ביאורי האמונה • פרק א': הגאולה ומלך המשיח

העניין הכי כללי ביהדות

בעיקר השנים עשר מי"ג עיקרי האמונה של היהודי נאמר: "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, ואף-על-פי  שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"^[1]. ופסק הרמב"ם בהלכות מלך המשיח^[2] "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו"! ישנם הפוסקים שהאמונה והצפיה לגאולה היא חלק בלתי נפרד מהדיבור הראשון של עשרת הדברות "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"^[3] – "כך יש לנו להאמין שה' עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו על ידי משיח צדקנו"^[4].

בתפילת שמונה עשרה, מתוך שלושה עשר ברכות אותם קבעו אנשי כנסת הגדולה לתפילה שלושה פעמים בכל יום כצרכי הרבים העיקריים^[5], מזכירים אנו בחמשה ברכות את בקשת ודרישת הגאולה על ידי המלך המשיח! אחד מהשאלות שאדם נשאל בשעה שמכניסים אותו לבית-דין של מעלה לאחר מאה ועשרים היא: "ציפית לישועה^[6]"?

רואים אנו אם כן, כי נושא הצפיה לגאולה ולהתגלותו של משיח צדקנו תופסת מקום מרכזי בחייו של יהודי וביהדות. וכפי שקורא ה"חפץ החיים"^[7] לענין זה – "עיקר כל העיקרים"! בתורת החסידות^[8] נחשב נושא זה לעניין הכי כללי ביהדות. מדוע אכן זהו נושא כל כך עיקרי? מה הי'ה חסר לנו בלי ביאת המשיח?

תכלית בריאת העולמות 

על הפסוק^[9] "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" אומרים חז"ל^[10]: "זה רוחו של מלך המשיח", כי "מתחילת ברייתו של עולם הי'ה מלך המשיח"^[11], ומבואר במקומות רבים^[12] שהטעם לזה הוא "כי עיקר הבריאה הוא בשביל משיח", "להורות כי תכלית כוונת הבריאה הוא לימות המשיח", וכפי שאומרים חז"ל^[13] "לא נברא העולם אלא למשיח"!

משל חסידי מדמה את האדם שמקיים תורה ומצוות, אך חסר לו באמונה ואפילו בצפי'ה למשיח – לחייל הנלחם בכל הפרטים לפי ההוראות שקיבל, אבל אינו חושב כלל על המטרה, ואינו משתוקק כלל לנצח...

להבנת הדברים נקדים ונבין את המבואר במדרש^[14] בנוגע לתכלית בריאת העולם, ש"נתאווה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים". שכאן בעולם הזה הגשמי, הקדוש-ברוך-הוא יתגלה במהותו ועצמיותו האמיתית, בלי שום לבוש והצטמצמות, כביכול כמו אדם בדירתו הפרטית.

העולם הזה רובו ככולו רע, והוא מלא קליפות רוחניות המכסים על האלוקות ודברים שהם מהצד של היפך הקדושה ונגד ה' ממש^[15]. העולם נברא באופן כזה שהוא מעלים ומסתיר על בוראו^[16], וכאילו 'טוען' שמציאותו מעצמותו – הוא המציא את עצמו, ואין לו שום עילה וסיבה שקדמה לו חס-ושלום. בפרט בזמן הגלות, כשבית המקדש חרב, עם ישראל נרדף, והאמת האלוקית אינה מאירה בגילוי.

הסיבה שהקדוש-ברוך-הוא יצר מצב כזה היא, כיון שהוא נתאווה שאור האמת האלוקית יפרוץ ויתגלה דווקא מתוך החשך והשקר, שמהגולה עצמה תצמח הגאולה. "שכך עלה ברצונו יתברך, להיות נחת רוח לפניו יתברך כד אתכפיא סטרא אחרא ואתהפכא חשוכא לנהורא (= כשיכנע הצד האחר ויתהפך החושך לאור)^[17]".

תאווה זו תתמלא – על ידי העבודה שלנו^[18] בתורה ומצוות בזמן הגלות – ב"אחרית הימים"^[19] בגאולה האמיתית והשלימה! אז הוא יאיר ויתגלה כאן כמו שהוא בעצמותו, ללא כל מסך והסתרה. כמו שנאמר^[20] "ולא יכנף עוד מוריך", "פירוש, שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש"¹⁷. אז יהיה "ומלאה הארץ דעה את ה'"^[21], וכפי שאנו אומרים בסיום כל תפילה לה’ יתברך: ויקבלו כולם עליהם את עול מלכותך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד, כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד, ככתוב בתורתך^[22] "ה' ימלוך לעולם ועד" ונאמר^[23] "והי'ה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

ענין זה נרמז גם בכך ש'גולה' ו'גאולה' הם אותם אותיות. ענינה של הגאולה הוא רק להכניס את האל"ף - אלופו של עולם, הקדוש-ברוך-הוא - בתוך הגולה. כי הגאולה אינה מבטלת את הגלות, כל הדברים הטובים שישנם בגלות ישארו גם בגאולה, ענינה של הגאולה הוא לגלות את החיובי שבכל דבר בעולם, איך הוא מגלה את הקדוש-ברוך-הוא  בעולם. הגאולה משחררת את כל העולם למצב גאולתי^[24].

לכן גם מדגיש הרמב"ם שאין המלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים^[25], ואין ענינה של הגאולה לשנות טבע העולם^[26], אלא רק להביא לשלמות קיום התורה והמצוות "ככל מצוותה האמורה בתורה"^[27], ובאופן הכי נעלה^[28], "כמצוות רצונך"^[29].

משום כך פוסקים רוב גדולי ישראל^[30], חכמי הקבלה ותורת החסידות^[31], כי תכלית השכר אינו לנשמות בגן עדן, אלא דווקא לבני ישראל כנשמות בגופים בעולם התחי'ה, כיון שתכלית הבריאה היא שהגילוי יהיה בגשמיות דווקא, לאדם הגשמי בעולם הגשמי.

מלך המשיח – בשר ודם

לכן הגאולה השלימה תבוא דוקא על ידי המלך המשיח. ההלכה נפסקה שמי שסובר שאין משיח לישראל והקדוש-ברוך-הוא  עצמו גואלם – הרי הוא כופר בכלל התורה^[32]! דווקא מלכותו של המלך המשיח כאדם גשמי, היא זו שמגלה את מלכותו של הקדוש-ברוך-הוא  בעולם.

כי הואיל והמטרה לגלות את השכינה בעולמנו הגשמי, נפעלת דוקא באמצעות עם ישראל, ובהם עצמם הצדיקים הגדולים שמצד אחד הם בשר ודם וחלק בלתי נפרד מהעולם הגשמי, ומצד שני בטלים לגמרי לה' יתברך. והם המחברים עליונים ותחתונים, כפי שאמר משה רבינו על עצמו "אנכי עומד בין ה' וביניכם^[33]". ומלך המשיח שיגלם את שיא הביטול לה' יתברך, ומצד שני את שיא השלמות האנושית מתוך חיים נצחיים בעולם הגשמי, הוא זה שיוריד את השכינה לתחתונים באופן קבוע ונצחי^[34].

אישיותו של המשיח מתוארת במקורות כדמות ענקית למעלה מכל גדולי הדורות. על הפסוק "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד^[35]" אומרים חז"ל במדרש^[36]: "זה מלך המשיח, 'ירום' – מן אברהם, 'ונשא' – ממשה, 'וגבה' – ממלאכי השרת", וכן "וגבה מאד" רומז שהוא למעלה מאדם הראשון כמו שהי'ה קודם חטא עץ הדעת^[37]. וכן כתוב שהמשיח "בעל חכמה יהיה יתר משלמה^[38]". בגמרא^[39] מובא על שמות כמה אמוראים שהם שמותיו של משיח, ומבואר בספרים^[40] שזהו רמז לכך שמעלת המשיח כלולה ממעלות כולם, כי הוא שלמות כל המעלות.

לנקודה זו ישנה חשיבות גדולה, עד שהרמב"ם^[41] חושב זאת כחלק מן היסוד של האמונה במשיח: "שיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם כפי מה שניבאו עליו כל הנביאים ממשה רבינו עליו השלום עד מלאכי עליו השלום, ומי שנתמעט אצלו מעלתו כפר בתורה"!

ולכן מצד אחד תהיה התנהגותו כשל מלך, בהתנשאות בתוקף ובהדר, ואף על פי כן הוא בעל ענווה עצומה, כיון שמלכותו היא רק גילוי מלכות ה' בעולם. וכמבואר בחסידות^[42], "המלך עצמו בטל לאלקות, ונמצא בו ועל ידו ישראל בטלים לאלקותו יתברך".

הגאולה – קיימת כבר בזמן הגלות

תוכנה של הגאולה קיימת כבר עתה בזמן הגלות, ובפרט ברגעי הגלות האחרונים^[43], והדרך להתכונן לגאולה היא על ידי שאנו מתנהגים כבר עכשיו כמו בגאולה – "לא מלחמה ולא קנאה ולא תחרות"^[44].

גם הגואל, מי שמביא את העולם למצב הגאולה, נמצא כאן בעולם כבר בזמן הגלות, שהרי "אחכה לו בכל יום שיבוא" ובכל רגע הוא יכול להופיע, מובן אם כן שהוא כבר נמצא כנשמה בגוף פה בעולם הזה במצב כזה שהוא מסוגל בכל רגע להופיע ולגאול את ישראל^[45].

במאמרי חז"ל רבים מובא שהוא נמצא במקום הגלות – בחוץ לארץ, כפי שנאמר בגמרא^[46] שמשיח יושב ב"פתחה של רומי", וכן מפורש בחז"ל^[47] שמלך המשיח שעתיד להיפרע מאדום, יושב עמהם במדינה, שנאמר^[48] "שם ירעה עגל (מלך המשיח) ושם ירבץ". חז"ל אומרים^[49] שהקדוש-ברוך-הוא  קורא למשיח בשם אפרים, שהוא על שם "כי הפרני אלקים בארץ עניי"^[50], וגם בזה מרומז שמשיח נמצא בחוץ לארץ. האברבנאל מבאר^[51] שהפסוק "הנה מלכך יבוא לך"^[52] מוכיח שהמשיח יבוא מחוץ לארץ, וכך מפרש בזוהר הקדוש^[53] "מכיוון שעד עתה אינו במקומו אלא בנכר". וזוהי משמעות "ביאת המשיח" הפשוטה, וכמו שכתוב^[54] "ופתאום יבוא אל היכלו האדון" – שהמשיח יבוא אל היכלו בארץ ישראל, ממקומו בחוץ לארץ.

בדורנו "פתחה של רומי", דהיינו המדינה הגדולה בעולם^[55], הוא באמריקה, שם יושב המלך המשיח ומצפה לגאולה. ואכן מובא בשם המלבי"ם^[56] "שמשיח בהכרח שיבוא מאמריקה", וכן אמר בעל ה"דברי חיים" מצאנז "משיח יתגלה באמריקה"^[57].

דוקא המקום שמבטא את עצמת ותוקף הגלות, הוא המקום בו מתגדל מלך המשיח. הוא אמנם יושב בין עניים, ונראה כנתון למגבלות הגלות, אך בעצם הוא מלך עם כל כוחותיו, "יעמוד מלך מבית דוד – שהוא כבר מלך^[58]".

בסוף זמן הגלות, על המשיח להתגלות כמנהיג ישראל, ולהכין את העם ואת העולם לעידן הגאולה^[59]. "כגואל ראשון כך גואל אחרון"^[60], כשם שבגאולת מצרים, שרש כל הגאולות, נשלח הגואל עוד מזמן הגלות, בישר את בשורת הגאולה והכין את העם לקראתה (ודווקא אז התגבר חשך הגלות וקושי השעבוד^[61]) – כן הוא גם בגאולה האחרונה על ידי מלך המשיח, שתהליך התגלותו מתחיל לצמוח עוד מזמן הגלות.

נשיא הדור ומשיח שבדור

נאמר בזוהר הקדוש^[62] שנשמת משה מתפשטת בכל דור ודור, וכמאמר חז"ל^[63] "אין דור שאין בו כמשה". משה רבינו נקרא "נשיא הדור^[64]:", כך בכל דור ודור ישנו את נשיא הדור, המשה שבדור. משמעות היותו הנשיא אינה רק בכך שתפקידו להנהיג את העם ולדאוג לכל מחסורם, חז"ל אומרים⁶⁰: "שמשה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, שהנשיא הוא הכל"!

– על פי החסידות נשיא הדור כולל את נשמות כל בני ישראל שבדורו, וכל בני ישראל הם ניצוץ פרטי ממנו. בנשמת כל אחד מישראל יש דרגות, "חמשה שמות נקראו לה"^[65]. הדרגה החמישית והנעלית ביותר, הניצוץ האלוקי שנמצא בנשמת כל אחד ואחד, נקראת בחינת "יחידה". נשיא הדור הוא ה"יחידה" הכללית, ובחינת היחידה שבכל אחד ואחד היא בחינת משה שבו^[66].

עם ישראל נמשל לגוף אחד^[67], ונשיא הדור הוא הראש^[68]. כשם שמהראש באה החיות לכל האיברים, כל אבר קשור אל הראש ומקבל ממנו את חיותו הפרטית המתאימה לו, כך גם כל אחד מישראל קשור בנשמתו לנשיא הדור, ומתקשר דרכו להקדוש-ברוך-הוא .

הגוף הגשמי והנפש הבהמית שבנו מעלימים את הניצוץ האלוקי שבתוכנו, ובכדי להתקשר להקדוש-ברוך-הוא  זקוקים אנו ל"ממוצע המחבר"[69], כמו שנאמר במשה^[70] "אנכי עומד בין ה' וביניכם", כמו שנאמר בו "משה איש האלוקים"^[71], ומבארים חז"ל^[72]: מחציו ולמטה "איש" מחציו ולמעלה "האלקים". כלומר שמצד אחד הוא יהודי בשר ודם כמונו, אך מצד שני אצלו נשמתו נמצאת בגלוי, כי בגלל ביטולו המוחלט לה', גופו הגשמי אינו מעלים עליה כלל. אצלו קיים חיבור אלקות עם גשמיות בתכלית השלמות^[73], כפי שיהיה לעתיד לבוא בכל העולם!

והנה חז"ל אומרים^[74] "גואל ראשון הוא גואל אחרון", שאף על פי שמשיח מבית דוד ומשה משבט לוי, הרי הם קשורים זה בזה. וכשם שקיים משה בכל דור, כך גם עניינו של משיח ישנו בכל דור ודור^[75]. וכהבטחת התורה^[76] "לא יסור שבט מיהודה", שמלכות בית דוד ימשיכו להנהיג את עם ישראל אף בזמן הגלות^[77], כיון שמלכות בית דוד היא נצחית, כשבועת הקדוש-ברוך-הוא  לדוד^[78] "שלא יכבה נרו לעולם ועד".

ואכן מובא בספרים^[79] שבכל דור ודור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי מצדקתו להיות משיח, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השם יתברך וישלחו. והסיבה לכך היא מפני אמונתנו וציפיתנו לביאת המשיח "בכל יום שיבוא", שלכן צריך להיות בכל עת אחד הראוי ומוכשר לזה^[80]. ונאמר בגמרא^[81] אם משיח הוא מאלו שחיים בדור זה ודאי הוא רבי יהודה הנשיא, כיוון שנשיא הדור – הוא המשיח שבדור^[82].

וטעם הדבר על פי קבלה, כי באופן כללי בחינת ה"יחידה" היא דרגתו של משיח^[83] (ולכן כתוב^[84] שבכל אחד מישראל יש ניצוץ משיח, היא בחינת היחידה שבו^[85]), ונשיא הדור, היחידה הכללית, הוא נשמתו של משיח שבכל דור, ונמצא הוא המשיח שבדור^[86].

אותו נשיא איננו אישיות עלומה ובלתי מוכרת, אלא כפי שכבר ביארנו לעיל הוא נמצא בין בני ישראל במקום גלותם, והוא הנשיא של תורת החסידות כפי שיתבאר בפרקים הבאים.

קבלת מלכותו של מלך המשיח

המשיח מתואר בכל התורה כולה כ'מלך', ובעניין המלכות ידוע ש"אין מלך בלא עם"^[87], מלך המשיח אינו יכול למלוך לבדו ולהחזיר בעצמו את מלכות בית דוד, העם דווקא צריך להמליכו, כדי להביא לחזרת המלכות בגאולה^[88].

שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ^[89], והראשונה היא למנות להם מלך, שנאמר^[90] "שום תשים עליך מלך". וכן בזמן הכניסה השלימה לארץ – בדור הגאולה האמיתית והשלימה, יתקיימו שלשת מצות אלו על הסדר^[91], והזמן למצות "מינוי מלך" – למלך המשיח, הוא בסוף זמן הגלות.

לדיוקם של דברים: אין פירוש הדבר שביד העם לבחור להם מי יהיה המלך המשיח, כיון שהמינוי הוא מהקדוש-ברוך-הוא , כמו שכתוב^[92] "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו", עניין וגדר המצווה בזה^[93] הוא – להעמיד המלוכה ביד היורש מזרע דוד. והיינו שמצווה זו אין ענינה שהעם יוצר את המלכות, אלא שהוא מקבל אותה.

וכמו שאנו אומרים בתפילה בנוגע למלכות ה'^[94] "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא, לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא" – כלומר שאף על פי שהקדוש-ברוך-הוא  הוא מלך מצד עצמו, שלכן הוא מלך גם בטרם כל יצור נברא, אף על פי כן מתי נקרא שמו מלך ומתי התגלתה מלכותו – רק לעת נעשה בחפצו כל, כשהי'ה עולם ("עם") שעליו ימלוך.

כך גם גילוי מלכותו של מלך המשיח צריכה לבוא על ידי העם, על העם לזהות את מלך המשיח עוד קודם הגאולה, כבר בסוף זמן הגלות, לקבל את מלכותו כמלך המשיח. וכדברי חז"ל^[95] שעוד לפני הגאולה בני ישראל קוראים למשיח "רבנו מלך המשיח", כלומר שהם מכירים במלכותו ומקבלים אותה.

ולאחר שנתבאר לעיל שמלך המשיח הוא אישיות מאד מסויימת הנמצאת אתנו ובינינו, אנו יכולים להבין שלא בשמיים היא להכיר אותו ולקבל את מלכותו, וכפי שיתבאר לקמן סימני ההלכה "סוד הגאולה" בהם אנו יכולים לזהות את מלך המשיח, הנתונים לכל אחד מישראל.

פעולת העם על המלך

לשם זיהוי המשיח כבר בזמן הגלות, פוסק הרמב"ם סימנים הלכתיים למצב של "בחזקת משיח", שכשיעמוד "מלך" – מנהיג ישראל, נשיא הדור, שיתקיימו בו סימנים אלו – נדע שהגיע הזמן לקיים מצות "מינוי מלך" ולהעמיד המלוכה בידו, כדי שיחזיר את מלכות בית דוד ליושנה!

על פי דברי הרבי מלך המשיח שליט"א עניין "התגלות מציאותו של המלך המשיח" - כלומר שבני ישראל רואים ומזהים בנשיא דורם את הסימנים שעל פיהם קובעים שהוא המלך המשיח – הוא "עיקר הענין דביאת המשיח" ובזה כלול כל המשך פעולותיו לגאול את עם ישראל ולבנות את בית המקדש בירושלים^[96].

חשוב ביותר ואף חיוני שעם ישראל ידע ויכיר מיהו מלך המשיח, כי הגואל בישראל הוא מנהיג העם, וההכרה במנהיגותו והליכה לאורו – הם היסוד לקיומו ולפעולתו של עם ישראל. בני ישראל צריכים לדעת ממי לקבל תורה ולהוראות מי לציית, שזה לא תלוי בחכמתו ובכשרונותיו אלא בביטולו לה'^[97]. ולפיכך צריך ומוכרח לדעת מיהו מלך המשיח שבו בחר ה', ובעקבותיו נלך כהכנה לקראת הגאולה שבפתח.

ועל ידי שהעם אכן יקבלו את מלכותו ויבקשו את התגלותו של מי שהוא "בחזקת משיח", יפעלו שהוא יהיה "משיח ודאי" ואכן יביא את הגאולה בפועל – חזרת מלכות בית דוד. דווקא על ידי התקופה של "בחזקת משיח" אפשר להגיע ל"משיח ודאי" על ידי קיום מצות מינוי מלך על ידי העם!

ועניין זה מצינו מפורש בתנ"ך^[98] "ובקשו את . . דוד מלכם", "יבקשו את מלך המשיח הבא מזרע דוד, ומעמו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בהם"^[99]. ועוד שם^[100] "ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ גו'", "ראש אחד – זהו מלך המשיח"^[101].

הרי מפורש שגילוי המשיח והבקשה של העם שהוא ימלוך עליהם – זה מה שפועל את הגאולה בפועל, שעם ישראל ימנו עליהם את מלך המשיח! וכך כתב אדמו"ר הרש"ב^[102], (הרב רבי שלום דובער, האדמו"ר החמישי בשלשלת נשיאי חסידות חב"ד) שמלכותו של מלך המשיח תהיה על ידי העם דווקא, "וכן הוא על פי פשוט, קודם שיתקבצו הרי אינו שייך מלוכה, דאין מלך בלא עם"!

ואכן, כשם שמצינו בדברי ימי ישראל, ובפרט אצל גדולי ישראל בכל הדורות, את ההתעסקות בעניין הגאולה ומלך המשיח והצפיה לבואו בכל יום ובכל רגע, כן מצינו גם את ההתעסקות בעניין זיהוי המלך המשיח, החל מזמן הגמרא, שהחכמים אמרו כל אחד על רבו שהוא המשיח ודרשו את שמותיהם על כך^[103], ועד לנשיאי החסידות לדורותיהם^[104].

"בכל דור הי'ה משוער אצל בני ישראל מי הוא הראוי להיות משיח בדורם, רבנו הקדוש  (=רבי יהודה הנשיא)

 אמרו וידעו עליו שהוא מן המוכן, וכן בכל דור ודור צריך להיות אחד מוכשר שמא יזכו, ועל פי זה כתבו גם כן תלמידי האריז"ל שבימיו הי'ה הוא הראוי להיות משיח. וכל זה הוא פשוט^[105]"!

***

ואם תשאל: אי מלכא אנא, עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי (= אם מלך אני, מדוע לא באת עד עכשיו)? מה קרה כעת שנתעוררו אלפים מישראל  לקיים המצוה של מינוי מלך ולהכריז לפניו 'יחי המלך', יותר מהגדולים והצדיקים שהיו במשך אלפיים שנה מאז שבטלה מלכות מישראל^[106] ולא עוררו על זה בקול רעש גדול כהיום?

ועל כן יתבאר לקמן החידוש הנפלא של דורנו, שבעוד שבכל הדורות היתה הגאולה ומינוי המלך המשיח בספק אם יזכה הדור, הרי בדורנו בני ישראל השלימו את העבודה וללא כל ספק וספק ספיקא שהגיע זמן הגאולה^[107], והמינוי דדוד מלכא משיחא ע"י הקב"ה כבר הי'^[108], והגיע הזמן של הכתרתו ע"י העם בהכרזת 'יחי המלך'^[109]. ועל כן כעת זוהי מצוה שהזמן גרמא לקבל עלינו מלכותו ולהתקשר אליו. כפי שיעלה מהעיון בפרקים הבאים בהם מבואר על פי תורה ודברי הצדיקים גודל הזמן בו אנו נמצאים כעת.

הערות ומקורות

[1] על-פי הנוסח הנדפס בסידורים.
[2] הלכות מלכים פרק י"א ה"א.
[3] שמות כ, ב.
[4] סמ"ק מ"ע א'.
[5] ראה רמב"ם הל' תפלה פ"א ה"ב.
[6] שבת לא, א.
[7] חפץ חיים נח ח, כב.
[8] דבר מלכות פרשת חיי שרה ס"א.
[9] בראשית א, ב.
[10] בראשית רבה  ב, ד. בעל הטורים עה"פ. ועוד.
[11] פסיקתא רבתי לג. וראה פסחים נד, א.
[12] "יפה תואר" על ב"ר שם. הבחיי והאברבנאל עה"פ, ובארוכה בבאר הגולה למהר"ל באר החמישי בסופו. ועוד.
[13] סנהדרין צח, ב.
[14] הובא בתניא פרק ל"ו.
[15] חידושי המהר"ל ריש השוכר את הפועלים. תניא פרק ו'.
[16] ראה לקוטי תורה שלח לז, ד. ועוד.
[17] תניא פרק לו.
[18] ראה לקוטי שיחות חט"ו ע' 94-5.
[19] בראשית מט, א. וראה במפרשי חז"ל וברמב"ן שם.
[20] ישעי' ל, כ.
[21] ישעי' יא, ט.
[22] שמות טו, יח.
[23] זכרי' יד, ט.
[24] דבר מלכות פרשת תזריע-מצורע, פרשת אחרי וקדושים ופרשת אמור.
[25] הל' מלכים פרק י"א ה"ג.
[26] שם פרק י"ב ה"א.
[27] שם. וראה בזה לקו"ש חח"י ע' 271.
[28] ראה תורה אור מז, ג. תורת חיים ויחי צה, א. צו, ג-ד. המשך "וככה" תרל"ז פי"ז ואילך. ועוד.
[29] נוסח תפילת המוסף.
[30] ראה הרמב"ן שער הגמול בסופו, ראב"ד בהשגתו להל' תשובה פ"ח ה"ב, ראה "עבודת הקודש" ח"ב ריש פרק מ"ב. ועוד.
[31] ראה לקו"ת פרשת צו טו, ג. אור התורה פרשת חוקת ע' תת"ט. דרך מצותיך מצות ציצית יד, ב. ועוד.
[32] חתם סופר שו"ת יו"ד סי' שנ"ו.
[33] דברים ה, ה.
[34] י"ג שבט ה'תשי"א, ש"פ צו ה'תנש"א, ש"פ בא ה'תנש"א.
[35] ישעי' נב, יג.
[36] ילקוט שמעוני רמז תע"ו.
[37] ראה רמ"ז לזוהר ח"ב, מ, ג. ח"ג ר"ס, ב. רמח"ל תיקונים חדשים תיקון ע' ע"מ ב, ט, קנז.
[38] רמב"ם הלכות תשובה.
[39] סנהדרין צח, ב.
[40] ישועות משיחו ע' מז, ב. נצח ישראל פרק מ"א. לקוטי לוי יצחק על מאמרי רז"ל ע' קו. ועוד.
[41] פירוש המשניות סנהדרין פרק חלק בתחילתו, ביסוד השנים עשר – ימוֹת המשיח.
[42] דרך מצותיך ריש מצות מינוי מלך.
[43] ראה שיחת שבת פרשת שמות ה'תשנ"ב ועוד.
[44] רמב"ם סוף הלכות מלך המשיח.
[45] ש"פ וישלח תשמ"ט.
[46] סנהדרין צח, ב.
[47] שמו"ר א, לא. ובתנחומא  שם.
[48] ישעי' כז, י.
[49] פסיקתא רבתי, ילקוט ישעי' רמז תצט.
[50] בראשית מא, נב.
[51] ישועות משיחו עיון ראשון פ"ג.
[52] זכרי' ט, ט.
[53] ח"ג סט, א.
[54] מלאכי ג, א.
[55] גבורות ה' פרק י"ח.
[56] "רב"ב מקמניץ" קכ"ד.
[57] ספר "ארצות החיים" מכתב ו'.
[58] שיחת ש"פ תזריע מצורע ה'תנש"א.
[59] רמב"ם הלכות מלכים פי"א הלכה ד.
[60] במדב"ר י"א, ב.
[61] שמות ה, כב.
[62] תקוני זוהר ס"ט קיב, א.
[63] בראשית רבה נו, ז.
[64] רש"י במדבר כא, כא.
[65] בראשית רבה יד, ט. דב"ר ב, לז.
[66] ראה תניא פרק מ"ב. ועוד.
[67] ראה דרך מצותיך מצות ציצית ועוד.
[68] תניא פרק ב' ועוד.
[69] ראה ד"ה "פנים בפנים" תרנ"ט. לקו"ש ח"ב ע' 510 ואילך. שיחת שבת-פרשת צו תנש"א. דבר מלכות פרשת יתרו. ועוד.
[70] דברים ה, ה.
[71] תהלים צ, א.
[72] דברים רבה י"א, ד. מדרש תהלים עה"פ.
[73] ראה עוד לקמן בקטע "נצחיות נשיא הדור".
[74] ראה שמו"ר ב, ד. שם, ו. זוהר ח"א רנג, א.
[75] ראה רמב"ם ריש הלכות מלך המשיח.
[76] בראשית מט, י.
[77] ראה לקמן בקטע "יעמוד מלך מבית דוד".
[78] נוסח ברכת "שמחנו" שלאחרי ההפטרה.
[79] רבנו עובדי' מברטנורה על מגילת רות א, א. שו"ת חתם-סופר חו"מ ח"ו סי' צ"ח. וראה שדי חמד פאת השדה מערכת האל"ף כלל ע'. ועוד.
[80] שיחת שבת-פרשת וישלח תשמ"ט, התוועדויות ח"א ע' 446.
[81] סנהדרין צח, ב. על-פי פרש"י שם.
[82] שיחת ליל שמח"ת תשמ"ו. קונטרס "בית רבינו שבבבל" ס"ה. ועוד.
[83] רמ"ז לזוהר ח"ב מ, ב. ועוד.
[84] ראה מאור עינים ס"פ פינחס. סה"מ תרמ"ג ע' ע.
[85] רמ"ז לזח"ג רס, ב. אור התורה נצבים ע' א'רעו. סה"מ תרכ"ז ע' טז. תרח"צ ע' ר. תרצ"ט ע' 207. ועוד.
[86] קונטרס "בית רבינו שבבבל" שם הע' 53.
[87] ראה פרקי דר"א פ"א, רבינו בחיי וישב לח, ל. ועוד.
[88] בנוגע לקיום מצות 'מינוי מלך' במלך המשיח ללא שמן המשחה נביא וסנהדרין, ראה מנחת חנוך מ"ע קז, 'יחי המלך' להרשד"ב וולפא (ק.ג. אה"ק תשנ"ב, 'הלכתא למשיחא' לגר"י העלער (נ.י. תשנ"ב).
[89] פס"ד הרמב"ם ריש הלכות מלכים.
[90] דברים יז, טו.
[91] לקו"ש חט"ז ע' 304, חכ"א ע' 196. חכ"ז ע' 205. ועוד.
[92] תהלים צ, כא.
[93] ספר החינוך מצוה תצ"ז.
[94] ראה ברכות נח, א.
[95] פסיקתא פ' החודש פיסקא ז.
[96] ש"פ תולדות ה'תשנ"ב.
[97] ראה מועד קטן יז, א. חגיגה טו, ב.
[98] הושע ג, ה.
[99] פירוש המצודות דוד.
[100] שם ב, ב.
[101] פירוש המצודות דוד. ועד"ז ברד"ק.
[102] אגרות קודש שלו ח"א ע' ש"י סק"ל.
[103] סנהדרין צח, ב. וראה דבר מלכות פרשת תזריע-מצורע הע' 67.
[104] ראה בהקדמה לספר בעש"ט עה"ת אות כג, שמע שלמה ח"ב ע' 178, בספר "שיח שרפי קודש" ע' 92, בשו"ת ויצבר יוסף ועוד רבים.
[105] מדברי השדי חמד שנסמן לעיל. וראה קונטרס "בית רבינו שבבבל" הע' 58.
[106] רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פ"ג ה"א.
[107] ש"פ בלק י"ז תמוז ה'תנש"א.
[108] ש"פ משפטים ה'תנש"א.
[109] ב' ניסן תשמ"ח.