גואל ראשון הוא גואל אחרון

כאשר התורה מתארת את דמותו של משה רבינו, ביום הולדתו המאה ועשרים (שהיה גם יום פטירתו), כותבת היא "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו, לא כהתה עינו ולא נס ליחה". מי שביקש למצוא דוגמא לתופעה זו, יכל לראותה השבוע, כאשר מאות אלפים בכל העולם חגגו את יום הולדתו המאה ועשרים של הרבי שליט"א מלך המשיח, לאריכות ימים ושנים טובות - בחיים נצחיים. כאשר לא נס ליחם של כל אלו המקושרים עימו, הממשיכים כל העת בקיום הוראותיו - כאילו ניתנו היום - ממשיכים בתוקף רב להאמין בכל מילה מדבריו, כמו נאמרו היום ממש ובעיקר לא חדלים לרגע מלאמין ולבטוח בהתגשמות בשורת הגאולה שנשמעה מפיו בנבואה ברורה: "הנה זה משיח בא, וכבר בא!"

תנופה חדשה

מאה ועשרים שנה, מסמלים שלימות בעבודת האדם. כדור הזוכה לחיים נצחיים לכולם, בגאולה האמיתית והשלימה, בודאי שמענו על האיחול "עד מאה ועשרים" שבמילים אחרות מבטא את האיחול שתגיע לשלימות הנעלית ביותר שניתן להשיגה.

יחד עם זאת, אין ציון יום ההולדת המאה ועשרים של הרבי שליט"א מלך המשיח, מבטא חלילה איזו עצירה או החלשות כל שהיא בפעולתיו ובחייו, אלא אדרבה, כמו כל שלב, מבטא גם יום הולדת זה, קפיצת מדריגה, בכל הנוגע להשפעתו ובכל הנוגע לפעולות הנעשות על ידינו.

ואכן, ניתן היה לראות זאת השבוע, בשלל הפעולות הכבירות שכמותן לא נעשו, בפרסום אדיר שהקיף את כל הארץ, לציון יום הולדתו והעברת מסריו לציבור הרחב, שבעידן הנוכחי צמא לשמוע על מנהיג האמת, הדואג לכל יהודי, בכל מקום בעולם, ומגיע לגאול אותנו תיכף ומיד ממש.

נשמתו של הרבי שליט"א מלך המשיח, מוגדרת בתורת החסידות "יחידה הכללית", כזו המחוברת לכל יהודי באופן אישי בדרגת היחידה, שהיא עצם נשמתו של כל אחד. משכך, גם אנו יכולים לפעול ולהוסיף חיים בו עצמו, זאת עושים על ידי ההכרזה "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", הכרזה, שתוכנה התבאר בשיחת ב' ניסן תשמ"ח, הכרזה שמשמעותה קבלת מלכותו ודרישה כלפי שמיא להתגלותו לעין כל, תיכף ומיד ממש.

ציפיה מוגברת

בעמדינו ערב חג החירות, החג בו ראה עם ישראל בפעם הראשונה את כוחו של ראש בני ישראל - משה רבינו, נשמה כללית, המגיע לגאול את העם מסבלותיו. זאת למרות הקשיים מסביב ואפילו תקופה מסויימת בה נעלם הוא מעין כל, כשבני ישראל לא יודעים מה קרה לו לאותו גואל מובטח, הרי שבסופו של דבר, "בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים", כן גם היום, וכנאמר בזוהר הקדוש אשר "גואל ראשון הוא גואל אחרון", עומדים בני ישראל, בצפיה דרוכה להתגלותו של הגואל המובטח, אשר מנהיג אותנו במשך למעלה משבעים שנה, ומגלה את דאגתו האישית שכל יהודי יוכל לקיים את מצוות החג.

כעת, משאנו נמצאים בחודש עליו הובטחנו "בניסן עתידים להגאל", משהגענו לרגעי השיא של זמן הגאולה, הרי מתעצמת שבעתיים ציפיתנו לגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש, ממש, ממש.