בין גאולת מצרים לגאולת פורים

על חג הפורים נאמר שהוא נעלה ומיוחד אפילו יותר ממתן תורה, מכיוון שאז היהודים קיבלו על עצמם את חוקי התורה בשלימות, וכפי שלומדים זאת מן הפסוקים במגילת אסתר "קיימו וקיבלו היהודים", "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות" - שבחג הפורים החלו היהודים לקיים בשלימות את המצוות אשר "החלו לעשות" במתן תורה.

כיצד באמת אפשר לומר שהזמן של גזירת המן היה נעלה יותר מזמן קבלת התורה בהר סיני? לכאורה, אין אפילו מה להשוות בין השיא הרוחני שבו היו שרויים עם ישראל לפני קבלת התורה, לעומת המצב הירוד שבו הם היו בהיותם בפרס, תחת מלכות אחשוורוש.

הביאור לכך הוא שהמדד האמיתי לבחון האם עם ישראל קיבלו על עצמם את התורה והמצוות אינו בשעת מתן תורה, כי אז היה גילוי אלוקי ונעלה כל כך עד שאצל עם ישראל התעוררה אהבה גדולה לקדוש ברוך הוא, וממילא אין שום חידוש בכך שהם הסכימו לקבל את התורה.

עצם הנשמה

דווקא כאשר מגיעה שעת משבר, בדוגמת הגזירה האיומה שרקם המן הרשע, אז הוא הזמן המתאים והנכון לבחון האם עם ישראל קיבל את התורה באמת והוא ממשיך לדבוק ולהיות נאמן לדרך התורה.

ההבדל בין הגילוי שהיה במתן תורה ובין חג הפורים הוא, שבמתן תורה התגלה הקדוש ברוך הוא אל עם ישראל על ידי הכוחות הגלויים שלהם, כמו ההבנה בשכל והרגש שבלב, ואילו בפורים הגילוי בא דווקא על ידי הכח הנסתר שבנפש, הנקרא "עצם הנשמה".

"עצם הנשמה" היא נקודת היהדות הפנימית החבויה בתוך כל יהודי, והיא לא פועלת לפי כללי השכל והנהגות העולם המקובלות, אלא היא מתפרצת דווקא בסדר שלמעלה מהשכל וההיגיון, ולכן רק איתה אפשר לעמוד בניסיונות קשים עד כדי מסירות נפש, כפי שהיה בחג הפורים. זהו הקשר הנצחי והחזק ביותר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא.

פורים והגאולה

לפי כל זה אפשר גם להבין את הקשר המיוחד שבין חג הפורים והגאולה האמיתית והשלימה:

ההבדל בין הגאולה ממצרים לבין הגאולה השלימה הוא שהגאולה ממצרים באה על ידי הקדוש ברוך הוא כמו מתנה מלמעלה, היא הגיעה בגילוי מלמעלה מצידו, ללא התערבות וסיוע מצד עם ישראל. לעומת זאת הגאולה הנוכחית באה דווקא על ידי ובזכות המעשים הטובים שלנו לאורך אלפי שנים.

וזהו אותו חילוק שבין מתן תורה וחג הפורים: במתן תורה עם ישראל קיבל את התורה מלמעלה, ועוד זאת שהקדוש ברוך הוא כפה והכריח אותם לקבל את התורה. לעומת זאת בפורים עם ישראל קיבלו את התורה והמצוות דווקא מצד עצמם ומרצונם.

מ' של משיח

הקשר שבין פורים והגאולה רמוז גם במצוות החג שנכתבו במגילת אסתר, שהם: "מקרא מגילה", "משתה ושמחה", "משלוח מנות" ו"מתנות לאביונים", המתחילות כולן באות מ"ם, שזה מתקשר כמובן עם המשיח, שמתחיל גם כן באות מ"ם, וכידוע ששמו של מלך המשיח הוא "מנחם" המתחיל ונגמר באות מ"ם.

ויהי רצון שעל ידי קיום המצוות והמעשים הטובים של עם ישראל, ובמיוחד מצוות חג הפורים, תבוא תיכף ומיד הגאולה האמיתית והשלימה, ובפרט על ידי ההוספה בשמחה במהלך כל ימי החודש - "משנכנס אדר מרבים בשמחה" ובמיוחד בפורים, ואז – בגאולה תהיה השמחה בשלימות, וכל זה מיד ממש.

(על פי שיחת שבת פרשת ויקרא ה‘תשמ"ט)