להודות על מה שלא קרה

ההבדל בין נס לבין טבע רגיל ושגור הוא התדירות, כך אמרה לי פעם מישהי. אם השמש לא היתה זורחת כל בוקר אלא רק לאחר תקופות ארוכות ובאופן אקראי כולנו היינו מעריכים אחרת את העניין.

לאידך, אם מידי בוקר ים סוף היה נקרע או כל תופעה פלאית אחרת היתה קורית בתדירות קבועה, אף אחד לא היה מתרגש מזה.

זו הייתה עוד אחת מיני שגרות רבות שיש סביבנו ואיש לא היה מתפלא נוכח הדבר הזה או אומר "וואו, איזה נס. איזה נס מטורף, חייבים לעצור להודות ולהלל על הנס הזה שקרה פה כרגע".

אכן, כשאנחנו מדברים על ניסים והודיה אנחנו מדברים בעיקר על מקרי קיצון, על שידוד מערכות הטבע, על צירוף מקרים מופלא שאינו מקרי כלל או על פלא שהתרחש לנגד עינינו או חווינו על בשרנו.

אבל מתי חשבנו על מציאות יומיומית רגילה כעל נס?

ולמעשה, מתי הקדשנו מחשבה לא רק למה שקורה באופן רגיל ותקין אלא לכל הדברים שלא קרו לנו והם בגדר נס מוחלט?

התאונה שלא קרתה, המחלה שלא הגיעה, הדו"ח שלא ניתן לנו, הפרידה שלא התרחשה... המון המון תסריטים אפשריים מסתובבים סביבנו כל הזמן.

לעיתים הם קורים ורק אז אנו יודעים להעריך את הזמן שבו הם לא קרו. אז למה שלא נעריך בינתיים את הזמן הזה, מתוך תקווה ותפילה שהנס ימשך לנצח?

במאמר מכונן שנפתח במילים "אראנו נפלאות" מסביר הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח שהקב"ה לא רק עושה נפלאות, הוא גם מראה לנו אותן. אנחנו פשוט צריכים להתבונן.

פלא הוא עניין נסתר. כשרוצים להגיד שמשהו נעלם מבינתנו אומרים "נפלא ממני הדבר", נס לעומת זאת הוא דבר שמתנוסס. גלוי. נראה לעין כל.

במאמר זה מסביר הרבי שליט"א מלך המשיח כיצד הקב"ה לא רק מגלה לנו את הנפלאות שהוא עושה - את הדברים הסודיים היומיומיים הפשוטים לכאורה, אלא ממש מראה לנו במוחש כמה זה מופלא וניסי.

אני זוכרת טלפון אחד שקיבלתי מחברת ביטוח. בסך הכל הליך פרוצדורלי רגיל ושגרתי, לא שום דבר מרעיש ברוך השם. הנציגה ביקשה ממני לפנות מזמני כעשר דקות על מנת שנוכל למלא שאלון יחד.

אמרתי לעצמי, כמה זמן זה כבר יכול לקחת? כולה שאלון בריאותי.

ובכן, מסתבר שטעיתי. ה' ישמור, כמה מחלות ותסמונות ובעיות בריאות יש בעולם. כעשר דקות היא מקריאה לי שאלון ארוך ומפורט שאמור לסקור את מצבי הבריאותי ובכל אחת מהשאלות הללו אני עונה "ברוך השם לא".

כמובן שזה האריך את זמן השיחה בכפליים אבל פתאום הבנתי איזה נפלאות ה' מראה לי. כל כך הרבה מקרים שהיו יכולים לקרות, שהשכיחות שלהם גבוהה וסבירה, שנמצאים סביבי באופן תדיר. אז מה פה הנס, זה שזה קרה או שלא קרה?

מתישהו בשיחה עצרתי ואמרתי לה "וואו, מה קורה", והנציגה עצרה גם היא ואמר: "כן. את לא מבינה איזה מקרים עצובים יש בעולם. אני כל יום אומרת תודה".

איך שניתקתי את השיחה פתחתי תהלים, שמתי צדקה ואמרתי "מזמור לתודה", וגם לקחתי על עצמי לעשות משהו טוב עבור מישהו אחר, דבר ראשון כי יש כל כך הרבה ניסים שקורים לנו שאנחנו לא תמיד יודעים להגיד עליהם תודה.

אבל בעיקר על הנפלאות, אלו שנסתרים ונפלאים מאיתנו ואפילו לא עולה על דעתנו וחבל, הקב"ה מראה לנו אותם וממתין שנהיה מודעים יותר, שכל רגע הוא פלא. כל שגרה היא ברכה, וכל מה שלא קרה זו הודיה שלימה לה'.