הזכרת יציאת מצרים בגאולה השלמה

בהגדה של פסח מופיע הדיון בין התנא בן-זומא לחכמים על העיתויים בהם מזכירים את יציאת מצרים. בן זומא דורש כי יש להזכיר זאת בכל יום וגם בכל לילה. וחכמים מוסיפים כי נמשיך להזכיר זאת גם בימות המשיח.

בגמרא מתואר המשך הדין ודברים שבין התנאים: "אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח – והלוא כבר נאמר, "הנה ימים באים, נאום השם, ולא ייאמר עוד 'חי השם אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים', כי אם 'חי השם אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר באו שם'" (משמע כי יחדלו להזכיר את יציאת מצרים)? אמרו לו: לא שתיעקר (הזכרת) יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא (הזכרת) שעבוד (ה)גלויות (האחרות) עיקר, ויציאת מצרים טפל לו".

המשמעות הפנימית של הדיאלוג מוסברת בתורת החסידות: קיים הבדל מהותי בין תבוסת כוחות הטומאה ביציאת-מצרים, לתבוסתם בגאולה השלמה. ביציאת-מצרים נוצחו הכוחות השליליים – אך לא נכחדו. בגאולה השלמה, לעומת זאת, הם ייכחדו לנצח.

התזכורת היום-יומית של יציאת-מצרים נועדה לחזק אותנו במאבק נגד כוחות הטומאה, שהם היצר-הרע וכל מה שהוא מייצג. היא מזכירה לנו שבעצם זו מציאות שכבר נוצחה בעבר, כך שבוודאי נצליח להמשיך ולנצחה – עד להכחדתה הסופית מן העולם. לפיכך, כאשר כבר יסתיים המאבק, והעולם כולו יתעלה למצב בו אין שמץ של רוע – ההיגיון אומר כי אין טעם להמשיך ולהזכיר את יציאת-מצרים! וזו אפוא עמדת בן-זומא. 

על כך השיבו חכמים, כי אמנם בעת ההיא נתעלה למדרגה גבוהה וכבר לא יהיה רוע, אולם גם אז תהיה בנו מעלה רוחנית מסוימת, שתנבע מייחודיותה של ההתמודדות עם הרוע כפי שהייתה ביציאת-מצרים. אמנם זו מעלה טפלה בחשיבותה ביחס למעמד ומצב הכללי שלנו בזמן הגאולה, אולם עדיין זו תיקרא מעלה. ולכן גם לעתיד לבוא ימשיכו להזכיר את יציאת-מצרים. 

חידוש נוסף בזמן הגאולה יהיה ביטול אכילת המרור. וכך מסביר כבוד קדושת רבי שניאור זלמן מלאדי, אדמו"ר הזקן: מרור עולה בגימטרייה 'מות'. המרור מסמל את המרירות על המשיכה האנושית לתאוות גשמיות שמהוות מבחינה רוחנית מוות. בזמן הגאולה לא תהיה משיכה כזו, ולפיכך לא תהיה מרירות וגם לא את המרור שמסמלה. 

מקורות: תלמוד בבלי ברכות יב, ב. לקוטי תורה צו יג, א. שיחת הרבי שליט״א מלך המשיח שבת פרשת שמות תשנ"ב סעיפים ד-ה.