• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ד ניסן התשפ"ד (22.04.2024) פרשת מצורע

מאמר מקיף: הניסים של ה' טבת "דידן נצח"

עורך הדין אסף קורן מחדרה, סוקר במאמר מקיף את השתלשלות האירועים שהובילו לנצחון הניסי במשפט הספרים, אותו יציינו השבוע בה' טבת. האם ראוי לחגוג יום זה ומדוע? 'המלך אינו מעיד' מה היה שם מאחורי הקלעים ועוד נקודות לקראת יום 'דידן נצח'. מיוחד
מאמר מקיף: הניסים של ה' טבת "דידן נצח"
ריקודי השמחה כשהספרים חזרו ל770 בית משיח
עדכונים שוטפים בערוץ הגאולה בטלגרם

גלגולו של חמישי בטבת כיום בשורה

הפיכתו של יום חמישי בטבת מיום חול, לכאורה, ליומא דפגרא בעקבות פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט הפדרלי בניו יורק על ידי השופט צ'רלס סיפטון בו נקבע כי דידן נצח לצידה של אגודת חסידי חב"ד במחלוקת עם 'הצד שכנגד' על הבעלות בספריה ב770.

ידועה האמרה אותה ציטט הרבי שליט"א מלך המשיח בהרבה שיחות "והימים האלה נזכרים ונעשים" ממגילת אסתר.כידוע ככתוב בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט עמוד א כתוב: "מגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב."

לכן חשוב לעבור על האירועים שתרחשו ביום זה בעבר.

חמישי בטבת מוזכר לראשונה בספר יחזקאל פרק לג פסוק כ"א שבו כותב הנביא: "ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר". בעקבות כך אמר רבי שמעון בר יוחאי בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח עמוד ב כי לדעתו יש לצום בחמישי בטבת ולא בעשירי בטבת אך דבריו לא התקבלו להלכה.

עיון בויקיפדיה על אירועים לא חסידיים מציין תאריך זה כתאריך בו קורים דברים דרמטיים ולא תמיד חיוביים. לדוגמא הקמת מפא"י בשנת התר"צ, פיגועים שונים של מחבלים, רציחתו של  הרב שלמה מולכו על קידוש השם בשנת רצ"ה ואירוע השבץ המוחי של מר אריאל שרון והחלפתו על ידי מר אולמרט בשנת תשס"ו.לכאורה נראה מאירועי העבר שקרו כי יום חמישי בטבת הוא יום חייב ולאו דווקא יום זכאי.

כהרגלה של החסידות בה החל יום זה מיום פורענות ליום שמחה.

בחמישי בטבת ת"ש הגיע הרבי הקודם לחוף מבטחים בריגה לאחר שהוצל מוורשה על ידי קצין נאצי והגיע מברלין. 

וכך מתאר ד"ר בריאן מרק ריג את אירועי אותו היום בספרו "להציל את הרבי" עמודים 110-111: "ב-15 לדצמבר הביא בלוך את האדמו"ר ופמלייתו לברלין, שם שהו לילה אחד בבית הפדרציה היהודית. שם, ככל הנראה, אספו את האשרות שיבטיחו את בריחתם. למחרת עלו על רכבת נוספת, גם הפעם במחלקה ראשונה, הפעם לריגה, בלווית מלוויהם הגרמנים שאליהן הצטרפו נציגים מהשגרירות הלטווית...

בגבול לטוויה נפרדו הגרמנים מן היהודים. זו הייתה הפעם האחרונה שבה ראה בלוך את האדמו"ר. כשעזבו את אדמת גרמניה, עלצו האדמו"ר ופמלייתו. "שמחנו כל כך כשהגענו לגבול לטוויה" סיפר ב.ג.א. בדרכה לריגה עצרה ברכבת בקובנה שם פגשו אותה כמה מחסידי האדמו"ר ורקדו משמחה בהגיעו. הרבי חזר לעולם שהכיר."

תיאור האירועים הניסים ובמיוחד על ידי האיש ההוא מראים את גודל האירוע.

הצלתו של הרבי הקודם בנס גלוי ועצום ביום בהיר זה עשתה לו אתהפכא מוחלטת ליום זה אך בדיוק כפי שהגיע השליח לבשר על החורבן מציין פתיחתה של תקופה חדשה ביהדות כך הצלתו של הרבי הקודם והגעתו לבסוף לאמריקה מתחילה תקופה חדשה בחב"ד ומתחילה את ההכנה להתפתחות החסידות בדור השביעי באופן שאנו מכירים אותה כיום.

כלומר בין השנים ת"ש-תש"י נרכש בניין 770 החל מוסד השליחות והחלו הרבה מאד מהפעולות שכל כך מזוהות עם חב"ד.

הצלתו של הרבי הקודם מאירופה לא הייתה הצלתו האישית אלא בהתאם ללשון שנקט בה הרבי הקודם לגבי שחרורו בימים י"ב י"ג תמוז הייתה: 'שחרורי מן הכלא לא היה ניצחון אישי שלי' כתב הרבי שנה לאחר-מכן, 'אלא ניצחון עבור כל יהודי היה זה ניצחונה של היהדות'.

כך שמעתי מכמה משפיעים  כי הפיכת חמישי לטבת ליום טוב הוא חלק מהכנה לגאולה שכן על פי פנימיות התורה (רבי שמעון בר יוחאי) הרי חמישי בטבת היה צריך להיות יום צום והפיכתו ליום טוב מהווה ההפיכה לששון ושמחה שתהיה בגאולה. חב"ד תחת הנהגתו של הרבי שליט"א מלך המשיח הפכה להיות הארגון היהודי החשוב ביותר. אך הדגש נעשה יותר בפעולתם של החסידים ופחות על הרבי ובכך שהרבי האציל הרבה דברים לחסידים.

גם נושא זה הובא במשפט הספרים באמצעות המכתב של הרבי הקודם לאלכסנדר מרקס בו הוא כותב:

"כתבי יד אלו רשומים על שם הרבנים, חברי אגודת חסדי חב"ד, ר' ישראל דזשעייקבסאהן וחתנו ר' שלמה זלמן העכט, שניהם אזרחים אמריקאים הבעלים הרשמיים של רכוש זה.

כל הטענות הללו מבססות את מה שאמרה הרבנית בחקירתה המוקדמת לשאלה למי היו שייכים הספרים בספריה ותשובתה הספרים היו שייכים לחסידים כי אבא שלי היה שייך לחסידים

ספרים: כמה אלפי ספרים, בניהם הרבה ספרים עתיקים גדולי ערך ויקרי המציאות. ספרים אלו הם רכוש אגודת חסדי חב"ד של ארה"ב וקנדה. כדי שהסטייט דיפרמנט יעבוד במרץ לאתר כתבי יד וספרים אלו על מנת להחזרים לבעליהם, על הסטיטט דיפארמנט להבין שכתבי יד וספרים אלו הם אוצרות דתיים אדירים, רכוש האומה, שלהם ערך היסטורי ומדעי רב. לכן אני פונה אליך בבקשה גדולה, בתור אוטריט בעל שם במקצוע זה, הואיל לכתוב מכתב לסטייט דיפארטמנט להעיד  על גודל הערך של הספרים וכתבי יד לעם היהודי בכלל, ובפרט לקהילה היהודית באמריקה שלה שייך נכס אדיר זה ". (העתק תרגום מספרו של הרב לובעצקי).

הדגש ששם הרבי הקודם על כך שהספרים והכתבים הם אוצר ורכוש האומה הוא הדגש שיש לשים עליו והיא התחלה של העברת נכסי חסידות לחסידים.

עוד דבר חשוב ביותר שנדון בפסק הדין הוא העברת נכסי החסידות לחסידים באמצעות עמותות.

בהערה 7 לפסק הדין כותב השופט: התאגדות התובעת לצורך רכישת 770 איסטרן פארקווי נראה כמו חלקו של דפוס פעולה של הסדרה מתוחכמת של מעמדה המשפטי של חסידות חב"ד ביחס לחברה בה היא חיה".

כל הטענות הללו מבססות את מה שאמרה הרבנית בחקירתה המוקדמת לשאלה למי היו שייכים הספרים בספריה ותשובתה הספרים היו שייכים לחסידים כי אבא שלי היה שייך לחסידים.

השינוי העצום בחג חמישי בטבת לעומת חגים אחרים הוא בכך שהרבי שליט"א מלך המשיח, לכאורה, אינו גיבור הסיפור ואדרבא הוא אינו מעיד – החסידים באמצעות נציגתם אגודת חסידי חב"ד הם אלא נוקטים בהליכים להחזיר את הספרים ותובעים את בעלותם עליהם.

ההצהרה לכל העמים בפסק הדין הייתה כי הספרים שייכים לחסידים (לקהילה) באמצעות נאמנות מעשית.

פסק הדין הזה פותח דף חדש ביחסים בין הרבי שליט"א מלך המשיח לחסידיו בו החסידים הופכים להיות עצמאים כמעט באופן מלא ונכסי החסידות והכוחות ניתנים להם עד שהרבי "מסר את כל הכוחות לחסידים" בכ"ח ניסן תנש"א.

תחילת פעולתם בכוחות עצמם של החסידים החלה בפסק הדין אשר אישר את הנאמנות המעשית בינהם לבין הרבי לבין העם היהודי תוך הבהרה כי נכסי החסידות שייכים להם ולעם היהודי (ולא מוגדרים כשייכים אישית למשפחת הרביים) ועליהם להחזיק אותם בנאמנות עבור העם היהודי.

בעיקרון חמישי בטבת היא התחלה של הרצון של האדמו"ר הזקן כי החסידים ישיגו דברים בכח עצמם ולא מכוחו של הרבי ובכך הכינו את החסידים להעברת הכח אליהם בכ"ח ניסן עד למצב בו אני מצויים מאז ג' תמוז.

*

איך "נזכרים" הימים האלה - חמישי בטבת

לפני שנים כאשר התחלתי את המחקר שלי יום חמישי בטבת (משפט הספרים) התעמקתי פחות לצערי, בשיחותיו הקדושות של הרבי שליט"א מלך המשיח ויותר בחלקים חיצוניים ובספרים וסירטונים המתעדים את האירוע.

אז העיר לי אחד השלוחים שטעות בידי וכי הרבי אסר על סיפור קורות המקרה והפנה אותי בעניין זה לשיחת הרבי שליט"א מלך המשיח בש"פ ויחי תשמ"ז שהוא זמן קצר לאחר הניצחון בפרשת משפט הספרים.

בסעיף י' כותב הרבי שליט"א מלך המשיח דברים מבהילים אלה: "אלא שכאן מגיע ה"הבה נתחכמה לו"... יכולה ליפול אצלו קא סלקא דעתך, שיתחיל להזכיר אודות המציאות שהייתה, ויאמר אהא וכו'. יש לדעת, שלמאורע של הניסיון אין לו מציאות כלל, לכן הדיבור אודות כך הוא דבר שאין בו ממש, אפילו לא בעולם הזה הגשמי והחומרי..." ומזה מובן שאין מקום כלל לדבר ולכתוב ולהדפיס את כל שטויות וגימטריות ועד לעשות ענין של דברי הימים, ש"ויהי בימי אחשוורוש" הי' כך וכך".

ההשוואה בין י"ט כסלו לחמישי בטבת כבר הוכרזה על ידי הרבי שליט"א מלך המשיח בראשית המשפט החל בי"ט כסלו תשמ"ו. על הקטרוג וההקבלה בין ה' טבת וחג הגאולה י"ט כסלו – האריך הרבי לבאר אודות הקטרוג שהי' בזמן רבינו הזקן, לאחרי שכבר נתבטל קטרוג מעין זה בתקופת נשיאותו של הרב המגיד

הרבי שליט"א מלך המשיח מדגיש כי אירוע זה של משפט הספרים לא היה במציאות ולכן אין לכתוב לו "דברי הימים".

גם הרב לאזאר רבה של רוסיה כתב שהוא כתב דברים על אירועי אותם ימים אך לאחר אותה שיחה גנז אותם.

כאשר רואים את השיחה הזאת אדם פשוט כמוני שחקר את הנושא נבהל יש כאן שיחה ברורה שאוסרת לעסוק בנושא.

כיצד אם כן יש לחגוג את חמישי בטבת ? כיצד לעורר את "הנזכרים" אם אסור לכתוב את דברי הימים?

בנוסף איך ניתן להסביר שחסידים כגון ר' שלום דובער לוין כתב ספר על המאורעות בשנת תשס"ז . וגם הספר של אדווארד הופמן "נגד כל הסיכויים" באנגלית נכתב בשנת תש"נ ואושר על ידי הרבי שליט"א מלך המשיח ואחר כך ספרים של הרב לובצקי והרב בוגומלסקי בנושא.

ההשוואה לאדמו"ר הזקן ולי"ט כסלו

ההשוואה בין י"ט כסלו לחמישי בטבת כבר הוכרזה על ידי הרבי שליט"א מלך המשיח בראשית המשפט החל בי"ט כסלו תשמ"ו. על הקטרוג וההקבלה בין ה' טבת וחג הגאולה י"ט כסלו – האריך הרבי לבאר (בשיחות חנוכה תשמ"ו, ה' טבת תשמ"ז וש"פ ויצא תשמ"ז) אודות הקטרוג שהי' בזמן רבינו הזקן, לאחרי שכבר נתבטל קטרוג מעין זה בתקופת נשיאותו של הרב המגיד!

בעניין י"ט כסלו כך כתב האדמו"ר הריי"ץ לעניין הרצון של החסידים לכתוב מגילה: "חסידים האבין גיוואלט שרייבין [=רצו לכתוב] א מגילת י"ט כסלו ולקובעה כחוק ודין מגילת אסתר, וכבר היו נבחרים מעדת החסידים אשר בינם לבין עצמם הכינו נוסחאות המגילה והתדברו ביניהם זמן אימתי להתאסף יחדיו בליאזנא, לשאול דעת קדש הקדשים, והיו עתידים לבוא בין פסח לעצרת, וכללות הדבר הי' אצלם בסוד, ובבואם לליאזנא ויציעו לכ"ק רבינו הגדול משאלות החסידים בכתיבת מגילת י"ט כסלו, ולא הרשה כ"ק רבינו הגדול, ויענה להם: זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל…" (לקוטי דבורים ח"א ע' 38).

למעשה, רבנו הזקן חזה זאת ברוח-קודשו. היו חסידים שרצו לכתוב 'מגילת י"ט כסלו', וכבר הכינו נוסח של מגילה כזאת, אולם רבנו הזקן לא קיבלה, ואמר שסיפור המאסר והגאולה אינו צריך להיות כתוב במגילה, משום שהוא יישאר חי לנצח בלב ישראל. וכה אמר: "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב. כי המעשה (=סיפור המעשה) חקוקה בלב ישראל דלעילא וכתובה בלב ישראל דלתתא" (ספר התולדות אדמו"ר הזקן עמ' רכב).

מדוע נכתבה מגילת י"ט כסלו רק בימי הרבי הקודם

האדמו"ר הזקן נימק את החלטתו שלא לכתוב מגילת י"ט כיסלו בכך שהיא כתובה בלב החסידים והיא "שלהבת שעולה מעליה" כל י"ט כיסלו. עם זאת אנו רואים כי אכן נכתבה "מגילת יט כסילו" ויש הטוענים שהיא נכתבה על ידי הרבי הקודם.

וכך נכתב בהקדמה למגילת י"ט בכסלו: "ידוע ומפורסם מנהג חסידי חב"ד, אשר בכל התועדות י"ט כסלו, כשמתאספים יחד לחוג את חג החגים . . מספרים אודות מהלך המאורע של המאסר והגאולה. בעת האחרונה הנה, מסבות לסבות שונות, נפסק מנהג טוב זה בהרבה מקומות. וכדי לחדש ולחזק אותו מדפיסים אנו בחוברת הנוכחית פרשת י"ט כסלו באופן קיצורי. והיא ליקוט משיחותיו וסיפוריו של כ"ק אדמו"ר רבי יוסף יצחק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מליובאוויטש ובשעתו הוגה על ידו".

כלומר בכל י"ט כסלו מהות ההתוועדות הייתה סיפור המאסר והגאולה של האדמו"ר הזקן. כלומר משראה האדמו"ר הרייץ שהסיפור אינו מסופר פעל לרשום את מהלך הדברים כדי שיסופרו. כלומר עד הדור השישי הסיפור היה חקוק אצל חסידים ועבר כתורה שבע"פ בין דור חסידים אחד לדור חסידים הבא. עד כדי כך שכאשר נמצא תיק החקירה של האדמו"ר הזקן התוכן תאם את סיפורי החסידים מדור לדור.

ככל הנראה, כאשר ראה הרבי הקודם שהעניין נשכח, מצא לנכון לכתוב את הדברים.

האם הרבי ביקש לבחון את החסידים האם האירוע חקוק בליבם?

השיחה שהאירוע שהתרחש טרם ובמהלך משפט הספרים אינו במציאות נאמרה זמן קצר מאד לאחר החמישי בטבת תשמ"ז .

הרב פלתיאל בהתוועדות ביו-טיוב על חמישי בטבת מספר שפנו אל הרבנית ביום חמישי בטבת ואמרו לו גוט יום טוב והיא אמרה שעבורם זה לא יום טוב.

לא ייתכן שנדע מה עבר בראשו של הרבי – זאת יומרה מסוכנת – על אחת כמה וכמה אדם כערכי.

אך חזקה שהרבי הבין שהחסידים עוקבים אחר ההתנהגות שלו כדי לנסות ולהבין את כוונתו.

השיחה של הרבי שליט"א מלך המשיח בה הוא אומר שהאירוע לא היה במציאות והיחס של הרבי לחזרת הספרים בשני בכסלו הוביל את חלק מהחסידים (בעיקר המבוגרים שבהם) שהרבי אינו חפץ בחגיגות בחמישי בטבת ואינו מעוניין לעשות ממנו יום חג.

נראה שאם כל יום דפגרא אחר חוגגים על ידי סיפור המעשה כפי שקורה בי"ט כסלו וי"ב-י"ג תמוז הרי שאין מנוס אלא להזכיר את הדברים. אלו דברים ומה להדגיש זה תפקידם של המשפיעים החסידיים

ואכן היו הרבה ימים בחב"ד בו אירעו אירועים חשובים אבל לא נחגגו.

לכן לא היה ברור איך להתייחס לשנה הראשונה שחל המועד.

ואילו "לשנה אחרת קבעום" האם ייתכן שרק כאשר הרבי שליט"א מלך המשיח ראה על ידי השלט שהוצב ב770 "יום הבהיר חמישי בטבת" וזאת חרף השיחה שלו על אי היות האירוע במציאות וחרף האירוע שהתרחש בעת חזרו הספרים ביום ב' כסלו עדיין האירוע חקוק בליבם של החסידים, כפי שאמר האדמו"ר הזקן ומבקשים לחגוג אותו – ראה בכך שהתקיימו הוראות האדמו"ר הזקן ויש לחגוג את היום הזה חרף כל מה שהיה.

האם מותר לכתוב את דברי הימים?

קשה ועד בלתי אפשרי לענות על שאלה כזו אך העובדה שבכירי החסידים בינהם ר' שלום דובער לוין, אשר הוא הספרן הראשי של תנועת חב"ד והיה עד והכין את כל הראיות למשפט הכין ספר שמתאר את האירוע מעיד שהיה צורך בכך.

וכן רואים באמת שאנשים שאף חיו באותה תקופה, יודגש בעת כתיבת מאמר זה טרם חלפו 40 שנה ממועד פסק הדין, לא הבינו את כל התהליכים לאשורם שכן רובם נעשו במעגלים הפנימיים של התנועה וללא ידיעת הציבור.

נראה שאם כל יום דפגרא אחר חוגגים על ידי סיפור המעשה כפי שקורה בי"ט כסלו וי"ב-י"ג תמוז הרי שאין מנוס אלא להזכיר את הדברים. אלו דברים ומה להדגיש זה תפקידם של המשפיעים החסידיים.

*

הפן המשפטי הניסי במשפט הספרים תשמ"ו–מ"ז

המילה "נס משפטי" היא אוקסימורון כלומר דבר והיפוכו.

לדוגמא כאשר אני אומרים "נס רפואי" כולם יודעים במה מדובר שהרי המשמעות היא שקרה דבר שאינו אפשרי על פי מדע הרפואה בהתאם לכך "נס משפטי" הוא דבר שחריג מאד בתחום המשפט ובניגוד גמור למוסכמות המקובלות בתחום זה.

בעונותי הרבים אנו עורך דין והסיבה שלמדתי את הנושא היא משום שהמשפיעים, שהגיעו להתוועדויות של חמישי בטבת, ששמעתי בנושא לא הבינו (ובצדק) בנושא המשפטי – ואף לא היו בקיאים בעובדות הכי בסיסיות של המשפט.

לרוב המשפיעים שהבאים להתוועד ביום זה, הם אנשים אשר היו ילדים או בקבוצה או תמימים באותה תקופה ומתארים את תחושות החסידים ואת מאורעות אותם הימים מזווית ראיה אחת צרה מאד והיא הזויות החסידית.

יאמר מי שיאמר זאת הזווית היחידה המעניינת אותנו כחסידים, אך אני חושב שהסתכלות זאת היא מוגבלת ואינה מאפשרת את מלוא יופיו של האירוע.

ידוע לפי שיחותיו הקדושות של הרבי שליט"א מלך המשיח כי נס המלובש בטבע הוא גדול יותר מנס מעל הטבע.

ועל כן אלאה אתכם בפרטים המשפטיים כדי להראות את הנס בתוך הטבע.

האם מדובר בתיק מסובך או קשה

נניח שאתם עו"ד (ח"ו) ונכנס אליכם לקוח ואומר שהוא נתבע בגלל שלקח ספרים מספריה שנמצאת במקום ציבורי ואתם שואלים את האדם מה טענת ההגנה שלך ללקיחת הספרים והוא משיב שהוא יורש.

אני היורש של סבא שלי מצד אמא שלי ואני זכאי לספרים. הסבא נפטר לפני 35 שנה ואמא שלי עדיין בחיים וגם דודה שלי שהיא היורשת השניה עדיין בחיים. (דבר שסותר לחלוטין את טענת הירושה). אמא שלי לא לקחה את הספרים במשך כל אותה תקופה.

בלי להיות משפטן מזהיר הייתם אומרים שסיכוייו לא גדולים במיוחד.

נשאלת השאלה מדוע אם כן לתיק פשוט היה נצרך מיטב עורכי הדין בארה"ב ומשפט ארוך ומייגע כל כך על כך נענה בהמשך.

הנימוקים הפשוטים שהכריעו את התיק לטובת אגו"ח

נתחיל מהסוף השופט הגוי, צ'רלס פרוקטור סיפטון, היה אדם חכם ולכן העמיד פלוגתא יחידה בין הצדדים כמכריעה את התיק והיא: האם הספריה הייתה חלק מעיזבונו של הרבי יוסף יצחק שניאורסון סבתו של בעארי גוראריה ואביה של חנה גוראריה בעת פטירתו בשנת 1950" (תרגום מפסק הדין באנגלית). בסוף פסק דינו נותן השופט את נימוקיו הפשוטים מאד לכך שהספריה היא רכוש ציבורי.

נימוק ראשון

מקור הספרים בספריה הוא בעיקר מתרומות של ספרים או מכספי מעמד של חסידי חב"ד – אשר תכליתם לפי עדות המומחה גייקובס היא בעיקר לטובת הקהילה בכללה ורק חלקם הקטן מיועד להחזקתו של הרבי ועל כן יש לראות בכך רכוש ציבורי.

נימוק שני

הרבי הריי"צ לא ערך צוואה – בדו"ח למס ההכנסה עבור מס העיזבון לגבי עיזבונו של הרבי הקודם, לא נכללת הספריה והרבנית נחמה דינה ובנותיה (בינהן כמובן הרבנית חיה מושקא) חתמו על הצהרות לפיהן הם קיבלו את כל חלקן בעיזבון - כלומר הן מודות שהספריה והספרים לא היו חלק מהירושה שקיבלו.

נימוק שלישי

הגיעו בשנות הלמד"ים ספרים שהיו שייכים לרבי הקודם מאוטווצק והם הועברו לספריה ללא כל דרישה מצד היורשות לקבל אותם למרות שהן הגישו את הבקשה לקבלתן כיורשות של הרבי הקודם.

נימוק רביעי

הרכישות עבור הספרים לפני תש"י ולאחרי תש"י נעשו על שמה של אגו"ח ומחשבונה.

נימוק חמישי

העדים חנה גוראריה וחיים ליברמן העידו כי רצונו של הרבי הקודם היה שהספריה תשמש חוקרים.

הספריה מכילה ספרים שאינם הולמים ספריה של רבי – ספרי קומוניזם, מינות ואנטישמיות.

נימוק חמישי בהערות השוליים

הספריה קיבלה פטור מארנונה- דבר שמעיד ששימשה ומשמשת כרכוש ציבורי.

עיון בנימוקים אלו מראה כי תיק זה היה צריך להסתיים תוך מספר מועט של דיונים .

מדוע הסכים השופט סיפטון לשמוע הוכחות עבור שאלה אחת שלושה שבועות רצופים?

על כל אלה נענה בהמשך.

שורה של ניסים שקרו לפני המשפט שסייעו ביותר במסגרת המשפט

התנהגות תמוהה של הצד שכנגד

בפרק 7 בספרו של הרב משה בוגמילסקי ה' טבת דידן נצח ניצחון הספרים, מתאר שב"ג ניהל את עניניו בצורה חוקית לחלוטין – כלומר הוא התעקש כי התשלום יהיה בהמחאה או בהעברה בנקאית ולא במזומן ועוד יותר הוא הנפיק קבלה לכל קונה שמכר לו את הספרים.

התנהגות זאת היא ההפך ההיגיון במקרה זה והעובדה שב. עבד בצורה חוקית ומסודרת עזרה מאד לאגו"ח לעקוב ולאתר את הספרים אחר כך.

הרשימות שהושגו מבן דודו של הרב בוגומיליסקי הרב כצמן

הרב בוגומליסקי בספרו בפרק החמישי הוא מתאר איך בהשגחה פרטית מופלאה בן דודו בשם הרב כצמן נשכר על ידי ב"ג לצורך ביצוע המכירה.

החשיבות העצומה של הרשימה היא שבאותה תקופה לא היה קטלוג של הספרים שהיו בספריה ובנוסף לא הייתה מוטבעת על חלק מהספרים חותמת הספריה עליהם כמקובל וקשה היה לעקוב אילו ספרים נלקחו.

לרב כצמן הייתה רשימה של 400 ספרים (נלקחו כ-550 ספרים) ועל בסיס רשימה זו של כצמן הוגש צו המניעה.

דיון בית משפט פדרלי ולא מדינתי

רואים שדבריו הקדושים של הרבי שליט"א מלך המשיח כי הוא שם דגש על כך ש"בית המשפט הפדרלי" הוא זה שהחליט.

מה זה בית משפט פדרלי?

כידוע ארצות הברית היא מדינה שכוללת 50 מדינות, כאשר לכל מדינה יש מערכת משפט משלה ויש מערכת משפט כללית שהיא עבור כל אזרחי ארה"ב. במצב בו יש משפט בין שני אנשים ממדינות שונות ניתן להגיש תביעה לבית משפט פדרלי.

במקרה הזה אגו"ח ממוקמת במדינת ניו יורק ואילו ב"ג היה תושב מונתסקלייר במדינת ניו ג'רזי ולכן התיק נדון בבית משפט פדרלי, אשר נחשב חשוב יותר ומקצועי יותר ופסקיו מפורסמים בכל ארה"ב.

צו המניעה ותפיסת הספרים נדון דווקא אצל שופט יהודי

עו"ד נתן לוין מציין בהתוועדות ביו טיוב את הסיפור הבא: כידוע אגו"ח הגישה במהלך חופשת בתי המשפט בקיץ את צו המניעה השופט סיפטון שדן בתיק לא היה ובמקומו נדון התיק אצל השופט היהודי ישראל ליאו גלזר. עו"ד לוין מתאר את המצב בו נכנס ללשכתו של השופט גלזרונדהם לראות  על הקיר תלוי כתב יד עתיק של הרמב"ם – עו"ד לוין שמח שלא יהיה לו הרבה צורך להסביר הרבה ומיד השופט נתן את צו המניעה והצו לתפיסת הספרים.

ברור כי אם לא היה שופט יהודי שמבין בדברים היה קשה ביותר ומסובך הרבה יותר לקבל צו כה מסובך ולא שיגרתי.

הניסים במשפט עצמו

מינויו של השופט צ'רלס פרוקטר סיפטון לתיק

לכאורה לא היה שום דבר מיוחד בשופט הגוי הזה אך אם מתסכלים בקורות חייו רואים שאשתו הראשונה הייתה אליזבת לבית ניבור אשר היא ביתו של ריינהולד ניבור.

ריינהולד ניבור הוא אחד התיאולוגים (חוקר דת) המפורסמים ביותר בנצרות במאה ה 20 למניינם והוא היה אחד הכותבים המשפיעים ביותר בתקופתו בתחום זה. תפיסותיו לעניין הנהגה דתית הייתה "כי מנהיגות רוחנית אינה מושתת רק על יראת הרוממות והכוח, אלא בעיקר נובעת מדוגמה אישית וחסד".

חמוש בדעותיו של חמיו – הסביר השופט לצדדים בתחילת המשפט כי אין הוא מתייחס למקרה זה כמקרה פרטי של חב"ד אלא בכוונתו לכתוב פסק דין עקרוני על האחריות של מנהיג רוחני על הרכוש שנשאר ונתרם על ידי הקהילה.

השקפתו המיוחדת של השופט הועילה רבות בהחלטותיו האמיצות והמיוחדות בהמשך.

דחיית בקשתם של הצד שכנגד למושבעים

בתיקון השביעי של "חוקת" ארה"ב כתוב: "בתביעות בדיני המשפט המקובל, בהם עולה ערך הרכוש השנוי במחלוקת על עשרים דולר, תישמר הזכות למשפט על ידי חבר-מושבעים, ומעשה שנדון על ידי חבר מושבעים לא ישוב להידון בשום בית משפט של ארצות הברית, אלא לפי כללי המשפט המקובל". כלומר על פי "החוקה" בארה"ב יש זכות חוקתית בכל משפט שידון בפני מושבעים.

מהי "חוקה"? ומהם מושבעים?

"חוקה" במובנה האזרחי בדומה לחוקי יסוד בארץ היא חוק על אשר כל החוקים שמחוקקים כפופים אליו ומחויבים לא לסתור אותו. מושבעים הם חבורה של אנשים רגילים שאינם משפטנים, אשר נבחרים באקראי ונקראים להיות לשבת במשפט ולהחליט את הצד העובדתי במשפט אזרחי או פלילי בגלל שהם אינם עורכי דין או שופטים מקצועיים הם נתונים יותר למניפולציות רגשיות.

שאלה מסוג זה אינה שאלה ששואלים כי היא שאלת מסקנה. אלו בדיוק סוג השאלות שיש להימנע מהם שהתשובה ברורה. להבדיל אלף הבדלות אם אתה חוקר גנב . אין שום טעם לשאול אותו אם הוא גנב כי ברור שהוא יענה לא ויכחיש. בחקירה נגדית מחפשים להראות את העד כלא מדויק וכמה גירסתו סותרת טענות קודמות שלו

כמובן שב"ג היה מעונין שיהיו מושבעים בתיק אך השופט נימק בחוכמה כי מאחר ויש רק שאלה אחת ולא מדובר פה בסעד כספי של פיצויים אלא סעד מן היושר של השבתם של הספרים אין צורך במושבעים ודחה את בקשתם.

שאלת המסקנה בחקירה הנגדית של הרבנית

חקירתה הנגדית של הרבנית חי'ה מושקא נ"ע היתה דוגמא ומופת כפי שהעיד עו"ד לוין שאמר כי אפילו אם היה מדריך  את הרבנית להשיב לשאלה כזאת לא היה יכול לחשוב על תשובה טובה יותר .

כמפורסם הרבנית השיבה: "הם (הספרים) היו שייכים לחסידים כי אבא שלי היה שייך לחסידים".

רבות עסקו בתשובתה של הרבנית אך אני רוצה להתמקד דווקא בשאלה.

שאלתו של העו"ד של הצד השני הייתה: "הספרים שאביך השתמש בחדר הלימוד שלו, ובמרתף של 770, האם זה היה שייך לאבא שלך או לחסידים?

שאלה מסוג זה אינה שאלה ששואלים כי היא שאלת מסקנה. אלו בדיוק סוג השאלות שיש להימנע מהם שהתשובה ברורה. להבדיל אלף הבדלות אם אתה חוקר גנב . אין שום טעם לשאול אותו אם הוא גנב כי ברור שהוא יענה לא ויכחיש. בחקירה נגדית מחפשים להראות את העד כלא מדויק וכמה גירסתו סותרת טענות קודמות שלו.

קשה לתאר שעו"ד במשפט כה חשוב ואף שמדובר בחלק המקדמי יטעה כך.

לולא השאלה "המיותרת" הזאת לא היינו זוכים למענה כה נפלא של הרבנית, אשר מסכם את המשפט והטענות במלואן.

אי העדתו של הרבי שליט"א מלך המשיח 

העובדה שהצד השני לא הצליח להעיד את הרבי שליט"א מלך המשיח וכל אשר הוא הצליח להשיג הוא שהרבי יענה על  שאלות בפני העו"ד שלנו מראה על יחס מיוחד ופלאי כלפי הרבי (ראו בהמשך האם הרבי שליט"א מלך המשיח העיד במשפט הספרים).

אי הוצאתו של ר' שלום דובער לוין מאולם למרות שישמש כעד

יש כלל משפטי הגיוני שעד אינו יכול להיות נוכח באולם המשפט כאשר עדים אחרים מעידים וזאת על מנת שלא ישמע את עדותיהם של שאר העדים כדי לא יתאים את עדותו לעדותם.

חשיבותו של הרב שלום דובער לוין במשפט הספרים הייתה מכרעת הוא אסף את ושלט באלפי המסמכים שנאספו כראיות בתיק, הוא הכיר את העובדות והדריך את העדים והוא העד היחיד לטובת אגו"ח אשר היה ספרן. נוכחותו במהלך ההוכחות הייתה חשובה על מנת לסייע לעורכי הדין. דרישתם של עורכי הדין של הצד השני כי לא יהיה נוכח בעת העדויות הייתה לגיטימית. החלטתו של השופט סיפטון לאפשר לו להישאר למרות היותו עד הייתה מפתיעה ועזרה רבות במשפט.

הקונסרבטיבים בשירות הרבי

ראיית הזהב של המשפט עליה הצביע הרבי מראש לעו"ד ועליה הסתמך השופט היה המכתב של הרבי הקודם לאדם בשם פרופ' (ד"ר נכון למועד כתיבת המכתב) אלכסנדר מרקס.

מיהו אלכסנדר מרקס הזה?

אלכסנדר מרקס היה היסטוריון אך שימש כספרן של בית המדרש ל"רבנים" באמריקה אשר הוא מכון להכשרת "ריבייס" קונסרבטיבים. שכר את שירותיו של שניאור זלמן שכטר אשר הוא אחד ממייסדי התנועה הקונסרבטיבית בארה"ב. העובדה שהמכתב הופנה אליו כלומר שהרבי הקודם סבר כי ראשית הוא הבין קצת בחסידות ובחשיבות ספרים וכן היה ביכולתו לעזור .

העובדה שהרבי הקודם פנה אליו לעזרתו וכתב לו דברים כה חשובים מראה את האיתפכא בנושא כאשר גם זרמים אחרים ביקשו לסייע לחב"ד במקרה זה.

העד המומחה ד"ר לואיס גייקובס.

מטעם חב"ד הוחלט כי יעיד ד"ר לואיס גייקובס מאנגליה – ראשית יש להגיד כי למרות שהיו מומחים גדולים ממנו ובעלי שם עולמי – דווקא עדותו עשתה רושם על השופט בשתי נקודות חשובות. הראשונה השופט קיבל את עדותו כי שליש מהספריה לא היו ספרי קודש. שנית הוא קיבל את עדותו כי דמי ה"מעמד" לא שימשו רק להחזיק את הרבי אלא בעיקר שירתו את הקהילה.

יודגש כי ד"ר גייקובס הוא מייסד התנועה הקונסרבטיבית בבריטניה. והייתה דמות שנואה שם – עד כדי כך שהוא נזרק מבית הכנסת שלו והרב זקס ז"ל לא נתן לא לעלות בשבת החתן של אחד מילדיו לתורה.

העובדה שחב"ד בחרה ביודעין איש כה שנוי במחלוקת והוא ידע להעיד מצוין ועדותו התקבלה הרי זה חלק מהאיתפכא הגדולה של תיק זה.

הכרעה בתיק לפי עדות הצד השני

חשוב לציין כי מעבר לעדות המומחה של ד"ר גייקובס השופט לא ציין עדות של העדים מטעם חב"ד.

דווקא ביסוס של עובדות חשובות ביסס השופט על עדותם של העדים של הצד השני בעיקר ח"ג ורח"ל. מעדותם הוציא השופט את הטענה כי רצונו של הרבי הקודם היה שהספריה תשמש חוקרים ומלומדים. כמו כן חולץ מפיה של ח"ג שמעולם לא נמכרו כתבים מחוץ למשפחה.

עדות אלו סייעו לשופט להגיע להחלטה כי הספריה הייתה רכוש ציבורי ולא רכוש פרטי.

דיון ארוך מאד שלכאורה לא לצורך

כידוע המשפט החל ביום הבהיר י"ט כסלו תשמ"ו ונמשך בדיונים ארוכים ומפרכים עד ח' בטבת תשמ"ו. התחלת המשפט ביום כל כך חשוב ראש השנה לחסידות מהווה כשלעצמו נס. סיומו ביום ח' טבת יום ההילולא של הרבנית חיה מושקא ע"ה אשתו של הרבי צמח צדק גם מהווה סימן לבאות... הסתלקותה של הרבנית חיה מושקא בתשמ"ח.

השאלה המתבקשת מאחר ונדונה שאלת אחת ויחידה האם הספריה היא חלק מהעיזבון למה היה צורך בדיון כה ארוך של שלושה שבועות. ייתכן כי משפט אזרחי בארה"ב ועוד פדרלי מאפשר לצדדים להאריך אך הארכה כזאת לאור הנימוקים הפשוטים שהובאו מוכיחה כי לא היה צורך באריכות כזאת.

סיכום

הסתכלות מהירה על כל העובדות שצויינו לעיל מראה כי לא מדובר במשפט רגיל בכל היבט שלו לרבות בפן המשפטי שלו שהיה רווי באירועים חריגים שאפשר לכנותם "ניסים משפטיים" .

*

האם הרבי שליט"א מלך המשיח העיד במשפט הספרים?

בכל שנה בהתקרב אלינו י"ג בכסלו חוזר התאריך י"ג בכסלו אשר מקורו ב"משפט הספרים" ונקרא בפי החסידים "המלך אינו מעיד".

גם אני קיבלתי את הדברים כפשוטם, כלומר שהרבי שליט"א מלך המשיח לא העיד אך ככול התחלתי ללמוד את נושא "משפט הספרים" ראיתי שדבר זה לא מדויק.

הפיסקה שעוררה בי את הסקרנות הופיע בספרו של ר' שלום דובער לוין "משפט הספרים - דידן נצח" שם כתוב בסעיף י"א בעמוד יד כדלקמן: "היו הרבה עימותים ודיונים רבים, ובסוף הוסכם על דעת השופט ועל דעת עורכי הדין של שני הצדדים, שיוכנו השאלות ע"י עו"ד שני הצדדים. אח"כ ישאלו העו"ד שלנו אצל הרבי את השאלות שהוכנו וירשמו המענות של הרבי. בי"ג כסלו הגיעו לספריה, הרבי, עורכי הדין שלנו, י"ק וא"י, ושם נשאלו השאלות ונתנו המענות".

אם כן אנו רואים במוחש מעדות זאת של הרב לוין כי אכן הרבי שליט"א מלך המשיח נשאל שאלות ונתן מענות.

הרב שלום דובער לוין הוא האדם הכי בקיא בנושא "משפט הספרים" הוא אסף את כל הראיות בתיק, הדריך את כל העדים ושימש כעד מרכזי בעצמו במשפט. בנוסף עו"ד ג'ירום שוסטק ז"ל שייצג את אגודת חסדי חב"ד בתיק אמר "שהוא נשען עליו רבות בתיק". עדות כזאת של אדם כה חשוב ומרכזי בסאגה אינה עדות שאפשר להתעלם ממנה או להכחישה.

על איזה שלב במשפט עוסק החג אם המשפט התחיל בי"ט כסלו

אדגיש נקודה מקצועית חשובה, ידוע שמשפט הספרים החל בי"ט כסלו תשמ"ו –אם כך כיצד אנו חוגגים את י"ג בכסלו בו הרבי לא העיד טרם תחילת המשפט.

חשוב לדעת כי למשפט אזרחי יש מספר שלבים שיש להכירם על מנת להבין את סדר הענינים. שלב הראשון הוא הגשת כתבי הטענות (כתב התביעה על ידי התובע וכתב ההגנה על ידי הנתבע) השלב השני הוא החלק המקדמי של המשפט (בחלק זה יש בעיקר גילוי ועיון של מסמכים וראיות בין הצדדים) השלב השלישי הוא שלב ההוכחות והשלב הסופי הוא סיכומי הצדדים ולאחר הסיכומים נותן בית המשפט את פסק דינו. אנו חוגגים את י"ג בכסלו למרות שהמשפט החל רק בי"ט כסלו הוא בגלל ששלב הראיות או כפי שנקרא שלב ההוכחות בתיק נפתח בי"ט כסלו אך התיק עצמו נפתח לפני כן.

המשפט עצמו התחיל ככל הנראה באלול תשמ"ה עם הגשת צו המניעה וקבלתו על ידי השופט גלזר ז"ל ועם הגשת כתבי הטענות על ידי הצדדים. והמשיך לשלב המקדמי.

השלב המקדמי במשפט אמריקאי שונה מהשלב המקדמי במשפט הישראלי והוא נקרא דפוזישן (deposion) בחלק זה של המשפט ניתן לגבות עדויות מחוץ לכותלי בית המשפט על מנת לאסוף מידע וזאת בנוסף לקבלת מסמכים מהצד השני שאמורים לשמש ראיה מטעמם.

העדות החשובה במשפט הספרים, לפחות בעיניים חסידיות, היא עדותה של הרבנית ח'יה מושקא. עדות זאת לא ניתנה במסגרת משפט ההוכחות בתיק אלא בשלב המקדמי. עיון בצילום עדותה מראה את הרבנית חי'ה מושקא מעידה את בביתה ומשיבה לשאלות עורכי הדין בלווי מתרגם. לאחר שלא צלח להשיג מאום בעדותה זאת של הרבנית ואף הרע את מצבו רצה הצד שכנגד לחקור גם את הרבי שליט"א מלך המשיח.

מהי עדות?

כעת עולה שאלה מרכזית שיש לענות עליה מהי עדות? לכאורה עדות היא הגעה לבית הדין או להבדיל לבית המשפט להישבע בהן צדק או להיות מוזהר כי יישא בעונשים הקבועים בחוק, כפי שנקבע בישראל, להעיד את גרסתך ואחר כך להיחקר שתי וערב על ידי עורכי הדין של הצד שכנגד. אין אני מתייחס להביט ההלכתי של עדות אלא להבדיל רק להיבט האזרחי, אשר הוא זה שרלוונטי למקרה זה שכן התיק נדון בבית המשפט האזרחי פדרלי בארה"ב.

אנו רואים שבית המשפט נתן לרבי מעמד מכובד שנתון רק ליחידי סגולה ואנשים מיוחדים ביותר כמו מי שמוגדר "נשיא" בישראל

אם נחזור על ההגדרה הקודמת אז אכן הרבי לא העיד אך ייתכן כי עדות היא רק מסירת גרסתך בפני הרשות הממונה על כך. לדוגמא במשטרה כאשר אתה מוזמן להעיד אינך נחקר אלא רק מוסר את גירסתך. כמו כן אדם יכול להגיש תצהיר אשר כולל את עדותו אך הוא אינו נחקר עליה. אם כן אנו רואים כי ניתן להגדיר עדות גם כמסירת גירסתו של אדם לרשות המוסמכת לכך.

האם ניתן להגיד אם כן שהרבי לא העיד במשפט הספרים יש צד להגיד שהוא כן העיד כפי שעולה מעדותו של הרב לוין אך יש צד לאמר כי מאחר והרבי לא נחקר על ידי הצד שכנגד הרי שהוא לא העיד.

בין כך ובין כך אני חושב שכדי להמשיך לחגוג את י"ג כסלו כיום סגולה

מדוע? משום שהיחס שהרבי שליט"א  מלך המשיח זכה לו מבית המשפט לפיו הוא יעיד  באופן ובצורה שמתאימים לו תואמת להבדיל לסעיף 15 לחוק יסוד: נשיא המדינה שקובע כדלקמן: "נדרש נשיא המדינה למסור עדות, תיגבה העדות במקום ובמועד שייקבעו על דעת נשיא המדינה".

אנו רואים שבית המשפט נתן לרבי מעמד מכובד שנתון רק ליחידי סגולה ואנשים מיוחדים ביותר כמו מי שמוגדר "נשיא" בישראל.

המקרה הניסי של מלך מעיד במשפט השני בשנת תש"נ

דווקא נראה שהאירוע שהתרחש בכ"ו בתשרי תש"נ היה הרבה יותר ניסי מהמקרה שקרה בשנת תשמ"ו. מדובר בתביעה אחרת בו הוגשה תביעה אישית נגד הרבי ולכן ההסתברות שהוא יעיד היה הרבה יותר גדול.

בהתחלה טענו עורכי הדין על פי חוות הדעת של ד"ר וייס, שהיה רופא הלב של הרבי, כי הרבי אינו יכול להעיד בשל מצבו הלבבי. הצד שכנגד הביא צילומים ושיחות של הרבי על מנת להראות שהוא בעל כושר להעיד.

על פי ספרו של הרב לובצקי נכתב: ביום כ"ו בתשרי התקיימו הדיונים בבית המשפט, על מנת להחליט האם הרבי צריך לבוא לבית המשפט להעיד (ר"ל) הצד שכנגד באו עם עשרות ספרים חדשים, וקלטות וידאו בה רואים איך שהרבי מחלק שעות ארוכות דולרים, והנחות מהתוועדויות וכו', על מנת להוכיח אשר הרבי בראי הוא ויכול מבלי כל בעיה להעיד בבית המשפט"

השופט אמר אשר הגיע למסקנא אשר השאלה אינה כ"כ בעניין הבריאות, כ"א מה יוסיף הרבי בנוגע לתוכן המשפט. אשר לכן השופט שאל להעו"ד של הצד השני מה ישאול להרבי אם יבוא (ר"ל) להעיד בבית המשפט, והעו"ד לא ידע בדיוק מה לענות, סופו של דבר היה, אשר השופט אמר שאין הוא רואה שום סיב אמיתית לתועלת המשפט אם הרבי יופיע בו, ונפסק בעיצומו של יום הבהיר יום רביעי כ"ו תשרי תש"נ אשר "המלך לא מעיד".

מכל האמור לעיל ברור כי היחס של ערכאות של גויים לרבי שליט"א מלך המשיח היה כזה של כבוד מופלג ואף סוג של חסינות כמו להבדיל "נשיא" או אדם בעל תפקיד בכיר בממשל אשר לא ניתן לאדם רגיל מהשורה ושתי ההחלטות בתשמ"ו ושתש"נ מוכיחות זאת.

למי איכפת משני אסירים זועפים?

היום בו העולם התמלא אורה

תגובות

  • ארז שושני , א' טבת התשפ"ד, 21:55

    מאמר מעולה שעושה סדר במהלך העניינים ומחזק את התובנה שלחסידים יש תפקיד מרכזי שנתן להם הרבי -להביא את הגאולה.

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...