• ב"ה ימות המשיח!
  • כ' אדר א' התשפ"ד (29.02.2024) פרשת כי תישא

נס פורים בדורנו

משפט הרופאים, פרק מצער ביותר בתולדות עמנו שהגיע לשיאו לפני כשבעים שנה • בפעולות שמיימיות פעל הרבי שליט"א מלך המשיח לביטול הגזירה שריחפה מעל מיליוני יהודי ברית המועצות • בימים ההם, בזמן הזה
נס פורים בדורנו
הרבי שליט"א מלך המשיח בהתוועדות פורים תשי"ג 1953
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

בכל שנה, כאשר מתקרב חג הפורים, עולים בזכרונם של יוצאי ברית המועצות דאז, תחושות הפחד והאימה שהיו מנת חלקם בימים שלפני פורים תשי"ג (1963), בעיצומה של עלילת הרופאים הידועה, ואנחת הרווחה הארוכה שנשמעה (בחשאי, כמובן) לאחר שהגיעה הידיעה על מותו של הצורר העריץ סטלין ימ"ש, ובעקבותיה ביטול משפט הרופאים והסרת הסכנה האיומה שריחפה על מיליוני יהודים בברית המועצות.

כדי שהקורא בן-ימינו יוכל להבין את הרקע לעלילת הרופאים, אנו חוזרים אחורה בזמן, אל אותן שנים. באותן שנים ביצע סטלין ימ"ש את "הטיהורים הגדולים" - זה היה הכינוי לדרך שבה בחר סטלין לבסס את שלטונו בברית המועצות, שבמרכזה חיסול בכוח של כל התנגדות אפשרית לשלטון, בין אם אמיתית ובין אם מדומה.

סטלין נעזר במנגנון טרור גדול ומסועף של משטרה חשאית שנקראה בתחילתה צ'הקה ולאחר מכן לסירוגין ג.פ.או., נ.ק.ו.ד. וק.ג.ב.. טיהורים אלו כללו בעיקר עינויים, עבודות כפייה בגולאג, הגליה, הוצאות להורג, כליאת אנשים ועריכת משפטי ראווה, והיקפם כלל מיליוני בני אדם.

סטלין היה אכזר עד כדי כך, שכאשר בנו נפל בשבי, והגרמנים הציעו לסטלין להחליפו תמורת גנרל גרמני, השיב להם סטלין בקור-רוח: אני לא מחליף קצין צעיר על גנרל...

המחוז היהודי האוטונומי

כאשר עלתה על הפרק שאלת הקמתה של מדינת ישראל, תמך סטלין בהקמתה, אך לחם מלחמת חורמה ביהודים שביקשו לעלות לארץ ישראל. עמדתו של סטלין הייתה, שהאנטישמיות היא בלתי נמנעת בארצות הקפיטליסטיות ובשל כך יש לקבל בהבנה את הצורך במדינה יהודית, אך מאחר שבמדינה קומוניסטית אין אנטישמיות כלל, מגע בין יהודים במדינות אלו לבין ישראל הוא פסול מיסודו.

Krokodil_edition_1953

כאשר הגיעה המשלחת הדיפלומטית הראשונה מטעם מדינת ישראל למוסקבה, יהודי רוסיה קיבלו את פניהם בשמחה מופגנת. היהודים, שרובם איבדו בני משפחה רבים בשואה האיומה, קיוו שממשלת ישראל תוכל לפעול למען יציאתם מרוסיה. כאשר גולדה מאיר, מי שעמדה בראש המשלחת הדיפלומטית, הגיעה לבית הכנסת המרכזי במוסקבה ברחוב ארכיפובה, ניגשו אליה אלפי יהודים בבכי של שמחה, וביקשו שתפעל להעלאתם ארצה.

כאשר גולדה העלתה את הנושא בשיחתה עם סטלין, ביקש ממנה סטלין להעביר אליו את רשימת המבקשים. בתמימותם הרבה הכינו חברי המשלחת הדיפלומטית רשימה מפורטת של מבקשי העלייה, והעבירו את הרשימה ללשכתו של סטלין. להפתעתם הרבה, תוך זמן קצר כל היהודים שהופיעו ברשימה - הושלכו למעצר ונשלחו למחנות פרך מרוחקים בסיביר! רבים מהם נעלמו בישימון, ועד היום לא נודע מקום קבורתם.

באותה תקופה ניסה סטלין לקדם את רעיון המחוז היהודי האוטונומי. המחוז האוטונומי הוקם למעשה עשרים שנה קודם לכן, בתגובה לשני איומים על המדינה הסובייטית: היהדות שהיוותה איום על האתאיזם, והציונות שכתנועה לאומית היוותה איום על החזון הבינלאומי הסובייטי. הפתרון, לדעתם של הקומוניסטים, היה בהקמת מחוז יהודי, שיספק ליהודים בית לאומי שלא יהיה בישראל, ואשר שפת הדיבור בו תהיה אידיש, ולא עברית.

סטלין קרא באותו לילה לוורושילוב, מי שהחזיק בתפקיד הרשמי של "נשיא ברית המועצות" ומסר לידו פתק שבו הופיעה הגזירה שכל יהודי ברית-המועצות יוגלו ויישלחו לבירוביג'אן, ושם יהרגו את כולם!...

נעשו פעולות תעמולה ניכרות כדי לעודד הגירה לאזור. הוכנו פוסטרים, מסמכים הוצנחו באזורים בהם גרו יהודים, נכתבו ספרים באידיש על האוטופיה הסוציאליסטית, והממשלה אף הפיקה סרט באידיש בשם "מחפשי האושר" על משפחה שעזבה את ארצות הברית בשל השפל הכלכלי והגיעה לאזור. התעמולה הייתה כה יעילה עד שכמה אלפי יהודים שאינם סובייטים היגרו לאזור, בכללם כמה מאות שהיגרו לאחר שחיו בארץ ישראל. בתקופה מסוימת הגיע מספר היהודים במחוז לשיא של כשליש מהאוכלוסייה המקומית.

עם הקמתה של מדינת ישראל, שב סטלין לקדם את רעיון המחוז היהודי. השלטונות פירסמו שכל אחד שיסע לשם יקבל בהמה בחינם ומענק בסך 18,000 רובל.

בניגוד לטיהורים הגדולים בשנים שלפני מלחמת העולם השניה, שהיו מכוונים לכלל האוכלוסייה - גל המעצרים בין השנים תש"ח-תשי"ג היה מכוון כנגד יהודים דווקא, דתיים ושאינם דתיים.

בסופו של דבר, כפי שיסופר להלן, השתנה המצב לטובה לאחר מות סטלין, ורוב העצורים שוחררו וחזרו לבתיהם. 

תחילתה של עלילת הרופאים

בכ"ו טבת תשי"ג (13/01/1953), פרסמה סוכנות הידיעות הרשמית של ממשלת ברית-המועצות בעיתון הקומוניסטי הרשמי 'פראבדה' את ההודעה הבאה:

"לפני זמן מה גילו מוסדות המדינה קבוצה טרוריסטית של רופאים, ששמה לה למטרה לקצר את חייהם של מנהיגים סובייטיים שונים באמצעות ריפוי מזיק. רוב הרופאים המרצחים היו קשורים בארגון היהודי הבין-לאומי הבורגני-הלאומני 'ג'וינט', ומקצתם בשירות האינטליג'נס הבריטי. הם קיצרו את חייהם של א' ז'דנוב וא.ס. קורצ'וב. כמו כן ביקשו להתנקש בחייהם של מפקדי הצבא. החקירה תסתיים בעתיד הקרוב". בהמשך ההודעה פורטו שמותיהם של תשעה עצורים, כולם מגדולי הרופאים ברוסיה בימים ההם - שישה מהם יהודים.

5717-06-14 (6)

מאותו היום החלה להתגלגל הפרשייה המזוויעה של עלילת-דם, שלימים התפרסמה כ"משפט הרופאים". ההודעה פורסמה בהבלטה בכל העיתונים ושודרה ברדיו. כל הפרסומים היו מלווים ב'פרשנות' שהייתה למעשה הסתה ארסית כנגד היהודים בברית-המועצות ונגד היהדות העולמית. הפרשנים וכותבי המאמרים קראו לציבור להיזהר מפני "אויבי העם", וביקשו מכל האזרחים להגביר את העירנות מפני "מחבלים בדמות רופאים". במוסדות ציבוריים מכל הסוגים - בבתי-ספר, במוסדות להשכלה גבוהה, במפעלים ובמחנות הצבא, ובראש ובראשונה בכל המוסדות הרפואיים - התקיימו 'אסיפות הסברה'. הדוברים, אנשי המפלגה והמשטרה החשאית גינו את 'הרופאים המרצחים' וקראו לציבור לשמור על עצמו מפני מחבלים נוספים שמתחזים כרופאים...

ההסתה האנטישמית הפרועה גברה והתחזקה. יום אחרי יום הופיעו בעיתונות המרכזית מאמרים על גניבות, שחיתויות ורמאויות. הצד השווה בידיעות אלו, שהחשודים בביצוע העבירות היו בעלי שמות יהודיים מובהקים. בתחילה לא הזכירו בעיתונות במפורש את המילה "יהודים"; הם הסתתרו במסווה של נוסחאות כגון "קוסמופוליטים חסרי מולדת, לאומנים, בורגנים, סוכנים ציונים", וכדומה. אולם תוך זמן קצר הסירו את הכפפות, והחלו לכתוב במפורש: מדובר ביהודים. יהודים רקציונרים ששירתו למען מטרות ציוניסטיות וקפיטליסטיות ועוד ועוד.

העם הרוסי הושפע מהתעמולה המסיבית והאמין לגרסה הרשמית. חולים לא-יהודים החלו לחשוש מלהיבדק אצל רופא יהודי. בד בבד, המוני יהודים איבדו את משרותיהם. הפיטורים התרחשו במיוחד במכוני המדע, באוניברסיטאות, וכמובן במרכזים רפואיים.

ההסתה הלכה וגברה מיום ליום, ועל כולם נפל פחד נורא. הציפיות לקראת משפט-הראווה לוו בחרדה גוברת והולכת. היה חשש רציני מאוד כי אם וכאשר יורשעו הרופאים העצורים ח"ו - ובכך לא היה כל ספק - יעמדו יהודי רוסיה לפני סכנה מוחשית של פוגרומים רחמנא ליצלן, יותר גרועים מאשר בימי הצאר, כאשר הפוגרומים היו תופעה שבשגרה.

- אחרי עלייתו של ניקיטה חרושצ'וב לשלטון, היה נהוג שכל האסיפות החשאיות של המפלגה הקומוניסטית המרכזית במוסקבה נרשמות בספרון קטן, והספרון נשלח לכל מרכזי הקומוניסטים ברחבי רוסיה. בכל עיר התקבל ספרון אחד, והיו קוראים בו באסיפות חשאיות, בנוכחות קומוניסטים מוצהרים בלבד.

אחרי שסיים לספר את הסיפור, הסתובב לימינו וסיפר שוב את כל הסיפור, כששוב הוא מניף את שתי ידיו ביחד כלפי מעלה ומכריז שלוש פעמים "הו-רה, הו-רה, הו-רה"...  אחר כך הסתובב לצד שמאלו, ושוב סיפר את כל הסיפור, ושוב הראה בדיוק איך עשה החסיד

ר' יעקב פיל ע"ה, הציג עצמו כקומוניסט מושבע, ועל כן נתנו בו אמון מלא, ואף הרשו לו לקחת את הספרון ללילה אחד, לקריאה בביתו. בכל פעם שספרון כזה היה מגיע למרכז המפלגה הקומוניסטית בסמרקנד, היה ר' יעקב מעדכן את החסידים שהיו מגיעים לביתו כדי לקרוא את הספרון. כך הם היו מעודכנים בהתרחשויות האמיתיות, הרבה לפני "הנאום הסודי" של חרושצ'וב בפני מושב סגור של הוועידה ה- 20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. היה זה נאום ארוך בן ארבע שעות, בו חרושצ'וב הוקיע את פולחן האישיות שהנהיג סטלין, ואת פשעיו, עריצותו ורצח ההמונים בכל תקופת שלטונו.

מספרונים אלו נודע כי עלילת הרופאים היא הנדבך הסופי במהלך מתוכנן ומחושב היטב, שנהגה במוחו הקודח של הרודן סטלין ימ"ש. התכנית של סטלין הייתה מסודרת ומחושבת עד אחרון הפרטים: הרופאים יורשעו, התמרמרות המון-העם תגיע לשיאה, וברגע האחרון ייחלץ "אב העמים" סטלין, כביכול, להגנת היהודים. ה"הגנה" תתבצע על ידי הגליה המונית של היהודים לסיביר.

סטלין גם קבע את לוח-הזמנים ליישום הגירוש: בחמישה במארס (י"ח באדר) יתקיים משפטם של הרופאים, ושבוע לאחר מכן, בשנים עשר במארס (כ"ה באדר) תתבצע הוצאתם להורג. מיד לאחר מכן יחל בביצוע תכנית הגירוש. שבועיים-שלושה לפני מועד הגירוש המתוכנן, כבר הוכנו בתחנות הרכבת של כל אחת מהערים הגדולות בברית-המועצות עשרות רכבות שהמתינו לקליטת היהודים ולהובלתם לסיביר. במקומות סגורים וסודיים בסיביר הקפואה הוקמו בזריזות מחנות ריכוז עם ארבעים אלף צריפים שנועדו לאכלס מאות אלפי יהודים. החשבון היה פשוט: שליש יהרגו מהרוצחים הרוסים על ידי פוגרומים, שליש ימותו בדרך הארוכה לסיביר, והשליש האחרון יגיעו לצריפים שהוכנו להם-לנו במקום מרוחק בעומק סיביר.

ככל שהתקדם מועד "משפט הרופאים", היהודים סבלו יותר ויותר מעלבונות וגידופים, מביזיונות וחרפות, הושפלו ונרדפו בכל מקום. ברחוב, במקום העבודה וגם בקרב השכנים. השנאה הגיעה למימדים כאלו שיהודים נמנעו מלצאת לרחוב. כאשר היו מכים יהודים ברחוב, וכוחות משטרה היו נקלעים לאזור, הם היו אומרים למכים: אל תגעו בהם עכשיו, כי עוד זמן קצר נוכל להכות את כולם באופן פומבי, בתמיכה ממשלתית מלאה...

"משפט הרופאים" צבר תאוצה. התעמולה הארסית גברה מיום ליום. התחושה הייתה שכלל ישראל ברוסיה - בשלטונו העריץ של סטלין - עומד לפני סכנה מוחשית נוראה. שום מוצא לא נראה באופק וכולם שפכו שיח ודמעה לפני היושב במרומים.

סדרת פעולות שמיימיות

חסידי חב"ד שהיו ברוסיה באותה תקופה, כמובן לא ידעו על מה שהתרחש באותם ימים בחצר הרבי שליט"א מלך המשיח, אולם לאחר שיצאו מרוסיה, ושמעו על אותם מאורעות, הבינו כי "מרדכי ידע את כל אשר נעשה". נשיא הדור ומנהיגו, ידע את אשר מתרקם בחשאיות בלשכתו של העריץ, וכמרדכי הצדיק בשעתו, פעל לקדם את פני הרעה בכלים השמימיים שבידו.

במבט לאחור, אפשר להיווכח כי באותם ימי חורף שבשנת תשי"ג, הרבי שליט"א מלך המשיח חש בסכנה המאיימת על חלק גדול מהעם היהודי. בהתוועדויות שהתקיימו באותם ימים, הזכיר בדבריו רבות את ענין חושך הגלות ההולך וגובר, על מעלתם העצמית של בני ישראל שבכוחה יתגברו על החושך, וכי למרות העובדה שבני ישראל נמצאים בשלטון אומות העולם, יש בכוחם שלא להתפעל מההעלם וההסתר ולעמוד בתוקף, ודבר זה פועל חלישות בקליפה.

5720-06-14 (3)

איש גם לא הבין מדוע לפתע, בעיצומו של יום חורף לא בהיר - כ"א בטבת תשי"ג, ימים ספורים לפני שפרשיית הרופאים התפוצצה - הוציא הרבי שליט"א מלך המשיח לאור מאמר דא"ח חדש, מאמר ד"ה אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו - תרפ"ה, אף על פי שאותו יום לא חג היה ולא יומא דפגרא. מאמר זה עוסק במעלת מסירות-הנפש של בני ישראל בתקופה בה קשה לקיים תורה ומצוות, ואם זה מה שעלה בגורלנו בזמן הגלות, בוודאי יש לנו כוחות להתגבר על זה.

יומיים לאחר מכן, בהתוועדות שבת שמות, כ"ג בטבת, הזכיר במהלך השיחה, במפורש את משטרו של סטלין ברוסיה והפליא מאוד את מעלתם של היהודים שנדרשים להתחבא ולהסתתר כדי לקיים מצוות הנחת תפילין, שומרים שבת חרף סכנת איבוד הפרנסה, נוסעים למרחקים כדי לטבול במקווה, ולומדים תורה במרתפים, וכל זה למרות הדוחק במחשבות על הפרנסה, הרעב ללחם וגם הדוחק בנעליים...

שיאם של האירועים השמימיים, היה בהתוועדות חג הפורים שהתקיימה ביום שלישי, י"ד באדר תשי"ג. קהל גדול נאסף במוצאי פורים להתוועד עימו יחד. עשרות מהנוכחים בהתוועדות היו יהודים מרוסיה שרק לפני שנים מספר יצאו מאחורי מסך הברזל. חלקם 'ישבו' בכלא הסובייטי בעצמם תקופות ארוכות והרגישו את נחת זרועו של סטלין על בשרם ממש. הם וחבריהם בוודאי לא יכלו שלא לחשוב על אחיהם הנתונים היום בצרה ובשביה ובסכנה נוראה מאחורי מסך הברזל.

ההתוועדות נמשכה שעות ארוכות. במהלך ההתוועדות אמר הרבי שליט"א מלך המשיח אחת-עשרה שיחות קודש. כדרכו בקודש, בתחילת ההתוועדות אמר מאמר חסידות עמוק מאוד המבוסס על הפסוק במגילת אסתר "ויהי אומן את הדסה". לאחר מכן המשיך באמירת שיחות בענייני היום, כשבין לבין שרו ניגונים ואמרו 'לחיים' כנהוג.

שעות הלילה התקדמו במהירות. בשעה של לפנות בוקר, פתח והפתיע בסיפור:

"בתקופת המהפכה ברוסיה לאחר מפלתו של הצאר, הורה כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע לחסידים שישתתפו בבחירות שנערכו במדינה. לאור זאת, הגיע למקום שבו התקיימו הבחירות גם אחד החסידים שהיה מופשט לגמרי מהוויות העולם, ולא ידע כלל מה מתרחש במדינה. הוא הגיע בפשטות גמורה רק כדי לקיים את ההוראה של הרבי. מובן שהוא עשה זאת לאחר טבילה במקווה וחגירת אבנט, כראוי לקיום הוראה של הרבי. לאחר שעשה מה שצריך לעשות בשביל הבחירות, כפי שהורו לו חבריו - ראה אנשים עומדים ומכריזים "הו-רה", ועמד גם הוא והכריז "הו-רע, הו-רע, הו-רע"...

בספרו זאת, תיאר איך עשה בדיוק אותו חסיד - כשחיוך רחב נסוך על פניו הק', חיבר את שתי ידיו בצורת משולש כלפי מעלה והכריז שלוש פעמים "הו-רה הו-רה, הו-רה".

אחרי שסיים לספר את הסיפור, הסתובב לימינו וסיפר שוב את כל הסיפור, כששוב הוא מניף את שתי ידיו ביחד כלפי מעלה ומכריז שלוש פעמים "הו-רה, הו-רה, הו-רה"...

אחר כך הסתובב לצד שמאלו, ושוב סיפר את כל הסיפור, ושוב הראה בדיוק איך עשה החסיד.

אלה היו המילים המפתיעות והמדהימות שהשמיע. ציבור הנוכחים בהתוועדות היה נסער ונרגש, וכמובן - מופתע. אבל חסידים - שפיקחים הם - מיד הבינו שיש דברים בגו, והדברים שמימיים, נעלמים ונסתרים. מיד אחר-כך הרצינו פניו הק' של הרבי שליט"א מלך המשיח, והוא החל באמירת מאמר שני באותה התוועדות, המבוסס על הפסוק במגילת אסתר "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור".

לאחר ההתוועדות דיברו החסידים ביניהם על הפלא שבאמירת המאמר השני, ובייחוד על הסיפור שקדם למאמר. עד אז, לא אירע מעולם שיאמר שני מאמרי חסידות באותה התוועדות.

בלי צהלה ושמחה, אך עם אנחת רווחה

שלושה ימים אחר-כך, בי"ז אדר תשי"ג, פתח קריין הרדיו הסובייטי את מהדורת החדשות בקול עצוב וסיפר כי סטלין חלה בצורה חמורה ואיבד את הכרתו. הודעה רשמית זו על מחלתו של סטלין הייתה דבר בלתי רגיל בברית המועצות, שכן תמיד נמנעו מלהודיע על מחלתם של אישי הצמרת. חלק מהציבור חשד שאולי סטלין מת, וגרסת הרדיו נועדה להכין את אזרחי המדינה לקראת המאורע כדי למנוע זעזוע במדינה. אולם הידיעה טרם אומתה לחלוטין.

חלף יום נוסף, ורק אז יצאה הודעה רשמית מסודרת כי הצורר סטלין, ימח שמו, מת מיתה חטופה. ברדיו הממלכתי של ברית-המועצות הכריז בדרמטיות הקריין הבכיר ביותר, יורי לויטן: "בתשע במרץ, בשעה עשר וחמישים דקות לשעון מוסקבה, הפסיק לפעום ליבו של המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, יו"ר המועצה של ממשלת ברית המועצות, הגנרליסימוס יוסיף ויסריונוביץ' סטלין".

מה גרם למותו הפתאומי של סטלין? כמו כל דבר בימים ההם, הכל היה לוטה בערפל, וכך עד היום הזה. היו שסיפרו כי לקה בשבץ ורק לאחר שלושה ימים של גסיסה - מת. יש מספרים כי הוא מת בתוך התקפת טירוף, אחת מאלו שהיו תוקפות אותו בשנותיו האחרונות, ויש אומרים כי רצה לירות בחברי ממשלתו והם הקדימו רפואה למכה וחיסלו את מי שרצה לחסלם.

הרבי שליט"א מלך המשיח, כדרכו בקודש, מעולם לא הסביר את פשר אותם מאורעות שמימיים שחולל בהתוועדות פורים תשי"ג. מעין "אישור" לכך ניתן רק כעבור ארבעים שנה, כאשר אותו מאמר מופלא הודפס והוגה מחדש על ידו

בעיתון האנגלי "ג'ואיש כרוניקל" (העיתון היהודי הוותיק בעולם, היוצא לאור בלונדון) סופר מפי אדם שהיה קרוב מאוד לסטלין ומיד לאחר מותו של סטלין ערק לאנגליה, כי סטלין קרא באותו לילה לוורושילוב, מי שהחזיק בתפקיד הרשמי של "נשיא ברית המועצות" ומסר לידו פתק שבו הופיעה הגזירה שכל יהודי ברית-המועצות יוגלו ויישלחו לבירוביג'אן, ושם יהרגו את כולם!... מטרתו של סטלין הייתה, רחמנא ליצלן, להשלים את זממו של הצורר הנאצי ימח שמו. וורושילוב קיבל את הפתק מידי סטלין, קרא את הכתוב בו ואז זרק בעצבנות את הפתק לעבר פניו של סטלין. לחוצפה כזו לא הסכין סטלין מעודו, ומרוב כעס ותדהמה לקה במקום בהתקף לב ואחר כך מת!

היו שגרסו כי סטלין לא מת מהתקף לב אלא מזריקת-רעל שהוזרקה לו בהוראת ראש הק.ג.ב. בירייה, בעקבות החשש של בכירי הממשל הרוסי שגירוש היהודים יגרום למלחמת עולם שלישית והם חששו מניצחון של ארה"ב שימוטט את רוסיה לחלוטין.

שלא כהמן בשעתו - הרי שמוסקבה לא צהלה ושמחה

מותו של סטלין התקבל בתחילה בהלם. אזרחי ברית המועצות, שמקטנותם חונכו לשיר ולהלל את "שמש העמים", שבכל יום שמעו תוכניות רדיו או קראו מאמרים בעיתונות שהיללו וגידלו את סטלין, ודאגתו האישית לכל אזרח ברחבי האימפרייה - התקשו לדמיין כיצד רוסיה תוכל להמשיך להתקיים בלעדיו.

אנשים האמינו שסטלין הוא השומר על שלום העולם. "אב העמים" קראו לו. בכל ספר, באיזה נושא שיהיה, היה המחבר מוכרח לכתוב בהקדמתו דברי שבח והלל לסטלין, על תרומתו לנושא הספר. אחרת לא היו מאשרים את הדפסת הספר ומאשימים את המחבר במרידה.

לאחר ההלם הראשוני, יהודי רוסיה נשמו לרווחה. הם לא יכלו לתאר לעצמם סיום מוצלח יותר לעלילת הרופאים.

בחול המועד פסח הודיעו ברדיו על שחרורם הסופי של הרופאים. דווח כי נמצאו עדי השקר שטפלו על הרופאים את עלילת הכזב, והם נידונו למאסר וגלות.

ר' ברוך דוכמן אמר אז, שעוד יבוא יום שיוקיעו את סטלין ויזרקו אותו מהמאוזוליאום של לנין. באותם ימים נשמעו הדברים כדמיון מופרז, אולם כעבור שנים בודדות, לאחר שחרושצ'וב חשף את זוועותיו של סטלין - זרקו אותו משם. כעבור ארבעים שנה, עם קריסת הקומוניזם, הסירו את כל פסליו מכיכרות הערים ברחבי רוסיה.

בעקבות מותו של השליט העריץ, השתנה המצב ברוסיה בצורה משמעותית מאוד, אסירים 'פוליטיים' רבים שוחררו, ובהם חסידים רבים שהוגלו למחנות סיביר הרחוקים. כך תמה תקופה נוראה בחיי יהודי רוסיה.

אישור לאירועים השמימיים

הרבי שליט"א מלך המשיח, כדרכו בקודש, מעולם לא הסביר את פשר אותם מאורעות שמימיים שחולל בהתוועדות פורים תשי"ג. מעין "אישור" לכך ניתן רק כעבור ארבעים שנה, כאשר אותו מאמר מופלא הודפס והוגה מחדש על ידו. הוא אף גם הגיה את ה'פתח דבר' לקונטרס ובכך אישר את הכתוב בו:

"לקראת ימי הפורים הבאים עלינו לטובה, הננו מוציאים לאור את המאמר דיבור המתחיל 'על כן קראו לימים האלה פורים', שאמר כ"ק אדמו"ר שליט"א בהתוועדות פורים תשי"ג, המאמר השני שנאמר בהתוועדות דפורים בשנה ההיא, שאמירתו הייתה קשורה, כנראה, עם המאורעות שאירעו בתקופה ההיא עד למפלתו של המושל דמדינה ההיא שהיה צורר ישראל, כפי שהבינו בשעתו מהסיפור שסיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א - כהקדמה ובסמיכות לאמירת מאמר זה - ע"ד הוראת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בתקופת המהפיכה לאחרי מפלתו של הקיסר".

העיתוי המופלא למותו של סטלין - בחג הפורים, יום מפלת צורר היהודים הראשון - הדגיש עוד יותר את העובדה שכמו בימים ההם, כך בזמן הזה נס גדול נעשה ליהודים בברית-המועצות וגרורותיה.

(מקורות: כתבתו של אברהם רייניץ, בית משיח)

קראו: קטעים קצרים על מהות החג וסיפור המגילה

אז מה עושים בערב פורים ובחג פורים?

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...