מוצאי שושן פורים קטן - עם כיתוביות בלה"ק

שיחת מוצאי שושן פורים קטן - עם כיתוביות בלה"ק

שיחת טו אדר ראשון תשנ''ב, מוצאי שושן פורים קטן - עם כיתוביות בלה"ק, ע"י המכון להפצת תורתו של משיח, עם כיתוביות בלשון הקודש, כולל תמליל לשון הקודש בכתבה המלאה.

ערוץ הוידאו של המכון

שיחת ט"ו אד"ר מוצאי שושן פורים

תמליל לשון הקודש בשיחה - הנחה.

כמדובר כמה פעמים, כאשר רוצים להעריך עליה שמגיעה לבנ"י, זה קשור עם ההקדמה של הירידה שלפניה. ולפי ערך הירידה - ניתן להעריך את ערך העליה.

ובפרט בחילוק הפרשיות של פרשתנו: בחלק הקריאה של הפרשה שקשורה עם יום זה, יום השלישי שהוכפל בו כי טוב, ויתירה מזה - יום הרביעי שבו ניתלו המאורות - עם ת', וכמדובר כמה פעמים לאחרי זה, זוהי עליה שאין כמוה.

שמנין יודעים זאת?, כיון שהיתה ירידה לפני זה, הרי אין כמוה וכמדובר כמה פעמים, ובפירוש חז"ל מפרש בארוכה הענין של המעשה הבלתי-רצוי שהיה, שזה היה ירידה שאין כמוה כלל וכלל מאז בריאת העולם ומאז קטרוג הלבנה וכיוצא בזה, היו עליות וירידות, וירידות ועליות - אין זה מגיע לעליה שהיתה שאודותה מסופר בחלק הסדרה של יום זה שזו היתה עליה שאין כמוה,

כיון שזה משוער, שבשביל זה הקב"ה הרשה "נורא עלילה על בני אדם" כפי שחסידות מבארת בארוכה שבני ישראל אינם שייכים כלל לכל הענינים הבלתי-רצויים, רק כיון שהקב"ה בחסדו הגדול רוצה להביאם לעליה הכי גדולה

לכן לפי שעה, וברגע קטן, ורק למראית עיניים בכלל ובמפורט, באה הירידה ל"רגע קטן עזבתיך", כדי שאחר כך יהיה לא רק רגע של עליה, אלא עליה גדולה, עד לעליה נצחית, עד לעליה שאין לה הפסק, וכמדובר כמה פעמים

כפי שאומרים בנוגע ל"שירו לה' שיר חדש" לשון זכר, כיון שאחר כך כבר לא שייך שום ירידות, ורק עליה אחרי עליה, כפי שיהיה בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז תתחיל התקופה של עליה שאין בה הפסק, "ילכו מחיל אל חיל" עד ל"יראה אל אלקים בציון", שאז זה נעשה עליה אחרי עליה שאין לה הפסק, וכמדובר כמה פעמים בארוכה.

ולכן גם כן מובן מדוע כל הסדרה נקראת "כי תשא", כיון שאפילו הענינים הבלתי רצויים שאודותם מדובר בסדרה, יש בזה רק את הכוונה האחת ויחידה "אין ישראל ראויין לאותו ענין", אפילו לפי רגע ואפילו לפי דמיון, ואפילו לכל הענינים כולם, זהו רק שהקב"ה רצה שתהיה עליה שאין עליה כמותה, ובעליה גופא - שילכו "מחיל אל חיל", עד "יראה אל אלקים בציון",

ובפשטות "יראה אל אלקים בציון" העליה בגאולה האמיתית והשלימה, ע"י משיח צדקנו ובאופן של אמת שאין לה הפסק, עד ל"אמת לאמיתו", ובזה גופא גם הענין של שלימות, עם כל הפירושים בשלימות, וכמדובר כמה פעמים.

ועוד והוא העיקר, שמעין זה פועל כל יהודי, שהרי בכל דבר צריך לפעול ולהיפעל. עיקר הפתיחה בדבר, דוקא ע"י יהודי, שדוקא הוא יכול לפעול דבר שאין לו הפסק, ולפעול דבר שהוא ענין נצחי, ולפעול דבר שלמעלה מכל ענין הזמן, יכול לעשות זאת רק יהודי, כיון שהוא "ישראל וקוב"ה כולא חד",

ובפרט שיש גם, כפי שמסופר גם בפרשת כי תשא אודות שני הלוחות, הן הלוחות הראשונות והן אחר כך גם הלוחות האחרונות - באותה סדרה, וכמדובר כמה פעמים, מבלי הבט על ריחוק הערך באין ערוך, אומרים שיש מעלה בלוחות ראשונות אפילו לגבי לוחות אחרונות, ויש מעלה בלוחות אחרונות לגבי לוחות ראשונות,

ואצל יהודי יש לו - שבכל יום ויום יהודי פועל מן הקצה אל הקצה, ונותנים לו את היכולת לזה, אין הדבר תלוי אלא ברצונו, והרצון הפנימי והאמיתי שלו הוא שהוא יפעל מן הקצה אל הקצה,

וכן יהי רצון, בתוך כלל ישראל, שתיכף ומיד ממש נזכה לעליה, החל מהעליה של לוחות ראשונות, ומיד באותה סדרה, באותו המשך, העליה של הלוחות האחרונות, שהם קשורים עם הענין של "חן" ש"חן" הוא למעלה מכל מדידה והגבלה כמדובר כמה פעמים.

ועוד והוא העיקר, שתיכף ומיד ממש, יש את זה בפועל ממש, באופן שממששים זאת עם היד, "מראה באצבעו ואומר זה", ויש תיכף ומיד את הלוחות הראשונות, והלוחות האחרונות, וגם שברי הלוחות, שזוהי המעלה של עשיית התשובה, יש את כל שלושת הענינים יחד,

ו"עתיד לאתבא צדיקייא בתיובתא", באה מיד הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש, ללא כל הפסק אפילו לרגע אחד, ונעשה מיד הרגע האחרון של גלות והרגע הראשון של גאולה,

ואחר כך נעשה מיד ההמשך ללא הפסק וללא סוף ולמעלה מכל מדידה והגבלה, תיכף ומיד ממש ההתחלה, ואחר כך המשך באופן נצחי, ובכל הפירושים, עוד למעלה מנצחיות, ולמעלה מכל ענין הזמן, ועוד והוא העיקר, תיכף ומיד ממש,

"בנערינו ובזקנינו ובבנינו ובבנותינו", בארצנו הקדושה, ושם - בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ובבית המקדש השלישי והמשולש, עד לקודש הקדשים, תיכף ומיד ממש!