שיחת ט"ו שבט תשנ"ב - עם כיתוביות בלה"ק

שיחת ט"ו שבט תשנ"ב - עם כיתוביות בלה"ק

שיחת ט"ו שבט תשנ"ב - עם כיתוביות בלה"ק, המכון להפצת תורתו של משיח

תמליל התרגום:
באים מראש חודש לאילנות, שיחד עם זה הוא גם נקבע - יש בזה פלוגתא במשנה, ומסקנת הדין שם היא שאין זה בראש חודש אלא בחמשה עשר לחודש - יש גם את הענין של "קיימא סיהרא באשלמותא", שבכל חודש וחודש עאכו"כ החודש האחד עשר, שזהו החודש שלמעלה יותר מעשר ספירות, כמדובר לעיל, שאזי כל ענינים אלו ביתר שאת וביתר עוז, ולכל לראש, כבכל הענינים הקשורים עם תורה במיוחד צריך שתהיה תורה והוראה במה מתבטאת ההוראה בנוגע ל"אני נבראתי לשמש את קוני", שזה בפשטות - כיצד לנצל זאת בעבודת ה' ביום זה,

ויתירה מזה - מכיון שזה גם נקרא "ראש השנה" - כיצד לנצל זאת בענין של אילנות בכל השנה כולה הבאה לאחר מכן עד לראש השנה לאילנות הבאה בשנה שלאחרי זה, שאז יש עוד עליה למעלה מעליה כמדובר כמה פעמים, וזה דבר פשוט.

לראש השנה לאילנות קשורים לכאורה רק אילנות, כפי שהדין הוא אכן בפשטות, שאין זה הראש השנה בנוגע לירק, וכמדובר כמה פעמים; אבל ביחד עם זה זה קשור עם ארץ ישראל שנשתבחה בפירות אלו במיוחד,
שהרי ארץ ישראל נשתבחה ב"חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון וארץ זית שמן ודבש", שה"ארץ" השני הוא רק מאלו שאינם "חטה ושעורה", ואפילו ב"ארץ" הראשון ג"כ יש "חטה ושעורה" -לא יותר משניים שאין להם שייכות לראש השנה לאילנות, משא"כ החמישה שלאחרי זה הרי כולם אילנות, מ"חטה ושעורה" הרי "גפן" הינו אילן, ועד"ז "ותאנה ורימון וארץ זית שמן ודבש", כמוזכר לעיל.

ובמילא הרי מובן ג"כ שזה פועל גם ב"חטה ושעורה". במילא, כאשר לומדים מכך - מכל ענין זה - בנוגע לעבודה בפועל, צריך להתחיל, ואדרבה - מההתחלה שבדבר, כי סדר בתורה הוא גם כן תורה, ובפרט שכאן זה גם ה"מוקדם בכתוב" שהוא "מוקדם לברכה", כאשר צריך לעשות ברכה, ויש שני מינים, זה תלוי במה קרוב יותר ומה כתוב מוקדם יותר.

ואע"פ שיש גם "ארץ" פעם שניה, הרי "חטה ושעורה" קרובים ל"ארץ" הראשון, למילה "ארץ" הראשונה, שאז זה קודם לכל הענינים הקשורים עם ה"ארץ" השני', אע"פ שמפרשים את "דבש" שזהו ענין ה"דבש" של כל ענין, שזה מראה על דבר הכי מובחר, ע"ד שאומרים על יריחו שהיא "דושנה" של כל ארץ ישראל, ובפרט כמדובר בחסידות שדבש קאי על סודות התורה, "דבש וחלב תחת לשונך", וכמדובר כמה פעמים.

שעכ"פ בראשי פרקים, הלימוד בזה מתחיל מיד מהמילה הראשונה "ארץ", שבדיוק כפי ש"ארץ" נבראה ע"י הקב"ה, אך לאחר מכן ניתנה ליהודי, שיהודי יעשה, ע"י עבודתו ב"ארץ", שתהיה "ארץ ממנה תאכל לחם", ועד"ז "ארץ ממנה" ייצאו כל שבעת המינים האמורים, וע"י מה זה נעשה - זהו חרישה וזריעה, שמתוך שמחה וטוב לבב, ודוקא בגוף בריא ונשמה בריאה, אבל יש לו ברוחניות את הענין של "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה" שמכיון שבלבו הוא כך, הרי אדרבה - כשיש לו גוף בריא ונשמה בריאה, אז כל העבודות הן אצלו ביתר שאת וביתר עז.

החל מהעבודה הראשונה, שמתגלית מיד במילה "ארץ", כפי שמפרש במדרש, "ארץ" כיון ש"רצתה לעשות רצון קונה", כאן אין זה סתם רצון, אלא גם כפירוש השני ב"רצתה לעשות רצון קונה" - מלשון ריצה, שיהיו בזריזות הכי גדולה כל הענינים הקשורים עם תורה ומצוותיה. עאכו"כ עם הענין הכללי, שכל יהודי הוא "אתם תהיו לי ארץ חפץ" וכמוזכר ג"כ כמה פעמים, מנשיא דורנו, תורת הבעש"ט, שהקב"ה אומר על כל יהודי ועל כל בנ"י שהם "ארץ", כמו שבארץ טמונים שם אבנים טובות ומרגליות, אלא שזהו רק המיעוט שבהם, ורק במקומות מיוחדים הם נמצאים על פני הארץ,

משא"כ ברובם - הן ברוב הזמנים והן ברוב המקומות - הם נמצאים באופן כזה שבשביל להגיע לאבנים טובות ומרגליות צריכים לחפש, עד לחיפוש אחר חיפוש אלא שאז ישנה ההבטחה של "יגעת ומצאת", ועד"ז גם בנוגע לחרישה וזריעה, כפי שמפרש בגמרא בשבת, בל"ט מלאכות, שיש ענין של זריעה הבאה לאחרי חרישה, וכן יש זריעה הבאה לפני החרישה.

ועד"ז מובן בנוגע לשאר ל"ט המלאכות, שבכללות הם ארבעים מלאכות אלא שהארבעים מלאכות נמצאים באופן שהם "חסר אחד", ע"ד "ותחסרהו מעט מאלקים", כתוב אצל מי ה"ותחסרהו", שקודם היה הדבר ללא ה"ותחסרהו" ולאחר מכן התווסף בריאה וענין חדש ש"ותחסרהו" - זה ש"אלקים אתם" נעשה אצלו "ותחסרהו", וגם "מעט מאלקים", ומובן שהיכולת שלו נשארה בכל התוקף ובכל השלימות, וגם עאכו"כ ה"אלקים" שבו הוא בתכלית השלימות,

וה"תחסרהו" הוא על מנת שיהיה לאחר מכן גם היתרון ביתר שאת ויתר עוז עוד יותר מ"אלקים" כפי שנמצא בדרגא של "אלקים" ויתירה מזה - מכיון ש"אלקים" הולך יחד עם שם הוי' - "מגן וצינה" ["שמש ומגן"] הענין של שם הוי' ושם אלקים, הרי הולכים שניהם ביחד, ובמילא "ותחסרהו מעט מאלקים" גם פעל ועשה רושם בנוגע להוי', שכל יהודי הוא חלק מהוי' כמדובר כמה פעמים, "חלק הוי' עמו", וכמדובר כמה פעמים - גם הגוף שלהם, עאכו"כ הנשמה שלהם,

ואחר כך נעשה גם היתרון, ע"י ה"ותחסרהו" נעשה אחר כך היתרון, דוקא ע"י פעולת האדם ע"י החרישה והזריעה שלו כמוזכר, ושאר הל"ט מלאכות, עד "ארבעים מלאכות חסר אחת".

אז זה נעשה עוד יותר מכפי שהיתה הירידה והחסרון לפני זה, כפי שזה בכללות הענין שכל ירידה, ירידה ענינה שתהיה עליה לדרגא גבוהה יותר מהדרגא שממנה, היא ירדה עאכו"כ כשמדובר אודות ירידה כללית ומדובר גם אודות ירידה בזמנים, מדוע ישנה הירידה בזמנים בזמן הגלות, מה יש ליהודי לעשות בגלות?!

יהודי הוא בן יחיד ליחידו של עולם, ומובן שלא רק שהוא נמצא ביחד עם אביו שבשמים, אלא הוא נמצא עם אביו כפי שאביו נמצא באופן שבשמים ובארץ גם יחד, ועוד והוא העיקר - שהוא "סמוך על שולחן אביו" ובמילא נעשה לאחר מכן כמו בכל אכילה ושתיה, עאכו"כ "על שולחן אביו", שבפשטות זה עוד יותר אכילה עוד יותר בכמות ובאיכות האכילה, ועוד יותר בכמות ובאיכות השתיה בנוגע ל"סמוך על שולחן אביו",

שזהו גם של"סמוך" יש גם את הפירוש, נוסף על הפירוש הפשוט שהוא אוכל על שולחן אביו, זהו גם "סומך ה' לכל הנופלים" שהוא סמוך ומהנפילה נעשית אצלו עליה ביתר שאת וביתר עוז וכמדובר כמה פעמים.

ויש לומר גם פרטי הענינים ובפרט לפי המדובר בליקוטי תורה להאריז"ל שמתעכב על פסוק זה, ומפרש כל פרט של פסוק זה בפני עצמו, כפי שיש בדיוק בדפוסים.

יש גם לכל לראש הענין של "חטה", ששם האריז"ל אינו מפרש את המילה "ארץ", רק את ז' המינים והמילה "ארץ" נתפרשה בחסידות ובקבלה ובנגלה בכמה מקומות החל מהפירוש "שרצתה לעשות רצון קונה", ושני הפירושים - מלשון ריצה, ומהלשון שזהו הרצון האמיתי של כל יהודי וכל בנ"י זה שתהיה הריצה לקונו, וכמדובר כמה פעמים.

ופרטי הדברים בזה: הענין של "ארץ", כמדובר, בשני האופנים, שבכל יהודי, ובפרט כשמגיע ראש השנה לאילנות שאע"פ שמדובר כאן אודות אילן שמקומו של אילן הוא בגן לא בשדה ובארץ סתם אבל אעפ"כ היכן נמצא הגן - נמצא הוא גם כן בארץ, אלא שבארץ גופא יש גם דרגות, עד שבאים גם לדרגא בארץ שהיא הדרגא של גן שלזה יש גם שייכות מיוחדת לשנה זו,

שנכנסים לשנה של יו"ד שבט, נכנסים לשנת נ"ג, וכמדובר בארוכה בכמה התוועדויות, ובפרט כמובן גם בפשטות החל מהעבודה של "ארץ" בשני האופנים הן מלשון רצון, והן מלשון ריצה. אח"כ נעשה הענין של "חטה", שזהו מאכל אדם,

ובמילא מובן שבעבודה יש את המאכל וההתעסקות עד לאופן שזה נעשה דם ובשר כבשרו של ה"אדם"
שישנו בכל אחד ואחת מישראל, וגם אצל טף - אנשים נשים וטף שאצלם ישנם כל הענינים האמורים, רק שאצל חלקם נמצא זה בגלוי ממש ואצל חלקם נמצא זה בגלוי סתם, ובחלק שני מהם נמצא זה בכח, ובחלק שלישי זהו בהעלם שישנו במציאות, ואינו במציאות, וכמבואר וגם פשוט בכמה וכמה מקומות

ומה"ארץ" נעשה הענין של "חטה" שזהו מאכל אדם, הקשור עם הנפש האלקית שזהו ה"אדם" שבכל נפש מישראל אנשים נשים וטף.

ואח"כ אומרים גם "שעורה" כפי שהגמרא אומרת במסכת פסחים שכאשר בישרו אודות "שעורה" אמר "לחם ובשר" לבהמות שלזה יש שייכות לנפש הבהמית שבכל אחד ואחת מישראל, אנשים נשים וטף שזוהי גם כן עבודה נפרדת, אבל היא מגיעה לאחרי העבודה מן הקל אל החמור.

בעבודה מתחילים קודם בעבודה עם הנפש האלקית שזה קל יותר מאשר העבודה עם הנפש הבהמית ולאחר מכן יש גם את ה"חטה ושעורה וגפן" שגפן ענינו "תירושי", גפני שהוא "משמח אלקים ואנשים" ש"אלקים ואנשים" זה בערך החילוק - כמדובר לעיל - של אדם ובהמה עד"ז כביכול גם בנוגע למעלה, ובנוגע ל"אלקים ואנשים" שזה גם במיוחד כפי שכתוב בפסוק זה דווקא הלשון "אנשים" שבפשטות זהו מפני שמשמח אפילו "אנשים" אבל הוא גם מתחיל - יש עוד לפני כן את ה"משמח אישים" שזוהי דרגא שבכל אדם, אפילו באומות העולם

עאכו"כ אצל בנ"י זוהי דרגא נעלית יותר מ"אנשים" ש"אנשים" קשור עם הפירוש של "אנוש הלב" וכמדובר כמה פעמים וגם מבואר בכמה מקומות בחסידות.

לאחר יש את ה"גפן", "המשמח אלקים ואנשים", ונעשה לאחר מכן "גפן ותאנה" שזה מתחיל את העבודה של לבושי האדם ע"ד כפי שהיה אצל אדם הראשון היה הענין של "עלי תאנה", ומזה נעשה ה"כתנות עור" - עם ע', ולאחר מכן זה נעשה אצל כל יהודי, שאצל כל בנ"י זה באופן של מאיר - שמאיר אצלו למעלה יותר מאופן של אור במילא נעשה אצלו "כתנות אור" עם א' שגם הכתנות הם עם א' עאכו"כ כל חלקו שלו שבעולם שלו שזהו באופן של "אור"

עד ל"אור" כפי הפירוש באור שזהו הא', וה"אלופו של עולם" נמשך ע"י הו'' ונמשך ב[אותת] ר', "המאתיים שלך שלמה", וכמדובר כמה פעמים במעלת מספר הר', וכמדובר ומבואר בכמה מקומות.

וזהו שלאחר שבאים מ"ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה" יש לאחר מכן גם "ורימון"שזהו "מלאים מצוות כרימון" ע"ד כפי שברימון כל גרעין שבו, נמצא באופן שמובדל ומופרש משאר הגרעינים, אבל זה לא מובדל ומופרש ח"ו ע"י דבר צדדי, אלא גם כן עם חלק מהרימון עד"ז גם כן בכל מצוה צריך שיהיה "אין עושין מצוות חבילות חבילות"

אבל בינתיים, ועי"ז שלא עושה שום "חבילות חבילות" לכל לראש - מצד זה שזהו ציווי התורה שזה גופא מראה שזה מעין קליפה וציווי של התורה עצמה, ולאחר מכן גם, כדאיתא בכמה ספרים, שיש אומרים שברימון יש תרי"ג גרעינים כנגד תרי"ג מצוות, ויש אומרים רמ"ח גרעינים כיון שהשס"ה מצוות ל"ת הם ענין של שמירה ושלילה משא"כ מצוות עשה זהו ענין של חיוב שזהו הענין של עשה, משא"כ מצות ל"ת.

לאחר מכן יש מה"חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון" - "ארץ זית שמן ודבש" שזה קשור עם זית, וקשור גם עם דבש תמרים כמדובר כמה פעמים, שהמילה תמרים קשורה עם "צדיק כתמר יפרח" שזה גם מביא אריכות ימים לכל יהודי ולכל בנ"י כיון ש"עמך כולם צדיקים",

יחד עם זה גם "ודבש" שזה קשור עם לימוד פנימיות התורה וזה קשור ונותן חיזוק מיוחד בפנימיות הנפש ומובן שפנימיות הנפש היא הבעה"ב וזה מוסיף חיות וכח והארות בחיצוניות הנפש ובכל הגוף, וכמדובר כמה פעמים, וגם הענין כפי שהיא גם העבודה של זית שזית ענינו שהוא בלשון המדרש "עלה זית בפי'" שזה מזונות שהם באופן של מרירות

כך גם יש לכל יהודי חיים מתוקים ומתוקים באמת אבל ביחד עם זה הוא עושה מזה ענין - נוסף על העבודה בפשטות - של מטעמים כפי שמפרש בתניא, שישנו בשני אופנים שעושה "מטעמים" מענין המרירות.

וזה גם כן מה שאומרים גם כן ש"מרים" זה מלשון מרירות, והיא היתה דוקא זו שעמדה לצד בנ"י ואצל ה"משה" שנמצא בכל יהודי ע"ד כפי שהיה אצל משה הראשון עומדת היא על שפת היאור "לדעת מה יעשה לו", ולאחר מכן היא מצילה אותו מן היאור ופועלת גם באומות העולם - אז היה פרעה מלך מצרים מושל בכיפה והוא כלל את כל אומות העולם, וזו היתה בתיה בת פרעה, ש"עומדת על שפת היאור" שהיאור היה שייך למלכות פרעה ולתוקף של פרעה, וכמדובר כמה פעמים –

"לדעת מה יעשה לו", שע"י שאמנם מתחילים מ"לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע" הרי זה "לדעת מה יעשה לו" שפועלים בדעת שיהיה הענין של "מה" וביטול ואזי זה נעשה באופן של "לו" כמדובר כמה פעמים הו' פעמים ו' שזה קשור עם ששה מדות כל אחת כלולה משש וכמדובר בארוכה בכמה וכמה מקומות.

וזהו ה"ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" שנעשה גם אריכות ימים ושנים טובות אצל כל יהודי ובאופן ע"ד כפי שהיה שקראנו בהפטרה של השבת שעברה ש"מיני' מתברכין", שבשבת שירה מתברכין בשירה ובשירה ובשיר "תחת תומר דבורה" בפשטות, כדי שלא יהיה יחוד כיון שיחוד אצל כנסת ישראל מותר להיות רק עם הקב"ה כיון שיחוד זהו ענין שכל כך נוגע וכמדובר כמה פעמים.

אבל "תחת תומר דבורה" נעשה גם "והיא שופטה את כל ישראל" ו"ותשקוט הארץ ארבעים שנה" ש"ארבעים שנה" קשור עם ענין הגאולה האמיתית והשלימה "לםרבה המשרה".

ושתיכף ומיד נעבור מרגע זה למעמד ומצב בזמן של "ארבעים שנה" ובאופן של "ותשקוט הארץ" החל מ"בפרוע פרעות בישראל" "מיני' אתפריעו כל נהורין" ולאחר מכן נעשה שכל יהודי מנצל את כוחותיו לפעול על יהודי שני שאז, דוקא ע"י זה, מקבל את זה ש"מתלמידי יותר מכולם" שלולא זאת לא היה יכול להגיע לזה, נעשה הענין גם אצל כל יהודי וכל בנ"י וכמדובר - אצל אנשים נשים וטף,

ותיכף ומיד ממש, ההחלטה הטובה, והקב"ה "הרואה ללבב" רואה מיד את ההחלטות, שזהו בתוקף והולך והוסיף ואור, וגם החליטו שיוסיפו בהתוועדות של ראש השנה לאילנות ובאופן המתאים, ויותר מהמתאים וכמדובר כמה פעמים

וזה מזרז עוד יותר את גאולה האמיתית והשלימה עד ב"ארבעים שנה" ובאים תיכף ומיד "עם ענני שמיא" לארצנו הקדושה "ארץ אשר ממנה תצא לחם" וארץ שנשתבחה בשבעה פירות האמורות וארץ - והוא העיקר - שמלאה באבנים טובות ומרגליות כמדובר לעיל ברמז,

ובקיצור ועוד והוא העיקר שנעשית תיכף ומיד הריצה של כל אחד מאיתנו בתוך כלל ישראל עם כל הפירושים שבדבר ונמצאים "בנערינו ובזקנינו ובבנינו ובבנותינו" בארצנו הקדושה, ובירושלים עיר הקודש ובהר הקודש, ובקודש הקדשים ובאבן השתי', תיכף ומיד ממש.