שיחת כ"ח אייר תנש"א לנשים ובנות

שיחת כ"ח אייר תנש"א לנשים ובנות

ערוץ הסרטים של המכון

שיחת ערב ראש חודש סיון תנש"א לנשים ובנות באורך מלא, עם כתוביות בלשון הקודש בעריכת המכון להפצת תורתו של משיח, כולל תמליל הכתוביות 

= = = = = 

כ''ח אייר תנש''א

כבכל פעם בזמן זה של השנה, מנצלים זאת בשביל לקבוע דוקא בזמן זה ענין של כנס נשי ובנות ישראל, שאחד – הביאורים בזה, והביאור העיקרי, הוא הרי כפי שכתוב בסיפור של מתן תורה שהקב"ה ציווה למשה רבינו כיצד הוא יכין את בני ישראל לקבלת התורה,

כיון שמגיע הזמן של מתן תורה הזמן של נתינת התורה, נתינת התורה היא לבני ובנות ישראל, לכל העם היהודי, ואומרים  גם כן "מורשה קהילת יעקב";

שנוסף לכך שהקב"ה נותן זאת כמתנה, הרי באמת זהו ענין של ירושה, החל מהאבות והאמהות - אברהם יצחק ויעקב, והנשים שלהם - שרה רבקה רחל לאה בלהה זלפה, שהן ייסדו - ומהן אחר כך יצא כל העם היהודי, כל שנים עשר השבטים יחד עם שבט לוי בתור השבט השלושה עשר, או כפי שהוא לכתחילה אחד משנים עשר השבטים;

ואחר כך מהם יצאו כל אחד ואחד מבני ישראל וכל עם ישראל עד סוף כל הדורות, כולל גם כן דור הגאולה, שאז יהיה הרי ה"מקדש אדנ-י כוננו ידיך", ו"תורה חדשה מאתי תצא", שהקב"ה נותן מחדש את כל התורה, ויותר מזה - הוא נותן ענינים חדשים בתורה שרק אז הם יתגלו מהקב"ה עצמו ויתחדשו מהקב"ה עצמו;

שההכנה לכך היא גם כן על ידי מעשינו ועבודתינו, על ידי זה שבני ישראל מתנהגים בהכנה על דרך כפי שהיתה ההכנה למתן תורה בפעם הראשונה, שהיה גם כן - כמסופר בתורה שבעל פה, שלבני ישראל הייתה תשוקה מתי כבר נזכה ליום של מתן תורה, ולכן אחר כך גם כן יצא מכך המצווה של ספירת העומר שמתחילים מיד לאחרי כן - "ממחרת השבת", כאן הכוונה של "מחרת" - מיציאת מצרים, מתחיל מיד, מיד ביום שלאחרי זה, וביום זה עצמו, בהתחלת היום, בהתחלת הלילה שזה הרי עם תפילת ערבית;

ואחר כך - לאחר התפילה, יש מיד את המצווה של ספירת העומר, שספירת העומר אלו הימים שסופרים עד לחג השבועות שזהו הזמן של מתן תורתנו, זה משתקף וזה נלקח מכך שכאשר בני ישראל יצאו מארץ מצרים, הם מיד ידעו ממשה רבינו ש"בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה";

הענין של יציאת מצרים הוא כדי שאחר כך יעבדו את הקב"ה, ויוכלו לעבוד את הקב"ה, וידעו כיצד לעבוד את הקב"ה, ועם ההסכמה והברכה של הקב"ה על זה.

צריכים אמנם את "ההר הזה", שזה לא במצרים, זה לגמרי רחוק משם, במדבר, ובמדבר סיני ששם היה הענין של מתן תורה; זה קשור אבל עם היום, ועם ההתחלה, ועם הרגעים הראשונים של היציאה ממצרים.

יחד עם זה - מהמנהגים של מצרים, ואופן החיים כפי שהיה אצל עם מצרים - העם של ארץ מצרים ששם היה ה"מושל בכיפה" - העיקר של כל העמים באותו הזמן, הייתה המלוכה של כל העמים, המלך העיקרי של כל העמים ועיקר ההנהגה של כל העמים בעם של מצרים ובמלך מצרים - פרעה מלך מצרים,

וכל ענינים אלו משתקפים אחר כך גם כן בכל שנה, ויותר מזה - בכל דור, שכל דור הוא בדוגמת הוא כולל בתוכו את כל בני ישראל, במילא כולל בתוכו כל הצאצאים של העם היהודי מאז שהעם היהודי נעשה לעם, שזה היה במתן תורה שאז "בחרתנו מכל העמים"; שהקב"ה בחר את בני ישראל כעם מכל העמים מכל העולם, ומיד הכין אותם, ומיד הכניס אותם בענין של ההכנה לקבלת התורה.

ואחר כך חלפו כמה ימים, והיה מתן תורה מהקב"ה בעצמו, ואחר כך זה מתבטא כך ומשתקף בכל דור בפני עצמו, עד - ועוד יותר בפרטיות - בכל שנה בפני עצמה;

יש גם כן הימים שאז חוגגים את היו"ט של "זמן חירותנו", שזהו הזמן של יציאת מצרים, שאז יהודים השתחררו מהשעבוד של ארץ מצרים, ומגיע מיד לאחר מכן, וביניהם יש את הספירה שבני ישראל  סופרים את הימים: מתי כבר יגיע הזמן של מתן תורה, הזמן של "תעבדון את האלקים על ההר הזה".

ששואלים על כך את השאלה: מהי ההסברה של ספירת הימים? בטבעו של אדם, שסופרים כזה דבר שאם לא יספרוהו, יכולים להחסיר משהו, או שיכולים להוסיף משהו יותר מכמה שצריך להיות. כאשר יודעים שצריכים לספור זאת, אזי מבהירים שיהיה כמה שצריך להיות, לא יותר וגם לא פחות - עאכו"כ שזה שייך לומר בדבר שיכול ללכת לאיבוד, או שיכולים להוסיף שם.

הענין של ימים אינו תלוי באדם. במה שאדם עושה וכיצד הוא מתנהג - אין שום השפעה, שום השפעה - על הספירה של הימים. יכולה להיות השפעה על האדם באם הוא עושה מהימים שיהיו ימים מלאים בתוכן טוב או ח"ו ימים ריקים, או גרוע יותר - שיש יום שבו מגיע מעשה או דיבור או מחשבה שהינם בלתי רצויים, מילים לא רצויות, משא"כ אבל היום עצמו - שאת זאת סופרים כאשר מקיימים את ספירת העומר - לא סופרים את המצוות, או את הלא-מצוות - ההיפך ממצוות שעשו בימים ובלילות, סופרים רק - כפי שהנוסח הוא - "היום יום ראשון" ו"היום שני ימים", שזהו יום אחד שחלף או שני ימים או יותר ימים, וכך גם שבוע אחד, או שני שבועות, או יותר שבועות, וכלל לא מזכירים את הענין האם היו הרבה מצוות או שהיו ח"ו הרבה דברים שלא קשורים עם מצוות, או דברים גרועים יותר, אלא רק שסופרים את הימים.

ועל כך עונים, שבזה הוא החילוק על דרך "אתה בחרתנו מכל העמים", שהקב"ה הבדיל את בני ישראל מכל העמים; הרי ברור הדבר שהם "הרוויחו" זאת והרוויחו שם דברים שהקב"ה 'פארקאכט" [להוט] בהם, לא רק שהקב"ה רוצה בהם אלא שהוא "פארקאכט" [להוט] בהם, וזה הרצון והחפץ האמיתי שלו, על אחת כמה וכמה שבזה מתבטא ההנהגה של כל אחד ואחד מבני ישראל שזה דבר ודאי אצלם, שברור הדבר שהוא צריך למלאות את כל הרגעים שלו, וודאי כך - בכל ימיו ובכל שבועותיו, הוא צריך למלאות אותם עם אלוקות עם הנהגה בפועל ועם התנהגות בפועל ממש לפי הרצון של הקב"ה,

לא על זה הוא צריך לחדש ולעשות על כך ברכה מיוחדת כפי שעושים על ספירת העומר, כיון שזה דבר פשוט, ודבר ודאי, ודבר פשוט שאין צריך, ושייך להגיד אודותיו שיש בו חידוש. אין זה כל חידוש שיהודי לומד תורה ומקיים מצוות; כך גם בהנוגע לנשים וגם בנוגע לילדים, יש גם כן את המצוות שלהם שקשורות עם נשים בדיוק כפי שאצל גברים שאלו הן כל המצוות שאין הזמן גרמא, שהן לא קשורות עם יום מסוים או עם זמן מסוים בשנה, אלא אין שום חילוק באיזה יום ובאיזה זמן בשנה, שאזי משתווים בכל המצוות אנשים ונשים בתכלית השיויון, בדיוק אותו הדבר כפי שהוא אצל אנשים, כך זה גם כן אצל הנשים, ואחר כך יש מצוות שאין הזמן גרמא,

הרי גם כן הדין בכמה מצוות, החל מהמצוות הקשורות עם חג הפסח, שזוהי המצווה של אכילת מצות והמצווה של ד' הכוסות, וזה קשור עם זמן מסוים בשנה, רואים הרי, וכך נוהגים, וע"פ שולחן ערוך זה כך, שאנשים ונשים שווים באכילה במצות האכילה ד-ג' המצות, ועד"ז גם כן בשתייה של ד' הכוסות בפסח, בסדר, ועד"ז גם כן בנוגע לחג השבועות, ודאי שבזה שווים גברים ונשים, ואדרבה - בשבועות לגמרי אין שום מצוות מיוחדות, רק המצווה שזהו זמן מתן תורתנו;

במילא צריך להיות מוכנים לקבלת התורה, ובנוגע לקבלת התורה מוצאים שדוקא בענין של חג השבועות, כאשר הקב"ה אמר למשה רבינו כיצד הוא יכין את בני ישראל לקבלת התורה, לחג השבועות, הוא הודיע לו שקודם צריך להיות "אמור אל בית יעקב", ורק אחר כך "דבר אל בני ישראל", וכפי שחכמינו מפרשים זאת, את חילוק הלשונות שכאשר מוזכר "בית יעקב" יחד עם "בני ישראל", אזי "בית יעקב" הכוונה לנשים והילדות השייכות לעם היהודי - כל אחת מהן וכולן יחדיו, ו"בני ישראל" הכוונה הגברים והילדים השייכים לעם היהודי, והם כולם נכללים בשם "בית ישראל".

ובזה נאמר עוד יותר, שהסדר בזה צריך להיות, הענין שקודם צריך להיות "אמור אל בית יעקב", ורק אחר כך "ותגיד לבני ישראל", וחכמים מפרשים זאת, שכאשר הקב"ה ציווה למשה רבינו, הוא ציווה לו שלא ידבר לכל העם היהודי בבת אחת לכולם יחד;

כאשר הקב"ה אמר את עשרת הדברות, ואחר כך כמה ענינים שבתורה, זה היה בהשוואה ויחד לאנשים ולנשים, אפילו כאשר מוזכר בפסוק "דבר אל בני ישראל". אבל בנוגע לעשרת הדברות, היו אז כל האנשים וכל הנשים וכל הילדים, כולם יחדיו, והם כולם יחד שמעו בבת אחת את כל עשרת  הדברות, החל מהמילה הראשונה, שזוהי המילה "אנכי", עד למילה האחרונה של עשרת הדברות "לרעך" עם כל המילים שבינתיים, ובזה לא היה שום חילוק בין אנשים נשים וטף בשמיעה של כל מילים אלו, מ"אנכי הוי' אלקיך" עד "כל אשר לרעך";

שזה גם כן הלימוד בנוגע לכל שנה, שדוקא כאשר מגיע חג השבועות שמתחיל הרי מיד ביום הראשון, בקריאה בתורה של עשרת הדברות - מתחילתם ועד סופם, כולל גם כן כיצד נצרכו להתכונן בני ישראל לשמיעת עשרת הדברות, שאלו הפסוקים בהם מדובר בקריאה לפני שמגיעים לסיפור עשרת הדברות, אזי היה לגמרי להיפך: שלכתחילה נאמר למשה רבינו שיכין את הנשים שהן יהיו מוכנות, אפילו שלכן מדברים איתן בלשון רכה, בלשון רכה ובלשון ערבה ובלשון שמחה, כדי שאצלם זה יתקבל מהר יותר, ובמילא עמוק יותר ובלבביות יותר, כיון שעל ידן זה צריך להגיע לכל העם היהודי ביום של מתן תורה, בשעות של מתן תורה;

ויותר מכך - עי"ז זה מגיע אחר כך לכל בני ישראל במשך כל הדורות כולם, כולל גם כן - הדור של דור הגאולה - הדור שלנו, שזהו הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה על ידי משיח צדקנו יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש;

הרי כבר אז הייתה ההכנה שלכל לראש צריכים להכין את הנשים שהן תהיינה מלאות הודיה על שהקב"ה הולך לתת לבני ישראל את תורתו חכמתו ורצונו של הקב"ה, והולך לתת זאת לכל אחד ואחד מבני ישראל ולכל עם ישראל, והולך לתת זאת הן כיחידים, והן כמשפחות, והן כשבטים, והן בתי אבות עם כל עם בני ישראל, כולם יחדיו;

שזה גם כן מסביר מדוע התחילו בהכנה דוקא על ידי נשים ובנות, כיון – כפי שרואים גם כן בטבע האדם - שכאשר רוצים להבהיר שהבית יונהג באופן מסוים, תלוי הדבר בעיקר בעקרת הבית - באשה ובעלת הבית, שלכן אחד מהטעמים שהיא נקראת "עקרת הבית" כיון שהיא העיקר של הבית, ואפילו אותן שעדיין לא התחתנו מתכוננות הן מכל מקום, שבמהרה יגיע הזמן, ואז יהי' גם להן שידוך טוב ו"בנין עדי עד", ועקרת הבית בביתה הפרטי.

במילא מכינים כבר את הילדה הקטנה שתדע כיצד היא צריכה לגדול כדי שאחר כך, כאשר היא תגדל היא תהיה עקרת הבית בתכלית השלימות;

שיש לומר, שזה גם כן אחד מהטעמים שלפני שמגיע הענין של מתן תורה וחג השבועות, יש את שני הסדרות של בהר ובחוקותי, ואחר כך גם כן הסדרה של במדבר סיני, ותמיד יש את השלושה הללו ולפעמים יש עוד, וכמדובר כמה פעמים;

שזה גם כן, תורה קשורה עם שתי תכונות בנפש, כדי שליהודי יהי' בתוכו את החוזק והרחבות שהוא מניח את עצמו שהוא ילמד תורה ויקיים מצוות שמדובר אודותם בתורה, ויקיימם בכזה אופן שזה נעשה מצווה של הקב"ה, הוא והיא מקיימים את הציווי של הקב"ה ומנהיגים כך גם כן את כל ביתם, במילא גם כן מובן שזה שייך לתכונות של אישה בכלל, ובפרט של אישה יהודיה שיש לה השפעה ובה תלויה ההנהגה של כל הבית וגם כן החינוך, אפילו של הבנים שבבית, עאכו"כ של הילדות שבבית;

ועוד מתווסף בחינוך של הבנות שהן מכינות וגם כן מחנכות את בנותיהן שהן תדענה שיש להן שליחות מהקב"ה שכאשר הבת גודלת, ועוד קודם לכן, היא מתחילה ללמוד להדליק נרות ערב שבת וערב יום טוב, שכאשר מדליקים אפילו נר אחד ויחיד זה מאיר את כל החדר בו הדליקו את הנר, ואם זהו חדר גדול, או כפי שהיה באותו הזמן שחיו באוהלים, אוהל כלל בתוכו כמה וכמה ענינים על דרך דירה, הוא נחלק לחדרים נפרדים, ובנוגע לאוהלים, היה באותו האוהל כמה וכמה ענינים. אף על פי שמצד הצניעות היו כאלו משפחות שהיה להם אוהל נפרד בשביל אנשים, ואוהל נפרד עבוד הנשים, אבל זה היה יוצא מן הכלל

ולא כל אחד יכל ליישם זאת, במילא מובן גם כן מה שאחר כך נעשתה השליחות של כל אישה ושל כל הנשים - מהנשים היהודיות במשך כל הדורות כולם, שהן תחנכנה לכל לראש את עצמן, כיון, נוסף לכך שהורים מחנכים ילדים, מוטל גם כן חוב קדוש ומצווה קדושה שכל אחד ואחד צריך לעשות כל התלוי בו, כל התלוי בו או בה בשביל להוסיף בחינוך עוד יותר ועוד יותר, כולל גם כן בנוגע לנשים – להוסיף, שגם כן יתווסף אחר כך יתווסף במילא בחינוך עצמה, כדי שאחר כך יתווסף שם בחינוך של כל הבית.

וכל זה קשור גם כן עם ספירת העומר אף על פי שבכללות במצווה של ספירת העומר נשים בכלל לא כל כך מחויבות,  אבל יש להן גם כן את הענין שהן יודעות מהמצווה והן מחנכות ומסיעות לאב או לאח הגדול שהוא ח"ו לא יפסיד ספירה אחת, ומסבירות לו - שכח ההסברה הוא בעיקר מצד זה שלכך דרוש חוש בחינוך, ודרוש לכך גישה רכה במילא זה יתקבל טוב יותר, ויתקבל עמוק יותר אצל המחונך או אצל המחונכת,

במילא מסרו לגמרי את העיקר ובפרט עד שהילד מגיע כבר ונעשה כבר בן חמש שנים שש שנים, או יותר גדול, שייך הוא רובו ככולו לאימו וגם כן לאחותו הגדולה, והן מכינות את כל הענינים באופן הכי טוב, באופן טוב ובגישה רכה ובגישה שמחה, ויחד עם זה - עם גישה לבבית, במילא מגיע בחינוך שמגיע מהנשים ומהאחיות הגדולות זה מגיע - מהלבבות שלהן - אל לבותיהם של המחונכים והמחונכות של מי שהן מחנכות, וזה מוסיף עוד יותר שיהיה לזה השפעה תמידית וקבועה על השנה כולה,

למרות אפילו ששבועות הוא לגמרי בתחילת השנה ורק שני ימים, ואפילו שגם ימי הספירה הם רק שבעה שבועות ואחר כך זה צריך לפעול על כל השנה שכל השנה תהיה שנה של תורה ומצוות, במילא זו תהיה גם כן שנה של פרנסה טובה כפי שזה עתה למדו בסדרה ש"אם בחוקותי תלכו" אזי יהיו כל הברכות, כיון ש"את מצוותי תשמרו", אזי יהיו כל הברכות שמונים אחר כך גם כן בפרטיות;

 גם הברכה שבה תלויה הברכה של "ואולך אתכם קוממיות", שמגיע הזמן למעמד ומצב בו בני ישראל מתהלכים בראש מורם כיון שאין עליהם עול מלכות האומות כיון שהם כבר הגיעו לענין של גאולה האמיתית והשלימה, שבזה גם כן יש לנשים צדקניות שבכל דור שליחות מיוחדת כמוזכר פעמים רבות;

שכתוב מה שהאריז"ל אמר, שבדיוק כפי שביציאת מצרים, הרי "בזכות נשים צדקניות יצאו אבותינו ממצרים", כך גם כן הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה גם אז יצאו מהגלות, תבוא הגאולה האמיתית והשלימה על ידי הנשים צדקניות ובנות צדקניות שיהיו בדור האחרון של הגלות  במיוחד,

ושהן מכניסות את עצמן עם כל הלבביות כפי שזה קשור וזה בטבע של אשה ובטבע של בת ואפילו בת קטנה, כפי שזה משתקף גם כן בזה שאפילו ילדה קטנה על אחת כמה וכמה מבוגרת, מאירה את החדר בה היא מברכת על נרות ערב שבת וערב יום טוב וערב שבועות במיוחד, כמדובר פעמים רבות היא מאירה את כל החדר בו היא הדליקה את הנרות;

וכאשר הנר דולק בחדר גדול, או כנהוג אצל בני ישראל - בחדר היכן שאוכלים סעודת שבת וסעודת יום טוב, ועל אותו השולחן זה גם כן מאיר  ומבהיר שתהיה אכילה כפי שיהודי צריך לאכול, וכפי שאשה יהודיה צריכה לאכול, וכפי שילדים יהודים צריכים לאכול ולשתות שזה צריך להיות דוקא מאכלים כשרים ודוקא משקאות כשרים וזה נעשה אחר כך "דם ובשר כבשרו", מזה מתחזק ונבנה הגוף של היהודי, גם כן באופן כשר, ובאופן טהור, ובאופן קדוש;

שזה עוד יותר ממהר שיהי' בתיכף ובהקדם ועוד יותר - תיכף ומיד ממש דור הגאולה, והדור שלנו נעשה הדור האחרון של הגלות, וזה ממהר עוד יותר שיהיה בהקדם ועוד יותר - מיד ממש דור הגאולה, שהדור שלנו נעשה הדור האחרון של הגלות במילא מגיעה מיד ברגע לאחרי פגישתנו והדיבור בענינים אלו הרגע של גאולה האמיתית והשלימה על ידי דוד משיח צדקנו;

שאז זה גם כן הזמן שהאבות והאמהות אברהם יצחק ויעקב, ושרה רבקה רחל ולאה בלהה וזלפה נעשה אחר כך תחיית המתים ומיד הם קמים, שהם יהיו מהראשונים שאיתם יהי' הענין של תחיית המתים, והם ילכו בראש ובראשונה, ונשיא דורנו - כ"ק מו"ח אדמו"ר - בראש ובראשונה, ובמיוחד של הדור שלנו,

הולכים מיד יחד עם משיח צדקנו ועם כל הצדיקים ועם כל יהודי ועם כל בני ישראל מכל הדורות, לארצנו הקדושה ושם בירושלים עיר הקודש ובהר הקודש ובבית המקדש, ושם גופא יש גם כן את ענין התורה והלוחות שהמקום שלהם הוא בקודש הקדשים, שזהו הרי הפנימיות והעיקר של "ועשו לי   מקדש" כפי שכתוב מיד לאחר מכן,

שההתחלה של "ועשו לי מקדש" ברוחניות זה הענין של "ועשו לי ארון", שמיד עשו לכל לראש את ענין של ארון כדי שיוכלו מיד להניח שם את הלוחות ראשונות והלוחות האחרונות עם כל הענינים שנכתבו ברמז, או גם כן יחד עם הספר תורה שגם כן הונח ליד הארון או בתוך הארון, כמדובר בארוכה בהתוועדות הקודמת וכו',

ויהי רצון שכל אחת מכן בתוך כלל ישראל תמסור הרי במילא את כל הענינים המדוברים כאן, שאלו הרי ענינים שנוגעים לכל אשה יהודיה ולכל ילדה יהודיה מבלי הבט באיזה מקום הן נמצאות, או באיזו ארץ הן נמצאות, אפילו כשנמצאים - כפי שאנחנו נמצאים – בגלות, ובגלות עצמה נמצאים במקום שיש הרבה בתי-כנסת והרבה בתי מדרשות והרבה ישיבות;

אלא יש גם כאלו מקומות ששם יש מיעוט של ענינים אלו לעת עתה, ומחכים שבני ישראל יגיעו לשם ויוסיפו בזה, או בני ישראל שמשם יוצאו משם ובפרט על ידי משיח צדקנו;

ועי"ז שאשה מישראל מייסדת את ביתה כמוזכר פעמים רבות שצדקה נעשית שם מצווה עיקרית, שלכן גם כן, כמוזכר פעמים רבות, דבר טוב שגם בבית התבשיל בחדר בדירה ששם בעלת הבית היהודיה היא בעלת הבית בשלימות, שזהו חדר זה בו מכינים את המאכלים והמשקאות שאחר כך אוכלים ונעשים "דם ובשר כבשרו", שיהי' בכל בית התבשיל ובכל "קיטשען" כפי שזה נקרא במדינה זו, תהי' שם גם כן קופת צדקה, וכל אשה, לפני שהיא מתעסקת עם הכנת האוכל שלה או בהכנת האוכל לבני הבית, הרי לכל לראש מתחילה מכך - באם זהו יום חול, על ידי הכנסת כסף לקופת צדקה, ואם זהו יום של חג השבועות, או של יום טוב בכלל, או על אחת כמה וכמה יום של שבת, על ידי זה שהיא עושה החלטות טובות אודות הצדקה שהיא תיתן לאחרי השבת והיום טוב, ומתחילה כבר מיד לאחרי זה על ידי זה שמהמאכלים ומשקאות שהיא מבשלת ומכינה בשביל המשפחה שלה גם כן חלק חשוב מזה, וחלק עיקרי מזה, שלכן זה צריך להיות דוקא מהמאכלים הטעימים שהכינה גם כן בשביל עניים שבישראל, עבור אלו שזקוקים לכך שיסייעו להם בימים טובים ובימי השבתות במאכל ומשקה לשבת ויום טוב, היא נוטלת בזה חלק, לא רק על ידי נתינת צדקה לזה, במילא נשארת עדיין הטרחה של הליכה וקניית העניינים עבור העני עצמו, אלא נותנת בפועל ממש ענינים של מאכל  ומשקה כדי לחסוך אחר כך גם את הטרחה לתת כסף, ואחר כך הנצרך והנזקק צריך ללכת לקנות ולבשל וכו', אלא יש מיד צדקה מוכנה שניתן מיד להשתמש בה בסעודת יום טוב וסעודת שבת;

וזה מבהיר גם כן שכל אלו שמחליטים כך על אחת כמה וכמה אלו שלוקחים את הענין ומבטאים את ההחלטה בפועל ממש בעשיה בפועל, נמצאים במעמד ומצב של עשירות של עשירות ברוחניות, הרי ודאי שזוהי העשירות הגדולה ביותר שיכולה להיות אצל אדם כאשר יש לו עשירות של רצון עמוק לסייע לכל אחד שזקוק לעזרה - איזו עזרה שלא תהיה, אלא גם כן עשירות בפשטות, שהקב"ה נותן פרנסה לבעל, או פרנסה זה שמתעסק על דרך הנהוג במדינה זו, ישנם כמה נשים ובנות שמתעסקות גם כן בנטילת חלק בפרנסה על ידי זה שיש להם משרה או תפקיד ושליחות שמשלמים על כך באופן טוב ובאופן שמח, במילא צריכות הן לתת גם כן צדקה מהכסף שהן עצמן הרוויחו; במכל שכן וקל  וחומר ומה אם צריך להשפיע על הבעל או הבן הגדול או על הבנים הגדולים בכלל שהם יתנו מרווחיהם לצדקה, הרי ברור שהאשה מראה דוגמא חיה ונותנת מרווחיה ואדרבה - בזה מתחיל, כיצד היא מנצלת את רווחיה שלכל לראש נותנת מרווחיה לצדקה, ואחר כך מה שנשאר, וקופת הצדקה כבר נתמלאה, רק אז מוציאה את הכסף להוצאות ביתה והוצאות בעלה ובני ביתה, כמוזכר פעמים רבות,

ויהי רצון, שכיון שאוחזים כבר לאחר חלק גדול מספירת העומר, וכבר הייתה השבת שלפני זה שבת מברכים של ראש חודש סיון, ומיד מחרתיים כבר יש את ראש חודש סיון שזה מתחיל - ערב ראש חודש מתחיל - כבר היום בלילה בתפילת ערבית, יש כבר מן המוכן כל ענינים אלו והקב"ה כבר הכין את כל ברכותיו, והוא לא מחכה עם ברכותיו עד שבני ישראל מקיימים את מצות צדקה לאחר ראש חודש, אלא לכל לראש נותן הקב"ה את ברכותיו "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה", ומובן שזה כך, כיון שהנשים מחליטות שהן יתנו לצדקה מהכנסותיהן גם כן באופן רחב ובאופן גדול ובאופן לבבי ובאופן עמוק כמוזכר פעמים רבות.

ואזי נעשה זה גם כן, כמוזכר קודם, שאצל כל אחד ואחד מבני ישראל יש פרנסה, כמוזכר קודם בדוגמת "הר", שלא סתם יש לו פרנסה כפי שצריך אלא יש לו פרנסה "הר שלם" של פרנסה, וזה מחולק על ידי האשה באופן נכון ובאופן טוב ,וזה ניתן - הצדקה - באופן של "בחוקותי" שזה נעשה חקוק - האשה נותנת זאת כיון שאצלה זה חקוק בלב, שזה הרי לב יהודי חקוק שלכל לראש צריכה להיות ההחלטה באופן הכי חזק לעזור לכל אלו שזקוקים לעזרה שלה, או לעזרה שלו, או לעזרה של הבת הקטנה, כפי שרואים זאת גם כן בפועל שיש פעמים שהאם כלל לא יודעת היכן חסר הענין של צדקה ואחר כך ניגשת הבת שלה ומספרת לה שבמקום פלוני ובבית זה וזה גרה משפחה שכאשר היא שיחקה שם עם הילדים של המשפחה, היא ראתה שבבית חסר הרחבה, וחסרים ענינים שאצלה בבית כן ישנם, ובבית ההוא אינם, ויש לה טענות לאמא: היתכן, כיצד היא מניחה שבבית יהודי שני יחסרו דברים שהינם דברים טובים ודברים מתאימים והראיה - שאצלה בבית יש זאת ומשתמשים בהם בחיי היום-יום;

וזה גם כן - כמוזכר קודם שכל דברים אלו נעשים באופן של "בחוקותי" שזה נחקק בחיי המשפחה שהאופן של חיי המשפחה - כמוזכר קודם, תלויים בעקרת הבית, וכך גם כן היא מחנכת את בנותיה הבוגרות שהן גם כן תתכוננה כיצד הן תחנכנה את הבית שלהן, ולכך גם כן נמנה כל יהודי בפני עצמו

אף על פי שבפרשת במדבר מסופר שספרו מעשרים שנה ומעלה, וספרו רק זכרים, אבל היו גם כן את אלו שהיו צריכות לפעול לא את הענין של צבא בישראל, אלא הענין של "בית יעקב", והענין של "בני ישראל" כנזכר קודם, שבזה הרי לגמרי ההיפך - העיקר הוא שצריך להתחיל, כנזכר קודם, מ"אמור אל בית יעקב" אל נשי ישראל ובנות ישראל, ורק לאחר מכן זה מגיע לגברים,

וכולם יחדיו מתכוננים לקבלת התורה, ומתכוננים למתן תורה, בפרט מראש חודש וערב ראש חודש שמתחיל מהיום, בתפילת ערבית, ואחר כך זה נעשה גם כן באופן שזה נמשך בימים עד ראש חודש,  ואחר כך במיוחד בימים של ימי הגבלה, ובמיוחד ב"זמן מתן תורה", שבשנה זו ההקדמה לזה היא בענין של שבת קודש והכנסת השבת, עוד לפני שהבעל מתפלל תפילת ערבית יש כבר את הנשים והילדות הקטנות שמאירות גם את החדר בו הבעל נמצא וכל החדרים שמסביב, שזו גם כן מצווה שהם יאירו עם נרות שבת קודש ועם נרות של יום טוב,

ובפרט כפי שזה גם כן בנרות יום טוב זהו הרי קשור גם כן עם ברכה שעושים ברכה של "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", ובחוץ לארץ עושים עושים את הברכה בשני ימי היו"ט הן בלילה הראשון והן בלילה השני, וזה נעשה גם כן שלושה ימים רצופים של קדושה, ומאירים את הבית עם הנרות שהדליקו הנשים והבנות הקטנות נעשה שלושה ימים רצופים - "חזקה" זה מחזק עוד יותר את ה"חזקה" של "אוריאן תליתאי לעמא תליתאי" של מתן תורה שהיא מתחלקת לשלושה חלקים תורה נביאים וכתובים, והיא - התורה - ניתנה לעם שמתחלק לשלושה - כהנים ולויים וישראלים, שזה כולל גם כן את כל הגרים;

וזה גם כן ניתן בזמן שאז זה עוד יותר בהדגשה כיצד צריך להיות בכל דבר דוקא הענין של "חזקה", שכל יהודי נמצא עם חוזק ועם חזקה, ומי מכניס את התוקף לבית - מכניסה זאת עקרת הבית, ומאירה את כל הענינים שיידעו בדיוק מה צריך לעשות וכיצד צריך לעשות, וכך גם מחנכת וכך גם מנהיגה כפי שנוהגים במנהגי חב"ד, שאפילו ילדה קטנה עוד קודם בת מצווה, ומה טוב - מיד כאשר יש לה שכל להבין את הפירוש של הברכה שהיא עושה בהדלקת הנרות, שיתחילו גם כן בהדלקת הנרות של שבת זו ושל ימי השבועות שלאחרי השבת, ותהיה ה"חזקה" של שלושה לילות רצופים, וזה נעשה שלושה ימים רצופים

וזה נעשה ההכנה, כנזכר קודם, לגאולה האמיתית והשלימה שנקראת בפסוק "ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו", שתיכף ומיד ממש מגיע ה"יום השלישי" של בית המקדש השלישי שזהו בית המקדש "שיבנה" כפי שאומרים בתפילה של ספירת העומר "במהרה בימינו", ויהיה "סלה ועד", בית המקדש נצחי ולזמן נצחי, כנזכר פעמים רבות;

ועוד והוא העיקר, שעי"ז שעושים כל אחד ואחד מכן לשליחה לנתינה לצדקה, ואחר כך מוסיפה כל אחד ואחד גם כן מכספה שלה כדי שיתווסף עוד יותר בצדקה, מתווסף עוד יותר בזירוז ובמהירות שהקב"ה מביא את הגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש מבלי להמתין אפילו לתפילת מעריב, ואפילו להכנות לתפילת מעריב, ובפרט גם שאוחזים לאחרי תפילת המנחה, שאז מקבלים את התשובה של הקב"ה על כל הבקשות, ובפרט על הבקשה של "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" שיהיה "מהרה תצמיח", "מהרה" כפי שבני ישראל מפרשים "מהרה" תיכף ומיד ממש,

ומגיע מיד אחרי זה - כפי שסיימו בתפילת המנחה, "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך" שכל אחד ואחד מאיתנו בתוך כלל ישראל כפי שזה עתה למדנו גם כן בפרקי אבות בהקדמה של השבת שלפני זה, ואחר כך גם כן נלמד כך בשבת שלאחרי זה ובשבת הנוספת שלאחרי זה שזוהי גם כן השבת של ערב שבועות, שיראו בגלוי כיצד "ועמך כולם צדיקים" שכל אחד ואחד שייך לעם היהודי הוא בדרגה של צדיק כיון שגם אלו שמאיזה סיבה שתהיה חסר להם עדיין משהו ביהדות, מנצלים הנשים את הכישרון שלהן בחינוך, וכך גם מכינות את בנותיהן שהן יכינו גם כן את חברותיהן ואת כל המשפחות שסביבן שיהי' בית יהודי עם הנהגה יהודית שמיוסד על ענין הצדקה, ומיוסד - בנוגע לערב שבת וערב יום טוב על הארת הבית עוד לפני שזה נעשה על ידי האיש של הבית, כנזכר קודם,

ונעשה מיד "לכל בני ישראל הי' אור במושבותם", שעוד בהיותם בגלות על דרך כפי שהיה אז "במושבותם" בארץ מצרים, כבר נעשה אצל בני ישראל מואר עד כדי כך שהם דאגו לכך שהם יקבלו "כלי כסף וכלי זהב" בפשטות, יהי' כך אצל כל אחת ואחת מכן בתוך כלל ישראל, שבפשטות יהיה הבעל או המפרנס של המשפחה, בין אם זו אשה או גבר, יהיה פרנסה בהרחבה יחד עם "כלי כסף וכלי זהב" וכל ענינים אלו, עם "שמלות" ששייכות לכך;

ועוד והוא העיקר שיש תיכף ומיד את הגאולה האמיתית והשלימה כנזכר קודם - עוד היום, ובפרט שנמצאים בערב ראש חודש, שכל ערב ראש חודש נקרא בשם "יום כיפור קטן", שהקב"ה כבר כיפר כל הענינים הבלתי רצויים, ובמילא נעשה כל יהודי - הן איש והן אשה בדרגא של צדיק, הן צעיר, כמי שעדיין ילד קטן, הן מבוגר במכל שכן וקל וחומר, נעשה הוא - כל אחד ואחד מהם - בדרגא של צדיק,

במילא מובן שנעשה "עתיד לאתבא צדיקייא בתיובתא" שמשיח צדקנו מחזיר כל יהודי וכל אחד ואחד מבני ישראל שכבר עשו תשובה, הוא מחזיר אותם לארצנו הקדושה, ושם בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ובבית המקדש, וכמוזכר לעיל - עד לקודש הקדשים,

 ועוד והוא העיקר, שכנזכר קודם, יסיימו עם עשית כל אחת מכן לשליחה לענין של צדקה, ובהוספה שכל אחת תתן מעצמה, וזה עוד יותר יזרז זאת שאתן כבר נקראות "נשים צדקניות" של הדור האחרון של הגלות שנעשות גם כן ה"נשים צדקניות" של הדור הראשון של הגאולה, הדור האחרון של הגלות שיהיה גם כן הנשים צדקניות של הדור הראשון של הגאולה, ובמהרה בימינו ממש

שתהיה שבת שמחה ויום טוב שמח, וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.