בואו נדבר

ערב נחמד אחד נכנסתי לדף הפייסבוק שלי, ראיתי פוסט של מישהי שעצבן אותי חבל על הזמן. פה נגמר הערב הנחמד. הטקסט שלה דקר לי בעיניים, המילים שרפו בנשמה והיה בה כל מה שסימל את ההפך ממני: תלביבית, חילונית, שמאלנית, פמיניסטית רדיקלית עם דעות מעצבנות. לא שהדעות שלי לא מעצבנות כן? אבל היא לחצה לי על כל הכפתורים. אז מה עשיתי, כמובן, נכנסתי, הגבתי, תקפתי. כמו שעושים בפייסבוק.

אבל אז קרה משהו בלתי צפוי בעליל.

היא הגיבה.

וכשהיא הגיבה התגובה שלה היתה דווקא נעימה מכבדת ושקולה. טוב, היה קצת מוזר להמשיך לריב לאור התפנית הזו וכמובן לא יכולתי להמשיך בקו המתקפה אז עברתי לשאול שאלות. ואז היא ענתה תשובות. ולאט לאט גיליתי בנאדם מאחורי הדמות שבניתי לעצמי בראש. עם תכונות, עם אופי, עם לב, עם משפחה. והכי גרוע: גיליתי שני מחבבת אותה. ממש. מצאתי בה תכונות נדירות של יושרה, כנות, פתיחות, אומץ, נכונות לשמוע. מה אני אגיד. באתי לחפש אתונות ומצאתי מלוכה.

לא לקח הרבה זמן עד שהתיידדנו, נפגשנו, אני שולחת לה בווצאפ את שעת הדלקת הנרות והיא שולחת לי תמונות של הבת המהממת שלה בטיולים. אני יודעת שיש אפשרות רבה שהיא אפילו 'לא מקפידה על כל ההלכות בשבת' בלשון המעטה, אולי  אפילו קרה והיא צילמה חלק מאותן תמונות בשבת. ולי השבת קדושה, אין ספק. אבל הבנתי משהו דרכה:

מה שחשוב לי אינו בהכרח חשוב לה ולהיפך. אבל מה שחשוב לשתינו? להיות בקשר. לדבר. לא לנתק מגע. זה החוט הדקיק שקושר בין כולנו. 

כן, יוצא לנו להתווכח, עדיין הטקסטים שלה יכולים לדקור לי בעין, עדיין הדעות שלי נחשבות בעיניה מטורפות לחלוטין, אבל יש כבוד. יש שיח הדדי. שיח, לשון משיח.

אחת השאלות הפילוסופיות-מעשיות שנשאלות בדור הרשתות החברתיות, האם אנחנו מדברים יותר, או פחות?

מצד אחד אין ספק שהטכנולוגיה החדשה פתחה אותנו לעולמות שונים, לאנשים אחרים, לדעות רבות יותר, עם קשרים רבים יותר.

מצד שני תופעת “תיבת התהודה" רק מתעצמת. כל מחנה מדבר עם הסקטור שלו, כל אחד מוקף כמעט רק באנשים שמסכימים עימו, אנחנו כאילו מדברים עם אחרים, אבל בתכלס אנחנו מדברים עם עצמנו.

הרבה פעמים אנחנו רואים גם תופעות של ‘עליהום', שיימינג, דברים שקשה מאוד לתקן אחר כך, תגובות שנכתבות בהינף מקלדת אבל פוצעות עמוק בלב. 

אמנם, הרבה דברים טובים קרו מאז פריצת הטכנולוגיות החדשות לחיינו - קיצורי תהליכים, השמעת קולו של האזרח הקטן, מצב מונופול התקשורת והגופים הסגורים החלו להתערער ונוצרו אלטרנטיבות, הכרויות חדשות נוצרו ועוד. ומצד שני, אנחנו משמיעים את אותן דעות לאותם אנשים שמסכימים איתנו ומקבלים הדהוד חוזר לדעתנו, כך נוצר הרושם שאנחנו מדברים, אבל בעצם אנחנו לא.

ויחד עם כל זה, שווה לנו לדבר.

מעשי הצדקה והחסד, חיבור הלבבות, שינוי גורלות והיפוך מצבם של אנשים באמצעות השיח הדיגיטלי זה משהו שקשה לאמוד אותו בכמות אך אין ספק שהביא לעליה משמעותית באיכות.

הפייסבוק, האינסטגרם הווצאפ ושאר כלים דיגיטליים מאפשרים לנו מה שפעם לא היינו מעלים על דעתנו- להתגבר על פערי זמן ומקום, להגיע לאזניים שמעולם לא הגענו אליהן קודם ולעיניים שתמיד חשבנו שהן עצומות, לכתוב את דעותנו ולשתף ברגשותינו ובעיקר להפיץ. בשורת הגאולה זה לא סוד ששמור ליודעי ח"ן בלבד. הרבי שליט"א מלך המשיח מדבר על הפצת המעיינות בחוצה שאין חוצה ממנו והכלים היחידים שעומדים בקריטריון הזה עד כה הן הרשתות החברתיות והעולמות הדיגיטליים- שגם על מכשולי הטכנולוגיה הישנה והתקשורת המסורתית הן מתגברות.

ניתן לומר בוודאות קרובה שהדור בו אנו חיים מקיים הלכה למעשה “ומלאה הארץ דעה את ה'". אנשים מגלים עוד ועוד דברים, מידע הפך להיות נגיש לכל דורש ורק צריך לקפוח את העיניים ולהבין שזה פה.

אמנם תופעות הלוואי נותנות את אותותיהן אך כשאני מקבלת לווצאפ שלי, ממש דקות לפני שבת תמונה של זוג נרות דולקים אי שם בתל אביב עם הברכה “שבת שלום"אני יודעת שמשהו טוב קרה. שהתחלנו לשוחח. שקשר שלעולם לא היה יכול לקרות אחרת נרקם דווקא בדרכים האלו, ולמרות שהכוונה היתה לבוא ולריב, מצאנו את עצמנו בחיבוק אוהב. חרף כל הפערים, הדעות האמונות והמחשבות.

זה משיח. 

אז בואו נפסיק לריב ונתחיל לשוחח, בטח בתקופה הזאת שבה הכל סביבנו על אש גבוהה. בואו נסכים להתעניין בצד השני, לשמוע מה יש לו לומר, מה כואב לו, מה הוא צריך, אולי נופתע. ובטח כשנגלה שהוא לא כזה נורא כמו שחשבנו ואפילו.. די דומה לנו.. שם יפתחו הלבבות. שנזכה להשיח, ולהביא משיח. תיכף ומיד ממש.