• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ד אב התשפ"ב (11.08.2022) פרשת ואתחנן

"לגייר" אותו, עד שיכריז "יחי המלך"

קטעים משיחת י"ט ניסן תשמ"ח, על חסיד שקירר את התעוררות הכרזת "יחי המלך" לפני הרבי שליט"א מלך המשיח, והחליש את ענין האמונה בגאולה. "צריך לעזור לו ע"י ש"מגיירים" אותו, וצריך ל"הרעיש" אותו, בדרכי נועם ובדרכי שלום אבל בתוקף המתאים עד שזה יפעל עליו, עד שיראו, שגם הוא אוחז בדעתו כך"!
עדכונים שוטפים בערוץ הגאולה בטלגרם

"לגייר" אותו, עד שיכריז "יחי המלך"

קטעים משיחת י"ט ניסן תשמ"ח, על חסיד שקירר את התעוררות הכרזת "יחי המלך" לפני הרבי שליט"א מלך המשיח, והחליש את ענין האמונה בגאולה. "צריך לעזור לו ע"י ש"מגיירים" אותו, וצריך ל"הרעיש" אותו, בדרכי נועם ובדרכי שלום אבל בתוקף המתאים עד שזה יפעל עליו, עד שיראו, שגם הוא אוחז בדעתו כך"!

השתלשלות הענין:

בשיחת ב' ניסן, הרבי שליט"א מלך המשיח אומר שכדי לתת חיות וחיים למלך המשיח, צריך להמליך אותו, כמו ההכרזות בתנ"ך, במילים "יחי המלך", וזה יפעל את התגלות המשיח.

אחרי שיחת ב' ניסן, החילו חסידים לומר לפני הרבי שליט"א מלך המשיח "יחי המלך" כדי לזרז את ההתגלות. רוב החסידים עוד לא הבינו את השיחה, והמשיכו לומר "עד מתי".

הרב שמואל פרומר מחיפה, והרב זמרוני ציק מבת ים, שלחו פקסים לשלוחים בכל העולם, וביקשו שהשלוחים שיהיו ב770 בסעודת אחרון של פסח, יכריז לפני הרבי שליט"א מלך המשיח "יחי המלך", וזה יפעל את ההתגלות.

חסיד מסויים נבהל מהעניין, ושלח פקסים נגדיים לכל השלוחים בעולם לעצור את היוזמה. לרבי שליט"א מלך המשיח נודע העניין, ובחול המועד פסח, הוא מדבר על יהודי עשיר, שגר בארה"ב, ועוסק בעבודת התפילה, והפצת המעיינות, ומקיים מצוות בהידור גדול מאד, אבל כשאומרים לו שצריך לארוז את החפצים ולצאת לארץ ישראל, הוא אומר שטוב לו בגלות, ועוד שופך מים קרים על מי שבאמת רוצה לצאת מהגלות. 

ולמה טוב לו בגלות? כי עכשיו הוא עוסק במצוות בהידור, ומפיץ את המעיינות, ועוסק בעבודת התפילה, ומי יודע מה יהיה אם הוא יצטרך עכשיו לעזוב את כל זה... 

בפועל כשהגיע אחרון של פסח תשמ"ח, אף אחד עדיין לא הבין על מה מדובר, וכפי שהרבי רגיל לומר בהתוועדויות אף אחד לא חושב שמדברים אליו, והיות שהעניין התקרר, אז לא הכריזו לפני הרבי "יחי המלך".

קטעים מתורגמים מתוך השיחה

(לא הכל מופיע בסרטון, וגם כאן לא מובאת השיחה בשלימותה).

 

"..וזה גם הקשר שאחרי זה מסיימים את הקריאה בעניינים של מצוות פסח שמחוייב בזה אפילו "הגר הגר בתוכך". בפשטות, מדוע צריך להזהיר זאת דווקא על מצוות פסח, לא במצוות תפילין שכתובה לפני זה?! ועל דרך זה עוד כמה ענינים שכתובים לפני זה, או אחרי זה?! אלא בפשטות מובן: מצוות קרבן פסח קשור לגמרי ש"פסח הקב"ה על בתינו במצרים והצילם", או בלשון ההגדה שהיות ו"עבדים היינו לפרעה במצרים", במילא "ויוציאנו", ובגלל זה בא ענין הפסח.

במילא, כשבא גר, שנתגייר "כקטן שנולד דמי", יש את כל השאלה, הרי אין לו את עניין "אבותינו", והעיקר, הוא מעולם, ולא המשפחה שלו, ולא כל מה שנוגע ושייך אליו, מעולם לא היה "במצרים"!

אפילו הגרים שכן היו במצרים הם לא היו במעמד ומצב של שעבוד שזה היה אך ורק בנוגע ליהודים, אבל לא בנוגע ל"גר הגר בתוכך"!

ולכן צריך פה להזהיר, מכיוון שקושרים זאת עם עניין קרבן פסח, עם גלות מצרים ושעבוד מצרים, אז כבר בזמן משה רבינו היה צריך להזהיר, ש"גר הגר בתוככם" במילא, שמעולם לא היה צריך להיות במצרים, ועל אחת כמה וכמה - או אפילו היה במצרים אבל לא בשיעבוד מצרים, אלא יכול להיות שהיה לו שם טוב!

בדוגמת יהודים שמסתובבים וצועקים שטוב להם בגלות! כשמתחילים להרעיש "עד מתי" מדוע לא בא משיח, הוא צועק מה רוצים ממנו?! נותנים לו להיות ב"מלכות של חסד", נותנים לו ללמוד תורה כמה שהוא רוצה, נותנים לו להפיץ תורה ויהדות כמה שהוא רוצה, נותנים לו להפיץ המעיינות "הפצת המעיינות" אפילו ב"חוצה"! ומה שעוד יותר, זו מלכות חסד שכזו, שבכמה פרטים וענינים, כולל "הפצה", לא רק שלא מפריעים לזה, אלא שעוד מביטים על זה בעין טובה, ובמידה מסויימת, כשיש לזה מקום, גם מסייעים בכל האופנים האפשריים, ובסבר פנים יפות.

במילא אומרים, שיש לו "מידו המלאה הפתוחה הגדושה והרחבה", צרכים הגשמיים; ועוד יש לו את צרכיו הרוחניים, וגם הוא צועק שהעיקר אצלו זה ברוחניות, אבל הוא אף פעם לא עמד במעמד ומצב כזה שתהיה לו תנגדות על יהדות!

אסור לדבר על ענין שלא בטובתם של ישראל, בשעה שהקריבו פסח ראשון, ב"בית ראשון", והקריבו את זה עם כל ה"שטורעם", מסופר בהפטרה, שמהיום הראשון של פסח, בשעה שהיה יאשיהו, אז הוא עשה פסח, שמעולם לא היה כזה פסח, ואחריו לא יהיה כמוהו!

והיה שם ה"שטורעם" שהרי זה היה ב"ב"בית ראשון"! והיה "אורים ותומים", עם הכהן גדול, וכל הדברים הטובים! וההפטרה עצמה מבארת ומפרשת, שאז היה ענין של עבודה זרה, בארץ ישראל עצמה! ועוד יותר, בין הכהנים עצמם! עד כדי כך שהיה צריך להזהיר כמסופר גם בהפטרה, שהכהנים שהיו קשורים מסיבות שונות ומשונות עם ענינים של עבודה זרה וכו', שהם לא יבואו להשתתף בהקרבת הקרבנות! - שהקריבו בבית ראשון!

ובפרט עוד, שהגמרא אומרת בסנהדרין שבאו למנשה המלך בן חזקיהו וטענו לפניו – היתכן!? איך יתכן שעשית ענינים כאלה [ע"ז] שכתובים בתנ"ך!? ואת זה שאל אמורא, ואמורא גדול! ומנשה ענה לו, ותורת אמת מביאה את המענה, ומזה מובן שזה מענה אמיתי! מנשה ענה לאותו אמורא שאם הוא היה באותו זמן ובאותו מצב, הוא היה רץ ורודף כדי שיוכל לעשות אותם ענינים שמנשה עשה!

וכאמור, היות שהגמרא מביאה זאת כמענה אמיתי, שענה על השאלה, אז מובן שכך היה המצב! אחרי זה החסידות עצמה מבארת, שלכל זמן יש את הדבר הבלתי רצוי שלו שצריך לעשות איתו מלחמה במיוחד. ובזמן מנשה מביאים ענין זה בגמרא, שבזמן מנשה, אז זה היה הענין שהיה מושל בעולם במיוחד, לכן עם זה היה המלחמה במיוחד, הענין של קליפת עבודה זרה.

ומיד מוסיפים בזה, שאחרי בית ראשון שמכיוון ש"לעומת זה" - בצד הקדושה, אין את גילוי אלוקות עם כל ה"שטורעם" כפי שהיה בבית המקדש, אלא "אותותינו לא ראינו, ואין איתנו יודע עד מה", במילא גם אין יותר [כח] ב"לעומת זה", בגלל שגם אין את ענין קליפת עבודה זרה.

ומזה מובן, שכאשר רואים שישנו ענין שהוא חזק וחזק מאד, עד שמבלבל  אנשים ויהודים, ולא סתם אנשים, אלא יהודים שלומדים תורה ומקיימים מצוות ככל הדרוש, כדבעי למהווי לכאורה, וביחד עם זה גם, כשבאים ימי הפסח מקיימים הפסח עם כל הדיוקים שיכולים להיות, וביחד עם זה הם צועקים, ועוד מסבירים שזה מצד הקדושה, למה צריך לצאת ממקום שנמצאים בו!?

ש"טלטולי דגברא" זה "עניין שלם" על פי תורה! ובפרט עוד, שבינתיים נהיה "בלבול זמן", צריך לארוז החבילות, ואחרי זה לפרק החבילות, ולעבור - לטוס, אמנם על "ענני דשמייא" אבל צריך להתיישב עליהם, אחרי זה צריך לרדת מהם, כמה ענינינם של "בלבולים. . .!

ומאיפה יוצאים - לא שהוא צועק שנוגע לו "סיר הבשר!  זה הרי לא נוגע לו, כי הרי נמצא במעמד ומצב שהוא עשה בפועל ממש עד שיכול להראות באצבעו "ואומר זה", שעניין זה הוא פעל בהפצת המעיינות חוצה, ועניין זה הוא פעל בלימוד התורה, ועניין זה הוא פעל בעבודת התפילה, ועניין זה הוא פעל בנוגע לקיום המצוות בהידור - כדבעי למהווי, וכאמור, "מראה באצבעו ואומר זה", ועוד יותר, הוא נמצא בכזה מעמד ומצב, ומדינה, שמרשים לו, וכאמור לעיל שעוד סייעו לו בזה!

שיוכל לקיים "ואהבת לרעך כמוך" לא סתם לעזור למישהו עם הלוואה של "שווה פרוטה", אלא לסייע לההוא בכל הענינים האמורים של "רכוש גדול", הן בתורה, והן ב"עבודה", והן בגמילות חסדים, וקיום המצוות,וכו' וכו'! 

במילא הוא צועק, למה עושים "טומל"?! במילא בשעה שיכריחו אותו לצאת מהגלות, לא תהיה לו ברירה. . . הקב"ה יבוא "ואתם תלוקטו לאחד אחד", הקב"ה יקח אותו בכנף הבגד או שיקח אותו בצווארון, ויסחב אותו, יוציא אותו מהגלות! אבל שהוא ילך להילחם עבור זה?! מדוע שילחם עבור זה!? לעזוב עכשיו את עניין הפצת המעיינות חוצה; לעזוב את עניין הפצת התורה והיהדות; לעזוב את ענין עבודת התפילה במנוחה וטוב לבב; לעזוב את ענין גמילות חסדים וקיום המצוות בהידור; ולהסתמך על זה שבשעה שיבואו ל"ארץ נושבת", וזה יהיה על ידי משיח צדקינו, שלא יודעים אם יבוא כ"עני ורוכב על החמור" כי "לא זכו"; או שיבוא במעמד ומצב של "זכו", אבל, מובן שאז יהיו ב"ארץ נושבת", במילא אז יהיה מחדש כל ה"טומל" עם עבודת האדמה, אז צריכים ללכת לחפש גוי שהוא יהיה זה ש"מלאכתם נעשית ע"י אחרים", ושהגוי לא יבלבל אותו, שלא יצטרך לרוץ אחריו להסתכל האם הגוי מעבד את השדה שלו כמו שצריך להיות, או שנותן חציר למקנה שלו כמו שצריך להיות, או שנחסר משהו...

בשעה שהוא נמצא כאן עכשיו, אין לו בקר, אין לו שדות, יש לו הרבה כסף בלי עין הרע, והוא מקווה שהכסף ימשיך לצמוח ע'י "היתר עיסקה וכיו"ב, אין לו שום "בלבולים", ובטוח שהבנק ישלם [את הריבית] כי הממשלה הבטיחה או דאגה בכמה אופנים אחרים, במילא, [=הוא אומר] על כל פנים אל תדחק את הקץ . . . !

אמנם גם הוא צועק "כלו כל הקיצים" ולא מתווכח על זה שכלו כל הקיצים, אבל למה ממהרים [אותו] לצאת מהגלות?!  כפתגם הידוע שחי כל כך הרבה שנים והצליח לפעול כל מה שרצה לעשות, ואדרבה, מפעם לפעם, ובפרט שחיים ב"מלכות של חסד", נהיה יותר קל ללמוד תורה בלי מחשבות המבלבלות בכלל, או פחות מחשבות מבלבלות; ועד לדרך זה לקיים מצוות בהידור:

פעם, כשהיו צריכים תפילין מהודרות, היו צריכים לחפש בהמה שתהיה עם כל ההידורים, ועור של "שליל" מהשליה וכו' וכו.' היום המצב הוא, שאם אין לך את זה בעיר שלך, אז הוא מרים טלפון, ומצלצל מעבר לים, ועוד שואל איפה יש פרה שיש לה כזה "שליל", והשליל בשלימות, ואפשר לשלוח אותו שיוכל שיהיו לו תפילין כאלה שהוא צריך בתכלית ההידור, כמו שרק עכשיו קראנו בקריאה על ה"שטורעם" בענין התפילין, בקריאה של ימים הראשונים שלחגהפסח!

ועל דרך זה הוא מתחיל לטעון, שמתי שהוא רוצה לתת צדקה, הוא לא מוצא עני! שגם זה ענין "שלא כתוב בתורה" התורה אומרת, שתמיד יהיה "אביון", רק "לעתיד לבוא" לא יהיו אביונים. והגיע מצב, הלוואי שכך יהיה יותר ויותר, שאין למצוא במעמד ומצב כזה שבעיר או שכונה, שמגיע פורים ורוצים לקיים "מתנות לאביונים", ואין אביון בעיר, וצריך ללכת ל"אי שם" לחפש אביון, וזו מציאות על פי תורה! כי הדין נמצא בשו"ע! ומזה גופא מובן שאם עפ"י תורה יש מצב כזה [שאין אביון במקום], זו מציאות עפ"י תורה.

ומה היא האזהרה? -  שאם בפורים עצמו לא יוכל לקיים את המצוה, במילא צריך לחפש גבאי של צדקה, ועם גבאי של צדקה צריך ללמוד ולדבר [להתנות] כך וכך, שהוא יתן מכסף זה וכל הענינים כמבואר בשו"ע. מה שאין כן במצב שהוא חי כעת, אין לו אפילו את המעמד ומצב האמור לעיל; הוא מרים טלפון, ומתחיל לצלצל לעולם לחפש עני, ובשעה שמוצא אותו, הוא מיד נותן לו דרך הטלפון את כל הענינים "יפוי כח" וכו', שהוא יקבל את בשעת מעשה! או על כל פנים "ברגע כמימרא"!

במילא, נהיית אותה שאלה, והשאלה כאמור ובפרט עוד בזמן האחרון שצריך לתקן [את הנפילה] שבשעה שמדברים שצריך לצעוק עוד פעם אודות "עד מתי", אז מוצאים מישהו שמחזיק תמיד בשיטה של "איפכא מסתברא", במילא הוא מיד צועק הפוך!!

וכמדובר, והלוואי שזה לא היה, אבל זה כבר היה!!

וזה היה בעניין כזה שפעל חלישות אצל כמה וכמה, לא רק בעניין הצעקה "עד מתי", אלא שזה פעל חלישות בעצם האמונה בביאת משיח צדקינו, אצל אלה שאומרים "אני מאמין" או חושבים "אני מאמין", ש"אחכה לו בכל יום שיבוא"!

אפילו היפך מאותו ענין שכולם אומרים אפילו בחול המועד, בתפילה ראשונה שבחול המועד ביום, תפילת ערבית שבחוה"מ כמדובר קודם, גם אז אומרים "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח"!

הוא עצמו אומר בתפילתו, שבתפילה הרי צריך להיות זהיר בכל מילה ומילה, שזה יהיה מוחזק לפי האמת, והוא אומר שהוא מתחנן לקב"ה שיהיה "מהרה תצמיח", לא רק "תצמיח" בשביל הנכד או הבן שלו, והוא עצמו לא יהיה לו מזה כלום.

ואומרים זאת כמה פעמים ביום! וזה היסוד שלכאורה היה צריך לענות על ענין זה. לולא זה קרה כאמור, בפשטות, ובמעשה בפועל, שיש כאלה שמסתובבים ושופכים "מים קרים", אז מים קרים - בשעה שיש "נפש עיפה", והיא צמאה לדברי הוי' "אין צמא" כמו שיהי' לעתיד לבוא, אלא למים", או "רעב" - "כי אם לדבר הוי"' במילא הוא גם מחפש [גאולה] - דבר נוסף על קיום המצוה בפשטות, ובגשמיות. וכאן יש אותו ענין [=יחי המלך] שצריך לחפש כאמור;

וכאמור שכבר היה מעשה בפועל ששפכו "מים קרים" לא על נפש עיפה, אלא שראו שיש נפש שמרעישה בנוגע "עד מתי" שצריך לראות שמשיח יבוא, וכל המקדים הרי זה משובח; לא סתם שהוא יבוא, אלא שהוא ילך עם אותם ש"תלוקטו לאחד אחד", ועוד מתלונננים על זה! כי זה מבלבל אותו מעסקיו ב"הפצת המעיינות" דווקא בגלות, וכו' וכו', עם כל הפרטים האמורים.

וזהו גם הלימוד בהנוגע לחג הפסח שאין שום דבר אבוד, עצם ענין של פסח קשור כמו שאמרנו גם בתפילת מוסף, וגם בתפילה ראשונה, בימים טובים ראשונים, וגם אחרונים, זה הרי "זמן חירותינו"! שאז הזמן עצמו הולך וצועק, שמעו יהודים! צריך להיות בחירות! כי כך אמרה תורת חיים הוראה בחיים, וכך אמרה תורת אמת כי כך זה האמת,

לא שמצווים עליו לצבוט את הלחיים כאילו הוא נמצא בחירות! תורת אמת אומרת שזה באמת זמן חירותינו! שזהו הן בימים ראשונים והן בימים אחרונים, בכל התפילות, ואפילו בחוה"מ בתפילת מוסף וכיו"ב כאמור לעיל.

במילא זהו זמן כזה, שהזמן עצמו תובע, וזהו תוכן הזמן, שהתוכן של הזמן הוא עניין החירות! וזהו הענין של גאולה! חירות אמיתית קשורה עם גאולה, ואפילו לא הגאולה של פורים ש"אכתי עבדי דאחשוורוש אנן", אלא דווקא הגאולה של פסח שאז זה "בני חורין"! וצריך להיות כמו שאומרים לא רק "השתא הכא", ו[רק] לעתיד לבוא "לשנה הבאה בני חורין", אלא שהזמן עצמו צריך לתבוע, שבשעה שאומרים "לשנה הבאה בירושלים", שהוא יזכור זאת, וירגיש זאת, והעיקר שזה יחדור בו לגמרי, שהפירוש בזה הוא: שגאולה וחירות אמיתית באה תיכף ומיד!

אז בדרך ממילא, לשנה הבאה היכן שיחגגו את ה"סדר", או קרבן פסח, זה יהיה בירושלים "עיר ציון והוא יכוננה עליון" כמוזכר לעיל. וזה גם כאמור ה"אין אבוד" אפילו בזמן חירותינו, ולצערו, הוא צריך להגיע לזה [לגאולה], שכאמור לעיל, ישנם יהודים שמתלוננים, בשעה שמספרים לו שהנה בא משיח! ותארוז את החבילות! ותשכח מכל הענינים של הגלות! ותהיה בן חורין אמיתי, עוד לפני שמושיבים אותך "על הענן", על אחת כמה וכמה בשעה שמושיבים אותך על "ענניי שמייא", ומטיסים אותך לארץ ישראל! ביחד עם "אתם תלוקטו לאחד אחד", עם כל ישראל, עם כל היהודים, בנערינו ובזקנינו, בבנינו ובבנותינו!

וזהו כאמור, עניין "לתקן הדעות והלבבות", וגם הענין, כאמור כמה פעמים, ענין שבע מצוות בני נח, שזה גם קשור עם הקריאה של יום זה, כמוזכר קודם שגר, כתוב כאן בהדגשה, שגם הוא צריך לקיים את המצוות, ומתי ישנה המציאות של גר, זה בשעה שקודם היה גוי, שכגוי הוא מקיים שבע מצוות בני נח.

וכידוע, נמצא באחרונים פירוש הלשון, שכתוב על "גר" - "שנתגייר". בשעה שמדובר בנוגע ל"קטן", אז אומרים קטן – מתי שיגדל. "שפחה – שנשתחררה". אבל בשעה שבא גר, לא אומרים עכו"ם או "זר", או "גוי שנתגייר", אלא אומרים"גר שנתגייר"!

עולה השאלה - הרי לפני שנתגייר, הוא הרי לא גר?! לפני שהוא התגייר, הוא היה שייך לאומות העולם?! כי "ישראל אעפ"י שחטא - ישראל הוא", עליו לא שייך לומר "נתגייר"!

המענה על כך הוא - איך יכול להיות ענין הגיור, מכיוון שזה קשור שהוא מקבל נשמה – "חלק אלוקה ממעל ממש", ואדרבה, כמו שהרמב"ם אומר בתשובתו הידועה לר' עובדיה הגר, שסתם יהודים - קשורים עם - הייחוס שלהם, שהם "בני אברהם יצחק ויעקב"!  משא"כ גר, הוא צריך לדעת שהוא קשור עם "זה שאמר והיה העולם", הקב"ה עצמו!

ויש את השאלה, איך יכול להיות שיש גיור, בשעה שקודם היתה לו שייכות עם שבעים אומות? וזו היא התשובה – שבגלל שנתגייר, זו גופא ההוכחה, שמקודם הוא כבר היה גר. אלא שחסרו לו את אותם עניני גרות שיכניסו אותו לכלל ישראל, עד כדי כך שיהיה עליו החיוב, והזכות, של כל עניני תורה ומצוותיה.

אבל לאמיתתו של ענין, הוא כבר קודם היה גר, אבל אחרי זה היה צריך את הגיור, "ואז הוא נהיה "כקטן שנולד דמי", מיד כשנולד, שאעפ"י שגם לפני זה "למד את כל התורה כולה", "ונר דלוק על ראשו" וכו' וכו.'

ועל דרך זה גם בהנוגע לכמה וכמה ענינים שישנם בשעה שמעוררים יהודי שני [לעשות] ענינים טובים, כולל גם ענין האמור שהוא יסתובב, ויעמוד בתשוקה אמיתית "מתי יבוא", ו"עד מתי", ותשוקה אמיתית כאמור לעיל בנוסח של "אני מאמין", "אחכה לו בכל יום שיבוא", שהוא מחכה לו, ומצפה לביאתו של משיח ל"צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" עם כל ה"שטורעם", בשביל זה צריך לפעמים, כדי שיהודים חייבים להגיע לזה,  וצריך דברי התעוררות, או עידוד, או השתדלות או "להעמיס" עליו דיבורים כאלה שיפעלו עליו שהוא יתחיל לחשוב, עד שהוא יתחיל ליהנות מזה, אבל לאמיתו של עניין, הוא "גר שנתגייר" לענין זה!

זה לא שמחדשים עבורו דבר מבחוץ, ומביאים לו את זה לבפנים, כי אם מדובר על ביאת משיח שזה קשור עם הי"ג עיקרים, וקשור עם הברכה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", וקשור עם ברכת המזון וכו' וכו,' ועם ריבוי ענינים, ובטוח שהוא כבר עכשיו "גר" בעניין זה. אלא מה, מאיזה סיבה שתהיה, צריך לעזור לו ע"י ש"מגיירים" אותו, וצריך ל"הרעיש" אותו, או "בדרכי נועם ובדרכי שלום" אבל בתוקף המתאים עד שזה יפעל עליו, עד שיראו, שגם הוא אוחז בדעתו כך!

ועד כדי כך, עד ש"יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית", שהוא עוד מוסיף חיות ו"שטורעם" אצל זה שפעל עליו;

יש כאלה שפוחדים להתחיל להתערב בזה בחייו הפרטיים - הנהגתו הפרטית של יהודי שני, ובפרט עוד, שאם היה מדובר על קיום מצוות עשה, או "לאפרושי מאיסורא", שמירה על מצוות לא תעשה, אין לו ברירה, הוא הולך אל ההוא, ואומר לו - שמע!! התורה ציוותה עלי שאתערב בענינים שלך!! הוכח תוכיח את עמיתך! ואהבת לרעך! ?? שני הדברים ביחד!

ימין מקרבת ורק אחרי זה .. דוחה ודוחים רק בשמאל, וכמדובר לעיל.

אבל בשעה שמדובר על עניין ש"לא ראו אבותינו"!! הוא מעולם לא שמע מאביו, על אחת כמה וכמה מסבו, שאביו או סבו הסתובבו ברחובות, או נעמדו באמצע היום בביהכנ"ס שלהם, ואמרו, "יהודים תצעקו עד מתי לא יבוא המשיח!?"

אני לא יודע למה, אבל מצד זה גם אני מאבא שלי גם לא שמעתי, על אחת כמה וכמה, מסבא שלי. . . אפילו ממני עצמי, לפני שבאתי ל(איך שמכנים זאת) "ארצות הברית", אז ממני בעצמי גם לא שמעתי זאת!  למה לא התחלתי להרעיש בזה אז, אינני יודע, אבל כך זה היה במעשה!

אבל מכיון שעושים זאת, מסתמא כי עד עכשיו ראו מזה תוצאות טובות, אעפ"י שישנם גם מספיק כאלה שלא מרוצים מזה, כמוזכר לעיל;

אבל איפה בכלל יש אדם שמרוצה מהכל!? שזה הרי טבע בני אדם שאין דעותיהם שוות, במילא קשור עם עצמו, ועם ההוא, ועם שני ושלישי, ועם אבא שלו, וסבא שלו, והמשפיע שלו, או הרב שלו וכיו"ב, במילא הוא חייב עפ"י טבע להיות לא מרוצה מיהודי שני!

אבל בכל אופן, כדאי אפילו להיות לא מרוצים, בשעה שמתבוננים על ילדים קטנים כאשר הם צועקים "דאלאי גלות"!

על אחת כמה וכמה שיש כאן כבר יהודים אחרי "בר מצוה", שצועקים גם; אמנם לא ברוסית – "דאלאי גלות", אלא שצועקים באידיש, או בלשון קודש, ובאיזה נוסח שיהיה רק שמתכוונים לאותו עניין, לאותה נקודה.

עד שאומרים גם בפסוק וזה, גם לימוד עכ"פ דרך הרמז, שמסיימים את הקריאה; לפני הקריאה המשותפת לכל ימי חול המועד, שענין הפסח צריך להיות הן אצל גר, והן אצל יהודים, ואחרי זה מסיים "ולאזרח הארץ!!

ועל דרך הרמז וה"מוסר", הפירוש הפשוט ב"אזרח הארץ" - שהוא התושב האמיתי של המדינה. ה"סיטיזן" האמיתי [אזרח באנגלית] בלשון המדינה.

מה זאת אומרת "אזרח הארץ" האמיתי!? הוא מרוצה מהמצב עד שאין למעלה ממנו, עד כדי כך שכאמור לעיל, הוא קרא בכל הנבואות שהוא עצמו חוזר עליהם, ואמר פירושים בזה, ברש"י וכיו"ב, על כל ה"שטורעם" שיהיה לעתיד לבוא, בביאת משיח צדקנו, ביחד עם זה, הוא "אזרח הארץ" האמיתי של "ארצות הברית"!

אומרת לו התורה בקריאה שלנו שתדע, אין זמן להתעסק אתך לפעול עליך שתפסיק להיות "אזרח הארץ", ושתהיה "איש יולד בה", כאחד שנולד בירושלים בלי הבט איפה אתה גר, ואיפה נולדת, ואיפה יש לך את העסקים שלך ובאיזה בנק שוכב הכסף שלך,

אתה צריך לדעת שאתה יליד ירושלים, שהיא מכונה עיר-יראה שלם, כפי שכתוב בחומש, והפירוש בזה הוא, שיש לך יראת שמים בשלימות!

איי, מה שלא רואים זאת עליך, או בפעולות שלך, זה כי "יצרו אנסו"! בפרט עוד שהוא קושר זאת עם "אזרח הארץ", ואז מתחיל השטורעם של "דינא דמלכותא דינא", ו"דינא דמלכותא" הוא, שהוא צריך לעשות הכל כדי שהארץ תהיה באופן טוב, באופן מבוסס כו', שזו הרי גם דרישה עפ"י שו"ע!

"דינא דמלכותא דינא" כולל כמוזכר לעיל שישתדלו גם, בהנוגע לשבע מצוות בני נח במיוחד, ולהשתדל בכלל שתהיה "ארץ נושבת" - "לשבת יצרה", עאכ"וכ כשרואים שהקב"ה הצליחו וברכו, שנמצאים בכזו "ארץ נושבת" שהיא עוזרת ל"ישוב העולם" במקום זה, ועוזרת גם ל"ישוב העולם" בשאר מדינות, ועוזרת גם ליהודים כך שע"י יהדות "יעשו כאן ארץ ישראל", [ארה"ב] עוזרת להם גם בזה, וביחד עם זה, זה לגמרי לא נוגע ל"אחכה לו בכל יום שיבוא", כי אם לא, יהודי לא היה אומר את שני הדברים ביחד!

שיאמר בכוונה פנימית, לאמתתו של דבר, "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", וביחד עם זה, שגם יקיים "דינא דמלכותא דינא", להיות "אזרח הארץ" שמקיים את כל הדינים, אבל בנוגע לידיעה, הוא צריך לדעת איך חסידות מפרשת "אזרח"! שיש 'א' בתחילתו, זה סימן למילה בלשון עתיד, כפי שאומרים בשאר פעלים שבתורה, על דרך זה "אזרח" כפי שאמרו בשיעור תהילים של אתמול וכיו"ב, "הימן האזרחי" וכיו"ב, הכוונה בזה ש"יזריח" מה"איתן" שבנפש, ובאופן כזה תהיה הזריחה, שזה יפעל עד "ליראה אותי" עד למעשה בפועל.

וזה גם בנוגע לענינינו בנקודה התיכונה והפנימית, שלא להתפעל בשעה שבא מישהו עם "מים קרים" ושופך מים כאמור, הייתכן שמרעישים על ביאת משיח שאין זמן להחזיק עוד רגע אחד את שכינתא בגלותא, עם כל שישים ריבוא מישראל, ועם כל הדורות שהיו לפני [דור] זה!

כי מתי שיבוא משיח צדקינו אז יהיה "והקיצו ורננו שוכני עפר" - או תיכף ומיד, ???? אבל יהיה "הקיצו ורננו שוכני עפר" זה יהיה "שוכני עפר" של כל הדורות "ומשה ואהרן עמהם", ומכל הדורות, ודורי דורות, כולל גם הדורות העתידים לבוא.

ויהי רצון שמהדיבור בכל ענינים אלו כמדובר כמה פעמים, שהצעקה "עד מתי", ואדרבה, ביחד עם השמחה שבזה, הוא אמנם צועק עם צער, ועם בקשה, וכיוצא בזה;

ביחד עם זה הרי הוא מזכיר שבטוח שהקב"ה ימלא בקשתו ויש לו כבר שמחה בזה עצמו גופא; ואדרבה, "לפום צערא אגרא"! שיהיה לו "אגרא" [שכר] יותר גדול כי יש לו "צערא", נוסף על השמחה שיש לו ע"י לימוד התורה וקיום המצוות ובמיוחד ע"י הפצת המעיינות חוצה, כמדובר כמה פעמים, בכל זמן ובכל מקום;

עאכו"כ שנמצאים בזמן שכמוזכר כמה פעמים זו שנה שהיא "תשמח" וגם "תשמח", ונמצאים בשנה זו עצמה בזמן שזה זמן חירותינו מכל ענינים המבלבלים ל"תשמח ותשמח", וגם זמן של "מועדים לשמחה" ...

התוועדות י"א ניסן תשמ"ה עם כתוביות בלה"ק

הרבי שליט"א מלך המשיח על הפסקת אש: "ניתוח לא עוצרים באמצע!"

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...