אבנים בשירות המשיח

בעולם בו אנו חיים הכול יכול להיות. כסף יוצא מהקיר, רובוט מנקה לך את הבית, בינה מלאכותית מדברת איתך ומעצבת לך חלומות, מכשיר חכם מדליק לך את הדוד ומכין לך קפה. שום דבר כבר לא נשמע בדיוני, או בלתי אפשרי.

אם יספרו לנו שהדומם מדבר זה גם כבר לא נשמע רחוק. ובאמת זה הולך להיות כל רגע. כך מגלה לנו הנביא חבקוק: כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה.

האבן בקיר תצעק עלינו, ואף הכפיס תצטרף לחגיגה. כפיס היא אבן בבניה אומנותית הניצבת בין חתיכות עץ, ויש אומרים שכפיס הוא העץ הניצב בחומה ומקיף את האבן. כך או כך, קול מהקיר ישמע אלינו פתאום ויורה לנו מה לעשות. נשמע מעניין...

צעקות אלו ישמעו לעברינו כאשר כמעט ונעשה דבר אסור. וכמו שאמרו חכמינו: בעולם הזה (כיום) אדם הולך ללקוט תאנים - האם התאנה אומרת לו משהו?! אבל לעתיד לבוא אדם הולך ללקוט תאנה בשבת והיא צורחת "שבת היא!" וכן אומר המדרש לגבי עבירות נוספות, שכאשר כמעט ויחטא האדם, יבוא הדומם לעזרתו ויזכיר לו כיצד עליו להתנהג לפי רצון השם.

רבי יוסף יצחק, הרבי הקודם של חב"ד וחמיו של הרבי שליט"א מלך המשיח, אמר על דבר זה: עכשיו שותק הדומם, דורכים עליו והוא שותק. אבל יבוא זמן בגילוי בעתיד, שהדומם יתחיל לדבר, לספר. והוא ידרוש, באם בעת ההליכה לא חשבו או דיברו דברי תורה, למה דרכו עליו.

ממשיך רבי יוסף יצחק ומתאר את הרעיון: האדמה שדורכים עליה, שאלפי שנים, מששת ימי בראשית, דרכו עליה בינתיים כמה ברואים ובעלי חיים ועוד. אדמה זו מחכה שילך עליה יהודי וידבר דברי תורה וכאשר זה אינו קורה - אומרת האדמה לאדם: הרי אתה כמו בהמה!

הקירות יעצרו אותנו מעשיה שלילית, האדמה תזכיר לנו לחשוב דברי תורה. נפלא! מה הרעיון העומד מאחורי כל זה? מדוע צריך שדווקא הדומם ישתף פעולה עם ההתנהגות שלנו?

מופיע על כך הסבר מדהים:

בגאולה השלימה העולם כולו יחוש את האמת הבלעדית שאין עוד מלבדו והשם הוא הוא המציאות האמיתית. היום קיים מדרג. אנחנו, היהודים, מרגישים את השם בצורה ודאית. גם ללא הסברים מיותרים כל אחד יודע ומרגיש את השם. אצל הגוי זה פחות. ומשם ולמטה יש ירידה הדרגתית: בעלי חיים, צומח, דומם.

כאשר הדומם יחוש שמציאותו האמיתית היא הבורא, יהיה זה ביטוי מושלם למימוש תאוות הבורא להיות כאן בעולם באופן מושלם. זהו למעשה הרעיון העומד מאחורי צעקת האבן ומחאת האדמה. האמירה-זעקה שלהם אינה תזכורת סתמית אלא החצנה גאה של היותם חלק מהתכלית. חלק מהעולם שמציאותו האמיתית היא מציאות השם. כאשר התאנה תצעק "הלו, אל תקטוף אותי, שבת היום!", או שהאדמה תשאל: "למה אתה לא חושב דברי תורה?" - יהיה זה סוג של אמירה: "שימו לב, גם אני כאן. גם אני יודעת שהשם הוא הכול ואין עוד שום דבר חוץ ממנו. הוא כל המציאות וזהו.

וכאשר קירות ורצפה יבינו את האמת האבסולוטית הזו - מי יאמר אחרת...

מעניין לציין שלא רק שכל האדם יתנגד לעשיה שאינה לפי תורה, אלא גם הטבע עצמו יתנגד לכך. פשוט לא תהיה אפשרות לעשות את הדבר שאינו תואם לרצון השם.

וכמו שאדם אינו מכניס את ידו לאש, שאין זה רק משום שההיגיון אומר "עצור, לא כדאי לך". הרבה יותר מכך, יש בזה עניין של טבע. כלומר, באופן טבעי כאשר מרגישים חום מתרחקים. 

ממש כך. הטבעי שלנו יהיה מכוונן בדיוק ולא נעשה טעויות. הבריאה כולה תתפקד בשלימות וכל הברואים יצטרפו כולם להרמוניה מופלאה ששרה יחד שיר חדש.

אם נכנס יותר לעומק של הדברים, מסתתרת כאן נקודה עוצמתית. לכל נברא יש את השורש הרוחני שלו שנותן לו חיים. דווקא העולם הזה, שנראה הכי נמוך והכי 'לא שייך' - השורש שלו הכי נעלה. זהו רעיון עמוק מאוד, שאם ננסה לתמצת אותו, אפשר לומר כך: הנברא חש כמו הבורא שברא אותו. ולכן, כשם שהבורא מציאותו מעצמו (אין מישהו מעליו שעשה אותו חלילה), כך העולם שנברא על ידי הבורא, חש שהמציאות שלו מעצמו.

לצורך הדוגמה, מלאך 11, שורשו מהמלאך 10 שמעליו, והוא מקבל ממלאך 9 שמעליו וכן הלאה. מלאך 11 אינו חש "רק אני קיים". בדיוק הפוך, הוא מרגיש "יש מישהו מעלי". ולמה, כי שורשו של 11 מגיע מ-10 וכיוון שעשר חש שיש מישהו מעליו (כי שורשו מ-9), לכן 11 גם יחוש ככה. אבל העולם שורשו מהשם בעצמו, ולכן גם הוא חש שאין אף אחד מעליו.

וכיוון שהעולם נברא מהבורא מעצמו, לכן אנו אומרים שהשורש שלו הכי נעלה. יותר מכל העולמות הרוחניים, וגם יותר מכל המלאכים. תכל'ס.

וכאשר הדומם יתחיל לצעוק ולהודיע סוף סוף שהוא גילה את השורש הרוחני שלו, זה אומר שהתגלה הבורא בעצמו. הכי נמוך מגלה את הכי גבוה. כן כן, גם אני הנמוכה, האדמה שכולם דורכים עליה, גם אני צועקת משיח.

אם נתבונן בעומק הרעיון שמופיע כאן, נגלה את הרובד העמוק של המציאות סביבנו ואת המשמעות הפנימית של כל פעולה שלנו. לפעמים אנו מייחסים חשיבות יתירה לעניינים רוחניים ומזניחים את הדברים הקטנים. מסתבר שדווקא בתוך הגשם, בתוך החומריות וביומיום האפור - שם מסתתרים הדברים הגדולים באמת.

הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח, מחלק שטרות ומטבעות לצדקה. גם לילדים קטנים שעומדים בתור ומושיטים יד. אל תחפשו את הגאולה היכן שהיא לא נמצאת. היא נמצאת כאן ועכשיו, בתוך המציאות. וכאשר נפנים את הרעיון העמוק הזה, נדע שכל פעולה שלנו, אפילו הכי קטנה, מביאה את הגאולה.

ברכה על כוס מים, הנחת תפילין, עזרה לזולת, אוכל לנזקק - הדברים האלו הם שגורמים לגלות בדומם את המציאות האמיתית שלו. ההתנהגות שלנו שאולי נראית לפעמים חסרת ערך, יש בה לגלות את הבורא עצמו בתוך המציאות.

ומה יאמר הדומם כאשר יתחיל לדבר? סביר להניח שדבר ראשון נשמע קול ענק בוקע מארבע רוחות העולם, האדמה כולה תשמיע את קולה, ותכריז יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד! ואליה יצטרפו כל הקירות בהכרזה ובשמחה. וכולנו יחד נצא בריקוד גדול, שהרי בזכותנו קרה הכול. ונטוס על עננים לבית המקדש. עכשיו!