ריקוד עם הרגליים במעגל בלי סוף

המחזה המרנין של היהודים הנוהרים לבתי הכנסת בשמחת תורה, על מנת לרקוד עם התורה, מהווה המחשה לאימרת חז"ל: "ישנם שלשה קשרים - ישראל, והתורה והקדוש ברוך הוא". טעמים רבים ניתנו לחגיגה זו, הנעשית מידי שנה, דווקא עם הספרים כפי שהם סגורים, כשהיהודי רוקד חבוק עם התורה, ומקפץ ברגליו, ומעיד כי הקשר שלנו עם התורה ועם הקדוש ברוך הוא, אינו רק קשר שכלי ומעמיק, כי אם קשר שלמעלה מהגדרות אנושיות.

התורה מורה שבימי חג הסוכות יוקרבו בכל יום מספר פרים, מתחיל משלשה עשר ביום הראשון ובכל יום מקריבים אחד פחות, ביום שני - שנים עשר, בשלישי - אחד עשר וכן הלאה, כך שבסך הכל מוקרבים בכל ימי החג שבעים פרים כנגד אומות העולם. לאחר כל חגיגות שבעת הימים, מבקש הקדוש ברוך הוא מבניו האהובים, התעכבו נא עוד יום אחד ונחגוג, הפעם רק אני ואתם, יום שמיני עצרת, שבו מתאחדים בני ישראל עם אביהם שבשמים.

לשאוב בדליים וחביות

את השעות של חג זה צריך לייקר "בכל רגע יכולים לשאוב אוצרות בדליים וחביות בגשמיות וברוחניות, וזאת על ידי הריקודים", כך גילה רבי יוסף יצחק (הרבי הריי"צ, הרבי הקודם) בשם אביו הרבי הרש"ב (רבי שלום דובער).

הריקוד המתבצע דווקא באמצעות האיבר הנמוך ביותר בגוף האדם - על ידי הרגליים, בכוחו לרומם ולהגביה את הגוף כולו, ועד להשפעה החודרת לתוך הרגשות של האדם וממלאת אותו בתחושה אמיתית של שמחה פנימית.

הריקוד גם הוא מתבצע במעגלים הנקראים "הקפות", אשר אין להם התחלה או סוף, אלא נמשכים באופן תמידי - כמו הלימוד בתורה אשר אין לו סוף וקצבה. לימוד התורה הינה מצווה בה מחוייב האדם כל העת, לימוד לשם חיבור והתקשרות עם הבורא, וכפי שמגדיר זאת אדמו"ר הזקן (רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד) בספרו התניא, כי בשעה שהאדם לומד את התורה הרי שמוחו נהיה מאוחד עם חכמתו של הקדוש ברוך הוא.

היבט נוסף שאנו מוצאים ב'הקפות' אלו הוא שאנו רוקדים עם כל ספרי התורה שבארון הקודש, באם ישנם בתוך הארון ספרי תורה שנפסלו ואינם מתאימים לקריאה מבחינה הלכתית, הרי שבשמחת תורה אנו מוציאים גם אותם ורוקדים איתם. וכך גם בקרוב הרוקדים, אין שמחה זו מוגבלת רק לאלו השלמים והמושלמים בתורה, אלא שמחת התורה, השמחה בקשר עם הקדוש ברוך הוא, שייכת היא לכל יהודי באשר הוא.

אחדות ושמחה

אלמנט נוסף של אחדות, בא לידי ביטוי במעמד 'הקפות שניות' הנערכות בכל מקום במוצאי יום שמחת תורה (בארץ ישראל). אחד ההסברים למעמד זה, הוא ההתאחדות של תושבי ארץ ישראל, שסיימו כבר לחגוג את החג, עם תושבי חוץ לארץ, המציינים את החגים בשני ימי חג, וגם את יום זה הם חוגגים ביומיים של "הקפות".

וכשהאחדות והשמחה משתלבות להם יחד, זה הזמן המתאים ביותר להתאחד, מתוך שמחה וטוב לבב, בדרישה ופעולה לזירוז הגאולה האמיתית והשלימה. לקחת עמנו מימי ההתעלות והחגים למשך כל ימי השנה, את ההחלטות הטובות המזרזות את התגלות הרבי שליט"א מלך המשיח, תיכף ומיד ממש, ממש, ממש.