ערב פסח תשמ"ח שיחה מיוחדת

ערב פסח תשמ"ח לאחרי מנחה. שיחה מיוחדת

שיחה מיוחדת של הרבי שליט"א מלך המשיח בערב פסח אחרי תפילת מנחה ואמירת קרבן פסח, שבסיומה התייחסות לסעודות משיח באותה קביעות.

שיחה אחרי מנחה. תמליל לשון הקודש  מההקלטה.

י"ד ניסן תשמ"ח

היות שנמצאים בערב פסח, וערב פסח, בעצמו לאחרי חצות היום, זמן הקרבת קרבן פסח, ועוד בפרט אחרי תפילת מנחה שזה כנגד קרבן התמיד, ואחר כך מסיימים את ענין קרבן פסח עד הסיום ושלימותו, שזה אכילת הפסח בליל פסח, שמעיקרא לאכילה ניתן, כמוזכר בדיבורים הקודמים,

אבל בפסח יש גם את ענין "משכו וקחו לכם" שעושים כמה ימים קודם, ואחרי זה בערב פסח עצמו - שחיטת הפסח, וכן ענין הזאת הדם וכו', וכללות הענין הוא, וההכנות לזה הם באופן של "וככה" שההכנה היא "מעיקרא לאכילה ניתנה" זה באופן של "וככה תאכלו אותו, מתניכם חגורים", וכל הפרטים שמוזכרים, כפי שמבואר בעבודת השם, וזה בכל יום ויום,

על אחת כמה וכמה יום מיוחד בשנה בענין זה, שזה יום הקרבת קרבן פסח כמבואר בארוכה, ב"מלכתחילה "אריבער", ב"המשך הגדול" שנקרא בכמה מקומות ,"וככה הגדול" "של "מלכתחילה אריבער", וכמדובר לעיל.

וזה גם, "בכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא היום ההוא ממצרים", על דרך זה - גם ערב פסח אף על פי שמחזיקים עדיין לפני אמירת ההגדה בדיבור ואכילת הפסח בפועל, ויש לומר הקשר לכאורה, למוזכר קודם לכאורה דבר בלתי מובן באמירת קרבן פסח שאומרים בסמיכות לתפילת מנחה, ואחר כך מסיימים "ואם נמצא טריפה לא עלה לו עד שיביא אחר".

איך יתכן שמסיימים בדבר לא טוב?

וזה לכאורה אופן של סיום שלא רואים בו את הטוב הנראה ונגלה לעיני בשר. ולכתחילה, בפשטות הדין צריך להיות לכתחילה שאת כל הקרבנות בודקים קודם הקרבתם במילא, על אחת כמה וכמה קרבן פסח, במילא נוגע הדין הזה שאם נמצא לא כמו שצריך להיות, צריך מיד באותו ערב פסח, לפני שהולך להקריב את אותו שנמצא באופן כך וכך ועד טריפות ומומים הגלוים, שאלה הרי מומים הגלוים לפני הקב"ה, שבפסח יש ליהודים "עסק" עם מלך מלך המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו עד לפני הצמצום ועצמות ועצם מה שלמעלה מכל תוארים והשפעות וכמוזכר לעיל, ובזה המשנה מדייקת ומסיימת.

ויש לומר שכל ענין שכתוב בתורה זה חלק בתורת אמת, ועוד יותר "דרכיה דרכי נועם" וכל נתיבותיה אפילו דרכים נסתרות ודרשות ,"גם זה "שלום", והרי מובן שעל אחת כמה וכמה בסיום וחותם של ענין.

ויש לומר בהקדם, שכל הענינים הלא טובים של הגלות, שזה לכאורה עיקר ענין הגלות, היא הרי ענין הירידה  שבה, שגם אחר כך נשארים כל עניני הגלות בשלימותם, אלא שמעמידים בתוך זה, בפנים, "אלופו של עולם" בגלוי, במילא אז נהיית כל המילה בגלוי במקום "גלות", נהיית עניין "גאולת", 

שלולא האותיות ג' ל' ו' ת', נחסר כביכול ח"ו בענין של "גאולת", והמעלה שיש על ידי עבודת התשובה שזהו ענין "משכו וקחו לכם", פועל עד כדי כך שנהיה שחשוכא עצמה נהפך לאור, ומרירו עצמו נהפך למתיקו, ואז זה אור גדול ביותר, והמעלה שיש בעבודת התשובה, "לילה כיום יאיר" וגם ה"מרירו" נהיה "מתיקו" גדול ביותר.

וזה מה שאומרים כאן בדיוק בלשון "לא עלתה לו", והיה צריך להיות לכאורה "לא יצא ידי חובתו", וכיוצא בזה, מה הוא הלשון של "עליה"?

ועל זה אומרים, על אחת, היא שכל עניני ההכנות ליציאה מהגלות בתכלית השלימות ואחרי זה מיד נכנסים בריקוד ,"מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות" מ"גלות", ל"גאולת", ואז שמשווים את הדרגה בה עומדים יהודים בגאולה "כימי צאתך מארץ מצרים", על אחת כמה וכמה בגאולה שנעשה "כמצוות רצונך" באופן תמידי, גאולה שאין אחריה גלות, 

אף על פי שבמילה גאולה עצמה נמצאות גם אותיות גלות, אבל אותיות אלו עצמן שוללות, ואז שמשוים זאת ומקשרים את זה שנמצאת בגלוי היחידה שבנפש, שזה קשור עם "מצאתי דוד עבדי", שאת זה הגמרא מפרשת במיוחד על משיח צדקנו שבא בהסח הדעת לגבי הדעת של לעתיד לבוא,

ואף על פי שנשיא דורנו היה כל הזמן "מרעיש" להזכיר "עד מתי", ו"מתי יבוא", ו"כלו כל הקיצים" ו"דלאיי גלות", כל הענינים וכו', 

השינוי בלשון "אם מצא"

וזהו גם השינוי בלשון "שכתוב בלשון "ואם מצא" שלכאורה, מה ענין "מצא"אם הוא במילא ככה?

אלא שזה קשור ביהודי עצמו לא בבירור, ש"בירר" וכיוצא בזה, אלא באופן נעלה הרבה יותר, למעלה מכל ענינים של בירורים, כי הוא כבר מחזיק שהוא כבר יהודי של משיח, במילא, ההתעסקות שלו היא עם "מצאתי דוד עבדי", "יחידה שבנפש" ."שאז כל עניניו הם באופן של "מצא", ואז לגבי העליה שאז אצלו, שהיא שלא בערך לכל העליות של זמן הגלות, אז אומרים שאז הוא רואה ש"לא עלתה לו", כל מה שהוא פעל, והאתערותא דלעילא שע"י האתערותא דלתתא, אחרי ה"אתרא שלים", אומרים ש"לא עלתה לו", לא זו העליה שבה הוא מחזיק בעבודה שעבודה זו נקראת בשם "מצא".

ולמה? כי מה הוא מצא? הוא מצא טריפה. זה גופא שזה זמן הגלות שהיה "בשר בשדה", במילא היו שם חיות טורפות, וצריך אזהרה לא להגיע לכך, שלא יהיה עסק איתם, אבל ענין "פדה בשלום נפשי" השלילה שלהם לגמרי לא היתה בתכלית השלימות, עדיין נשאר קצת רושם של "חיה רעה מן הארץ".

ורק הפירוש הראשון של "וְהִשְׁבַּתִּי", שיהיו בטלים, ועיקר העליה היא הרי "הענין השני", שהצומות, וכל העינינים הבלתי רצויים יהיה להם את ה"עלתה לו", את העליה האמיתית שזהו ענין "מועדים וימים טובים"  עד ליום טוב שאין דוגמתו כלל בכל זמן הגלות.

מוצא ומביא "אחר"

במילא, נהיה הענין של העבודה הקודמת "שהיה "בשר בשדה", שנהיה ענין של טריפה ע"י עבודתו ומה נפעל אז, עד שהוא מוצא, ומביא, אחר, שכל העבודה שתהיה לעתיד לבוא היא הרי עבודה אחרת לגמרי "נעלה אפילו מאותו "אחר" שאומרים בהגדה, שאחרי שהולכים ויודעים שעומדים למעלה משרפים, וממלאכים, ומחיות הקודש, ואומרים גם "הוא!! ולא אחר", ומפרשים שמתכוונים לענין עולם האצילות, אבל גם אצילות עצמו הוא גם "עולם" ביחס שלמעלה מזה עד בערך לענינים של מעמד ומצב הכללי והעיקרי שלגמרי שלא בערך לעולמות ומדידות והגבלות, ונהיה ה"אחר" האמיתי בדוגמה נעלה יותר של "הוא ולא אחר", "שאז היה צריך לשלול את ה"אחר"'

וכאן אומרים שזה כזה "אחר" בדוגמה שקשורה עם עבודת התשובה "יוסף לי הוי' בן אחר", ומפרש הצמח צדק שאתמול היה יום הסתלקות ויום הילולא שלו, שזה הענין שעושים שעושים מהבן שיהיה לו את הדרגה של "אחר", ופה אומרים בהגדה אחרי העבודה של ערב פסח שזה "לא אחר" אפילו מאותו "אחר" שהולך על עולם האצילות וכיוצא בזה.

ועד גם, יש לומר, אפילו מה"אחר" הזה שאומרים "הוא ולא אחר" בתוך ההגדה ואפילו מהדרגה של "הוא"   כביכול ששם צריך לשלול "ולא אחר", עומדים באופן כזה שימצא "עד שיביא אחר", סוג כזה של "אחר" ששולל לגמרי שלא בערך, אפילו מדרגת הבן.

וזה סיום בדבר הכי טוב וכתוב באופן נגלה כי בא אחרי עבודת התמיד ואחרי עבודת סדר [הקרבת] הפסח "ונשלמה פרים שפתינו", אז מובן שאז משיגים את הדרגות הגבוהות ביותר שהן הכנה ויסוד לכל הענינים של שבעת ימי הפסח, כולל גם "מצות יאכל לשבעת הימים", כמוזכר לעיל הפירוש בזה, שמיד אחרי זה באה הדרגה הכי עליונה שאין כל אפשריות ומקום לחמץ ושאור, כי ענינים אלה עומדים באופן כזה אחרי המציאה, שנהיה אחר אפילו בערך ל"הוא ולאאחר" כמוזכר לעיל, עבודה שלא בערך כלל וכלל' ועד שאי אפשר להזכיר את שני הענינים ביחד וזה מה שאומרים שמזכירים יציאת מצרים אפילו בגאולה ע"י  משיח, זה בגלל שלוקחים את כל הדברים הטובים שבירידה, והם עומדים בקיומם, ואדרבה, בתוקפם שלהם, ועד שרואים זאת בעיני בשר לאחרי [ביאת] משיח, 

וכמבואר גם ב"המשך" האמור ובכמה מקומות, שהדרגה וה"בכן" שישנה בתשובה, בעבודת התשובה,  הזהירות היתרה ביותר, והעיקר שדווקא על ידי זה נהיית ה"אתכפיא" האמיתית ועד שנהיית ה"אתהפכא" האמיתית, ועד בתכלית השלימות שאין שום ענין של מציאות אחרת, שזהו הסיום וחותם, 

ובשביל זה צריך לעשות כל יהודי לשליח, שאומרים, וחוזרים, "וככה תאכלו אותו, מתניכם חגורים" עם כל פרטי הדברים ועד עבודה פרטית ופרטי פרטית, אף על פי שאומרים "לא בחיפזון תלכו" דווקא "בנחת ובשובה", אבל הדבר טוב של "וככה תאכלו אותו", זה שלוקחים, ואדרבה, ביתר שאת וביתר עז, ועד לגמרי נעלה מ--  ולוקחים בזמן הגאולה, כולל בזמן הגאולה של הגאולה האמיתית והשלמה שאז גם מזכירים יציאת מצרים,

ועד שהענין יורד באופן המובן לגבי תינוקות שצריך להזהיר אותם לא ישנו, מראים להם, ומספרים להם שבדיוק כפי שהיה "בימי צאתך מארץ מצרים" שהיה "וככה תאכלו אותו", שכבר בערב פסח היה "מתניכם חגורים" עם כל הפרטים האמורים, שזה מראה בפשטות שיוצאים לדרך!! שלכן צריך "מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם", עם כל הפרטים האמורים, 

וזה מה שבערב פסח עומד ביתר שאת וביתר עז בגלוי ענין השליחות, שכל יהודי עומד מוכן ומזומן, ועד שזה פועל על "מתניכם חגורים" עם כל הפרטים האמורים, שרואים גם את האינם יהודים, השבעים אומות העולם, "והיתה להוי' המלוכה", רואים איך שהוא שליח מעצמות ומהות מ"מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם", כי "עמו אנוכי בצרה", הוא נמצא עם כל יהודי בעת הצרה - הגלות "דאליי גלות", על אחת כמה וכמה בעת הגאולה, וגאולה האמיתית והשלמה כמוזכר לעיל.

וזה גם הזמן המתאים להשתתף בזה, שכל השלוחים שכבר היו שלוחים בערב פסח שלפני זה, שיהיה להם השתתפות ממקום המשלחם שזה נשיא דורנו הרבי מו"ח אדמו"ר מברוקלין כפי שהוא עדיין בגלות ע"י השתתפות של אלף "וזה הקטן לאלף יהיה", על דרך זה כל המשתתפים שיתנו מיד בחול המועד וכיוצא בזה ע"י צ'קים וכיוצא בזה בפועל ממש, אבל כבר ההחלטה ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ואצל הקב"ה כבר מוכן המעשה בנוגע לאלף, ואותם שלוחים, שכאמור לעיל כל יהודי הוא שליח, ושליח באופן של "מתניכם חגורים" עם כל הפרטים האמורים כפי שנמצאים למטה ועד בגוף הגשמי,

וההמשך יהיה בחול המועד ובמיוחד בלי נדר, אבל בעזר ה', עוד למעלה מענין נדר בסעודת משיח באחרון של פסח, ועל דרך זה בארצנו הקדושה בסעודת שביעי של פסח, שאז זה גם סעודת משיח אף על פי שבשנה זו זה בערב שבת, ובוודי ימצאו איך לקיים זאת בערב שבת, ואחרי זה לעשות גם, שיהיה את העילוי של שתי פעמים, כפלים לתושיה גם ביום השבת שלאחרי זה, ועוד בפרט שזה בארצנו הקדושה - כפליים לתושיה 

ולכן שוב, הענין של להדגיש מהזריזות הכי מיוחדה לסיים את הרגעים הכי אחרונים של הגלות ולדעת שזה הכל הכנה לאופן עבודה כזה עד שיביא אחר", כי הולכים למעלה בעליה שלא בערך של כל עניני עליות וירידות ובמהרה בימינו ממש, ובמהרה בימינו ממש, ובמהרה בימינו ממש, לחג הפסח כשר ושמח!!

= = = =

להשלמת הענין, השיחה כפי שנדפסה בס' התוועדויות תשמ"ח חלק ג'