת בנבואת ירמיה ל"מקל שקד": "השקד . . משעת חניטתו ועד גמר בישולו עשרים ואחד יום, כמניין הימים שבן י"ז בתמוז . . לתשעה באב".

מדברים אלו עולה שהקשר בין השקד לתקופה זו הוא לכאורה טכני בלבד, כמו שהשקד גדל ומתבשל בתוך עשרים ואחד יום, כך תקופה זו שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, מונה עשרים ואחד ימים. 

אבל מכיוון שכל דבר בתורה הוא מדויק, מוכרחים לומר שיש קשר מהותי יותר בין השקד ושלושת השבועות.

ניתן לבאר זאת לפי הנאמר במשנה כי בעולם ישנם שני סוגים של שקדים - שקדים מרים ושקדים מתוקים. 

השקדים המרים הם מתוקים בתחילת הגידול שלהם אך ככל שהם הולכים ומבשילים הם נעשים מרים, ולעומתם השקדים המתוקים גדלים הפוך בדיוק - בתחילה הם גדלים כפרי מר, ובסיום ההבשלה הם הופכים לפרי מתוק.

ולמרות שאלו שני סוגים של שקדים, מבואר בספר 'צפנת פענח' שעיקר השם "שקד" מדבר דווקא על השקדים המתוקים, אלה שגדלים כפרי מר ולבסוף הופכים למתוק.

מתחיל מר, מסתיים מתוק

לפי זה מובן מדוע ימי "שלושת השבועות" נרמזו דווקא ב"מקל שקד", כי תוכן העבודה של ימים אלו הוא להפוך את המר למתוק, כלומר - לא רק לבטל את המרירות של ימים אלה, אלא אף להפוך אותם לימים מתוקים וימי שמחה, כנאמר בהלכה בנוגע לתעניות "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה".

אך עדיין יש לברר, באם תוכן הימים הללו תואמים בדיוק לצמיחתו של השקד, מדוע הרמז בנבואת ירמיה הוא ל"מקל שקד", ולא לשקד סתם? 

אלא מוכרחים לומר שגם המקל מכוון ומתאים לתוכן זה של הפיכת המר למתוק:

מבואר בכמה מקומות ההבדל שבין "מטה" - שהוא מקל קשה ויבש, לבין "שבט" - שהוא ענף רך וגמיש, שהסיבה להבדל ביניהם נעוצה בכך שב'שבט' עדיין נותרה לחלוחית מהעץ, ולכן הוא עדיין רך, ואילו במטה התייבשה לחלוטין כל החיות שהוא ינק מהאילן ולכן הוא נהיה קשה וחזק.

יבש, אך איתן

עם ישראל בזמן בית המקדש נמשל ל'שבט', שכן אז הקשר שלהם עם הקדוש ברוך הוא היה בגלוי ובצורה מוחשית, ואילו היום, נמשל עם ישראל ל'מטה', שכן היום לא ניכר בגלוי הקשר עם הבורא, ונראה כאילו עם ישראל 'מנותק' (ח"ו) ממקור חיותו.

אבל דווקא בזמן הזה, כאשר אין בית מקדש בירושלים, דווקא אז מתגלה התוקף והחוזק של עם ישראל לעמוד איתן מול כל הנסיונות, בדיוק כמו המטה, שדווקא כאשר הוא יבש ומנותק ממקורו הוא נהיה קשה וחזק.

תוקף שהופך מר למתוק

וזהו הרמז בנבואת ירמיה ל"מקל שקד", שכן דווקא על ידי גילוי התוקף של עם ישראל ניתן להפוך את המר למתוק, ואת הגולה לגאולה.

עניין זה קשור במיוחד עם פרשת השבוע הנקראת בשם 'מטות', כמו המקל היבש והחזק, שדווקא על ידו הופכים את ימים אלה לימי ששון ושמחה. וזוהי הסיבה הפנימית לכך שאת פרשת מטות קוראים לעולם ב"שלושת השבועות", כדי להראות שהתכלית והעניין של ימים אלו היא להפוך אותם ממר למתוק - לימי ששון ושמחה, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

((על פי לקוטי שיחות חלק לג ע' 194)