הדרך לחירות מתחילה לפעמים בשבירת שיניים

אני מנסה לתאר לעצמי את הרגע של יציאת מצרים.

מאות שנים שעם ישראל נמצא בארץ מצרים, עשרות שנים של שיעבוד קשה מנשוא,

ופתאום נשמע הקול... יוצאים ממצרים!

רבי מענדל פוטרפס ע"ה סיפר פעם על שנים שעמדו בתחנת הרכבת, וחיכו לצאת מן המיצר אל המרחב.

כשהגיעה הרכבת, הזדרזו כולם לעלות עליה.

היה אחד "גדל מימדים" שעזב את כל אשר לו ורץ כדי להספיק לעלות על הרכבת, ואכן הצליח.

לעומתו היה אחד מסודר ומאורגן, וכשנשמעה השריקה הראשונה היה עדיין עסוק בלארגן ולסדר את התיקים..

כששרקה הרכבת בשלישית, נחפז לעלות גם הוא אבל איחר את המועד...

מסתבר שכשמליוני יהודים יוצאים ממצרים היו כאלו שעזבו הכל ופשוט יצאו, וכלשון הפסוק "כי ברח העם",

אבל היו כאלו שהיה להם את כל הזמן לארוז לנקות לסדר ולצאת... כנראה שהם היו האחרונים לצאת..

***

כולנו טרודים בימים אלו בהכנות לחג.

חלק מתעסקים בעיקר בנקיון הבית או נקיון האביב, ושוכחים שאבק אינו חמץ.

חלק טרודים בלאפות מצות מהודרות או להשיג את השולחן או המטבח החדש שחיכו לו כל כך.

ויש לצערי מאות שהיו טרודים איך יהיה להם אוכל בסיסי לחג, וב"ה שהצלחנו לדאוג להם.

מה שבטוח, שצריך לצאת ממצרים, להיות בני חורין.

לא לשכוח את העיקר, שמטרת החג הזה "זכור את היום הזה... כי בו יצאת ממצרים",

פשוט להבין שיש לנו הזדמנות פשוט להשתחרר, להיות בני חורין.

לשים את הסטיגמות ואת התיקים והארגזים בצד, ולהיות חופשיים.

וזה מתחיל דווקא מהמצה השמורה. עובדים כל כך קשה על מצה שיש בה רק מים וקמח,

בלי מלח בלי תבלינים וכמעט בלי טעם. וזו חירות אמיתית, שלא נמדדת בטעם, בגודל או באיכות,

בחשבון הבנק, בחברים לעבודה או "מה יגידו".

חירות מיצר הרע, חירות ממחשבות שליליות, חירות של "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה",

מברך אתכם בברכת פסח כשר ושמח ושבת שלום

חג חירות אמיתי!

יהודה גינזבורג