ט"ז אדר ראשון תשנ"ב • עם כיתוביות בלה"ק

ט"ז אדר ראשון תשנ"ב • עם כיתוביות בלה"ק

שיחת ט"ז אדר ראשון תשנ"ב - עם כיתוביות בלה"ק, בהפקת "המכון להפצת תורתו של משיח", www.torasmoshiach.com, כולל התמליל המלא של הנחה בלשון הקודש.

ערוץ הוידאו של המכון

 תמליל השיחה - הנחה.

כיון שאוחזים כעת בחלק הפרשה שקשור עם ג' הרגלים ומפרטים אותם בפרטיות, ואחר כך גם ענין של פלא, שאין זה כתוב ביחד עם הלוחות הראשונות, ודוקא בלוחות האחרונות נעשה ה"קרן פני משה", וכמדובר כמה פעמים, ע"פ המבואר בחסידות באריכות,

ישנו ה"משה" שפועל בכל יהודי כפי שהגמרא מבארת זאת גם בנוגע לנגלה והלכה בפועל ש"מה ה' אלקיך שואל מעמך" נעשה זה "מילתא זוטרתא" אצל כל יהודי, אפילו שזה קשור אצלו עם משה רבינו.

וכיצד קוראים לזה "מילתא זוטרתא"? הרי מזה גופא מובן, שבמשה עצמו יש כמה וכמה דרגות. יש בו גם "מילתא זוטרתא", וזה כפי ש"העם אשר אנכי רגלי בקרבו", שאז זהו הענין של "זוטרתא", ענין של "רגלי",

ואחר כך ישנו כפי שזה בכל בני ישראל - הראש שלו, וכמדובר כמה פעמים,

ועוד למעלה מהראש, שזהו הכתר שעל גבי הראש, ושזה נעשה אח"כ גם "כתר איהו מלכות" הענין של מלכות, עד כפי שמלכות היא דבר אחד, ושם היה ה"מלך ביפיו תחזינה עיניך",

ויתירה מזה, דוקא הכתר מלכות, וענין המלכות, וכמדובר כמה פעמים גם בארוכה בדרושים של פורים כיצד הוא זה אפילו לפי שעה זה גם לא היה יכול להיות בלעומת-זה הענין של כתר, שזה נשאר בשלימות תמיד כל הימים רק אצל בני ישראל, ואצל בני ישראל זה נשאר בשלימות, בכל התוקף ובכל הענינים.

אע"פ שהתוקף נמצא אצלו לעיתים בהסתר, אבל רצונו האמיתי קשור עם התוקף שלו, שלכן זהו רצונו האמיתי, שלכן יש גם לכל יהודי בתוכו תוקף להתגבר על כל אריכות הגלות, והגלות שכבר היתה לאחרי חורבן בית ראשון, והגלות שהיתה בתחילת חורבן בית שני, שעל זה גם נאמר "ותותר", שעוד נשארו הענינים שהיו קשורים עם בנין הבית אפילו לאחר החורבן של בית שני, וזה החזיק מעמד כך משך זמן,

עד כפי שנאמר - מקשרים זאת גם עם זה שבבית דין של האלפס היו מקדשין על פי הראיה, ואחר כך גם יש כאלו שמקשרים זאת [לכך] שה"בית יוסף" קיבל סמיכה מהרלב"ח שהוא חידש את ענין הסמיכה, על יסוד מה שהרמב"ם פוסק ש"יראה לי" שכאשר יתאספו יחד הרבנים, הפוסקי-דינים הרבנים של ארץ ישראל יכולים הם אז לחדש - מלכתחילה, ללא כל המשך לפני זה, בתור דבר חדש "ואשיבה שופטייך כבראשונה", זהו אפילו כשיש את ענין ההפסק בינתיים נעשה זה ג"כ "כבראשונה",

ויש גם שמפרשים זאת ש"כבראשונה" זהו כ' הדמיון אלא שכ' הדמיון היא למעליותא, שזהו למעלה יותר מכפי שהיה "כבראשונה", וכמדובר כמה פעמים שבית המקדש השלישי הוא "מקדש אדנ-י כוננו ידיך" ובאופן ש"ה' ימלוך לעולם ועד" שלא היה - לא במקדש ראשון, לא במקדש שני, אפילו לא בענין המשכן שעשה משה לפני זה,

כי במשה גופא זהו דרגא שלא בערך כפי שמשה ביקש "שלח נא ביד תשלח", מתי זה התבצע? כשמשה מבקש, הרי דבר ודאי הוא שהקב"ה מקיים זאת בפשטות, כפי שהוא אמר, זהו מתי שמשה הוא גם הענין של משיח - "גואל ראשון הוא גואל אחרון", משיח ראשון הוא משיח אחרון, כל ענינים אלו נעשים קשורים עם משה,

שזה קשור ג"כ עם תורת משה ש"משה קיבל תורה מסיני", ומתן תורה היה פעם אחת ויחידה, הרי מובן שאז משה קיבל את הכל, גם את ה"תורה חדשה מאתי תצא", כיון שמתן תורה הוא רק פעם אחת ויחידה.

ויהי רצון שזה יהיה תיכף ומיד ממש, וע"י ההקדמה שיעשו את כאו"א מכם שליח לענין של צדקה, וגם הקדמה בקשר עם פרשת השבוע, שפרשת השבוע היא פרשה נפלאה שיש בה את כל הענינים כולם, והם כתובים -

כל אחד מהענינים כתוב בנפרד בתורה שבכתב, ובנפרד עם כל הענינים שבו, הן הלוחות הראשונות, והן הלוחות השניות, והן השברי לוחות שבינתיים,

והם כתובים אחר כך גם באופן - כמדובר לעיל, שנעשה אחר כך "קרן עור פני משה", הרי מובן שכך נעשה בפנימיות תיכף ומיד בכל יהודי מצד ה"משה" שבקרבו, אדרבה, אצלו זהו בכלל "מילתא זוטרתא" וזה שזקוקים ל"מסוה" זה רק כפי שהיה בימים ההם, אבל כאשר מתכוננים לגאולה האמיתית והשלימה, הרי אז "לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך", הרי מובן שלא שייך שיהיה שום מסוה כיון שכל יהודי וכל בני ישראל וכל העולם כולו - "עיניך רואות את מוריך",

עד - כמדובר כמה פעמים - שלעתיד לבוא הדומם וה"אבן מקיר תזעק", שיצעקו שזהו כח הפועל בנפעל ונמצא בו בגלוי.

ויהי רצון שלא יהיה שום הפסק בינתיים, כיון שכבר למדו את החלקים בפרשה גם הסדר כפי שהוא בחלק השישי שמתחיל, שכבר נכנסו כמה שעות בזה, ואחר כך מתכוננים וגם מכינים את חלק הקריאה שביום השבת, שמנהג ישרראל להעביר את הסדרה עוד בערב שבת,

וכמדובר כמה פעמים עאכו"כ לפי הציווי של "והכינו את אשר יביאו": מה שיביאו בשבת קודש, כבר מוכן אצל כאו"א מישראל ובפרט ע"י נשם צדקניות, שהן מכינות את כל צרכי השבת בפשטות, הן דגים והן בשר והן יין והן דוגמתם כפי שזהו בדגים של הלויתן והבשר של שור הבר ויין המשומר, כמו בקידוש לערב שבת בלילה, ואחר כך גם קדושא רבתי ביום,

ויהי רצון שיהיה קדושא רבתי תיכף ומיד ממש, עוד במוצאי יום החמישי ובהתחלה של יום השישי, שיהיה כבר הקידוש רבתי של כל העולם כולו, שזהו גם כן, שבכמה מילים, או בפסוק אחד ויחיד, כוללים את כל האריכות שאומרים זאת בליל שבת באריכות הקידוש, ואחר כך גם כן ביום שבת,

ואחר כך יש זאת גם כפי שזהו באופן של "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", שזהו הענין שנעשה תיכף ומיד בגאולה האמיתית והשלימה, ואחר כך מסיימים את הענינים של חמשה בשבוע, ביחד עם חלק השבוע בו מדובר אודות "חן", והענין של "וחנותי", י"ג מדות, וכמדובר כמה פעמים.

ועוד והוא העיקר, שכל ענינים אלו הם תיכף ומיד ממש, עוד במוצאי יום חמישי, ונעשה גם כן כפי שיום חמישי הוא היום הראשון בשבעת ימי בראשית שאז היה ענין הברכה, ואחר כך זה נעשה גם הכנה לענין הברכה ש"בירכו בכפליים", שזה היה הענין של יום השישי,

ונעשה תיכף ומיד ההמשך של אלף השישי באופן שנעשה תיכף ומיד גאולה האמיתית והשלימה, ותיכף ומיד ה"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", ותיכף ומיד "בנערינו ובזקנינו ובבנינו ובבנותינו", בארצנו הקדושה, ובירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ובבית המקדש השלישי והמשולש, תיכף ומיד ממש