השיחה המפורסמת על 'כרטיס הקהל'

להלן מדברי משיח תשמ"ח ח"א ע' 154 ואילך: 

– שיחה ד׳ –

טז. ישנו לשון בגמרא בכמה מקומות, ובסוגיא שלימה בבבא קמא111 – ״מנא הני מילי דאמרי אינשי״.

ואיתא הביאור על זה112, שמכיון שזהו דבר ש״אמרי אינשי״, וזה מחזיק משך זמן, ו״ברוב עם״113 – זה גופא הוא הוכחה שמוכרח להיות לזה יסוד בתורה, שהיא מקור לכל דבר נצחי וכל דבר טוב וכל דבר קיים.

ואע״פ שהתורה עצמה קוראת להם ״אינשי״, שזהו בלשון תרגום, ואינו שם המורה על תואר הכי גדול, שהרי אפילו בלשון הקודש ״אָנוּשׁ״114 הוא היפך החוזק115 וכו׳ וכו׳, ועאכו״כ כשאומרים זאת בלשון תרגום, שהרי גם בלשון תרגום יש עוד שמות (חוץ מ״אינשי״) שקוראים בהם בני אדם וכיו״ב [ואף שבתרגום לאו דוקא ש״אינשי״ הוא השם הכי פחות, הרי מובן שכמו שבכלל לרוב התיבות בלשון תרגום יש מקור בלשון הקודש, ולכן שפה זו דומה ללשון הקודש, ומשובחת מבין כמה שפות, להיותה נמשכת מלשון הקודש ודומה לה וכו׳116 – כן הוא גם בנוגע לתיבת ״אינשי״],

הרי, כאמור – מאחר וזהו דבר ש״אמרי אינשי״, מוכרח להיות לזה מקור בתורה.

וכפי שהגמרא מראה כו״כ דוגמאות: הגמרא אינה מסתפקת בדוגמא אחת, אלא מראה ריבוי דוגמאות, שהאמורא בא וגילה שהמקור על מה ש״אמרי אינשי״ הוא מכיון שכתוב בתורה פסוק פלוני ולשון פלוני וכו׳, כדאיתא בגמרא שם בפשטות, בנגלה.

ועד״ז מובן גם בנוגע לכמה מנהגים שהגמרא אומרת אודותם ״פוק חזי מאי עמא דבר״117, ובפרט מנהגים (לא של ״תגרי לוד״118, אינם-יהודים, אלא) הנהוגים בין בני ישראל וכיו״ב, ובפרט דברים שגם הונהגו בחיי הקהילות ובעניני מוסדות דתיים וכיו״ב (ובפרט שיש לזה גם מקור ברמב״ם119), כפי שיתבאר לקמן.

יז. והענין:

כשרוצים שענין ייעשה בקביעות ובתקיפות וברצינות, עושים רישום – שפלוני בן פלוני לקח על עצמו (אמנם – בלי נדר) ענין פלוני, או שעושים ענין שני – שאוספים כמה מהם יחדיו, כדי ש״איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק״120, שיחזקו אחד את השני.

וכיו״ב גם בענין זה:

״מרעישים״ ללא הרף (״מ׳האַלט דאָך אין איין טומלען״) אודות ״הקהל״, ולקהל – ״נעבעך״ – אין ברירה... הם יושבים כאן, ובמילא הם מוכרחים לשמוע גם את זה... אבל אח״כ, כשממהרים לעזוב את המקום ויוצאים מחוץ לד׳ אמות אלו ושואפים אויר צח (״דישעט מען זיך אָפּ״), אז אין יודעים כמה מהם יחשבו שעכשיו אפשר לנוח מזה ש״מרעישים״ אותו, וכמה מהם יחשבו כיצד יכולים להמשיך או להוסיף או לפעול ביתר חיות בענינים אלו המדוברים.

ואחת העצות לדבר היא, שימצאו כאלו שירשמו אצלם (אמנם – בלי נדר) שפלוני בן פלוני לקח על עצמו לפעול בענינים של ״הקהל״, ומה טוב – שגם יוסיף בזה אפשרות שיוכלו ליצור עמו קשר אח״כ, כדי שיהי׳ ה״מורא בשר ודם״, כדאיתא בגמרא121 (ומובא בתניא122) ״יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם״ – שישאלו אצלו האם קיים את מה שהבטיח (אמנם – בלי נדר), ופעל בנוגע ל״הקהל״. ובפרט (״ווער רעדט נאָך״) אם מתנהגים עמו בידידות או פתיחות או חפשיות, שאז גם שואלים אותו על פרטים בדבר.

ובזה יש עוד ענין של הוספה – כאשר יאמרו לו שהוא אחד מתוך עוד כמה, והם מרוצים מכך שהצטרף אליהם; או באם הוא עניו הכי גדול ואוחז מ״הצנעל לכת״123, ואסור לאף אחד לדעת מזה... – ירשמו שהגיע אחד שקוראים לו ״פלוני אלמוני״, וכשיגיע ״עניו״ שני – יכתבו שזהו ״פלוני אלמוני״ הראשון וזהו ״פלוני אלמוני״ השני, ואח״כ יש ״פלוני בן פלוני״ אחד אחרי השני, והלואי שעוד יתקבצו שישים ריבוא ״פלוני אלמוני״ – העיקר שיתוספו שישים ריבוא שיפעלו בנוגע ל״הקהל״!

וכדי שלענין יהי׳ קיום, כמדובר, כדאי שימנו (אע״פ שזה יצטרך לעלות כסף) אחד שאצלו יהיו הרשימות, ואליו יכניס כ״א כרטיס, בו ירשום את שמו ושם אמו [בכרטיס זה לא נוגע לדעת כמה הנרשם משלם מיסים וכמה מבריח מהמיסים, באשר יש לו ״ראש טוב״ ויכול ״לסובב״ את כל הממשלה... אלא נוגע לדעת שמו ושם אמו].

ובזה תיתוסף עוד תועלת – שבזה יחזרו להנהיג את הסדר ד״לא שינו את שמם״124:

ישנם כאלה, שאע״פ שבעת הברית (או בת – כשעשו ״מי שברך״ בלידתה) נתנו להם שם יהודי, הנה אח״כ, במשך הזמן, מאיזו סיבה שתהי׳ (היו מדינות שבהן הי׳ זה מצד גזירת המלכות; אע״פ שבמדינה זו מעולם לא היתה גזירה כזו) – לא השתמשו בשם זה, עד שנשאלת שאלה בשולחן ערוך125 באיזה מקרה נשאר אצלו השם, או שזה נעשה שם שנשתקע וכו׳ (ואכ״מ להאריך בזה).

וכאשר יעוררו מישהו או מישהי בנוגע לפעולה ב״הקהל״, תהי׳ הזדמנות להוסיף גם בענין זה (ד״לא שינו את שמם״), עי״ז שיאמרו לו שבכדי לסייע ולהוסיף עידוד אצל אחרים הפועלים בזה – רוצים לומר שניתוסף עוד ״פלוני אלמוני״, ״פלוני בן פלוני״ או ״פלונית בת פלונית״.

ואע״פ שאין אומרים את שם המשפחה, הרי אין זה נוגע כאן; מה שנוגע כאן הוא הכמות, וכפי שרואים בטבע בני אדם ש״ברוב עם״ בענינים כאלו מוסיף עידוד – שמה שעושים הוא דבר טוב, ושיעשו יותר, ושבטוחים שכאשר ידברו עם אדם שני – ג״כ יצטרף לזה, והראי׳ – שכו״כ שלא ידעו מכך ודיברו עמהם על זה – קיבלו זאת ועושים זאת וכו׳.

ולכן, כאמור, כדאי (אפילו אם זה צריך לעלות כסף) שיהי׳ מישהו או מישהי שענינם הוא אך ורק לרשום אנשים אלו, הן אנשים הן נשים והן טף, ושיהי׳ עם סדר מסודר.

יח. ולכן,

– נעשה הסדר, שכאשר רוצים להתעטש (״אַ נאָס טאָן״), יש כאלו המשוכנעים שמאחר ואסור להיות ״נפרד״ – עליו לבוא אלי לשאול האם להתעטש לצד ימין או לצד שמאל... הנני מוחל על ״התקשרות״ זו, וחבל על זמנו וחבל על זמני, וחבל לבזבז את הזמן על ענינים כאלו כשיכולים לנצלו לענין טוב ונצרך יותר! ובנוגע לעניננו – אם לא יאמרו זאת, אינני יודע מה ייצא מזה... –

כדאי שכל אחד, או כל אחת, יכניס כרטיס שעליו יהי׳ רשום שמו ושם אמו, או שמה ושם אמה, וביחד עם זה – כיצד אפשר ליצור עמו קשר, כדי שיהי׳ לו ״מורא בשר ודם״, או כדי שיוכל להודיע שעשה זאת.

ואח״כ – אם יהיו כאלה שיסכימו לכך – שגם ידברו עמהם, ויבקשו את רשותו של כ״א שפעם בחודש במשך שנים עשר חדשים אלו דשנת ״הקהל״ יתקשר אליו (מכיון שיש את מספר הטלפון שלו) אדם זה שנמצאים אצלו כרטיסים אלו (דמכיון שבין כה וכה משלמים לו כסף, ישלמו לו עוד קצת כדי שיתקשר פעם בחודש לכל אחד ואחת מאלו שנתנו את הכרטיסים), וישאל ויזכיר לו שלכל חודש יש ״עולת חודש בחדשו״126, וכדאי שלכל הפחות פעם אחת בחודש יעשה ג״כ פעולה של ״הקהל״, כמדובר לעיל, שכל השנה ״הקהל״ רוחני זמנו הוא, ועכ״פ פעם אחת בחודש במשך כל שנת ״הקהל״.

[ובאם ירצה להמשיך לאחרי זה – מה טוב ומה נעים, אבל [כ״ק אדמו״ר שליט״א חייך, ואמר:] בינתיים מדברים אודות שנה זו].

וכדי שזה יהי׳ עם סדר (כמדובר), ושלא יהי׳ כפל וכו׳ – יש להזכיר ענין ״טכני״: שמי שיחזיק אצלו את הכרטיסים – לא ירשום זאת בספר, כי אז, כאשר יתוסף אח״כ אדם חדש, ובמילא יצטרך לרשמו שלא על הסדר – לא יידע היכן רשמו וכיו״ב; משא״כ כשלכל אחד יהי׳ את הכרטיס שלו בפני עצמו, והכרטיסים יהיו אצלו, יוכל תמיד לסדרם על סדר הא-ב [או של שמות המשפחה, אם יש לו אותם, או עדיף (מכיון שיש כאלה שלא ירצו לתת את שם המשפחה) – של השמות הפרטיים], ובמילא, כשיתוסף כרטיס חדש, יוכל להכניסו בין הכרטיסים הקודמים, אע״פ שהוא בא באמצע (אחרי ״אברהם״ ולפני ״ברוך״, וכיו״ב), וכך זה יהי׳ באופן מסודר.

ובאם יהיו הרבה בשם ״אברהם״, כיצד יוכל למצאם? – הנה לזה מן הסתם יחשבו לבד על עצה; או מכיון שיהיו עוד סימנים וכיו״ב – יחלקם ע״פ סימנים אלו.

יט. ויהי רצון, שכבר יאחזו בשלב שצריכים לבוא במשא ומתן (״זיך דינגען״) עם אדם זה – באיזה אופן יסדר כרטיסים אלו.

אבל העיקר הוא הכוונה האמורה. וכדאי לפרסם בכל מקום ששומעים זאת – אצל עצמם, ולכל אלו שאפשר להגיע אליהם, שכדאי ונכון ביותר, ומה טוב – שבכל ארגון וכל מוסד הקשור עם יראת שמים – ובמילא צריך לדעת שאחדות ישראל ואהבת ישראל הוא ״כלל גדול בתורה״127 – יתאחדו כל חבריו, איזה ארגון שלא יהי׳ (שיהי׳ של סנדלרים או חייטים או פועלי אדמה וכיו״ב, אבל ביחד עם זה –) שיהיו בהתאחדות גם (ולא ״גם״ בדרך טפל, אלא שזה יהי׳ העיקר אצלם) ע״י שיעור בתורה או ענין של צדקה וכיו״ב.

ובנדון דידן – שלכל אחד מהם יש פעולה וחלק בעבודה ובפעולות ד״הקהל״, עכ״פ במשך חג הסוכות, או בזמן ההכנה לסוכות, או במשך חודש תשרי, ומה טוב, כאמור – עכ״פ פעם בחודש במשך כל שנת ״הקהל״.

ויתירה מזו, כאמור – שכאשר ישנו ארגון והתאחדות, כמו צעירי אגודת חב״ד, או נשי ובנות חב״ד וכו׳ – עליהם לפעול בענין זה, נוסף לכל שאר הענינים; ועד״ז בנוגע להתאחדות של גומלי חסדים, או איזה ענין שיהי׳ – שהרי אין זה ענין של חב״ד, אלא ענין של ״הקהל״ הכתוב בספר משנה תורה של משה רבינו, ש״קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע״128, ומסרה לכל אחד מישראל ולכל בני ישראל.

וכמו כן בנוגע לישיבה: בישיבה (איזו שתהי׳) נוגע לכל לראש שילמדו תורה בהתמדה ושקידה, אמנם דבר שני שנוגע הוא – שלא יעשו דבר הפכי, להכניס ח״ו פירוד הלבבות בין התלמידים, או בין בני ישראל בכלל; והטעם שצריכים להבטיח (״באַוואָרענען״) זאת דוקא אצל תלמידי הישיבות הוא – כדאיתא בגמרא129, שמאחר ו״אורייתא הוא דקא מרתחא לי׳״ – התלמיד נעשה אדם מרותח (״אַ מענטש וואָס קאָכט זיך״), ובמילא יש להבטיח שמהרתיחה לא תצא יניקה בלתי רצוי׳, ובמילא הוא זקוק לזהירות מיוחדת.

[ובפרט שמרגילים אותו שעליו להתייגע תמיד, ולא לנוח – שזה צריך להיות בלימוד התורה ובקיום המצוות וכיו״ב, ובמילא הוא זקוק ג״כ לזהירות מיוחדת לא להתייגע בענינים שהם היפך הרצוי, או עכ״פ בעניני רשות, שהרי כל אדם הוא מוגבל, וכאשר הוא משקיע את יגיעתו בעניני רשות – בדרך ממילא חסר ביגיעתו בענינים שהם ״לפנים משורת הדין״130, או יתירה מזו – בענינים שהם ע״פ דין וזכות].

ולכן, כאמור, הענין ד״הקהל״ נוגע לתלמידי הישיבות; וכן זה נוגע לחברים או חברות מאיזה ארגון שיהי׳: אם זהו ארגון של בני ישראל – עליהם לדעת שלכל לראש הם יהודים, ולכל לראש נוגע להם יהדות, ולכל לראש יהדות היא כמ״ש בשולחן ערוך, ולכל לראש כתוב בשולחן ערוך131 ש״ואהבת לרעך כמוך״132 היא מצות עשה מן התורה [ואילו הפצת הטוב והחסד הוא ענין ד״ועשית הטוב והישר בעיני הוי׳ אלקיך״133 – ״לפנים משורת הדין״ (וכיו״ב)]. ולכן, בכל ארגון יש למצוא אפשרות שלכל החברים או החברות תהי׳ גם פעילות בשטחים האמורים, ומיד בשנה זו ובחודש זה יתחילו בענין ד״הקהל״, ש״למען ישמעו . . ויראו את הוי׳ אלקיכם״ תמיד ״כל הימים״.

וכמו כן, כדי שיהי׳ בזה יותר משמעת, ובמילא – יותר הצלחה ויותר פעילות בפועל, כדאי (אם מדובר אודות ישיבה) שהנהלת הישיבה או ראש הישיבה, או המשפיע או המשגיח, או (במוסד אחר) מארגן הארגון או המוסד, ימנה מישהו – או יקח על עצמו – שמזמן לזמן יברר או יבחן או יעודד או יזרז על כך, בדרכי נועם ובדרכי שלום, אבל – בפועל ממש, ״טאַפּאָרו דאַ פּלאַחו״134, כמדובר כמה פעמים.

ומובן מאליו שבמקום שזה אפשרי – יש לעשות מקום מרכזי לכך. ולדוגמא, כשישנה שכונה שלימה של אותו סוג דבני ישראל, ושם גופא יש כמה ארגונים וכמה מוסדות, תהי׳ יותר תועלת, ופחות כפילות (״דופּליקאַציע״) שלא לתועלת כלל וכלל, כאשר יעשו מקום מרכזי, ששם יתדברו יחדיו, או יניחו יחדיו את כל הכרטיסים של כל דרי השכונה, או דרי העיר או דרי הכפר, או של הישיבה עם כל מחלקותי׳ וכו׳. וכך – נוסף לזה שיהי׳ ״ברוב עם הדרת מלך״135 – זה יפעל יותר, כשיידעו שיש כו״כ אלפים ורבבות בארגון זה, היינו שכאשר יש עשרה ארגונים נפרדים – יהי׳ ארגון אחד מרכזי הכולל בתוכו את כל העשרה [ובלבד שעי״ז לא יחסרו (יעזבו) חברים או חברות].

כ. ויש להוסיף בזה עוד כו״כ ענינים ופרטים, וכדאי – בכללים אלו האמורים.

והעיקר, כמדובר, שהצעה זו תתקבל, דאין זו הצעה של איש פרטי, או של איש שאינו פרטי, או של איש קטן, או של איש בינוני; זוהי הצעה המבוססת ומיוסדת רק על ענינים הכתובים בשולחן ערוך, שזהו ספר הפתוח לכל אחד ואחת, וכ״א יכול – או יכולה – להסתכל בענין זה בשולחן ערוך, או לשאול אצל רב היכן מדובר על כך בשולחן ערוך, והוא יַראה לה וכיו״ב (וברובא דרובא זה כתוב גם בקיצור שולחן ערוך, ובספרים כיוצא בהם).

והעיקר, כאמור, שככל שיהי׳ מרוכז יותר, יהי׳ יותר בהצלחה ויפעל יותר, וכמו כן יהי׳ קל יותר אח״כ לבחון ולעודד, או להביא עזר – שהרי יתכן שיהיו כאלו שירצו להוסיף בזה, ויצטרכו לעצה או עזר או עידוד וכיו״ב, וכאשר יהי׳ מקום מרכזי – יהיו להם יותר אפשרויות למצוא מומחים שיתנו עצה כיצד לפעול בזה עוד יותר במקום מסויים, או בענין מסויים, או במוסד מסויים וכו׳.

ועיקר הדברים הוא, שיעשו זאת בכל הישיבות ובכל התלמודי-תורה, ובכל הישיבות-קטנות ובכל מוסדות החינוך, בין אם אלו הם גני ילדים (כמדובר – קטני קטנים) או איזה מוסדות שיהיו, ולאיזו תכלית שיהיו, ועאכו״כ הארגונים הקשורים עם הפצת היהדות או הפצת לימוד התורה, או הפצת גמילות חסדים והפצת הידור בקיום המצוות וכיו״ב, דמובן שזהו מעיקרי תפקידם – שיוסיפו כהנה וכהנה בתפקידם המיוחד שעבורו נתייסדו, וגם אח״כ יודעים את דברי המשנה136 ש״מצוה גוררת מצוה״, ושמצוה אחת מקילה עוד יותר על קיום עוד מצוה ועוד מצוה, וריבוי מצוות,

ועד ש״הרבה להם תורה ומצוות״, מפני ש״רצה הקב״ה לזכות את ישראל״137, ורוצה גם לזכותם מלשון זיכוך (כדאיתא הפירוש בספרי מוסר138), שכל מצוה וכל פעולה טובה מזככת פרט זה ויחיד זה, ואח״כ מיתוסף (כפסק דין הרמב״ם139) שמחשבה אחת או דיבור אחד, ועאכו״כ מעשה אחד, מכריע עצמו והעולם (ד״יראה עצמו״ שקול ו״כל העולם״ כולו שקול), ומביא ישועה והצלה.

ועד לישועה והצלה והצלחה האמיתיים והעיקריים והפנימיים – הגאולה האמיתית והשלימה, ״קהל גדול ישובו הנה״, ויערכו ״הקהל״ ב״מקדש אדנ-י כוננו ידיך״.

[אחרי שיחה זו ניגנו ניגון שמחה].

– שיחה ה׳ –

כא. כדרכי, כאשר נופל לי רעיון – הנני משתדל לפרטו, ולא להימנע מלהוסיף פרטים עד כמה שאפשר:

כאשר מתחילים מכך שצריכים לרשום ולטלפן וכו׳, הרי זה שוב טירחא, ופלוני דוחה זאת, ואלמוני אינו כותב בחול המועד, וכיו״ב – המניעות ועיכובים השונים. וגם לזה יש עצה, שיכולה להקל בכל הענין.

והיא – שיימצא מוסד מרכזי שיערוך נוסח לכרטיס מסוג הנ״ל, כאמור, ששם יהיו הענינים הנחוצים [אבל שלא יהיו ענינים מיותרים, כדי שלא להקשות, וכדי שלא לעורר חשד שאולי מתכוונים בזה לענין נוסף וכיו״ב, כדרך אויר העולם דרשות הרבים]: לזה נחוץ לדעת את שמו ושם אמו, ומה טוב – שם יהודי (בלשון הקודש או באידיש), וכן האופן שבו אפשר להתקשר אליו, ומה טוב – גם שהוא מרשה שיתקשרו אליו להזכירו פעם בחודש, ולפרסם את זה במכתבי עיתים – בעיתונים.

ומכיון שעיתונים הראויים לשמם נדפסים בעשרות אלפי עותקים, במילא כאשר ידברו עם ארגונים אלו שיתנו את המודעות – יסכמו ביניהם שמדת הכרטיסים הנדפסים בכל עיתון תהי׳ שוה.

ואז, כל אחד הרוכש את העיתון יוכל לגזור את הכרטיס כמו שהוא מהעיתון (שכאמור יהי׳ מן המוכן בעשרות אלפי עותקים), ולמלאותו אח״כ.

וששם (ליד הכרטיס המודפס) תהי׳ רשומה גם רשימה קצרה המסבירה במה מדובר, ומיהו הארגון המתעסק בזה בלהט (״וואָס איז פאַרקאָכט״) ושיתעניין באיסוף כל הכרטיסים, ושיזכיר או יעודד וכיו״ב, ובמילא צריכה להיות גם הכתובת של ארגון זה או של ישיבה זו או של תלמוד תורה זה או של רב זה (בנוגע לבני או בנות קהילתו וכיו״ב), שלשם צריך לשלוח את הכרטיס. ואז ישנו דבר מן המוכן, כמדובר, וצריכים רק לגזור ולמלאות את הידיעות האמורות, ולשלוח זאת אל הכתובת שתהי׳ רשומה בעיתון (בצד הכרטיס או לפני זה וכו׳).

וזהו דבר טוב בלאו הכי – כדי לבאר במה מדובר, וכן לבאר שזהו דבר טוב, ומיוסד בשולחן ערוך ובתורת משה וכו׳, ויתירה מזו – כדי לנצל את ההזדמנות לעורר שכל אחד ישתדל להיות ״נר להאיר״, לפעול גם על שני, ועל כמה ״שניים״ (״אויף אַ צווייטן, און אויף כמה צווייטעס״), ועל כל הסביבה, שממנו יראו וכן יעשו, עם כל הפרטים האמורים.

ואז יש מקום לומר שענין זה ילך ויגדל ויתקבל, כאשר יקחו זאת באופן ״חלק״ (״אין אַ גלאַטן אופן״) כפי שזה ניתן; וכאמור (לעיל סי״ט) – זה ניתן באופן שאין על זה שום ״זכויות יוצרים״ (״קאָפּירייט״), ואין על זה שום ״ממשלות״, ואין על זה שום ״מביעי דעות״ (״דעה-זאָגערס״), אלא לכל אחד ואחת יש את אותו שולחן ערוך, ואותה תורה, ויכול לשאול אצל רב (באם אינו יודע בעצמו) היכן מדובר על ענינים אלו ד״ואהבת לרעך כמוך״ ואחדות ישראל, וכיצד זהו דבר טוב להתחבר יחדיו, ו״טובים השנים מן האחד״140, ועאכו״כ הרבים מן היחיד, וגדול כח הציבור וכו׳ וכו׳, כמדובר לעיל; והרי כל אחד יכול להוסיף מדילי׳, ממה שישנו מן המוכן ומודפס כבר בכל מיני לשונות ובכל מיני ספרים הקשורים עם תורה וצדק ויושר.

ואז, כאמור, יפעלו אצל הקבוצות הנמצאות בפני עצמן, אפילו אם לכתחילה ירצו להיות דוקא בפני עצמן, שלאחר זמן יתדברו ביניהן, שאולי כדאי להתאחד יחד, כדי שיתוסף ב״ברוב עם״, וב״הדרת מלך״, ובפעולה, ובקנה מדה רחב יותר, ובמילא תהי׳ יותר הרחבה גם בעשי׳ – והרי מובן התועלת שיש בזה.

כב. ויהי רצון, שכן יהי׳ בפועל. וכנ״ל, ״מנא הני מילי דאמרי אינשי״ – הנה ענין זה כתוב בפסוק, ש״ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם״, עד שפועלים שיהי׳ ״יחד שבטי ישראל״, בענין הקשור (כמ״ש באותם פסוקים) עם ״תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב״141,

שבתורה זו – תורה שבכתב ותורה שבע״פ – כתוב שכל אחד מישראל רוצה לקיים מצוות, וכל אחד מישראל רוצה להיות באחדות עם כל שאר בני ישראל, וכל אחד מישראל רוצה להוסיף בלימוד התורה ובקיום המצוות, ובגמילות חסדים ובצדקה ובכל הענינים האמורים, ודבר ודאי שזה ילך ויתפשט וילך ויגדל וכו׳.

ומה טוב, שיהי׳ באופן ד״כל המקדים״ (כנ״ל סט״ו) – שיתחילו בזה בעת רצון בד׳ ימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות, או עכ״פ בחול המועד סוכות – אלו הכותבים בלאו הכי בחול המועד, או אלו שמחשיבים זאת ל״דבר האבד״142 – כי יתכן מאוד שלא ידבר אח״כ עם אותו יהודי שיפגוש בחול המועד, כי מי יודע האם יפגשו לאחרי זה, וכדי לדבר עמו – הוא צריך לדעת או לרשום את פרטיו, ובמילא זה נעשה ״דבר האבד״; ועאכו״כ אלו שבלאו הכי כותבים בחול המועד, הרי הכי פשוט שינצלו הזדמנות זו להוסיף בכל הענינים האמורים.

וכאמור, והוא העיקר, שיהי׳ בפועל ממש – ״טאַפּאָרו דאַ פּלאַחו״ (בלשון הידוע), שפירושו בפשטות הוא שיהי׳ המעשה בפשטות, והוא העיקר, ומיד יתחילו ״להרעיש״ (״טומלען״), או – לא ״להרעיש״, כי אם בדרכי נועם ובדרכי שלום, ובשמחה ובטוב לבב, לפעול על כל אחד שאפשר להגיע אליו בכל הענינים האמורים, כולל גם שיהי׳ ״נר להאיר״.

וכמדובר לעיל, יש להציג מיד את כל הפרטים, כי טבע האדם הוא שכאשר מדברים על ענין רק בכללות – זה משתכח אח״כ. וכפי שמאריך אדמו״ר האמצעי143 בענין זה בנוגע להתבוננות בתפילה, שאפילו בזה אינה מספיקה התבוננות כללית, אלא זקוקים גם להתבוננות פרטית, ועד לפרטי-פרטית; וכל שכן בנוגע למעשה אדם, שכאשר מדברים יחדיו בזמני התעוררות – זה יכול ח״ו להישאר בכך, ואפילו אם זה נמשך אח״כ ומקבלים החלטה – זה יכול להישאר בהחלטה בכללות, ומההחלטה בכללות בנוגע לפועל ״ליראה את הוי׳״, ״ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת״ – לא יוצא בפועל, כי אינו יודע במה לפעול ומה לחפש, וכיצד לפעול ועם מי לדבר, ושיש להסביר לשני שכל אחד מישראל הוא יהודי ו״מאמין בן מאמין״144, ושכל אחד מישראל קיבל את כל התורה ומצוותי׳ במעמד הר סיני, אבל ביחד עם זה, וגם זה עיקר (או – וזה עיקר) – על יהודי אחרי גיל שלוש-עשרה להניח תפילין, ועל ילדה או אשה להדליק נרות, וצריך לאכול כשר – כל המצוות הפרטיות, עד לדקדוקים קלים של דברי סופרים.

ולכן, צריך שהענינים יומשכו דוקא בפרטיות, ובלשון הרמב״ם145, שע״י ״רוב המעשה״146, שיש לו כמה פרטים שבהם הוא עושה, וכמה פרטים שאודותם מדבר, זה נקבע עוד יותר בנפשו – שהוא אוחז בזה ופועל בזה, ומצליח עוד יותר; נוסף על הענין שכאשר מישהו פועל יותר בענין מסויים – הוא נעשה יותר מומחה ומנוסה בזה, ויש לו תירוצים על כל סוגי השאלות וכיו״ב. ואין כל צורך להסביר, ועאכו״כ להאריך, כיצד העשי׳ בזה גופא מביאה תוספת הצלחה בכל ענינים אלו.

וכמדובר, הדברים האמורים (אע״פ שנאמרו באריכות גדולה לכאורה) אינם אלא כללים, ויש לפרט בזה כמה וכמה. והעיקר – שכבר יאחזו בהכלל, ואח״כ יומשך בפרט הראשון, ובודאי שאח״כ יקויים ״מצוה גוררת מצוה״, ו״לפנים משורת הדין״ מוסיף וגורר עוד ״לפנים משורת הדין״, ועד״ז גם פעולות אלו שכללותם, וגם פנימיותם וחיצוניותם, היא אחדות ישראל, מיוסדת על לימוד התורה וקיום המצוות והפצת היהדות בכללה – דבר ודאי שיהיו בהצלחה, כשיתחילו לפעול בזה, והעבודה גופא בזה תמשיך עוד יותר בזה, וזה יהי׳ בהצלחה רבה.

ובמיוחד, כמדובר לעיל, ״היינו דאמרי אינשי״ – שידאגו שבמכתבי-עתים הנפוצים יהי׳ רשום עכ״פ עיקרי הענינים ונקודות הענינים, והעיקר – שביחד עם זה יודפס כרטיס (בגודל שוה בכל המודעות, כדי שיוכלו להניחם ביחד) שבו יצויין שכאן יש לציין את שמו או שמה, וכאן את שם האם, וכאן את הטלפון או כתובת וכיו״ב, ושמקבל על עצמו שיתקשרו אליו (בכל חודש, או סתם), או שרוצה להתקשר עם ארגון פלוני השולח לו את זה או שמדפיס את המודעה וכיו״ב, או שרוצה ללכת לארגון אחר, ״איש (כל) הישר בעיניו יעשה״147; ומכיון שזהו ענינים של ״ישרים״ – במילא ״יעשה ויצליח״.

כג. ויהי רצון, שגם בזה יהי׳ (בלשון הכתוב) ״וזאת הברכה״, שזה יהי׳ דבר מבורך, והעיקר – שיוכלו להראות באצבע ולומר ״זאת״ – הנה יהודי או אשה שהחל לפעול בענין זה, או שדיבר עם שני או שני׳ בזה, והצליחו וגם עשו מהם ״נרות להאיר״.

ואח״כ בודאי יתוסף בזה, כמדובר כמה פעמים148 (מיוסד על שיחה של נשיא דורנו149) שאחרי ״וזאת הברכה״ בא ״בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ״150, שישנם כל הענינים של ברכה, ובפרט ״וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים״151, ובפרט שממשיכים זאת באופן ד״לעיני כל ישראל״ וב״יד חזקה״152, אבל – בדרכי נועם ובדרכי שלום, ואז נעשית הבני׳ מחדש, בסייעתא דשמיא – ע״י אלקים, ונעשה ״בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ״ וכל צבאיהם153, וכ״א בונה את חייו מחדש, עד באופן חדש לגמרי, ולגמרי לטוב, עד באופן שלמעלה ממדידה והגבלה – ״בכל מאדך״154.

וזה מוסיף עוד יותר שנעשה ״שמים חדשים וארץ חדשה״155, מבורך ומבורכת בכל טוב גשמי ורוחני, בני חיי ומזוני רויחי, שבשנה זו – כפי שכבר נמסר ונחתם, ובגמר חתימה טובה – יהי׳ כל טוב רוחני וגשמי, וזה נמשך באופן (כידוע הלשון156) ש״מפרקים את החבילות״ (״מ׳פּאַקט פאַנאַנדער די פּעקלאַך״) במשך כל השנה, ומוצאים אבנים טובות ומרגליות וטוב הנראה והנגלה בכל הענינים בפשטות, למטה מעשרה טפחים.

ולכל לראש, מוצאים את הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו בפשטות, למטה מעשרה טפחים, ו״בנערינו ובזקנינו . . בבנינו ובבנותינו״, ״קהל גדול ישובו הנה״, לארצנו הקדושה, ״ארץ אשר . . תמיד עיני הוי׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״157, ופשיטא דכמו שבחו״ל צריכים לעשות כל ענינים אלו – הנה בארץ הקודש זה יותר מקודש ויותר רצוי ויותר מסוגל שיעשו כל ענינים אלו ביתר שאת וביתר עוז.

ושזה ימהר עוד יותר שיהי׳ ה״קהל גדול ישובו הנה״ מכל הארצות, ועאכו״כ ״ישובו הנה״ בארץ ישראל עצמה, ושיהי׳ גם ה״ישובו הנה״ עד בתשובה עילאה, שענינה הוא דוקא מתוך שמחה158, ודוקא מתוך ריבוי בלימוד התורה (כדאיתא בתניא באריכות159), ובמילא יוצא מזה (מהריבוי בתורה) גם ריבוי באיכות ובכמות בקיום המצוות, ובקיום המצוות בהידור, שזהו הענין ד״כספם וזהבם איתם״160 ברוחניות161, שזה מביא עמו גם ״כספם וזהבם איתם״ – כל טוב רוחני וגשמי.

ואין להאריך בכל ענינים אלו, אלא יש לדאוג שמשיח צדקנו יבוא תיכף ומיד ממש, ותיכף ומיד ״הן נגאלין״162, בגאולה האמיתית והשלימה.

[אחרי שיחה זו ניגנו ניגון שמחה דשמח״ת].

– שיחה ו׳ –

כד. יש להוסיף עוד נקודה:

בדיוק כמו שנאמר163 ״להזהיר גדולים על הקטנים״, עד״ז הוא בנוגע למ״ש בסימנים ד״עקבתא דמשיחא״164 ש״בת קמה באמה כלה בחמותה״165 וכו׳ וכו׳. וכמובא בספרי מוסר שבודאי כל דבר ישנו בקדושה, כי באם לאו – זה לא הי׳ יכול לבוא בתור דבר מצד עצמו (אפילו לאחר כל ההשתלשלות166), אלא מוכרח להיות דוגמת זה גם בקדושה.

והענין ד״בת קמה באמה כלה בחמותה״ (וכיו״ב) הוא, כאשר ישנו ענין שהאם מסתירה, כדי לעורר את הבת ולראות האם היא תשים לב שחסר ענין זה, וכשהבת אינה תופסת זאת – יש לאם את הצער הכי גדול מדוע אין ״בת קמה באמה״ [אלא שזה צריך להיות בדרכי נועם ובדרכי שלום, בהתאם לדינים ד״כבד את . . אמך״167, ובמילא יש לדבר בסגנון של כבוד, ולומר: ״את בעצמך אמרת לי פעם״ וכו׳ וכו׳].

ועד״ז הוא גם בנוגע לתלמידים (שהמלמד והרב הקרוי ״אב״168) – בנוגע לראשי הישיבות שלהם, ועד״ז בתלמודי-תורה או ישיבות קטנות – בנוגע לראשי הישיבות שלהם, שבדרכי נועם ובדרכי שלום יש מקום שיהי׳ למעליותא הענין ד״לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד״169, והתלמיד לא יתבייש אלא יגש למלמד וכיו״ב ויאמר, דלהיות ששמע סברא שזהו דבר נכון ויכול לעשות באופן כך וכך, מהי דעתו של המלמד? ו״לא הקפדן מלמד״ – הוא אינו קפדן, אלא משפיל עצמו ומדבר עם התלמיד בסגנונו, ומסביר לו כיצד עליו לעשות זאת, וכיצד זהו דבר טוב, וישר כחו שהזכיר לו על כך, והוא מרוצה מאוד מזה שהתלמיד מעוררו בזה; ועד״ז בנוגע ל״בת . . באמה״.

וכפי שרואים זאת בפשטות, שכאשר ״בני אם חכם לבך״ אזי ״ישמח לבי גם אני״170, שכאשר האם רואה שהבת כל כך ערה לכל עניני יהדות, עד שאינה מחכה שהאם תאמר לה, אלא באה לשאול אצל האם, ועד״ז בן אצל אביו (או להיפך, וכיו״ב), הנה סוף כל סוף נעשים כולם מרוצים מכך שזה יצא באופן כזה, גם אם זה לא בא ע״י ״להזהיר גדולים על הקטנים״, אלא ע״י ״והשיב לב אבות על בנים״171 – ״והשיב לב אבות ע״י בנים״172, כמדובר כמה פעמים.

ויהי רצון, שיהיו שני הענינים: ״והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם״, כמ״ש בפסוק171, והעיקר – שיהי׳ הענין ד״מקובל אני . . ורבו מרבו הלכה למשה מסיני״173, כל הענינים שמשה רבינו ״קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע״, ומיד מזכיר את סדר ההשתלשלות [והרי כל מסכת עדויות מתעסקת בענינים אלו, ועאכו״כ משנה זו וכיו״ב].

ושיהי׳ ״הקיצו ורננו שוכני עפר״174, ומשה רבינו עמהם, וילמד תורה את כל העם כולו – גואל ראשון, ואח״כ ילמד תורה את כל העם כולו175 – גואל אחרון, דוד מלכא משיחא, עד ל״תורה חדשה מאתי תצא״176 – מהקב״ה, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

[אחרי שיחה זו הורה לנגן (שוב) ״מלכתחילה אַריבער״. אח״כ הורה לנגן ניגון הכנה, ניגון אדמו״ר הזקן (בבא הרביעית פ״א), ״ניע זשוריצי כלאָפּצי״. אח״כ הורה להש״ץ שי׳ לנגן ״יהי רצון . . שיבנה ביהמ״ק״].

– שיחה ז׳ –

כה. לפני הסיום, רק להוסיף עוד עצה – שבכדי שהכרטיסים יהיו במדות שוות (כפי האפשרי), כדי שיוכלו להניח את כל הכרטיסים יחדיו, הנה לאידך גיסא – יהודי משתדל לקשר כל ענין עם התורה:

מצינו בכמה ענינים טובים שהשיעור הוא ענין של טפח, עד גם בנוגע למצות לולב, שצריך להיות גבוה יותר משאר המינים בטפח177. וכמבואר בארוכה בלקו״ת178 ובכמה מקומות הענין דטפח, ושיש חמישה ענינים ששיעורם טפח179 וכו׳ וכו׳, וכמבואר בארוכה בכמה מקומות.

ולכן, שגם מודעה זו וכרטיס זה יהי׳ שיעורו טפח על טפח.

ובמדינות אלו או מקומות אלו שבהם ייצא שצריכים שזה יהי׳ בשני לשונות, היות ולשון הקודש אינו נגיש לכולם וכיו״ב, ולאידך זהו דבר הכי נחוץ שיהי׳ בכל מקום – הנה אם רוצים שיהי׳ גם בלשון שני, אזי שיהי׳ עוד טפח על טפח בצדו, ויהי׳ טפח על טפחיים.

ואז זה יוסיף גם בהענין, ויעורר שגם יתבוננו בענין דטפח, ויבררו איזה דינים קשורים לזה, ועל לימודי המוסר שבזה וכו׳ וכו׳.

כו. ויהי רצון, שיהי׳ כמ״ש בנוגע לכוס של קידוש ושל ברכה ש״מגביהו מן הקרקע טפח״180, ומבואר בחסידות178 שבטפח אחד למעלה מהקרקע ישנם כל הענינים דבני חיי ומזוני רויחי, אבל באופן שהם כולם בשלימותם, וביחד עם זה – ברוחניות, שע״י טפח אחד למעלה מהקרקע זה נעשה ענין אחר לגמרי למעליותא, כמבואר בארוכה בכמה דרושים.

ויהי רצון, שמהדרשה והדיבור וכו׳ נבוא בפועל ממש – ״טאַפּאָרו דאַ פּלאַחו״ – לכל הענינים האמורים לעיל, ויהי׳ ״וזאת הברכה״ – ״מראה באצבעו ואומר זה״, שכל אחד מישראל וכל בני ישראל בתוך כלל ישראל מתברכים בכל הענינים המצטרכים.

ומסיימים את ההכנות לחג הסוכות ולד׳ המינים (הנעשות בד׳ ימים אלו181) מתוך שמחה וטוב לבב, ונכנסים בריקוד ל״זמן שמחתנו״182 עם יותר שמחה מכפי ששיערו קודם לכן.

ועוד והוא העיקר – שיוסיפו בכל עניני תורה ומצוותי׳, ובכל הענינים האמורים, ג״כ מתוך שמחה וטוב לבב, ויפרצו את גדר הגלות בפשטות, ולמטה מעשרה טפחים, ותיכף ומיד ממש, ע״י הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

----------

112) ראה גם שיחת ש״פ עקב שנה זו (לקמן ח״ה) ס״ב. 

113) ל׳ הכתוב – משלי יד, כח.

114) ירמי׳ יז, ט.

115) ראה זח״ג מח, רע״א. לקו״ת שה״ש כה, א-ב. ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אדם ס״ט (ע׳ קנב ואילך). וש״נ. ״היום יום״ ד אלול.

116) ראה לקו״ש חכ״א ריש ע׳ 447, ובהערה 10 שם. וש״נ.

117) ברכות מה, רע״א. עירובין יד, סע״ב.

118) ל׳ חז״ל – ב״מ מט, ב (במשנה).

119) הל׳ ממרים פ״א ה״ב.

120) ישעי׳ מא, ו.

121) ברכות כח, ב.

122) פמ״א (נז, סע״א).

123) מיכה ו, ח.

124) ויק״ר פל״ב, ה. שהש״ר פ״ד, יב (א).

125) אה״ע סקכ״ט סי״ח.

126) פינחס כח, יד.

127) תו״כ ופרש״י עה״פ שבהערה 132.

128) אבות פ״א מ״א.

129) תענית ד, רע״א.

130) פרש״י ואתחנן ו, יח. ובכ״מ. וראה אנציקלופדי׳ תלמודית בערכו (כרך לז ע׳ שמט ואילך). וש״נ.

131) אדה״ז – או״ח סקנ״ו ס״ה.

132) קדושים יט, יח.

133) ע״פ ואתחנן ו, יח; פ׳ ראה יב, כח. וראה רמב״ם הל׳ מלוה ולוה פכ״ב הט״ז.

134) ראה סה״ש קיץ ה׳ש״ת ע׳ 105. תש״ב ע׳ 84. תש״ד ע׳ 104. ובכ״מ.

135) נסמן בהערה 113. וראה אנציקלופדי׳ תלמודית בערכו (כרך ד ע׳ קצה ואילך). וש״נ.

136) אבות פ״ד מ״ב.

137) מכות כג, ב (במשנה).

138) ראה לקו״ש חי״ז ע׳ 412. וש״נ.

139) הל׳ תשובה פ״ג ה״ד.

140) קהלת ד, ט.

141) ברכה לג, ד.

142) ראה טושו״ע או״ח סתקל״ז.

143) שער היחוד בתחלתו.

144) ראה שבת צז, א.

145) פיה״מ לאבות שבהערה הבאה.

146) אבות פ״ג מט״ו.

147) ל׳ הכתוב – ס׳ שופטים יז, ו. כא, כה.

148) ראה שיחת ליל שמח״ת תשח״י (לקו״ש ח״ב ע׳ 435 ואילך).

149) ראה גם שיחת יום שמח״ת תשי״ג (שיחות קודש (ברוקלין, תש״ס) ס״ע 56).

150) בראשית א, א.

151) ר״פ ברכה (לג, א).

152) ס״פ ברכה (לד, יב).

153) ראה פרש״י בראשית שם, יד.

154) ואתחנן ו, ה.

155) ישעי׳ סה, יז.

156) שיחות: שמע״צ תש״ז (הובא ונת׳ באגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ד ע׳ יח-יט); ליל א׳ דחה״ש תש״ח (סה״מ תש״ט ע׳ 173).

157) עקב יא, יב.

158) אגה״ת פי״א (קא, רע״א). וראה ברכת עיוהכ״פ תשמ״ה (לקו״ש חכ״ט ע׳ 314).

159) אגה״ת ספ״ח ואילך.

160) ישעי׳ ס, ט.

161) ראה תו״א ר״פ וישב. לקו״ת בהעלותך לב, ד. ובכ״מ.

162) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.

163) יבמות קיד, סע״א. תו״כ ופרש״י ר״פ אמור (כא, א).

164) סוטה מט, ריש ע״ב. סנהדרין צז, א.

165) מיכה ז, ו.

166) ראה תניא רפ״ג.

167) יתרו כ, יב. ואתחנן ה, טז.

168) ספרי ופרש״י ואתחנן ו, ז.

169) אבות פ״ב מ״ה.

170) משלי כג, טו.

171) מלאכי ג, כד.

172) פרש״י עה״פ.

173) עדויות בסופה.

174) ישעי׳ כו, יט.

175) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב.

176) ישעי׳ נא, ד. ויק״ר פי״ג, ג.

177) סוכה לב, ב. טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סתר״נ ס״א-ב.

178) ר״ה ס, ג ואילך.

179) נדה כו, א.

180) ברכות נא, סע״א.

181) ראה תנחומא אמור כב. ויק״ר פ״ל, ז.

182) נוסח תפלת העמידה וקידוש לסוכות ושמע״צ.

מתוך ספר דברי משיח, תשמ"ח חלק א'. באדיבות "המכון להפצת תורתו של משיח" | Machon Lehafotzas Toraso Shel Moshiach. לעדכונים וחדשות מהמכון: For updates and news from the Machon: torasmoshiach.com

לרכישת ספרים אונליין בארה"ב: To purchase seforim online: bit.ly/torasmoshiach