הדידן נצח: הרב בערל לאזאר

הדידן נצח: הרב בערל לאזאר

ר״ד מפארברענגן חג החגים ה׳ טבת עם הרה״ר בערל לאזאר מארינה ראשצה, מאסקווא.

-סדר הסיפורים אין זוכרים-

תקופת המשפט-

א) ביחידות הראשונה לחברי אגו״ח התגנבנו אני וחברי להמדרגות שמובילות מגהע״ת למטה וכך זכינו לשמוע חלק הארי של היחידות, בעיקר זכור איך שכמעט כל הצעה שהעלו הנוכחים דחה הרבי ואמר משהו אחר, ועכ״ז תבע הרבי שיגידו את זה בתור טענות שלהם היינו שיבינו בשכלם ויסכימו שהקו של הרבי הוא הנכון. לבסוף נודע הדבר ולכן היחידות השניה התקיימה בלייבערי.

ב) באחת השבתות שלפני תקופת המשפט בפועל, דער רבי איז געווען זייער אויפגעלייגט, ורש״ג ניגש באחד הניגונים לקבל משקה עבור הדינר של תות״ל וחשב לנצל ההזדמנות ואמר לרבי דברים בסגנון של אולי קצת נתפשר ונסגור את העניין יפה ועוד אמר שעם קצת כסף הכל יסתדר ב״דרכי שלום״ (כבי׳), הרבי החוויר והסית את פניו הק׳ והחל בצעקות מבהילות לדבר דברים איומים. סיפר שבאותה תקופה עמד בפארברענגענס רחוק (יחסית) ולאו דווקא שבשיחות היה שומע כל מילה עאכו״כ שבאמצע ניגון וכאן שמע כו״כ משפטים בצורה ברורה! הרבי אמר (בין היתר) דער אלטער רבי, מיטעלר רבי, וכו׳ כשמרבי לרבי מגביר הקול עד שממש צעק ״דער שווער״.

ג) בזמן ההוא ב770 רוב הבחורים היו ישראלים והייתי אחד היחידים שידע גם אנגלית וגם עברית (ומסוגל לכתוב בשניהם) ולכן למרות שהמקומות באולם המשפט היו מאד מוגבלים (כיון שהצד שכנגד טען שליובאוויטש מנסים להפעיל לחץ על השופט) זכיתי להיות נוכח בכל הדיונים שכן הייתי מתרגם להבחורים ב770 ובכלל (עי׳ ד׳) את כל מהלך הדיון.

ד) סדר התרגום היה שישבתי כשבידי בלוק כתיבה ברגע שסיימתי עמוד תלשתי אותו והעברתי אותו הלאה, אחרי שכל הנוכחים (הזקוקים לתרגום) קראו בו הוציאו אותו החוצה ותוך כדי מהלך המשפט כבר שלחו אותו בפאקס לרחבי העולם.

ה) סיפר התפעלותו העצומה מנוכחותו של הרב מענטליק בכל הדיונים למרות שלא הבין מילה באנגלית, היה עולה כל יום לאוטובוס חגור בגארטעל וכך כל היום, חשוב לציין שהדיונים התחילו בבוקר ונסתיימו בערב (פרט להפסקה בצהריים) ופשוט צמו מדי יום.

מענין לעניין סיפר שבאותה תקופה התוועד בערל שמטוב ב770 וכל הלילה חזר רק על ענין אחד, ״אבא שלך הולך למשפט ואיפה אתה?״ וטען שצריך להקים אהל ליד אולם בית המשפט ושכל ליובאוויטש יגיעו לשם עד שהמשפט יסתיים.

ו) הבחורים ב770 אז אמרו שמהדיבורים בבית המשפט יהיה ניתן להוציא כרך נוסף של ״ספר הערכים״.... וק״ל

ז) הבחורים ללא יוצא מן הכלל היו קמים כל בוקר (או לא הולכים לישון) למנין תהילים בשעה 6:00 עד שיצא מענה מהרבי שלא זו הכוונה וכו׳.

ח) תקופת הדיונים בכללות היתה תקופות של עליות וירידות, היה יום יותר מוצלח ויום פחות ומצב הרוח היה משתנה במהירות, צלה״ב שדברים שברורים היום לכל ילד לא היו ידועים אז ואנשים לא ידעו ״מי נגד מי״ (דבר שגם גרם להרבה פוליטיקות בתוך חב״ד). היו עדים מהצד שלנו שעלו לדבר ופשוט לא היו מודעים מה צריך לומר ומה לא, ולפעמים פשוט דיברו לרעתנו בלי לשים לב, וכל פעם שהתחילה החקירה הנגדית היה פחד אימים.

ט) יום אחד היה יום דיונים מוצלח ביותר וגם יחסית נגמר מוקדם, אחר הצהריים הגענו ל770 והתחלנו להתוועד, שלמה זרחי היה שיכור לגמרי ולפנות ערב כשהרבי חזר מהאהל כמובן שכולם קמו ויצאו ושלמה שכנ״ל היה בגילופין ניסה לעשות ׳קולע׳ לפני הרבי ומובן גודל החוכא ואיטלולא...

י) אמר: רואים עד כמה נגע העניין לרבי שבזמן המלחמה הרבי ישב בוישי כשהפצצות נופלות ללא הרף ועם כל זה כותב רשימות בעמקות הכי גדולה, וכאן הרבי מתבטא שחומש עם פרש״י קשה לו להתרכז.

הניצחון

יא) קצת לפני חנוכה ביקשו ממני שאגיע לאיטליה לסמינר חורף למתקרבים וסירבתי כיון שכבר ידענו שאט אט דידן נצח, ובכ״ז מאד לחצו עלי ולבסוף הסכמתי, אבל כל יום הייתי מזמין רכב וכרטיס טיסה (במקרה ויהיה דידן נצח) ובערב הייתי מבטל ולמחרת בבוקר מזמין מחדש וחוזר חלילה כל הסמינר. (אגב הסמינר התקיים בעיירה באיטליה שאין בה אף יהודי ובדיוק אז הגיע ההוראה להדליק חנוכייה ציבורית גם במקום של גויים ואכן בנס הצלחנו להקים שם מנורה ותמונות משם נכנסו לאלבום ההדלקות (השני))

יב) סוכ״ס הסמינר הסתיים ביום שני (ד׳ טבת) ובאותו יום נסעתי לניו יורק (הורי מאד כעסו שכבר הייתי באיטליה ולא הגעתי הביתה אבל היה ברור לי שהזמן יקר כי היה ברור שהניצחון קרוב) באותו לילה (ד׳ טבת) התקיימה חתונותו של מ׳ גורארי׳ וכל הבחורים שהיו אז ב770 (ולא היו כל כל הרבה) השתתפו בחתונה. מובן שלמחרת בבוקר סדר חסידות היה ריק אבל אני שסבלתי מ״ג׳ט לג״ קמתי מאד מוקדם, בסדר חסידות היו שנים, שלשה בחורים.

יג) אחרי שחרית וארוחת בוקר חזרתי ל770 בערך 10:55 היו בזאל כ5 בחורים והתיישבתי ללמוד, פתאום נכנס שמעון העכט מבולבל לגמרי וניגש אלי ולחש באזני: ״השופט פסק שכל הספרים שייכים לרבי״ שמתי לב שהוא מנסה לשמור זאת בסוד, אבל אני הייתי קצת ׳שיכור׳ מהנסיעה וכו׳ ופשוט התחלתי לצרוח ״דידן נצח״...

יד) היה לנו בלאקער בקבוק 96 מיוחד שקנינו כשהתחיל המשפט בשביל הדידן נצח מיד פתחנו אותו וסיימנו אותו 3 בחורים בתוך דקה!!! (הרבה להאריך איך כל השנה היה ברור להם שניצחון יהיה השאלה היא רק מתי).

טו)מיד יצאנו החוצה בקולעס מהזאל עד לרחוב כ5 בחורים ופשוט התחלנו לצעוק ולהשתולל (מובן שעד שהגיעו כולם לקח משך זמן)

טז) הסיבה ששמעון העכט לא נכנס לזאל וצעק אלא הגיע ולחש היא: מכיון שעדיין לא הודיעו לרבי. הסיפור היה כך: ג׳ימי שמע ראשון, הוא (או יוד׳ל. ממ״נ) סיפר לג׳יי ג׳יי ושמעון שעמד לידו ושמע, רץ ל770 וסיפר לי, בנימין עדיין לא נכנס לרבי. אבל הרי אני כבר צעקתי והתחלנו להשתולל כך יצא שהרבי שמע (ובוודאות שמע!) את הצעקות והבאלאגאן עוד לפני (שבאופן רשמי) קיבל את הבשורה.

יז) כשיצאנו החוצה הדבר היחיד שעמד לנו בראש הוא: משקה. פשוט חיפשנו משהו לשתות, כשהגיעו ההמונים אספנו תוך 5 דק׳ 5000$ לקחנו ווען לחנות בטרוי ופשוט מילאנו ווען שלם במשקה.

יח) כשהרבי אמר בשיחה אחרי מנחה: ״ובפרט לויט דעם ביאור פון די מיטעלע רבי.. אלס א מדריך פון די יונגע חסידים״ ראינו את המילים יונגע חסידים כ׳אישור׳ להשתוללותנו....

יט) האריך מאד לספר איך שאת השבוע לאחר מכן אי אפשר בכלל לתאר, סיפר שהבחורים היו שיכורים שבוע שלם פשוטו כמשמעו, ובכלל לא היו חיים נורמלים, במשך כל השבוע כמעט ולא אכלנו, לא נכנסתי אפי׳ פעם אחת לחדרי ב749, היינו עוברים בבוקר דרך החנות של הבגדים קונים מה שצריך להחליף וממשיכים לרקוד ולהתוועד.

כ) כשהרבי אמר שנמצאים בעת רצון ויכתבו מכתבים וכו׳ נסענו בלילה לבארא פארק ותלינו שלטים ענקיים בכל חור שישלחו מכתבים לרבי. (וכמובן שכל זה היה מתוך שכרות נוראית).

מענין לעניין כמובן שלא ויתרנו על מבצעים ביום שישי ויצאנו למבצעים שיכורים לגמרי...

כא) במשך השבוע ״שיגענו את כל ליובאוויטש״ שצריכים להגיע לרבי. אחד האנשים שממש הטרדנו היה משה לנדא שאכן בסוף הגיע, למרות שהיה ממש מס״נ בשבילו כיון שזה היה בשיא המחלוקת דאז. (סיפר דוד מונדשיין שעמד ליד משה לנדא כשהרבי נסע לאהל וראה אותו פעם ראשונה, וגודל הקורת רוח שנראתה על פני רבינו בראותו את מ״ל אין לשער)

כב) ליל עשרה בטבת היה הלילה הכי שמח מכל שבעת ימי המשתה, זה היה מוצ״ש ואחרי שהרבי הודה לכל האורחים שבאו, המצב רוח היה בשיא. (סיפר אבריימי בקרמן איך שבאותו לילה יואל היה שיכור כלוט בצורה בלתי רגילה והסתובב בלי מכנסיים, ולבסוף התמוטט ופונה ע״י הצלה. (אושר ע״י כו״כ מהנוכחים. מ.נ))

כג) לקראת הבוקר כשהגיעו הדיינישעס והספונטש קייקס הייתי כבר שיכור לגמרי והתחילו לשכנע אותי לאכול (באמרם שזה ע״ד חנוכת ביהמ״ק וכו׳) כמעט ולא הייתי בהכרה אבל אני זוכר שאמרתי דבר אחד רבי ושו״ע זה דבר אחד, וב״ה לא אכלתי.

כד) האריך מאד בנקודה שה׳ טבת זה תקופה חדשה ונאך פעטרבורג ומאז הרבי כבש את העולם לגמרי ולכן הדפיס הרבי דווקא דרך אמונה ולא חסידות חב״ד כי ענין ה׳ טבת הוא שמלכותו בכל משלה. ואי אפשר להשוות כלל וכלל את חב״ד קודם ה׳ טבת ולאחר ה׳ טבת. שמאז התחילה המהפכה בכל העניינים (משיח, בתי חב״ד, שבע מצוות, שנת הבנין, רוסיה, ועוד)

כה) סיפר שכשהגיע לרוסיה בתור בחור (בפעם הב׳ או הג׳. מ.נ) זה היה בכ״ו חשון תשמ״ח ונכנס לבית הכנסת השני ( ארכיפובה - כיום בשליטת המנגדים ויה״ר שיושלם הדידן נצח תומ״י ממ״ש. מ.נ) ופגש בר׳ געטשטע (וילענסקי- מחסידי חב״ד האחרונים במאסקווא שימר היהדות במס״נ כל זמן הקומוניזם. מ.נ) ואמר לו שב״ה דידן נצח. ואמר ר׳ געטשטע ב״ה עכשיו הרבי לא יצטרך לסבול. והסביר שהיה יהודי פשוט וגם מובן שהיה מנותק (בגשמיות) מבית חיינו ולא עניין אותו בכלל ספרים אהין ספרים אהער העיקר שהרבי לא יסבול. מענין לעניין סיפר שהרבי התבטא פעם שבכל מאסקווא יש רק בית הכנסת אחד והכוונה בפשטות למארינה ראשצה. (וי״ל בזה כמה הסברים ואכמ״ל)

כו) האריך לתאר גודל המהפך שלאחר י״ב טבת איך בחורים ישבו יומם ולילה ולמדו, סיפר שכיון שהיה מאד קרוב אצל מענטליק היה העוזר שלו בכל הבחינות, וכך שמע את כל ההתייחסויות של הרבי לנושא מכלי ראשון, בעניין זה סיפר שפעם נסע למרכז שליחות באיטליה ונפגש עם מר גולדשטיין שהיה אחד מהאנשים הכי עשירים באיטליה, ואמר לו הרבי שלכם שולט לגמרי בחסידים שלו ויכול לגרום להם לעשות כפי רצונו וסיפר שפעם ביקר אצלו רב וביקש להשאלה כמה ספרים עתיקים והוא הסכים ונתן לו אחרי תקופה הוא התחיל לשלוח לו מכתבים שיחזיר הספרים, אבל לא היתה שום תשובה, משהתחיל לברר אחרי הרב התברר לו שהוא שייך לליובאוויטש לכן כתב מכתב להרב שניאורסאהן שיגיד לחסיד שלו שיחזיר הספרים ואכן אחרי תקופה לא ארוכה הגיע חבילה בדואר ובה הספרים הנ״ל....

לאחר מכן ביררו (בערל וחברו) ומצאו שהיה זה י.ג וסיפר שלקח הספרים ומיד שלח אותם לרבי וכשהגיעו המכתבים מגולדשטיין לא התייחס עד שיום אחד קיבל הודעה מהמזכירות שצריך להחזיר את הספרים כמה הערות והשלמות

הוספות (על קצה המזלג) לתיאורו המצויין של תקופת המשפט, של הרב בערל לאזאר, על סדר האותיות:

א) עם חנינה?

ב) שבת ויצא תשמ"ו.

ג) אנשי בלע מסאטמאר טענו שאין מקומות ישיבה ( seats) לאוהדי צד השני, השופט ביקש להריק ספסל א' בשבילם. הגיעו אשתו ושתי בנותיו וכמה הונקיס מסאטמאר.

ד1) הרבה בחורים תירגמו בלחש לחבריהם לעברית או צרפתית סימולטני. השופט ביקש כמה פעמים שיהי' שקט... התמים אורן פופר תירגם ותקתק את השקו"ט בטייפ רייטער של הערות הת' של מוריסטאון.

ד2) בסוף כל יום של דיונים הי' חזרה עבור ר' יואל בצד האחורי של 770 מכמה בחורים.

ה1) הרב מענטליק הוריד את הכובע כמו כולם, כפי החוק שאסור לשבת עם כובע בפני השופט. הגיע גם הרב בוקיעט והרב משה פנחס כ"ץ, והרב טענענבוים, ר' מאיר אבצן ועוד מתקני אנ"ש שאינני זוכר כעת. הי' פרייליך לפנות להם מקום בספסל הקדמי....

ה2) בבוקר הגענו עם סנדוויצ'ים ושתי' (בקבוקים וקענס) מ'עס און בענטש' או דייניש והי' רעש של שקיות הנייר כשכולם אכלו ארוחת בוקר באמצע הדיונים.... השופט ביקש כמה פעמים שלא יאכלו באמצע הדיונים.... בסוף היום הי' הספסלים מלאים אשפה כמו אחרי מלוה מלכה, רק הי' חסר בקבוקי יי"ש ריקים!

[כאן חייבים להכניס תיאור של אולם המשפט: 1) שתי שורות של חמש או שש ספסלים עשויים מעץ משובח שבאופן רגיל מכיל כל ספסל אולי 8-10 אנשים באקוועם און באלאבאטיש.... במשפט הזה נדחקו לכל ספסל כ20 בחורים, כמה וכמה ישבו רגל אחת על ספסל ושאר הגוף על הlap של חברו (בלע"ז איין ציק אן די בענטש)... ולכולם הי' מעיל וכובה ביד א' (אין חדר מעילים בבית משפט) וביד השני שקית וספר תהלים או חת"ת וכו'. הי' פעמים שהשוטר הכריז שיושבים מדי הרבה על הספסל ושחייבים כמה לצאת... כפי שיכולים לתאר לעצמכם לא היו הרבה שקפצו לשמוע לקולו.... עד שהשופט הכריז בעצמו והי' בושותת, וראה לקמן...

2) הרבה מהבחורים היו לאחר טבילה במקוה ואחרי כמה שעות הריח בחדר הי' גם דומה...

3) אלו שקמו מוקדם התפללו ב770 קנו אוכל ועלו על האוטובוס שיצא בשעה 8:15 לערך. אלו שלא הספיקו התפללו בבית המשפט בפינות או בתוך telephone booth. לא הי' מקום בתוך חדר המשפטים לכולם, רוב הבחורים היו בחוץ. ומה עושים עם הזמן? הסתובבו בכל הבניין, נכנסו לחדר משפטים אחרים ועלו על העצבים של השוטרים. היו שלמדו חת"ת ורמב"ם בחברותא און סתם גערעדט. בקיצור, כל הבנין רעשה. כל פעם שמישהו נכנס או יצא מחדר המשפטים ופתחו הדלת, הרעש נכנס וגם כאן השופט ביקש כמה וכמה פעמים שלא יכנסו ויצאו כל כמה דקות...

אחרי כמה ימים, בעת ההפסקה בצהריים, הכריזו על אסיפה דחופה לכל הבחורים בחדר דיון הסמוך. שם דיבר הראי"ש וצעק והתחננן כמעט בבכי אז עס מוז זיין טוטאלע שטיל בלי תרגומים ב"לחש" לחבר, בלי אכילה, בלי רעש של שקיות נייר ובלי כניסה ויציאה כל הזמן.... פשוט פחדו שאנו נשפיע לרעה על השופט. לפועל, כשיצא הפסק דין בה' טבת נהי' ברור שדווקא כל הבאלאגאן הזה השפיע לטובה על הבנת השופט את העדינות והחשיבות של משפט זה אצל אלפי חסידים.]

ו) אומרים שבתשל"ח הבחורים נהיו רופאי לב מומחים, תשמ"ו נהיו מומחים במשפטים ועורכי דין, תנש"א ותשנ"ב אדריכלים, נ"ב ונ"ג רופאי עניני מוחלט ר"ל....

ט) מעניין שהרבי הי' יוצא לאוהל בצהריים כמעט בסוף יום המשפטים שהתחיל בין השעות 9-10 בבוקר.

הניצחון:

יא) באמצע חנוכה משהו השתנה והי' נרגש שהרבי ממריץ מאד חזק את מבצע חנוכה והפרסומי ניסא, עד שבליל ז' פנה לקהל אחרי מעריב ואמר שבמקום לשמוע מה שאני מדבר, יותר טוב לצאת ולעשות שטורם בפרסומי ניסא!

יד) אלינו במוריסטאון הגיע הבשורה לערך בשעה 11:30 בבוקר. מיד הוציאו משקה וכולם אמרו לחיים והתחלנו לרקוד בזאל. אחרי כ20 דקות כולם הבינו שחיים לנסוע מיד ל770. חברי ההנהלה עמדו והחליטו שכולם ידעו לנ.י., "טאנצען און פארברענגען" ומחר יהי' סדר ישיבה כרגיל..... ????

יט) קצת גוזמא... שינה ביום ושתי' וריקודים כל הלילה!

כ) יום חמישי הי' יום מיוחד של מבצעים לרגל הדידן נצח. אינני זוכר כמה טנקים היו אבל התפשטו על כל עיר נ. י.

כב) היילי דאוטפול....

כמובן יש לתאר בגדול את יום חמישי ההוא עם המבצע פ"נ מכל העולם. ישבנו ע"י טלפונים בא' החדרים ב788 קומה ב' וטילפנו ממש מכל העולם לבקש לשלוח פ"נ כי שמעו שהרבי ביקש. אז התחיל עידן הפאקס בליובאוויטש.

וכן תיאור אותה שבת וההתוועדות הרבי.

וכן תיאור סעודת הודאה הראשונה ביום שלישי והשני' ביום חמישי.

וכן תיאור המראה של כ"ק בשבתות אחרי ביקור באוהל בכל ימי השבוע, הארץ רייסעניש..... מחריד....
[9:36PM, 1/1/2017] ‪+1 (917) 602-3548‬: בעניין אם נסתיימה העבודה וא"כ מדוע מבאר הרבי העבודה, לכאורה אפ"ל שב' סוגי עבודה הן: עד פרשת נח נ"ב ומאז והלאה.
יש עבודה של משך על הדורות ובעיקר זמן הגלות של להביא את הגאולה שזהו ע"י לימוד התורה וקיום המצוות.
מאז נסתיימו (לא רק עניינים פרטיים בעבודת בנ"י, אלא) כל ענייני העבודה בפרשת נח, העבודה היא לא להביא את הגאולה, שזהו כבר לא בידי עם ישראל שעשו כבר כל התלוי ב צמו. העבודה מאז והלאה היא לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, היינו, העבודה היא להיות מוכן העולם לבואו.
ויש להאריך ולבאר ולקשר ע"פ ביאור זה כל השיחות ומאמרים של ה"שנה האחרונה", ואכ"מ.