הגולם כבר קם על יוצרו, כעת הזמן לפעול

הבוגרים שבינינו זוכרים היטב, כיצד לפני לא הרבה שנים המסכים והטלפונים החכמים לא היו חלק כה חשוב בחיינו. וליתר דיוק, הם לא היו שם בכלל. האם החיים פעם היו יותר מסובכים בגלל זה? לאו דווקא, וייתכן שהם גם היו הרבה יותר רגועים וממוקדים.

בין אם נרצה בכך ובין אם לא, הימצאותם של הטלפונים החכמים והמסכים כחלק עיקרי בחיינו הוא כבר מזמן עובדה מוגמרת ובלתי ניתנת לערעור. בדור בו יותר מדי פעולות יומיומיות ופשוטות, מתבססות או עוברות דרך המסך הקטן שבכיס וחבריו למשפחת המסכים, הגיע הזמן לעשות מעט חושבים לאן כל זה הולך.

מחקרים שנערכו בארה"ב מגלים, כי הנתונים הממוצעים מראים כי אדם בוגר כיום צורך פי חמש מידע בממוצע מאשר אדם בוגר של לפני 50 שנה. ואם תשאלו כיצד בעצם נחת בחמישים השנה האחרונות כזה שפע מידע משמיים על ראשם של יושבי אמריקה, אז התשובה נעוצה בנתונים מחקריים נוספים:

אדם רגיל באמריקה יבלה בממוצע 44 שנים (!) מחייו מול מסכים (טלפונים חכמים מחשבים וכו'). זאת על פי חישוב תוחלת החיים הממוצעת העומדת על כ60 שנה. הוי אומר 72% מחייו!

כבר לא רק באמריקה

מדובר בהחלט בנתונים מזעזעים בכל קנה מידה, והמחשבה הראשונה שחולפת בראש היא: מסכנים האמריקאים.

אבל בטרם נרחם רק על האמריקאים מעברו השני של האוקיינוס, הגיע הזמן שנתחיל לרחם גם על עצמנו מעט. אם אדם מרגיש קושי לבצע פעולות בסיסיות, ללא המסך הקטן ששוכן לבטח בכיסו ומנחה אותו לכל אשר ילך, אז מדובר בהתמכרות מסוכנת בכל קנה מידה. וזה עוד בטרם נדון בהשלכות ההרסניות של בהייה כה מרובה במסכים - לעיניים, לקשרים ולכישורים החברתיים, ולתאים במוח שהיו ואינם.

ישנו חשש משמעותי ומבוסס, שבדור בו הטכנולוגיה מכפילה את צעדיה קדימה בכל כמה שנים, והחידושים הטכנולוגיים המופלאים של האתמול שייכים לדור המיושן של המחר, כי הגולם שיצרנו והכנסנו לכיסנו ולחיינו משל היה איבר נוסף בגוף, וחלק בלתי נפרד מהמשפחה - יכול לקום על יוצרו, ולחולל בו שמות.

מהפכת הצבעוניים

אם ננסה לאבחן את מרכיבי המסך, שבעצם מהפנטים עיניים של הרבה מאוד אנשים במשך רוב שעות הערות. נגלה כי יש שם אור, צבעוניות, ותזזיתיות נעימה ומהפנטת. זאת בנוסף לתחושה המדמה כי כל העולם מונח בכף ידך, וביכולתך לשלוט ביקום המקביל הלזה בהינף אצבע.

אז למה לנו לטרוח להזיז את עצמנו הלוך ושוב, אם אפשר לשבת על הכורסה רגל על רגל, להנות מהמזגן, ובנוסף גם להרגיש טוב עם זה?

מובן שלהיפנוט זה ישנם סיבות רבות נוספות, ביניהם היא עוצמת החוויה האדירה שמספקת הראייה, היכולה במבט אחד לתפוס את כל עוצמת הרגשות, ולמלא באחת את עולמנו הפנימי בתוכן המוקרן על המרקע.

כמובן שמבין שלל ההיבטים השליליים של ההתמכרות למסכים, ברור שישנם גם מעלות רבות וחיוביות לטכנולוגיה הזו, וישנם מקרים בהם היא אף מצילת חיים ממש. אך כל זה כמובן עדיין לא שולל את חסרונותיה הרבים והמעיקים עד מחנק.

בהקשר זה יש להזכיר כי שיטתו של הרבי שליט"א מלך המשיח בנושאי הטכנולוגיה, היא שגם אמצעים טכנולוגיים בעלי היבטים שליליים, יש לנצלם על ידי אנשים הראויים לכך, על מנת להפיץ את מעיינות החסידות גם במקומות נמוכים ונחותים אלו.

סיבה נוספת, ואולי גם עיקרית למיגנוט הזה, היא הכיסופים והרגשות הפנימיים שמתפרצים בצורה עזה ביותר בחוויות הצפייה. אחרי הכל האדם חי באמצעות נפשו שבקרבו, וכשהנפש כוספת - קשה להגיד לה לא. 

אך אם לומר את האמת, אז האמת היא שהנפש שלנו כוספת לראות משהו הרבה יותר עמוק ותוכני מכל אלו, והיא יודעת היטב מה.

ההקרנה הגלובלית הראשונה

בלי לחבר לחשמל, בלי להוציא את הארנק ובלי להזיז אפילו את קצה האצבע, בגאולה האמיתית והשלימה שתבוא תיכף ומיד ממש, נחווה את חוויית הצפייה האדירה והגדולה ביותר שיכולה להיות. 

שטחו של המסך הגדול ביותר בהיסטוריה נכון לעת כתיבת השורות הוא 10,552 מטרים רבועים, והוא נבנה בסין לצורך משחקי אולימפיאדת החורף בעיר בייג'ין. אין ספק שמדובר במשהו ענק ואדיר בכל קנה מידה, אבל יחסית למה שמצפה לנו בגאולה זה אפילו לא קצה הקרחון.

בגאולה הבריאה כולה תקרין תבשר ותצעק דבר אחד: אין עוד מלבדו. על אף שגם כעת אנחנו יודעים כי הקדוש ברוך הוא מחייה ובורא את העולם כל רגע מחדש, אך עדיין במבט רגיל קשה להבחין בכך. בגאולה להיכן שרק נלך והיכן שלא נסתכל נראה ונשמע רק דבר אחד: את הבורא.

הקרנה גלובלית זו, וצפייה מועטה אפילו בתוכן האחד והיחיד שימלא את הבריאה, תמלא את כלל ישותנו ורגשותינו, בחוויה רוחנית עצומה מאירה ואינסופית. וכמו סרט טוב ובעצם הרבה מעבר לכך, לא יישאר גרגיר אבק בישותנו שלא יהפוך לחלק מזה.

הפרומו והספוילר לעתיד מזהיר זה, הוא כשהרבי שליט"א מלך המשיח אומר, כי עלינו לפקוח את העיניים ולראות שהגאולה כבר נמצאת כאן. ניתן לבצע זאת גם בהסתכלות סביבתית, לראות את יד השם המנווטת את חיינו, וכיצד בעצם ברגע שאנחנו נשלים את תהליך קבלת הגאולה בתוכנו, נגלה שהיא כבר נמצאת סביבנו.