ביאורי האמונה • פרק ב': תהליך ההתגלות

התנוצצות הגאולה

חז"ל אומרים^[1] "ששה אלפי שנים העולם קיים". ששת אלפי השנים מכוונים לששת ימי בראשית^[2], כפי שנאמר^[3] "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול", לגבי הקדוש-ברוך-הוא  – אל"ף שנים נחשבים כיום אחד, והאלף השביעי – העולם הבא – משול לשבת, "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"^[4].

שני האלפים האחרונים מתוך ששת ה"ימים" נקראים בחז"ל^[5] "ימות המשיח", כלומר – שזהו תוכנם העיקרי. כשם שבמעשה בראשית רק ביום השישי נברא האדם – תכלית הבריאה, כך גם באלף השישי תהי'ה ביאת המשיח, וכל ייעודי התורה על ימות המשיח הוא בתוך זמן זה (בתוך ששת אלפי השנים שבהם העולם קיים)^[6].

כבר בזמן הגמרא אמרו חז"ל^[7] "כלו כל הקיצין" – זמן הגאולה הגיע, ואין כל עיכוב לביאתה. מאז עברו מאות שנים, נתגלו כמה קיצים נוספים, והעולם התקדם עוד ועוד אל הגאולה.

מובא בכמה מקומות, שמתקופת האלף השישי שכנגד ערב שבת, ובמיוחד במחציתו השניה (כיון שהמחצית הראשונה משולה לליל שישי) – משנת ה' אלפים ת"ק ואילך, התחיל להפציע שחר הגאולה ואורו של משיח החל להתנוצץ בעולם. ובלשון האור החיים הקדוש: "ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום". וככל שמתקרבים יותר לסיומו, מתחזקת יותר התנוצצות זו.

אין לבלבל בין התנוצצות זו שמדברת על הארה מהגאולה בזמן הגלות, שניתן לנו טעימה מהאור הנפלא שיהיה אז, לבין גאולה בפועל ממש עליה אנו מדברים שתהיה דוקא לאחר שקם מלך מבית דוד שפועל את פעולותיו לגאול את ישראל, והוא זה שמתחיל את הגאולה השלימה. אך התנוצצות זו מעוררת אותנו ומשמשת לנו סימן על קרבתה של הגאולה^[8].  

התנוצצות זו היא בשני המישורים, הן התנוצצות הגאולה, והן גילוי המשיח. שבפנימיותם הם מהות אחת ותלויים זה בזה. הגאולה היא התגלות פנימיות וסודות התורה - בחינת היחידה שבתורה, שתתגלה על ידי מלך המשיח שנשמתו היא בחינת היחידה הכללית של ישראל.

וכך אכן נאמר בזהר הקדוש^[9], כי בהתקרב ימי המשיח יתגלו לכולם רזי התורה, התגלות זו היא הכנה הכרחית לגאולה, ועל ידי זה "יפקון מן גלותא ברחמין". וכן ישנה התגלות בחינת משיח, כפי שמבאר זאת אדמו"ר הזקן בעל התניא^[10] "על ידי צדיקי קדושי עליון שהיו בהתחלות ת"ק לאלף השישי כידוע", וכפי שיתבאר.

גילוי החסידות – טעימה מהגאולה

עם בוקרו של האלף השישי, החל משנת ה'ת"ק, החלה חומת הגלות להיסדק, ואור הגאולה התחיל להתנוצץ מבין החרכים, עם ישראל זכה לגילוי הגדול של אור החסידות^[11] שנתגלה בשנת ה'תצ"ד (ששה שנים לפני חצות האלף) על ידי רבי ישראל בעל שם טוב. הבעל שם טוב גילה שלכל יהודי יש בתוכו נשמה אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, ושבכל נברא בעולם נמצא הקדוש-ברוך-הוא, הבעל שם טוב חידש שכל מקרה בעולם הוא בהשגחה פרטית מאת ה' יתברך בכונה מיוחדת. חידושים אלה הם הכנה לגאולה השלימה – גילוי ה' בעולם "וידע כל פעול כי אתה פעלתו", כפי שהתבאר בפרק הקודם

בראש השנה שנת ה'תק"ז עשה הבעל שם טוב עליית נשמה להיכל המשיח ושאלו: אימתי קאתי מר? [=מתי יבוא האדון] ענה משיח צדקנו: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה"^[12]! הפצת מעיינות החסידות זוהי ההכנה האחרונה לגאולה האמיתית והשלימה, וכפי מנהג ישראל לטעום בערב שבת ממאכלי השבת, כך בימים הסמוכים לאלף השביעי ניתן לנו לטעום מגילוי פנימיות התורה שיתגלה לעתיד.

בשנת ה'תקל"ב יסד רבינו הזקן בעל התניא והשולחן ערוך את חסידות חב"ד, המבארת בתורתה את שיטת החסידות בחכמה בינה ודעת, ועל ידה חודרת החסידות באדם ונקבעת במוחו ובלבו. תורת החסידות מבארת בהרחבה את פנימיות התורה, רזי'ה וסודותי'ה, באופן שכל אחד יכול ללמוד אותם ולהבינם. גילוי תורת חסידות חב"ד היא מעין הגילוי שיהיה לעתיד לבוא, כשעסק כל העולם יהיה לדעת את ה', ואז "תורה חדשה מאיתי תצא"^[13], המשיח יגלה את כל סודות התורה, "סוד טעמי'ה ומסתר צפונותי'ה"^[14], והעיקר – שאלקות תחדור בתוך מציאות העולם.

מדור לדור גדל האור ומתעצם, אור הגאולה הלך וזרח יותר ויותר, בכל דור התגלה שלב נוסף בפנימיות התורה והמצוות, העולם נעשה ממולא וחדור יותר ויותר באמת האלוקית.

גילוי המשיח בנשיאי החסידות

וכפי שזהו בגילוי עניין הגאולה, כך הוא גם בגילוי של משיח. נשיאי תורת החסידות שגילו וביארו את פנימות התורה - היחידה שבתורה - במשך הדורות, מהווים את תחילת גילוי אישיותו של מלך המשיח, בחינת היחידה הכללית שבנשמות ישראל. כידוע מה שמובא בספרים, ש"מהבעל שם טוב ואילך התחיל להתנוצץ התגלות משיח"^[15], "הצדיקים הגדולים מהבעל שם טוב ז"ל זיע"א עד התגלות המשיח לגמרי, הם הארת משיח"^[16].

וכפי שעורר על כך הנשיא החמישי בנשיאי חב"ד, אדמו"ר הרש"ב: "שלא יכבה נרו לעולם ועד", "דוד מלך ישראל חי וקיים" – זה הי'ה הבעש"ט, המגיד ממעזריטש, וכבוד-קדושת אדמו"ר הזקן (מייסד חסידות חב"ד), וכך נמשך מאז תמיד בנשיאי החב"ד, שהרי אנו מבית דוד, וזה יומשך עד ביאת המשיח^[17]".

והדבר בולט באופן נשיאות הבעש"ט ותלמידיו הקדושים, שהתמסרו ודאגו לא רק לחסידים שלהם וכדומה, אלא לכל היהודים, ולכל אחד מהם בפרט, בכל מקום בו הוא נמצא. והדאגה היא הן ברוחניות, לעודד ולסייע בקיום התורה והמצוות, והן בגשמיות ממש, החל מביטול גזירות הגויים, וכלה בפרטי מקומות ישוב, מקורות פרנסה (שבזה הייתה התעסקות הבעש"ט טרם התגלותו, וכן נשיאי החסידות שלאחריו).

ונשיאות זו היא מעין מלכות בית דוד כפי שהיא במשיח, שהוא כמובן מלך על כל עם ישראל, ויש בה את השלמות של "שבט" – השפעה גשמית, שבט ההנהגה, ו"מחוקק" – השפעה רוחנית, שהוא דואג לקיום חוקי התורה, בבחינת "נשיא" ו"מלך"^[18]. ולכן מתקופת הבעש"ט ואילך נהי'ה פשוט (ובמיוחד בקהל החסידים) שהרביים, נשיאי החסידות, הם בודאי בחינת המשיח שבדור.

עובדה זו מקבלת תוקף על פי הנאמר בקונטרס 'בית רבינו שבבבל': "נשיא הדור, שהוא המשיח שבדור, ועוד וגם זה עיקר, שהוא הנשיא דתורת החסידות, אשר, על ידי הפצתה חוצה פועלים ביאת מלכא משיחא"^[19].

חזרת הנבואה כהקדמת משיח

"מיסודי הדת שהא-ל מנבא את בני האדם"^[20], הנבואה מבטאת את התכלית של כל התורה והמצוות – "דירה בתחתונים", שהקדוש-ברוך-הוא  יתגלה כאן בעולם הזה הגשמי דווקא. ולכן לא מספיק הקשר עם הקדוש-ברוך-הוא  עצמו, אלא צריך שיהיה יהודי בשר ודם שעל ידו יתגלה הקדוש-ברוך-הוא , ו"אליו תשמעון"^[21].

נאמר בגמרא^[22] "משמתו חגי זכרי'ה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל", אך הרמב"ם פוסק להלכה את התנאים לגילוי הנבואה, ומובן שזוהי הלכה לדורות, ונוגעת לבני ישראל גם בזמן הגלות, לכן ברור שאין כוונת הגמרא שנסתלקה לגמרי, שאז הי' מתאים הלשון 'בטלה' או 'פסקה', אלא רק שאינה מצוי'ה כמקודם לפי שאין אנשים רבים הראויים להשראת השכינה, אלא רק בחכמי הדור, כנאמר בגמרא^[23] "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים".

נוסף לכך, הרמב"ם כותב ב'אגרת תימן' שיש לו קבלה, שמשנת ד'תתקע"ו (לפני כ-800 שנה) – תחזור הנבואה לישראל! ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח! ואכן באותה תקופה חיו כמה וכמה אנשי מופת בעלי רוח הקודש, עד לגילוי חכמי הקבלה – האריז"ל, הרמ"ק וכו'^[24].

עם התגלותה של החסידות, וזריחת הגאולה בעולם, שוב מתגלה חזרת הנבואה לישראל בכל עוצמתה בנשיאי החסידות, החל מהבעל שם טוב הקדוש שהיו נראים על ידו ניסים היוצאים מגדרי הטבע, והי'ה רואה בעיניו ממש מסוף העולם ועד סופו^[25], והמשך בנשיאי חסידות חב"ד, שענו לשואלים בעצות גשמיות^[26], שזה נמסר רק לנביאים ממש^[27], וגילו מופתים למעלה מהטבע לגמרי ובלי הגבלה כלל. ובעיקר מתגלית הנבואה אצל מלך המשיח עוד קודם הגאולה, כמעין גילוי שלמות הנבואה בגאולה^[28].

ומכיון שנשיא החסידות הוא נביא ה', מקבל כל נושא הנהגתו וחיוב הציות אליו משמעות של חובה הלכתית. כיון שנתקיימו בו התנאים שמונה הרמב"ם, שיהיה ראוי לכך בחכמתו ובמעשיו וכו' [ואינו מתנה שיהיה בארץ ישראל דווקא, על פי הזהר^[29] וביאור הגמרא^[30]], ואמר דברים העתידים להיות ונאמנו דבריו – חל על עם ישראל חיוב הלכתי לציית לכל אשר יאמר. ולא מפני האותות שהראה, אלא מפני ציווי הקדוש-ברוך-הוא  בתורה, ואסור לנסותו כלל^[31].

שבעה דורות של הורדת השכינה

על הפסוק^[32] "באתי לגני" איתא במדרש^[33], שהטעם לכך שהעולם נקרא "גני" – הגן של הקדוש-ברוך-הוא, מכיוון שמתחילת הבריאה הי'ה הקדוש-ברוך-הוא  בגילוי בעולמו, ובחטא עץ הדעת נסתלקה השכינה לרקיע הראשון, ועל ידי עוד ששה חטאים הסתלקה השכינה עד לרקיע השביעי, ואחר-כך באו שבעה צדיקים החל מאברהם והורידו את השכינה למטה, עד משה שהוא השביעי, שהוריד את השכינה למטה במתן תורה (אך גילוי זה נפסק שוב בגין חטא העגל). בגאולה האמיתית והשלימה, יהיה "באתי לגני" – הקדוש-ברוך-הוא  יחזור למקום שהי'ה עיקרו בתחילה, כאן בתחתונים, בעולם הזה הגשמי והחומרי.

שבעת הדורות של נשיאי חסידות חב"ד, שגילו את תורת החסידות בעולם, ועל ידם התחיל אור הגאולה להאיר בעולם, פעלו את המשכת השכינה שלב אחר שלב, דור אחר דור^[34].

האדמו"ר השישי לנשיאי חב"ד, הרבי הקודם אדמו"ר יוסף יצחק זצ"ל שניאורסון. עיקר ענינו הי'ה בהפצת התורה והיהדות במדינת רוסי', כשלשם כך נדרשה מסירות נפש בפועל ממש, הייתה זו מלחמה גלוי'ה של ראש בראש במשטר הקומוניסטי האימתני.

לאחר שהרבי הקודם נשלח על ידי הקומוניסטים למאסר במבצר שפולרנה ונגאל משם בנסי נסים, יצא הרבי הקודם את מדינת רוסיה. לאחר מכן הודיע^[35], כי עבודת הגלות הסתיימה, ונשאר רק "לצחצח את הכפתורים" של הבגדים – כלומר הפעולה האחרונה ממש בבירור העולם – ולצאת לקבל פני משיח.

בהגיעו לאמריקה הופך אותה למרכז הפצת היהדות ומעיינות החסידות לכל קצווי תבל, אז יצא הרבי הקודם ב"קול קורא"^[36] בו הודיע וקרא לכל עם ישראל: "לאלתר (=מיד) לתשובה - לאלתר לגאולה"! בתקופה זו אף התחיל בכתיבת ספר תורה מיוחד לקבלת פני משיח.

רבים מגדולי ישראל^[37], ובראשם הרבי הקודם^[38], ראו בתהפוכות אותה תקופה סימנים לקירבתה של הגאולה, התעסקו בעניין זה בלהט רב, וקראו לעם ישראל להתכונן לקראת הגאולה. בפרט בעקבות המאורעות האיומות של השואה ה' ישמרנו, שהרבי הקודם הודיע שם מהווים ללא ספק בחינת "חבלי משיח"^[39], ועתה כבר נסתיימו כל העניינים הבלתי רצויים על עם ישראל, עכשיו הנהו רק מבשר את בשורת פעמי הגאולה הקרובה, וקורא: שישו ושימחו בשמחת הגאולה!

הרבי הקודם ששמו "יוסף", הי'ה האחרון שהכין את העולם באופן סופי לקראת "משיח בן דוד"^[40]. ביו"ד שבט שנת תש"י, נסתלק הרבי הקודם, והסתיים הדור השישי לנשיאי חב"ד. בשורתו הייתה בדוגמת יוסף שהודיע לבני ישראל במצרים "ואלקים פקד יפקד אתכם"^[41], אך את שלב הגמר והביצוע השאיר לגואל – השביעי.

דור השביעי – דור הגאולה

ביום השנה הראשון לפטירת חותנו, ביו"ד שבט תשי"א, קיבל הוד כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח רבי מנחם מענדל שליט"א שניאורסאהן מליובאוויטש את כתר הנשיאות החב"דית, ובו ביום "יעמוד מלך מבית דוד"^[42], להנהיג את עם ישראל בדור המיוחד ביותר – דור הגאולה^[43], לאריכות ימים ושנים טובות.

לא רק הרבי שליט"א מלך המשיח עצמו הודיע שדורנו הוא דור הגאולה, אלא כל גדולי עולם מעידים כי בדור זה יבוא משיח צדקנו^[44]. ובפשטות: כשלומדים את הגמרא בסוף מסכת סוטה^[45] אודות סימני הזמן של עקבות משיח – רואים שהכוונה לרגעים אלו^[46]! משמעות הדבר היא שבעוד בכל הדורות בהם הי'ה יכול המשיח להתגלות, בדורנו הדבר ודאי שהוא יזכה לכך.

במאמר קבלת הנשיאות^[47] (בחסידות חב"ד הנשיא מקבל את הנשיאות באמירת מאמר חסידות ברבים^[48]), הפותח בפסוק "באתי לגני אחותי כלה", הודיע הרבי שליט"א מלך המשיח באופן ברור ביותר את קווי היסוד של דורנו בנשיאותו ובהנהגתו:

נמצאים אנו בדור השביעי, שתפקידו הוא לגמור את המשכת השכינה למטה בארץ הגשמית. מבין כל שבעת הדורות שהמשיכו את השכינה למטה יותר ויותר, מרקיע עליון לרקיע תחתון יותר, ההמשכה העיקרית היא ההמשכה של הדור השביעי, ההמשכה מהרקיע הראשון למטה בארץ.

ומדוע זכינו לתפקיד נעלה זה? – התשובה היא "כל השביעין חביבין"^[49]! מי שנולד שביעי, שלא בבחירתו ואולי אף שלא ברצונו – הוא חביב, יש לנו תפקיד מיוחד, ונתנו לנו כוחות מיוחדים בכדי לבצעו. לשם כך נדרשת מאתנו לכל לראש הידיעה שאנו נמצאים בדור השביעי, ה"דור האחרון לגלות והראשון לגאולה", ונשיא דור זה, בדוגמת משה רבנו (השביעי) – הוא יגאלנו.

במילים אלו פתח הרבי שליט"א מלך המשיח את עבודתו האדירה בדור השביעי לקראת הגאולה. דור זה – אומר הרבי שליט"א – הוא כנגד ספירת ה"מלכות", שעניינה הוא לקבל ולהכיל את האורות האלוקיים היורדים לעולמות התחתונים. בספירת המלכות החידוש הוא שההמשכה תתקבל למטה בפועל ממש. זהו אופי'ה המיוחדת של עבודת מלך המשיח בדור הגאולה.

"המלכות אין לה מעצמה כלום"^[50], ואכן נשיאותו של הרבי שליט"א בדורנו מאופיינת בכך שאת כל נשיאותו ופעולותיו מייחס הרבי שליט"א לחותנו, הרבי הקודם. התגלמות מושלמת של הנאמר במשיח – תכלית ההתנשאות ביחד עם תכלית הענווה והשפלות. כבר מתחילת נשיאותו^[51] אמר הרבי שליט"א כי נשמתו של הרבי הקודם מלובשת בו (דבר שכשלעצמו נכון לגבי כל נשיא דור), ובכל פעם שדיבר על עצמו ועל פעולותיו – הזכיר את חמיו. הנהגה זו קיימת לאורך כל השנים, כשפעמים בודדות בלבד רומז הרבי שליט"א מפורשות על כוונתו. הרבי שליט"א ענה במפורש שהנהגתו זו היא מצד שהוא שייך לספירת המלכות^[52]!

על הפסוק[53] "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה" אמר "היהודי הקדוש" מפשיסחא^[54]: "בעוד לילה" היינו בעת הגלות, קודם ביאת המשיח – יהיה לישראל טו"ב פעמים טו"ב כמנין טר"ף, ויתחילו טו"ב פעמים טו"ב של ימות המשיח. ואכן, טר"ף שנים מסוף אלף השישי הוא בדיוק שנת תשי"א, שבה עלה הרבי שליט"א מלך המשיח לנשיאות, והתחילו "ימות המשיח"^[55]!

כיבוש העולם לקראת הגאולה

עם עלותו על כס הנשיאות החל המלך המשיח להפיץ את תורת החסידות בצורה חסרת תקדים. הרבי שליט"א הדגיש כי רצונו של אדמו"ר הזקן בעל תניא הי'ה שחסידות לא יהיה עניין של "מפלגה" אלא לכל בני ישראל בלי יוצא מן הכלל. הרבי שליט"א כתב כי לימוד החסידות מוכרחת בכדי לעמוד בפני הרוחות הרעות המנשבות בעולם, וכי זהו חלק בלתי נפרד מתורת ה' שחיוב לימודה מוטל על כל יהודי. הרבי שליט"א ייסד שידור שיעורי "תניא" (ספר היסוד של תורת החסידות) ברדיו.

לפעולותיו המיוחדות במשך שנות נשיאותו להפצת התורה והיהדות והפצת מעיינות החסידות חוצה, קרא הרבי שליט"א מלך המשיח בסיסמת "ופרצת"! על שם הפסוק שאמר הקדוש-ברוך-הוא  ליעקב "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"^[56]. במסגרת זו החל המלך המשיח לשלוח שלוחים לכל מקום בעולם בו נמצאים יהודים.

המלך המשיח יצא בהכרזה על "עשרת המבצעים", עשרה מצוות עיקריות בהם יש לפעול ואותם יש להפיץ כדי שכל יהודי ויהודי יקיימם. לשם כך ייסד גם את "טנקי המצוות" שסובבים ברחובות כל עיר וקרי'ה ומפיצים תורה ומצוות. בטנקים ובנשק זה "נכבש" העולם לקראת הגאולה, כשתורה ומצוות מגיעים לכל יהודי.

הרבי שליט"א מלך המשיח הורה גם להדפיס את ספר ה"תניא", ספר היסוד של תורת החסידות – בכל מקום ומקום בעולם, מאז נדפס ספר זה באלפי מהדורות! בפעולה זו נפעלה המשכה אלוקית, בכך לא רק מי המעיין הגיעו חוצה, אלא המקור – המעיין עצמו – ספר התניא - הגיע לכל מקום ומקום, ובכל מקום ישנו בית חב"ד - קביעות של תורה ותפלה, והוא מהווה מקור להפצת התורה והמעיינות.

בעיצומה של פעילות זו, בשנת תש"ל, סיים הרבי שליט"א מלך המשיח את ספר התורה המיוחד שהחל הרבי הקודם לכתוב לקבלת פני משיח והודיע כי כעת משיח הוא רק "מחוסר זמן" ואין עוד דבר שמעכב אותו. באותה תקופה הודיע הרבי שליט"א^[57] כי מלך המשיח נמצא בגלוי לאור היום, והסיבה שלא מבחינים בכך היא מפני שמתעלמים ומביטים לצדדים^[58]!

עשור לאחר מכן, בשנת תשמ"א נפרצה דרך חדשה בהכנת העולם לגאולה, כאשר המלך המשיח הקים את צבאות ה' של ילדי ישראל, בסיסמת "אנו רוצים משיח עכשיו", החל משנה לאחר מכן קרא המלך המשיח בראשי תיבות לכל שנה בשייכות אל הגאולה, תהא שנת ביאת משיח, גאולת משיח וכן הלאה. בתקופה זו החל אף להתעסק בהשפעה על אומות העולם לקיים את שבע מצוות בני נח.

בשנים אלו זעק המלך המשיח ללא הרף על אריכות הגלות – "עד מתי?!" "הלאה הגלות!" בהביאו ביאורים ומקורות על חשיבות הבקשה והדרישה לגאולה, ועל האבסורד הנורא שבגלות, על אי ההצדקה כביכול לעיכוב הגאולה, הרבי שליט"א זעק מעומק לבבו הטהור אל כל אחד ואחד מישראל "להפוך עולמות" כדי להביא את הגאולה, ולדרוש מהקדוש-ברוך-הוא  בתוקף את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד. בהמשך השנים אף הזכיר ועורר על כך שנשיא הדור הוא המשיח שבדור, כפשוטו – משיח צדקנו^[59], ועל כך שכל חסיד מאמין באמונה שלימה שהרבי שבדורו הוא הוא המשיח^[60]!

סיום "עבודת הבירורים"

בשנת תשמ"ז התקיים משפט נורא שערער רחמנא-ליצלן על נשיאותו של הרבי שליט"א מלך המשיח, הרבי שליט"א ראה בכך קטרוג רוחני נורא, עוד יותר מהקטרוגים שהיו בראשית גילוי החסידות ותורתה. מיד לאחר הניצחון הנפלא ביום ה' טבת שהוכתר בשם "דידן נצח", הודיע הרבי שליט"א מלך המשיח^[61] כי עבודת הגלות הסתיימה ונשלמה לגמרי, ונמצאים אנו בזמן בו נשאר רק עניין אחד ויחיד: עמדו הכן כולכם לקבל פני משיח צדקנו! באותה שנה הודיע המלך המשיח^[62], כי עתה עובר נושא הבאת הגאולה מנשיא הדור אל כל הדור, והאחריות מוטלת על כל אחד ואחד מישראל.

שנה לאחר מכן, ביום כ"ב שבט תשמ"ח, נסתלקה הרבנית הצדקנית מרת חי'ה מושקא ע"ה, בתו של הרבי הקודם ואשתו של הרבי מלך המשיח שליט"א. הרבי שליט"א מלך המשיח ביאר^[63] שביום זה התחילה תקופה חדשה, בה האלקות כבר חדרה בתוך גדרי העולם, "עבודת הבירורים" כבר נשלמה ונסתיימה^[64]. הרבי שליט"א מלך המשיח התייחס לביטוי שנשאר רק "לצחצח את הכפתורים", והודיע כי גם את עבודה זו סיימנו, והכפתורים כבר מצוחצחים. מה שחסר כעת הוא שהאלקות תתגלה לעיני בשר, ונראה את הגאולה האמיתית והשלימה^[65].

מעת הכרזה זו על דבר סיום עבודת הגלות, הופך עיכוב הגאולה בכל רגע שעבר מאז ועד עתה, לעובדה מפליאה ביותר שאין אנו יודעים עלי'ה כל סיבה, או ביאור והסבר. זהו דבר הכי אינו מובן כלל! ובנוסף לכך שתמיד הגלות אינה מצב רגיל, והדבר הפשוט והמתבקש ביותר הוא, שתבוא הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, הרי מעתה היפך הדבר לודאי – בודאי שיבוא משיח צדקנו תיכף ומיד ממש, ברגע זה.

באותה שנה דיבר הרבי מלך המשיח שליט"א על כך שיש להכתיר את מלך המשיח, ולקבל את מלכותו בהכרזת "יחי המלך^"[66], וגילה כי (גם) זוהי הסיבה שהוא עורר בשנים האחרונות על דבר הצורך לזעוק על הגלות "עד מתי" – כי הכרזה זו מבטאת את הקריאה להכתרתו של מלך המשיח. בסיומה של השנה (שנת תשמח) אמר המלך המשיח כי הדרך לפעול את הגאולה היא על ידי השמחה מכך שהגאולה קרובה.

בשנת תש"נ, שהוכרזה על ידי הרבי שליט"א מלך המשיח כשנת ניסים, הגיע בדיוק הזמן של "ערב שבת לאחרי חצות היום"^[67], (בוקרו של יום השישי החל בשנת ת"ק, ולאחרי מאתים חמישים שנה זהו ה"חצות" של ערב שבת). מתחילת שנה זו החל המלך המשיח ללכת בבגד שבת (מעיל (סרטוק) משי) גם בימי החול. בסיומה של שנה זו החל המלך המשיח להכין את עם ישראל לקראת שנת תנש"א – תהא שנת נפלאות אראנו, על משקל לשון הפסוק בנוגע לגאולה העתידה – "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", תוך שהוא מכריז פעמים רבות מאוד, כי הננו עומדים על סף הגאולה ממש.

נבואת הגאולה

בשבת פרשת שופטים תנש"א דיבר הרבי שליט"א מלך המשיח על חזרת הנבואה לישראל, וביאר כי בדורנו ישנה הנבואה במלך המשיח עצמו, שאמר דברים העתידים להיות ונאמנו דבריו, וכן יש לו הגדר של "נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא"^[68], והורה לפרסם לכל אנשי הדור כי עליהם לציית לכל דברי הנביא, כולל הנבואה העיקרית שלו – "הנה זה משיח בא"^[69].

ידועים נבואותיו המדהימות של הרבי שליט"א נביא דורנו, אשר לאורך כל השנים הוכח במוחש כי דבריו הם דברי נביאות ממש ושערה לא נפלה מהם ארצה! כיצד עודד את עם ישראל ערב מלחמת ששת הימים וניבא כי הכותל המערבי יהיה בקרוב בידינו, הנבואה מראש על מלחמת יום הכיפורים, ועל הניצחון בה, כאשר הקדים רפואה למכה. חזה מראש והזהיר מפני החזרת שטחי ארץ ישראל לערבים ימ"ש ותאר לפני עשרות שנים איזו סכנה עלולה לצמוח מדיבורים כאלו בהמשך, שימסרו אף את חברון וירושלים העתיקה וידברו על מדינה פלסטינאית רחמנא-ליצלן, וכן בעוד עשרות מקרים ונושאים בקשר לעם ישראל ובכלל, שהרבי שליט"א חזה בכל דבר מראש את הצלת עם ישראל, או לאידך את סכנותיו. כן נתקיים באופן מופלא אצל הרבי שליט"א מלך המשיח הפסוק שנאמר עליו^[70] "והריחו ביראת ה'", וברוח הקודש מופלאה ראה את כל צפונות האנשים שעברו אצלו, וחדר את כליותיהם ולבם. וכפי שראו ורואים בקיום ברכותיו לעשרות אלפים מבני ישראל.

נבואת הרבי שליט"א מלך המשיח אודות שנת תנש"א שיהיו בה "נפלאות אראנו" – התקיימה באופן נפלא ביותר. באותה שנה השתנה העולם עם נפילת המשטר הקומוניסטי, ללא כל מלחמות. על נפילה זו ניבא המלך המשיח ברורות לפני עשרות שנים, כשהמעצמה הייתה עוד בשיא תוקפה^[71]! עם עלייתו של גורבצ'וב לשלטון, הודיע הרבי שליט"א כי מצבם של היהודים שם ילך וישתפר, ובקרוב יוכלו כולם לצאת לחופש. בשנת תשמ"ז קרא הרבי שליט"א להכין פרוייקט לקליטת עולים מרוסי'ה בארץ ישראל, ולהכין עבורם מקורות תעסוקה. שנתיים לאחר מכן הודיע הרבי שליט"א כי בקרוב תהי'ה עלי'ה גדולה, וקרא וזירז לבנות בתים רבים בארץ הקודש. רק בתנש"א ראו כולם בקיום הנבואה המרנינה לנגד עיניהם. הרבי שליט"א אמר כי נפילת המשטר היא בבחינת "תעביר ממשלת זדון מן הארץ"^[72], וזוהי פריצת דרך והכנה לביאת המשיח.

ביחס לאירועים במפרץ באותה שנה, ניבא הרבי שליט"א בביטחון גמור שארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר ואין לישראל מה להתיירא, כיון שהכל רק סימנים לביאת הגאולה. הרבי שליט"א מלך המשיח ניבא על מועד סיומה של המלחמה ביום הפורים, וגם על המשך המלחמה בעיראק (שהיא מלכות בבל הרשעה), ומפלתו הסופית של הרודן ימח-שמו, ורמז שהדבר יקרה לאחר זמן. בזמנו הורה הרבי שליט"א לגנוז את הדברים, ואמר עליהם: "עוד חזון למועד"^[73]. ובשנת תשס"ג הנבואה התקיימה בשלמות ובדיוק.

הרבי שליט"א אמר באותה תקופה^[74], כי אחד מהדברים שהגאולה בדורנו קשורה בהם הוא – פרסום הנסים שהקדוש-ברוך-הוא  עושה בזמננו לעם ישראל ולעולם. זאת על פי דברי הגמרא^[75] בנוגע לחזקיה המלך שאלו היה אומר שירה על הנס שנעשה לו הי' זוכה להיות משיח. לכן פרסום הנסים שיעוררו את בני ישראל לשמוח ולהודות להקדוש-ברוך-הוא , זהו דרך למהר ולזרז את התגלות המשיח שבדורנו - הרבי שליט"א מלך המשיח.

שנה שמלך המשיח נגלה בה

חז"ל מבארים, שהגאולה ממצרים הייתה באות פ' ("פקד פקדתי אתכם"^[76]), ולכן משה רבנו התגלה בגיל פ' (80), ואילו הגאולה האחרונה היא באות צ' (צמח צמחתי לכם, שנאמר^[77] "איש צמח שמו ומתחתיו יצמח", "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח"), ולפי זה מתגלה המלך המשיח בגיל צ' (90)^[78]! בי"א בניסן שנת תנש"א – שהרבי שליט"א אמר שזהו רמז על הפסוק^[79] "תנשא מלכותו"^[80], נכנס המלך המשיח שיחי'ה לעולם ועד לשנת הצדי"ק (90) להולדתו!

לקראת שנת תנש"א הורה הרבי מלך המשיח שליט"א לפרסם קטע ממדרש ילקוט שמעוני^[81] המתאר את מאורעות השנה שמלך המשיח נגלה בה, הרבי שליט"א הסביר כיצד המאורעות במפרץ הפרסי תואמים בדיוק לנאמר במדרש, והסביר כי זוהי אכן השנה בה מלך המשיח כבר מתחיל להתגלות.

את התגלות זו הגדיר הרבי מלך המשיח שליט"א מאוחר יותר (בשבת פרשת וירא תשנ"ב) כ'התגלות מציאותו'. את פעולותיו הוא עדיין לא השלים, עליו עוד לבנות את בית המקדש ולקבץ נדחי ישראל, אבל מציאותו התגלתה והיא מוכרת לכולם. כפי הנ"ל שבכל דור ישנו אותו אחד הראוי להיות גואל, אך כל עוד הוא לא קבל את ההוראה לגאול את ישראל הוא עצמו אינו יודע שהוא המשיח, אך כשהגיע אותו זמן וה' יגלה אליו ושלחו לגאול את ישראל הוא יודע בעצמו וכל אחד מאתנו יכול לדעת ולהצביע עליו 'הנה זה מלך המשיח בא'. זהו נקרא 'התגלות מציאותו' וזהו האירוע החשוב של שנת ה'תנש"א.

בהמשך אותו מדרש נאמר כי בשעה שמלך המשיח בא, הוא עומד על גג בית המקדש ומשמיע להם לישראל ואומר להם: ענווים הגיע זמן גאולתכם! הרבי שליט"א מבאר ומוכיח^[82] שהכוונה למקדש מעט – בית הכנסת ובית המדרש - שבונה המלך המשיח עוד בזמן הגלות, כשהוא מדגיש שהכונה לביתו – 770 איסטערן פארקווי – בגימטרייא "בית משיח", שבו עומד הרבי שליט"א ומכריז "הגיע זמן גאולתכם".

את הלשון "גג בית המקדש" ביאר^[83] על פי הדין^[84] שגגות בית המקדש לא נתקדשו בקדושת הבית, שזה רומז על כך שההכרזה באה מחוץ לארץ, שלא נתקדשה בקדושת ארץ ישראל.

באותה שנה ביום כ"ח ניסן, נשא הרבי שליט"א מלך המשיח שיחה מזעזעת בה זעק: הייתכן שכל מה שנעשה להבאת הגאולה עד עתה לא הועיל, ועדיין נמצאים בגלות?! הדבר היחידי שיכולני לעשות הוא למסור העניין אליכם – עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש! לאחר מכן גילה הרבי שליט"א שממש באותם ימים "כלו כל הקיצין" כפשוטו ממש. וכן הודיע הרבי שליט"א מלך המשיח שהמשך המאמר "ואין הדבר תלוי אלא בתשובה"^[85] כבר הי'ה בשלמות אצל כל יהודי על-ידי כל שהרהר בתשובה^[86].

מני אז החלה תקופה מיוחדת בה ביאר המלך המשיח נושאים עיקריים בגאולה, ביאר את ההתפתחות הגשמית והרוחנית בעולם לקראתה, והעיקר – איך צריכים הדברים להשפיע עלינו בהנהגה היום יומית. השיחות משנה זו זכו לתואר "דבר מלכות", והם נלמדות בחיות רבה על ידי אלפים מבני ישראל החוזרים עליהם שוב ושוב, בזכות היותם השיחות האחרונות לעת עתה והאקטואליות ביותר עד לשיחות הבאות שנזכה בעזרת ה' לשמוע תיכף בגאולה, "תורה חדשה מאיתי תצא"^[87].

יותר משבוע לאחר מכן אמר המלך המשיח^[88] כי הדרך הקלה והמהירה ביותר לפעול את התגלות ביאת המשיח היא על ידי לימוד עניני הגאולה ומלך המשיח כפי שנתבארו בהרחבה בכל חלקי התורה, ובפרט בתורתו – מאמרים ולקוטי שיחות של הרבי שליט"א מלך המשיח. והדגיש שזוהי לא רק סגולה להבאת הגאולה, אלא המטרה היא גם ובעיקר להחדיר בלבנו את ההכרה וההרגשה שאנו עומדים על סף הגאולה, ולהתחיל "לחיות" בענייני הגאולה^[89]. לקראת סיומה של אותה שנה הרבי שליט"א מלך המשיח הורה^[90] לפרסם בכל מקום, שעומדים בסיום עבודת הגלות, ובהתחלת התקופה של תשלום השכר!

בתחלת שנת תשנ"ב סיים המלך המשיח את פעולתו בהכשרת העולם לגאולה. עתה – הוא מודיע – הגיע השלב שאינו תלוי בו, אלא דווקא בכל אחד ואחד מישראל, והוא – לקבל את פני משיח צדקנו. המינוי של מלך המשיח ע"י הקדוש-ברוך-הוא – אומר הרבי שליט"א מלך המשיח[91] – כבר הי', והוא התגלה בכל התוקף^[92], כעת צריכה רק להיות קבלת מלכותו על ידי העם.

באותה שנה הוציא הרבי שליט"א מלך המשיח לאור את קונטרס "בית רבינו שבבבל" אודות ביתו – 770, בו ביאר כי השכינה ששורה בבית המקדש עוברת בזמן הגלות לביתו של נשיא הדור שהוא "שני לבית המקדש", ובגאולה יתגלה בית המקדש תחילה בבית זה, ואחר כך יועתק למקומו בירושלים. בכך ביאר הרבי שליט"א את דברי הרמב"ם שמלך המשיח "בונה מקדש במקומו", שמלך המשיח בונה מקדש במקומו שבחוץ לארץ^[93] עוד בזמן הגלות בהיותו "בחזקת משיח", כהכנה לבית המקדש השלישי. בקונטרס זה מביא מלך המשיח את הסימן ש-770 בגימטרייא "בית משיח", וכן בגימטרייא "פרצת" שחז"ל אומרים^[94] שזה רומז על משיח.

בשבת-פרשת משפטים תשנ"ב, התייחס המלך המשיח לכך שמנהיגי המדינות בעולם החליטו באותו שבוע על צמצום וביטול כלי נשק ולהפנות כספים לצרכי כלכלה. הרבי שליט"א מלך המשיח ביאר שזהו סימן על התחלת קיומו של היעוד "וכתתו חרבותם לאתים", והדגיש שהחלטה זו התקבלה בעירו ניו יורק מכיון שזוהי עירו של מלך המשיח שמאורע זה הוא פעולה ישירה שלו ובזה רואים התחלת פעולתו כמלך המשיח על העמים.

באותה שיחה הרבי שליט"א כותב כי מלך המשיח שבדורנו – מנחם שמו, וכמו כן ביאר כי פעולה זו הגיעה כתוצאה מפסק דין של הרבנים שפסקו שע"פ הלכה הרבי שליט"א הוא "בחזקת משיח".

בשיחה זו, שבאה בהמשך לרצף השיחות של השנה האחרונה, ישנו מסר רב משמעות בנוגע לתהליך הגאולה: לא מדובר רק על כך שדורנו הוא דור הגאולה ועל כך שהגאולה קרובה, אף לא רק על זיהוי המשיח והתגלותו בלבד שכבר נתבאר בשבת פרשת וירא, אלא על מלך המשיח ששליחותו כבר התחילה להתקיים, והוא כבר התחיל לפעול בעולם.

העולם מוכן לגאולה

החידוש המהותי עליו מצביע הרבי שליט"א מלך המשיח בשיחותיו הקדושות בתקופה זו^[95] הוא, שנוצר מצב שכבר אין מקום בעולם שמתנגד לתורה ומצוות, ואדרבה, ברוב המקומות אף אומות העולם מסייעים לקיום התורה והמצוות ומכבדים יהודי השומר תורה ומצוות. עד לאותם שנים ממש מיליוני יהודים, כשליש מעם ישראל, נשארו מאחורי מסך הברזל, שם עדיין היו גזירות ולא ניתן לקיים תורה ומצוות.

דווקא בתקופה זו של תש"נ-תנש"א, השתנה לפתע מצב זה באופן קיצוני ביותר. בניסים ונפלאות נפרץ "מסך הברזל", המעוז האחרון בעולם שהווה סמל ההתנגדות לתורה ומצוות קרס, מיליוני יהודים קיבלו חירות ויכולים לקיים תורה ומצוות גם באותם מדינות עצמם, והממשלה עצמה עוזרת ומסייעת לכך! שינוי כזה חל גם בשאר המדינות כצרפת שבה יהודים התביישו לקיים תורה ומצוות ועוד, ובכל מקום בעולם מקיימים יהודים תורה ומצוות בגאווה ללא הפרעה!

מעת חורבן בית המקדש לא הי'ה מצב כזה. אדרבה, מטבע הגלות שהיא רצופה בגזירות ושמדות, כשעם ישראל מושפל ונרדף. ואם במקום אחד הייתה רווחה לבני ישראל, הי'ה זה מצב ארעי ביותר, ואף אותם רגעי שלוה (ארעיים) הקיפו רק חלק מזערי של העם, כשכלל ישראל נשארו לחוצים ומעונים, דוויים וסחופים.

יתירה מזו: אפילו קודם הגלות, בזמן בית המקדש וקודם לכן, העולם מצד עצמו התנגד לכל גילוי של קדושה ותורה ומצוות, רק במקום שיד ישראל הייתה תקיפה לא הי'ה כוח בידו למנוע זאת מהם וברגע שהורגשה חולשה בכוחם של ישראל מיד היו נרדפים שוב על-ידי אומות העולם. דווקא בתקופה זו רואים אנו בעינינו את השינוי האדיר הזה, המגלה ומוכיח כי אנו עומדים ממש על סף הגאולה האמיתית והשלימה.

השפעת שינוי זה רואים אנו גם באומות העולם, משטרים עריצים קרסו בזה אחר זה במהירות ללא שפיכות דמים! כל מערכת היחסים העולמית השתנתה מן הקצה אל הקצה, כשהשאיפה לשלום ואחדות חובקת את היקום כולו. עולם חדש החל להירקם מול עינינו, עולם המתפרק ממאזני האימה ומהמלחמה הקרה, ושואף לדבוק בערכי חירות וצדק, אחווה ושלום. משאבים עצומים שהוקצבו לפיתוח אמצעי לחימה מוסבים מעתה לשיקום ופיתוח החיים האזרחיים^[96].

לפתוח את העיניים

בשנת תשנ"ב מודיע הרבי שליט"א מלך המשיח כי ימינו אלה – הם "ימות המשיח", בהם נמצאים עכשיו בפשטות^[97]. השלב העיקרי של ביאת משיח כבר הי'^[98], כי כבר ישנו^[99] המלך מבית דוד ש"בחזקת שהוא משיח". עכשיו, ישנה (לא רק המציאות של משיח, אלא גם) ההתגלות של משיח^[100].

כעת מודיע המלך המשיח כי עיניהם הרוחניות של בני ישראל רואות כבר את הגאולה האמיתית והשלימה, השולחן עם סעודת הלויתן ושור הבר ויין המשומר כבר מוכן, והדבר היחידי שחסר הוא שנפקח את העיניים הגשמיות ונראה זאת בפועל ממש^[101]. במציאות לא חסר שום דבר וכל עניני הגאולה כבר ישנם, כל החסרון והגלות עתה הוא רק מצידנו^[102].

בכינוס השלוחים העולמי באותה שנה^[103], הודיע הרבי שליט"א מלך המשיח לאלפי השלוחים שהתכנסו אליו מכל רחבי תבל, כי הם כבר סיימו את שליחותם, והעולם מוכן לגאולה. עתה הוא מטיל עליהם עבודה ושליחות חדשה: כיון שמלך המשיח כבר נמצא ושליחותו כבר מתחילה להתקיים, "שלח נא ביד תשלח"^[104] (ראשי תיבות תשנ"ב), הרי כל פרטי השליחות צריכים להיות חדורים בעניין של קבלת מלכותו, כדי לאפשר לו להחזיר את מלכות דוד ליושנה.

בשיחה זו הרבי שליט"א מלך המשיח אינו נותן מקום לספק, ומבאר מפורשות (באופן נדיר) כי כוונתו היא על עצמו השביעי לנשיאי חב"ד, כממלא מקומו של חותנו^[105].

אין כאן חס-ושלום הודעה על פעולות חדשות תחת התורה והמצוות ומעיינות החסידות שהפיצו עד עתה, אדרבה – הפעולות הם אותם פעולות, אך המהות השתנתה לגמרי. תחת העבודה שהייתה עד ימות המשיח – להכין את העולם לקראת הגאולה וליצור את התשתית לגילוי המשיח, עתה גילוי המשיח כבר ישנו, מהות העבודה היא לקבל גילוי זה. כל מה שאנו עושים צריך להיות חדור בנקודה זו – כיצד זה מוליך לקבלת פני משיח צדקנו, היינו כחלק מקבלת מלכותו^[106].

***

ולסיכומם של דברים: הגאולה מאירה בעולם בכל התוקף, על ידי פעולותיהם של בני ישראל במשך כל הדורות, ובפרט על ידי עבודתו האדירה של הרבי מלך המשיח שליט"א מאז עלותו לנשיאות. כעת ישנו כבר מלך המשיח בגילוי, ישנם כבר כל עניני הגאולה, צריך רק שאנו נכיר ונתקשר למלך המשיח, ועל ידי זה אנו נפקח את העיניים ונראה את כל עניני הגאולה שכבר ישנם.

הערות ומקורות

[1]) סנהדרין צז, א.
[2]) ראה רמב"ן עה"ת בראשית ב, ג. ובבחיי שם. אברבנאל שם ב, א. אלשיך שם א, ז. אור החיים פרשת צו ו, ב. ועוד.
[3]) תהלים צ, ד.
[4]) תמיד לג, ב.
[5]) סנהדרין צז, א.
[6]) ברכות לד, ב.
[7]) סנהדרין צז, ב.
[8]) שערי גאולה ח"ב ע' ל"ד.
[9]) ח"ג קכד, ב. וראה תניא אגה"ק סי' כ"ו. ועוד.
[10]) מאמריו על התורה ח"א ע' תכ-א.
[11]) ראה לקו"ש חט"ו ע' 42 ואילך.
[12]) ממכתבו הידוע, נדפס בכתר שם טוב בתחילתו.
[13]) ראה ישעי' נא, ד. ויק"ר י"ג, ג.
[14]) רש"י שיר השירים א, ב.
[15]) "שארית ישראל", ליקוטים לשער ההתקשרות.
[16]) שם, וקונטרס "מאירת עיניים" ספר בעש"ט עה"ת אותיות כא-כד.
[17]) תורת שלום ע' 176.
[18]) ראה רמב"ם הל' סנהדרין פ"א ה"ג. הל' ביהב"ח פ"ו הי"א. דרך מצותיך מצות מינוי מלך פ"ג. לקו"ש חכ"ג ע' 190 ואילך. חל"ה ע' 207 ואילך. ועוד.
[19]) ספר השיחות תשנ"ב.
[20]) רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ז ה"א.
[21]) דברים יח, טו.
[22]) סנהדרין יא, א. ועוד.
[23]) בבא בתרא יב, א.
[24]) לקוטי שיחות חי"ד ע' 72.
[25]) ספר החקירה להצמח צדק מצות עדות ספ"ח נ, סע"א.
[26]) דבר מלכות פרשת שופטים ס"י ובהע' 101 שם.
[27]) תניא אגרת הקודש סי' כ"ב.
[28]) דבר מלכות שם ס"ט.
[29]) לקוטי שיחות ח"ח ע' 337 בהע'.
[30]) מועד כה, א.
[31]) ראה להלן בקטע "נבואת הגאולה".
[32]) שיר השירים ה, א.
[33]) שיר השירים רבה פרשת ה.
[34]) מאמר ד"ה 'באתי לגני', י"א שבט ה'תשי"א.
[35]) שיחת שמחת תורה תרפ"ט.
[36]) ראה אג"ק שלו ח"ה ע' שסא.
[37]) ראה מאמר הגאולה לבעל השומר אמונים פט"ז-י"ח. חפץ חיים חומת הדת פי"ג. ועוד רבים.
[38]) ראה לדוגמא אג"ק ח"ו ע' שז, שיא, שלז, שצז. ועוד.
[39]) ראה אג"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ע' לח-מ. ספר השיחות תשמ"ח ח"א ע' 329, ח"ב ע' 573. ועוד.
[40]) לקו"ש ח"ג פ' בא.
[41]) בראשית נ, כד.
[42]) ראה ש"פ בשלח ה'תשנ"ב, הע' 137.
[43]) ראה אגרות קודש שלו חי"ב ע' תיד.
[44]) קונטרס "פרקי תשובה וגאולה" (תש"ל) בהסכמת גדולי ישראל. ועוד.
[45]) מט, ריש ע"ב.
[46]) התוועדויות תשמ"ז ח"ב ע' 226. ועוד.
[47]) ספר המאמרים מלוקט א', מאמר ד"ה 'באתי לגני'.
[48]) שיחת כ' מר-חשון תשמ"ג.
[49]) ויקרא רבה פרשת כט.
[50]) זהר ח"א קפא, א.
[51]) שיחת פורים תשי"א.
[52]) מקור?.
[53]) משלי לא, טו.
[54]) הובא ב"משענת משה" לנביאים ע' 40. וראה בהקדמה ל"ביכורי אביב" וראה "אמרי אמת" ויקץ? קי, ב.
[55]) דבר מלכות פרשת וארא ס"י. ראה להלן בקטע "יעמוד מלך מבית דוד".
[56]) בראשית כח, יד.
[57]) שיחת שבת-פרשת וארא תש"ל.
[58]) ראה להלן בביאור פסק דין ההלכה ברמב"ם על "בחזקת משיח".
[59]) שיחת ליל שמחת תורה תשמ"ו.
[60]) התוועדויות תשמ"ז ח"א ע' 266.
[61]) שבת-פרשת ויגש תשמ"ז.
[62]) בהתוועדות פורים.
[63]) קונטרס "בך יברך ישראל", דבר מלכות כ"ב שבט ס"ז ואילך.
[64]) ראה דבר מלכות פרשת וישלח סוף סי"א. פרשת וישב בארוכה. ועוד.
[65]) ראה לקמן בקטע "לפתוח את העיניים".
[66]) ראה להלן בקטע "הכרזת הקודש".
[67]) ממכתב האדמור הריי"צ בנוגע לגאולה.
[68]) רמב"ם הל' יסודי התורה פ"י ה"ה.
[69]) שיר השירים ב, ח. ובשהש"ר עה"פ.
[70]) ישעי' יא, ג.
[71]) ל"ג בעומר תשכ"ז.
[72]) נוסח תפילת הימים הנוראים. ראה להלן בקטע "וילחם מלחמות ה'".
[73]) חבקוק ב, ג.
[74]) דבר מלכות פרשת וישב סי"א.
[75]) סנהדרין צד, א.
[76]) שמות ג, טז.
[77]) זכרי' ו, יב.
[78]) דבר מלכות פרשת אחרי קדושים הע' 126.
[79]) במדבר כד, ז.
[80]) ש"פ ויקרא ה'תנש"א ועוד.
[81]) ישעי' רמז תצט. פסיקתא רבתי פל"ז.
[82]) קונטרס "בית רבינו שבבבל" ועוד.
[83]) שיחת שבת-פרשת חיי שרה תנש"א.
[84]) פסחים פה, סע"ב. רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו ה"ז.
[85]) ועד"ז פס"ד הרמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.
[86]) ראה שיחת שבת-פרשת ויחי תנש"א. ועוד.
[87]) ראה פי' הרד"ק ומצו"ד עה"פ. ילקוט שמעוני ישעי' רמז תכט. רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב. לקו"ת צו יז, א ואילך. שער האמונה פנ"ו ואילך. ועוד.
[88]) דבר מלכות פרשת תזריע מצורע סי"ב ואילך.
[89]) דבר מלכות פרשת בלק ס"ט-י'.
[90]) דבר מלכות פרשת תצא סט"ו.
[91]) שיחת שבת-פרשת משפטים תנש"א ס"י.
[92]) י"ד אלול ה'תנש"א.
[93]) ראה לעיל בקטע "הגאולה – קיימת כבר בזמן הגלות".
[94]) אגדת בראשית סוף פרק ס"ג.
[95]) ראה לדוגמא ש"פ אחרי קדושים סי"ב ואילך. ש"פ ויגש ה'תשנ"ב.
[96]) ראה לקמן בקטע על פסק הדין "בחזקת שהוא משיח".
[97]) דבר מלכות י"ט כסלו תשנ"ב ס"ז.
[98]) דבר מלכות פרשת תולדות סי"א.
[99]) דבר מלכות פרשת שמות סי"ד. וראה להלן בקטע "פסק הדין".
[100]) דבר מלכות שבת-פרשת וירא סי"ד.
[101]) דבר מלכות פרשת ויצא סי"ח וישלח סי"ג. ועוד.
[102]) דבר מלכות פרשת נח ס"ט. ועוד.
[103]) דבר מלכות פרשת חיי שרה סי"ג.
[104]) שמות ד, יג.
[105]) ראה לעיל בקטע "דור השביעי – דור הגאולה".
[106]) סה"מ מלוקט ח"ג ד"ה "אני לדודי" ס"ב, סה"מ ה'ת"ש (ע' 167) ד"ה "לך אמר לבי" בסופו. לקו"ש ח"ב שיחת אלול, ובהוספות לח"ד.