• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ז ניסן התשפ"ד (25.04.2024) פרשת מצורע

המאסר, הגאולה, ומה שבאמצע | סיפורי המאסר והגאולה מפי הרבי שליט"א מלך המשיח

"שכאשר הרבי הי' אצלם, בד' אמות שלהם, סביבה שכולה שורצת באנשים שלהם, ובין ד' הכתלים שלהם, מקום שאין בו מזוזות התפעלו ונבהלו בראותם את הרבי יושב כשטליתו מכסה את פניו, עד כדי כך שהסתלקו להם, בהבינם שאין להם מה לעשות כאן! היכן יש מקום לדבר כזה בשכל?!" • סיפורי המאסר והגאולה מפי הרבי שליט"א מלך המשיח
המאסר, הגאולה, ומה שבאמצע | סיפורי המאסר והגאולה מפי הרבי שליט"א מלך המשיח
הרבי שליט״א מלך המשיח בעת התוועדות
עדכונים שוטפים בערוץ הגאולה בטלגרם

לולא זאת לאו דווקא הי' יכול לעבור המאסר

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר, שבאמירת המאמר בראש השנה תרפ"ז, לפני המאסר, "האָט זיך אים גערעדט" (נתדבר מאליו) אודות תורת הבעש"ט שהשגחה פרטית היא גם על כל פרט ופרט דדצ"ח, מבלי שידע בעצמו סיבת הדיבור בזה (כיון שענין זה לא הי' שייך לתוכן המאמר), והוסיף, שלולי זאת ("ווען ער וואָלט דאָס ניט רעדן") אינו יודע אם הי' יכול לסבול ולעבור את המאסר.

(משיחת ש"פ חקת השי"ת) 

ל' בנפשו ידע את האמת

כידוע רצה ל' אחד משני היהודים אשר אסרו את הרבי, לשאת את חבילתו של הרבי בשעת המאסר, באמרו "חסידים נשארים חסידים, סבי נשא את חבילותיו של סבך ואני רוצה לשאת את חבילתך". וגם במאורע מאוחר יותר הוא קרא לרבי בדברו אליו, "רבי!"

וזאת בדומה לדברי אדמו"ר האמצעי על מלשינו, אשר למרות הכל קראו "רבי" שפיו הכשילו, נפלט מפיו מה שבפנימיות הוא מכיר בעצמו שזו האמת.

וכך בעניננו שהתבטאויותיו של ל' כלפי הרבי נבעו מכך שבנפשו פנימה הוא הכיר האמת. ובלי להתחשב בכך ובמיוחד לאחר שהרבי הזהיר אותו במפורש שהוא בסופו של דבר יסבול יסורים עקב זאת (כפי שאכן ארע שבסופו של דבר שפטה הממשלה את אלה אשר אסרו את הרבי וכו'), עשה ל' את אשר עשה. התנגדותו היתה למטה מטעם ודעת.

(לקו"ש חי"ח עמ' 300)

ראו את הרבי עם הטלית ונבהלו 

הרבי סיפר שבשבתו בהמאסר נכנסו לחדר מאסרו ביום השבת כדי לצלם אותו - ע"פ חוק המלוכה צ"ל בהמשרד של בית־הסוהר תמונה של כל אסיר. וכיון שמאיזה סיבה לא צילמו את הרבי קודם שהכניסוהו לתא מאסרו (הנקרא "צעלע"), באו לצלמו בתא מאסרו ביום השבת.

באותה שעה הי' זה בשעה השני' השלישית או הרביעית לאחרי חצות התפלל הרבי כשטליתו מכסה את פניו ("מיטן טלית איבערן קאָפּ"), וכשנכנסו לתאו וראוהו יושב כשטליתו מכסה את פניו הלכו להם. לאחרי משך זמן שעה או שעה ומחצה (הרבי לא אמר כמה זמן) - באו עוה"פ. הרבי אחז עדיין באמצע התפלה, אבל טליתו לא היתה מכסה את פניו, וכשהבחין בהם בהכנסם עם כל ציוד הצילום ("מיט דעם גאַנצן קלאַפּער־געצייג"), עשה איזו תנועה בידו ("אַ מאַך געטאָן מיטן האַנט") בהראותו שאינו יכול להפסיק עכשיו, ונבהלו והלכו להם. לאחרי עוד משך זמן שעה או שעה ומחצה באו פעם שלישית, ואז אמר להם הרבי שכיון ששבת היום, אסור לו להצטלם. וכששמעו את דבריו, הלכו להם, ודחו את הצילום לזמן אחר.

מאורע זה הוא דבר פלא, וע"פ שכל אין לו מקום לגמרי: אנשים אלה - אינם צריכים להתפעל מ"טלית", ואינם מתפעלים מ"טלית", ואדרבה: הם אסרו את הרבי בגלל היותו רב, רבי, שמתכסה בטלית!...

מהי איפוא הסיבה לכך שכאשר הרבי הי' אצלם, בד' אמות שלהם, סביבה שכולה שורצת באנשים שלהם, ובין ד' הכתלים שלהם, מקום שאין בו מזוזות - התפעלו ונבהלו בראותם את הרבי יושב כשטליתו מכסה את פניו, עד כדי כך שהסתלקו להם, בהבינם שאין להם מה לעשות כאן!... היכן יש מקום לדבר כזה בשכל?!...

אלא מאי - מצד העצמיות ;של הרבי שעמד בביטול עצמי ובתוקף עצמי...

(משיחת י"ג תמוז ה'תשי"א)

אם לא תציית נכה אותך!

הנוהג בבית הסוהר היה שבעת מסירת ידיעה לאסיר, עליו לקבלה בעמידה, כדי להוכיח לאסיר שהוא נתון תחת מרותם, ולפיכך סירב הרבי לקום.

כנראה, שאחד השוטרים היה יהודי, שהבין את התשובה באידיש, על תשובת הרבי אמרו לו שוב ברוסית: "אם לא תציית נכה אותך!". השיב הרבי: "נו!" השוטרים אכן עשו כדבריהם ויצאו מן החדר.

 לאחר מכן נכנסה קבוצה שניה של שוטרים, ביניהם היה לולב (אחד מאלו שנטלו חלק במאסר הרבי, בהבאתו לבית הסוהר בחקירתו), לולב היה צאצא של חסידים, ואת דבריו אל הרבי פתח בתיבת "רבי", באומרו "רבי מדוע אתם מתעמתים עמם? מדוע אתם מתנצחים עמהם? הם הרי באים לצוות על הקלה לכם, וכמשצווים לכם לקום, עליכם לקום!" הרבי לא הגיב על כך מאומה.

אמר שוב לולב: "הם הרי יכו אתכם?" וגם הפעם לא הגיב הרבי. הכו אותו פעם נוספת (אחד מהם הכה את הרבי תחת הסנטר, את הכאבים הרגיש הרבי זמן רב אח"כ) והלכו להם.

 גם לאחר שבאו קבוצת שוטרים בפעם השלישית (גם ביניהם היה יהודי בשם קאוואלאוו), וציוו עליו לקום, השיב הרבי שלא יקום. הכו אותו שוב (המכה היה קאוואלאוו) אך ללא הועיל, קאוולאוו התמלא בחמת רצח ואמר בכעס: "מי טיעביא נאאוטשים" (אנו נלמדך לקח) ענה לו הרבי: (באידיש) "תלוי מי את מי".

כעבור זמן מסוים נכנסו שוטרים ואמרו לרבי להתלוות עמהם למשרד. שם הודיעו לו את הידיעה ההקלה אותה הזכיר לולב שמשחררים אותו מבית האסורים, ומגלים אותו לשלוש שנות גלות לעיר קאסטראמא.

כשהתקרב הרבי לשולחן, ראה את תיק החקירה שלו מונח פתוח ואז הבחין בדף שבו נכתב פסק דינם עליו, השורה הראשונה בדף היתה מחוקה (בשורה זו נכתב ששפטו אותו למוות ר"ל. מאחר והרבי סיפר זאת בחיים חיותו בעלמא דין, לא רצה לבטא זאת בדיבור, רק סיפר שהיתה שורה כתובה ומחוקה). לאחריה בשורה השניה נכתב כי פסקו דינו לעשר שנות גלות לסאלאווקי, ובצדה נרשמה המילה "ניעט!" (לא) בסוף נכתב גזר הדין: "שלוש שנים לקאסטראמא".

 (לקו"ש ח"ד עמ' 1061)

מי ניקה את תאו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ

בכל בית אסורים, ועל אחת כו"כ במדינה ההיא, החוק הוא, שכל אסיר צריך לעבוד. מטילים עליו לנקות את תאו, או שמטילים עליו דברים נוספים, ובזה יש הבדל עד כמה מוטל עליו לעבוד.

 לעומת זאת בעל הגאולה, התנהג בבית הסוהר באופן של מלכתחילה אריבער הוא לא עשה שם שום עבודה, אפילו לא עבודות של נקיון התא.

אין פירושו של דבר שלא היה צורך לנקות את התא, אלא את עבודת הנקיון עשו האסירים האחרים שישבו איתו באותו תא, הם ניקו גם את חלקו והם לא עשו זאת תמורת תשלום מצד הרבי, הם עשו זאת מרצונם, הם התנדבו מעצמם לעשות זאת במקומו ובמילא גם לא היה חסר בנקיון התא בו ישב הרבי.

(שיחו"ק תשל"ז ח"ב עמ' 237)

החלטה לא להתפעל כלל!

מיד כשהובילו את הרבי לבית הסוהר קיבל על עצמו איתנה שלא יאבד ח"ד את עשתנותיו ושלא יתפעל מהג.פ.או כלל. לא זו בלבד שלא יתחשב בהם בדברים של יראת שמים, אלא שלא יתחשב בהם כמציאות כלל עד ש(בלשון הרב) כאילו היו כאין ואפס ממש.

(לקו"ש ח"ד עמ' 1061)

מקום הפטור ממזוזה

סיפר כ"ק מורי וחמי אדמו"ר הריי"צ: שבהיותו במאסר, שאלו אותו בחקירה הראשונה אם הוא יודע היכן הוא נמצא. על כך הוא ענה: "ודאי אני יודע, אני נמצא במקום כזה הפטור ממזוזה, ישנם מספר מקומות הפטורים ממזוזה, כגון: בית דיר של סוסים ובית הכסא".

(לקו"ש חי"ט עמ' 126)

הרבי מוכן להשאר במאסר ולא לנסוע בשבת

הרבי הריי"צ, בעל הגאולה והשמחה, סיפר, שביום חמישי א' דראש חודש תמוז, לפני הצהריים, בישרו לו על שחרורו מבית הסוהר ועל שליחתו לשלש שנים לגלות בעיר קאסטראמא. עם זאת הודיעו לו, שביום שחרורו מן המאסר, יותר לו לבלות שש שעות עם בני ביתו והזהירו אותו שבערב יהא עליו לעזוב את עירו ולנסוע לקאסטראמא.

כיון שהיה זה ביום חמישי, שאל הרבי מתי יגיע לקאסטראמא? והשיבו לו, שהוא יגיע לשם בשבת. הרבי אמר, שבשבת לא יסע בשום אופן, ורק לאחר מאמצי השתדלות מיוחדים אצל גורמי הממשלה, הצליחו להביא לידי כך, שהרבי יוכל לנסוע ביום ראשון ג' תמוז, ועד אז הוא נשאר במאסר.

אחד האנשים שביצע בפועל את מאסרו של הרבי אמר לו, שאם הוא לא יסכים לנסוע ביום חמישי בערב ולהגיע בשבת לקאסטראמא, הרי שהלה לא ישחררו כלל מן המאסר. על כך השיב הרבי שהוא מוכן להישאר במאסר זמן רב ככל שיהיה, אך בשבת הוא לא יסע בשום אופן!

(לקו"ש חכ"ח עמ' 124)

'חדר' ו'מקווה' חדשים בקאסטרמא

סיפר הרבי כי החסיד ר' מיכאל דווארקין הגיע לפני כן לקאסטראמא ובזמן זה (עד לבוא הרבי) קיבץ ר' מיכאל ילדים, ויסד מהם חדר, וגם השתדל שיתקנו את המקוה שהיתה קיימת לפני כן.

 כלומר אותן הפעולות, שבגללם אסרו את הרבי ושפטו אותו למות ר"ל, ורק הודות להשתדלות ובאופן ניסי החליפו גזר דין זה לשלוש שנות גלות, המשיך הרבי בהן מיד בצאתו מהמאסר: עוד בטרם שבא בעצמו לקאסטראמא "שלח להורות לפניו גושנה" הוא שלח לשם שליח לייסד שם חדר ולתקן המקוה לרבים.

(לקו"ש ח"ד עמ' 1061)

'ניעט ניעט ניקאווא' ברחובות קאסטרמא

כאשר בעל הגאולה הי' בקאסטראמא היו עמו כמה חסידים וביניהם מיכאל דווארקין וכאשר בעל הגאולה יצא לחירות התהלך החסיד מיכאל דווארקין ושר 'ניעט ניעט ניקאווא' - ניגון בשפה הרוסית, (כידוע המבואר בתו"א משפטים עז, ד. בענין לשון תרגום בירור הלשונות דע' אוה"ע) שתוכנו אין עוד מלבדו. וכאמור ניגון זה שרו בחוצות קאסטראמא, באופן שכולם שמעו ניגון זה, כולל אינם יהודים שדרו בסביבה ההיא.

(משיחת י"ב תמוז תשמ"ג)

ונהפוכו, הפקידים מפחדים מהרבי

בודאי יודעים כולם פרשת הימים י"ב־י"ג תמוז - ימי הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר ממאסרו על עבודתו בהרבצת התורה והחזקת היהדות.

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר שבתחילה שפטו אותו לעונש מות רח"ל, אח"כ החליפו עונש זה לעשר שנות גלות ב(מקום גירוש ב)סיביר, אח"כ לחמש שנות גלות, ואח"כ לשלש שנות גלות בעיר קאסטראמא.

ביום ג' תמוז יצא כ"ק מו"ח אדמו"ר מבית - האסורים, ויצא לדרך לעיר מקלטו קאסטראמא, וישב שם ימים אחדים, עד י"ב תמוז.

בי"ב תמוז - יום הולדתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר בבואו אל המוסד ג.פּ.אוּ. להתראות לפניהם ולהרשם אצלם כחוק, הי' המשרד סגור, כיון שהי' זה יום חגם, אבל נודע לו שהגיעה מעיר הבירה מוסקבא פקודה לשחררו, ולמחרת, י"ג תמוז, הודיעו לו בהמשרד באופן רשמי שאתמול הגיעה פקודה לשחררו, ונתנו לו תעודת החופש.

ובהיותם מבוהלים מפקודת השחרור, רצו שיחתום על קבלת תעודת החופש באופן כזה שיהי' ניכר שאין זו אשמתם שהידיעה על השחרור התעכבה במשך מעת - לעת.

מובן איפוא גודל הקפיצה והדילוג - מעונש מות רח"ל לשחרור (גמור, וגם) ביד רמה, עד כדי כך שחששו מקפידת המלוכה על עיכוב ידיעת השחרור במשך מעת-לעת! 

בעת ההיא ראו בעיני בשר שההנהגה עם כ"ק מו"ח אדמו"ר היתה הנהגה נסית.

(משיחת י"ג ה'תשי"א)

לא מפחדים ממאסר כי בסוף יתווסף יו"ט

בעת ההיא הי' העלם והסתר גדול ביותר, כמודגש גם בכך שהמאסר של הרבי הי' קשור עם יהודי דוקא כידוע הפתגם (שהיו חוזרים עליו בהתוועדויות של זקני החסידים ("אין די אַלטע פאַרבריינגענישן")) בנוגע לי"ט כסלו, שכיון שהי' העלם והסתר על פנימיות התורה, לכן לא הי' יכול להיות הדבר ע"י גוי, ש"בבואה דבבואה (בחי' היחידה) לית להו", אלא ע"י יהודי דוקא, ועד"ז י"ל בנוגע לי"ב תמוז, שגם אז היתה ידם של יהודים באמצע, מצד גודל ההעלם וההסתר על פנימיות התורה.

אמנם, מצד התגלות העצם של הרבי, ביטול עצמי ותוקף עצמי (כאמור שזוהי דוקא הדרך להתגבר על נסיון) - נתבטל ההעלם וההסתר שבהנסיון באופן כזה שהג.פּ.או. עצמם באו לידי הכרה שצריכים לשחררו (ולא רק שחרור סתם, אלא) ביד רמה (כנ"ל ס"א), ולא עוד אלא שלאחרי משך זמן הודו בכך שדוקא על ידם ניתוסף אצל חסידים עוד יו"ט - י"ב תמוז!

משך זמן לאחרי גאולת י"ב תמוז, נאסר ע"י הג.פּ.או. א' מחשובי הרבנים, וכשדיבר עמהם להוכיח להם שאסרוהו ללא עול בכפו, נענו אנשי הג.פּ.אוּ. ואמרו לו [הם דיברו אליו ברוסית, אבל, כיון שלא כל הנמצאים כאן מבינים רוסית, אספר תוכן דבריהם בשפה המדוברת]: מדוע הנכם מפחדים מהמאסר, אדרבה, עי"ז יתוסף עוד יו"ט אצל חסידים! כשאסרו את הליובאוויטשער - הסבירו את דבריהם - ניתוסף היו"ט של י"ב תמוז, וכשיאסרו אתכם ואח"כ ישחררו יתוסף עוד יו"ט!...

(משיחת י"ג תמוז ה'תשי"א)

הבעת תודה לנשיא ארה"ב שסייע לגאולה

והנה, מראשוני המתעסקים בענין זה היתה מדינת ארה"ב והעומדים בראשה, שהם השתדלו לשחרורו של בעל הגאולה ויציאתו אל מחוץ לגבולות המדינה ההיא בדרכי נועם ובדרכי שלום, ביחד עם בני ביתו ספריו וחפציו כו'.

ולכן, בעמדנו ביום הגאולה י"ב תמוז מידי שנה בשנה, אחת בשנה, כאשר הימים האלה נזכרים ונעשים, הרי זה הזמן והמקום להביע תודה לממשלת ארה"ב והעומדים בראשה, על כל פעולותיהם בענין האמור בשם כל אלו שנהנים מהמשך עבודתו של בעל הגאולה לאחרי יציאתו מעבר לגבולות המדינה ההיא. ואף שנשיא המדינה כיום איננו אותו נשיא המדינה שחי' בימים ההם.

. . ההשתדלות דממשלת ארה"ב לשחרורו של בעל הגאולה ויציאתו מעבר לגבולות מדינה ההיא נעשתה באופן חשאי דוקא בדרכי נועם ודרכי שלום וביחד עם זה בתוקף המתאים עד שהצליחו לפעול זאת בשלימות.

(משיחת י"ב תמוז תשמ"ג)

לסיפור המאסר והגאולה המלא

שביתת רעב עבור התפילין

מן הרע ברחתי | אגרת של הרבי הריי"ץ

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...