הנשיא כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו

ביטויי גאולה מיוחדים במינם ברצף של שיחה שמיימית מיום א' אלול תשמ"ט, "תורה חדשה מאיתי תצמח", יהודים באחדות שלמה עם הקב"ה, מגיעים לדרגה של נשמות ישראל לפני בריאת העולם, לפני אפילו ה"מים" שבתחילת הבריאה שיהיו לעתיד לבוא "כמים לים מכסים", וכבר לפני הבריאה היתה "רוח אלוקים מרחפת על פני המים" זה רוחו של משיח, וישראל עוד למעלה מזה כי הקב"ה נמלך בנשמותיהם של צדיקים לפני שברא את העולם, וכן לעתיד לבוא לצדיקים, ועמך כולם צדיקים, "הקב"ה עושה להם כנפיים ושטים על פני המים", כולל הביטוי "הנשיא, כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו",
וכל זה תיכף ומיד ממש, וכפי שהרבי מסביר בשיחה זו, שכאשר הדברים נאמרים ע"י צדיק בדרגת משה רבינו הרי זו "אמת לאמיתה" ולכן הם נפעלים מיד כפי שנאמרו, אבל עד שזה יורד לפועל, זה יכול לקחת זמן מסויים, והרבי מביא דוגמה לזה ממשה רבינו עצמו, לגבי שלוש ערי מקלט שיתווספו בערי הקיני קניזי וקדמוני שנאמר בפרשה, ומסביר שכן הוא בענייננו, אחרי שבשורת הגאולה כבר נאמרה ע"י הרבי שליט"א מלך משיח הרי זו אמת לאמיתה, במילא כבר התחילה, וכפי שהרבי שליט"א אומר בשיחה לגבי צחצוח הכפתורים, ולגבי הכנסת הא' של אלופו של עולם בתוך הגולה, שזה כבר נהייה ע"י מעשנו ועבודתנו, ואת התוצאות של ביאת והתגלות המשיח בגאולה האמיתית ושלימה ועליות מחיל אל חיל בגאולה תיכף ומיד ממש רואים זאת בפועל בעיני בשר. 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!!

תמליל התרגום:

זו הרי ההתחלה של יום שני של ראש חודש אלול שזהו נהיה הרי הראשון למניין ימי אלול, שהוא גם ההתחלה של ארבעים היום [=האחרונים שמשה רבינו היה בהר סיני] שמתחילים מראש חודש אלול ומסתיימים ב"אחת בשנה,"

ביום הכיפורים, ועל זה הרי אומרים ש"האחרונים ברצון," ולכן גם, הסיום וחותם שלהם הוא "אחת בשנה", ו"סלחתי כדבריך,"  

אז הוא גם היום שיהודים, נשמות בגופים דווקא, כמו מלאכים, וזה גם ייעוד של לעתיד לבוא, שאף על פי שעיקר הגאולה יהיה לנשמות בגופים, ישנה גם המעלה והעילוי של מלאכים, וגם המעלה בדוגמה שהוזכרה קודם שישנו 'כ'-פורים, ואחרי זה יש את שמחת פורים עצמה שהיא דווקא קשורה עם נשמות בגופים, ואכילה בגוף, ועד שעל ידי האכילה נהיה "דם ובשר כבשרו," חלק מהגוף, ועל ידי זה מתווסף גם בנשמה גם בענינים שלה בדוגמת מעלת הנשמה כפי שהיא תהיה לעתיד לבוא, שאז, בגלוי ממש, "חלק אלוקה ממעל ממש", כמדובר כמה פעמים,

 שבכללות זה קשור, שהעולם "על מילואו נברא," על דרך שהיה ביום שישי הראשון, "אלה תולדות השמים והארץ" – יום ראשון, ואחרי כן זה נמשך במשך כל ששת ימי בראשית, על אחת כמה וכמה ביום שישי של מעשה בראשית שעליו אומרים גם שזה בדוגמת יום 'ה'-שישי, שאז ניתנה תורה, ו"ארץ יראה ושקטה,"  שנתינת התורה בפעם הראשונה בשישה בסיוון, זו הרי ההתחלה של מתן תורה שהוא רק פעם אחת, כפתגם הידוע, וההתחלה של סיום של כל הענינים, שזה יהיה כאשר "תורה חדשה מאיתי תצמח, מאיתי תצא, ועד שאז זה לא יהיה רק מתן תורה מהקב"ה ליהודים, אלא גם "מאתי תצא", לימוד, שאז הקב"ה ילמד תורה עם כל אחד ואחת מישראל, ועד אפילו קטנים שבקטנים,

 וכמדובר כמה פעמים שבשעה שמגיעים לדרגה שלמעלה מכל התחלקות, אז מבינים שזה צריך לבוא גם באופן של שזה למעלה מכל התחלקות, שאז משתווים אנשים נשים וטף, ועד קטנים שבקטנים ממש, ועד, כפי שהגמרא אומרת, כמוזכר גם קודם, שבזה נכללים גם "עוברים שבמעי אמן", על דרך כפי שהיה ב'שירת הים' שהיא גם דוגמה והתחלה ל"שירה העשירית," ולכן גם, כבר בשירת הים נאמר הלשון "אז ישיר," אף על פי שאז זה היה בהווה, על אחת כמה וכמה אחרי שכבר אמרנו (בתפילה) את הענינים הראשונים שבשירה ואת הפסוקים הראשונים שבשירה, ואת המילה הראשונה שבשירה,

 ודווקא המילה הראשונה מדגישה "אז", שכבר יש בה, ואומרים כבר בדיבור, שמה שיהיה בגילוי ממש - "אז," כבר יש את זה בדיבור, ולכן בפשוטו של מקרא [המילים] "אז ישיר ", הולכות על השירה בפעם הראשונה, שירת הים בפעם הראשונה, שזה היה "בימי צאתך מארץ" מצרים", ועד בקריעת ים סוף שאז הרי היתה שלימות הגאולה, (ולכן הדין הוא שצריכים להזכיר את קריעת ים סוף בכל יום ויום כמבואר גם בתורה אור בדרושים אלו),

ובפרט כש'חיים עם הזמן' עם פרשת השבוע, ויש את השבוע של 'שופטים ושוטרים תעשה לך' גם בלשון עתיד ויחד עם זה, זה כולל גם שהיתה- עשיית שופטים ושוטרים בכניסתם לארץ ישראל ע"י יהושע בן נון, ויש לומר שזה כולל גם את עשיית שופטים ושוטרים שנעשתה על ידי משה רבינו, ועל דרך שהנהיגו, שאפילו ערי מקלט הרי כוללות את כל שש ערי המקלט, אף על פי כן, משה לא רק שהשתדל, אלא עשה, בעשיה בפועל, את ערי המקלט של עבר  הירדן, יחד עם הדין בזה, שאינן קולטות עד שיכבשו גם את 'עבר הירדן מערבה,' וגם שם יפרישו גם את שלוש הערים הנוספות ,

 ויש לומר, שהיות שזה כולל בתוכו גם את הציווי ששלוש הערים שיתווספו לעתיד לבוא שגם הן נצטוו ע"י משה רבינו, שמשה אמת ותורתו אמת, ואמת לאמתתו היא הרי שמיד שזה בא בציווי ובדבור, זה מיד נהיה בפועל, ואף על פי שהגילוי לעיני בשר יהיה, כפי שהוזכר קודם, דווקא כשיהיו שלוש הערים שבעבר הירדן מערבה, ועל דרך זה בנוגע לשלושת ערי המקלט שיופרשו לעתיד לבוא, ואנחנו יודעים כבר, כי כבר נאמר איפה זה צריך להיות, על כל פנים באיזה חלוקה של ארץ ישראל, לאיזה שבטים, איזה חלק של איזה שבטים זה, וכמדובר כמה פעמים.

 ויהי רצון שמהדיבור בכל הענינים, שנזכה כבר שתיכף ומיד ממש יהיה אפשר לחשוב וגם לדבר, על אחת כמה וכמה ממה שמדברים בדינים שבזה, העוסקים בהלכות של לעתיד לבוא, ובפרט בשני הפרקים האחרונים בסיום ספר 'היד החזקה' – 'משנה תורה,' ובפרט כשלומדים הן את הפרק הראשון משני הפרקים, והן את הפרק השני משני הפרקים, עד ההלכה האחרונה, שהיא מסיימת בנוגע להנהגה בזמן ההוא, שאז לא יהיו נכללים כל ענינים בלתי רצויים, ועד שאפילו לא תהיה אפשריות לענינים בלתי רצויים,

 ועד שיהיה עוד בהוספה, כלשון הרמב"ם בהלכות תשובה, שיהיה גם הסיום של כל ספרו וחותמו, וגם הסיום שני הפרקים שמכונים בדפוסים הראשונים 'הלכות משיח - מלכים ומלחמותיהם,' ועד ההלכה האחרונה שבה, שם הרמב"ם מוסיף אפילו על הלכות תשובה, שאז תהיה, לא רק תכלית השלימות של תשובה, אלא גם דבר נוסף על כל ענין הלכות תשובה, ואלו המילים "כמים לים מכסים," שכמדובר כמה פעמים, מילים אלה, כפשוטם של דברים, יש בהם גם את הפירוש הפשוט כמו שהמים הם באופן כזה שהם מכסים על הים, ועד שאת הים גם לא רואים, אף על פי ש-ים הוא הרי מקווה ימים, "ולמקוה מים," שיודעים מה זה, אבל אף על פי כן זו מציאות, מציאות של ים, ועד שיש שאלה האם יש לזה דין "מים המטהרים" גם "בזוחלין" וגם ב"נקודה," "במשהו" כמדובר כמה פעמים,"

 כי מים הם באופן שמכסים גם את הים, והים הוא הרי מציאות בפני עצמה, והמילה ים נהיית רק כחלק מקיום היעוד שצריך גם את ענין הים שבו זה יהיה בגלוי, ותיכף ומיד יהיה שהים יהיה מכוסה עם המים, ויש לומר שזה כולל גם את מי התורה שלעתיד לבוא, ובזה גופא גם, ועד תורה חדשה 'מאיתי' תצא, כמוזכר לעיל שהקב"ה עצמו לומד תורה "מאיתי," וגם לומד תורה באופן חדש שנהייה שינוי עיקרי במקבלים והם מקבלים זאת באופן של ראיה, שזו תכלית ההתאמתות בלימוד עצמו,

 ועד שזו נהיית מציאות כזו, שנהייה שינוי בדוגמת "אין עד נעשה דיין" וכמדובר כמה פעמים, ועד כמו שכתוב בגלוי בסיום משנה תורה שזה המשך וחזרה, ועד באופן של 'משנה' שזה כפליים לתושיה, שאת המילה ים, היה אפשר לכתוב [אחרונה] שהמים מכסים לים ,לכאורה זהו אותו תוכן, אבל החילוק ביניהם הוא חילוק עיקרי שהסיום ממש הוא לא שרואים או לומדים או מפרשים את המילה 'ים,' אלא מפרשים את המילה "מכסים."

 ואז יהיה גם הסיום וכל עניני קדושה ש'נעוץ סופן בתחילתן,' שתיכף ומיד, כפי שאומרים ב'הדרן', "כשם שעזרתני לסיים," כן יהיה גם העזר מלמעלה, והסיוע מלמעלה להתחיל מיד ספרים חדשים ומסכתות חדשות, הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה, שאפילו בתורה שבכתב זה נהייה בגלוי, "לעיני" כל ישראל, שזה כולל גם את כל התורה ש'לוקחים' על ידי העיניים - באופן של ראיה כמוזכר לעיל,

ונהיה באופן של 'כל' ישראל, שאז כתוב, כנאמר קודם, בשווה ממש, כל ישראל הן אנשים, הן נשים והן טף, והתורה מסיימת באות 'ל', וצורת אות 'ל' הרי היא שהיא יוצאת למעלה מן השורה, וזה פועל אחר כך שינוי עיקרי בדברים הכתובים בשורה, ועד שכולל גם שינוי עיקרי בענינים שהם למטה מן השורה, בדוגמת אות 'ק' שזה בגימטריא מאה, כמדובר כמה פעמים שזה שלימות כל המספרים,

 גם מספר העשירי, כפי שהוא בשלימות - עשר כלול מעשר, זה נהיה מאה, וזה גם כפי שמאה קשור, 'אל תקרי מה אלא מאה,' בשעה שאומרים 'אל תקרי,' זה אינו ענין של שלילה, אלא זה מוסיף עוד ענין, שישנם שני הענינים ביחד, הן מה, והן מאה

 וזהו ה'בכן' של לעתיד לבוא, שישנה תכלית השלימות של היש הנברא, ועד לתכלית השלימות ב"יש" הגשמי, על אחת כמה וכמה שזה כולל בתוכו את כל הענינים הבלתי רצויים שהיו קשורים עם חומר, ועד שה"יש" שהיה פעם חומרי, גם הוא נהיה במציאות מים, שמים הם לא מציאות לעצמם אלא ענין של ביטול,

 וגם בזה נהיית תכלית השלימות, שנמצאת בגלוי ביש הגשמי עוד יותר מהשלימות שיש בים, כי זה הרי נכלל ב'מכסים' שבפשטות ה'מכסים' הולך על מציאות המים, שזה הרי גשמי, וכמה ענינים חומרייים לגבי ים.

 ולכן במים יש את האפשרות שהם נהיים מים, מקור מים חיים, ומטהרים הן בזוחלין, והן בנקודה, בטיפה, כי זו כזו נקודה שכוללת את כל המציאות כולה ועד שכל המציאות כולה נהיית באופן של 'מכסים,' אפילו את המציאות של הים, שזה כולל את הים הידוע, ועד גם ה'ים' על דרך שאומרים שהיה הים בתחילת הבריאה, שאז היו המים מכסים, את "ואלת תולדות השמים" בהבראם,

 אף על פי ש'תולדות מלא כתיב,' - מיד בהבראם, ולמעלה מזה כבר היה ענין המים, כפשטות הקרא וממאמר חז"ל שגם מבאר ומדייק, שאז גם, כבר אז היה, שיהודים, 'ועמך כולם צדיקים ,' ש"הקב"ה עושה להם כנפים ושטים על גבי המים" כמוזכר קודם, שיהודים נעלים אפילו ממציאות הים ואפילו כפי שהים יהיה לעתיד לבוא, ואפילו כפי שהים יהיה מכוסה, ואפילו מהמים כפי שהם יהיו מכסים את הים שיהיה לעתיד לבוא,

 ואז, דווקא "ישראל ועצמות ומהות" - "כולא חד," עוד יותר מהענין ש"ישראל ואורייתא וקב"ה כולא חד," כי "ישראל" נעלים מ"אורייתא," ויש להם מיד את ההתכללות ממש ועד שזו נהיית מציאות אחת - כל יהודי, אנשים נשים וטף עם עצמות ומהות ועד לאופן של ממש, כי כל אחד מהם יש בו חלק אלוקים ממעל ממש,

 וזה נהיה מיד, תיכף ומיד ממש היות שכבר פעלו את הדבר על ידי מעשינו ועבודתינו, כפי העדות של נשיא דורנו שכבר פעלנו את הענין בשלימות, וגם, כמו שמובן מהשיחה הידועה שלו, שגם ה'כפתורים' כבר צוחצחו, וגם כל זה היה כבר בשלימות, ועד שיש כבר גם את השלימות של "עמדו הכן כולכם,

 וצריכה להיות רק אותה נקודה יחידה, שבאה הגאולה האמיתית והשלמה ממש באופן של ממש בזמן ומקום, ועד באופן של "ממש" שזה בגשמיות כפי שזה ברוחניות, ואדרבה, כפי שלעתיד לבוא הנשמה שואבת חיים על ידי הגוף שלה, כמדובר כמה פעמים ועוד והוא העיקר,

 שמיד מסיימים ומגיעים לשלימות של יום השישי שכבר התחיל שנוסף על "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם," ו"תולדות מלא כתיב", ויש בגלוי גם את השלימות של אלה תולדות פרץ והסיום שבזה "וישי הוליד את עובד " ו"עובד הוליד את דוד" שזה בעיקר כולל הכל וכפי שנהיה מזה "הכל, הנשיא, כשאתה תופס במקצתו, אתה – תופס בכולו, ועד בכולו ממש, ו"מראה באצבעו ואומר זה,"

 שיש כבר ברגע לאחר דיבור זה ממש יש מיד - מראה באצבעו ואומר זה, שהגיע דוד מלכא משיחא, ובנערינו ובזקננו, בבנינו ובבנותינו, הולכים בריקוד, שביום השישי אז הרי 'הכל מוכן לסעודה,'  אף על פי כן עדיין נשארה האפשריות שמהסעודה והאכילה ייצא דבר בלתי רצוי, כפשטות הכתובים וכפשטות הענינים, שעד הרגע הזה יש מזה עדיין את התוצאות הבלתי רצויות שבזה, ענין הגלות, ועד שגם זה מתהפך, ונהיה "אודך הוי' כי אנפת בי," כי .. "ותחייני", ועד באופן שנהיה גם יתרון שמענין ההפכי נהיה "לילה כיום יאיר", ועד שנהיה יום ממש,

 ומזה נהיה יום ממש, יום שקשור עם התחלת היום השישי, על אחת כמה וכמה כשאוחזים כבר ביום השישי לאחר תפילת ערבית, ובתפילת ערבית גופא, אחרי פסוק "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך," שהכוונה בזה היא, 'את פניך' כולל, והכוונה בעיקר, פניך ממש, כמו שיהיה "והיו עיניך 'רואות' את מוריך," וזה נהיה באופן של התיישבות, ובאופן נצחי, כמדובר כמה פעמים ש"והיו עיניך רואות את מוריך בגאולה הנוכחית שמתחילה תיכף ומיד בלי שום הפסק חס ושלום,

 ועולים מדרגה לדרגה 'ילכו מחיל אל חיל' עד 'יראה אל אלוקים בציון,' שעל ידי שיהודי פועל בהפצת המעיינות חוצה, שזה הוא הרי ה'ציון' בתורה, וזה הוא ה'ציון' אצל יהודי, וזה הוא ה'ציון' בנשמה שלו – פנימיות הנשמה, שהיא קשורה עם פנימיות התורה, שהיא קשורה עם פנימיות עצמות ומהות, ועד שכל יהודי, הן אנשים, הן נשים, ואפילו טף,

 ועד, כולל עוברים שבמעי אמן, במכל שכן וקל וחומר, ומה אם את שירת הים אמרו גם עוברים במעי אמן, אמרו באותו לשון, ואותם ענינים שאמרו משה וכל ישראל שהם נהיו?? מהלימוד שבכתוב כמו שנאמר בפירוש ובגלוי בפשוטו של מקרא, וזו גם תכלית השלימות של לעתיד לבוא שכל הדרגות שבעולם יהיו באופן שכל אחת מהן, וכולן ביחד יש להם גם את השירה, השירה העשירית, כי העשירי יהיה קודש,

ובפרט עוד, כמדובר קודם שעשירי כתוב באופן של שלימות שנהיית למטה מן השורה שזה צורת 'ק' כמוזכר לעיל, ועד שלמטה מן השורה, ואמצעית השורה, ולמעלה מן השורה, עומדים באותו א' – ב' שמתחיל מתחילתו מאלופו של עולם, ומסתיים עם 'ת' שזה קשור עם הגאולה לעתיד לבוא"  ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר", וחסידות מסבירה זאת שאז יש את כל הענינים של סחור סחור של מקיפים, ולא סתם עניןשל מקיף, אלא מקיף למקיף, ועד לאופן שהוא נעלה  הן מפנימיים והן ממקיפים,

 ויש בפשטות 'מראה באצבעו ואומר זה' שהנה ה'מים' של מעשינו ועבודתינו שעשינו במשך שית אלפי שני דהווה עלמא, ובפרט שעומדים כעת ביום השישי, שכל יום שישי הרי מרמז, ועד שאומרים זאת בגלוי, כמו כל הענינים של שישי שהם מכינים, והכל מוכן לסעודה שמיד לאחרי זה בא יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, ונהיה מיד 'טועמיה חיים זכו' עוד ביום השישי, ובפרט עוד שאוחזים לאחרי תפילת ערבית, נהיה גם,  שמערב הגלות נהיה, נוסף על 'לילה כיום יאיר' ב-'כ' הדמיון של יום יאיר יהיה גם 'כ' שקשור עם כתר,

שזו הרי המעלה של אור וחושך גם יחד בכתר האמיתי, ונהיה מיד כל הענינים כאמור, והוא העיקר, שיש זאת מיד, כבר בתחילת יום השישי, ובפרט עוד, כמדובר, אחרי תפילת ערבית וגם אמירת הכתוב ברוב עם, "אך צדיקים יודו לשמך יישבו ישרים את פניך," וגם אמירת הקדיש שהוא קשור גם עם קדיש דרבנן, שאז יש גם את העילוי של תלמידיהם, ותלמידי תלמידיהם, כמו שאומרים גם בקדיש דרבנן שאמרנו לאחר תפילת משניות, שמסתיימת גם, על דרך ספר הרמב'ם, ענינים של לעתיד לבוא 

כמוזכר לעיל, ונהיה מיד השלום בעולם, הקב"ה לוקח 'שלום' שזה שמו של הקב"ה – שלום, ונותן זאת ומחלק לכל יהודי וכל היהודים, אנשים נשים וטף, ונהיה "הוי' עוז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום," תיכף ומיד ממש כפי שהוזכר גם קודם ובמשך הימים הקודמים, כמה וכמה פעמים, וזה גם מה שכבר ישנו ב"יום השישי" שכבר התחיל, יש כבר את הענין של 'הכל מוכן לסעודה,' מוכן באופן כזה שהכל מוכן, באופן שנהיה בתכלית השלימות מיד בתחילתו, (כי) חלק מהעצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו ממש

 ויש מיד את 'הכל מוכן לסעודה,' ובמיוחד הכוונה לסעודה של "לויתן ושור הבר," שכוללת את כל ישראל כולם שעבודתם היא הרי, הן בעבודה של 'שור הבר', והן בעבודה של 'לויתן,' והן בעבודה של פנימיים, והן בעבודה של מקיפים,

 ועל דרך זה גם בתורה ש'אסתכל באורייתא וברא עלמא' על דרך זה אומרים ש'בר נש' אפילו שמזכירים אותו בלי ה'א', רק 'נש' לבד, ולכאורה, הפירוש שבזה, ענין בלתי רצוי, 'נשני,' וכמדובר כמה פעמים ש'בר נש' שעוסק בתורה בזמן הזה 'קיים עלמא', מקיים את העולם בקיום אמיתי

 כמו שאמרו בתפילת הקדיש, ובפרט בקדיש דרבנן, שכל התפילות שאמרו עד עכשיו, ועל אחת כמה וכמה התפילות של יום שישי, ולא שישי (סתם) אלא 'ה'שישי, שזה רומז על תחילת ענין מתן תורה, וכולל מתן תורה כפי שהיה בתחילתו כל הענין של מתן תורה, כפי שגם אדמו"ר הזקן אומר בספרו קדישא שמעין זה כבר היה בשעת מתן תורה, בתחילתו, ביום 'ה'שישי עם 'ה' הידיעה, וכך זה ממשיך בכל יום שישי על אחת כמה וכמה ביום שישי של שנת תשמט ידיך, שבאה הרי אחרי שנת תשמח ותשמח, והקדמה קרובה לשנת ניסים, שכבר התחילה,

 כי כבר נמצאים בראש חודש ראש חודש השני ביום הראשון של חודש ההכנה, שהיא הכנה על פי תורה שכבר כוללת, בפרט שנעשית מפנימיות הנפש ועד עצם הנפש, ועד חלק הנפש שזה חלק אלוקה ממעל ממש, ויש כבר את כל הסעודה, הכל מוכן לסעודה, וכל הענינים שלאחרי זה על דרך מה שהיה "בגן עדן מקדם," שזו הדרגה של כל יהודי כמו אדם הראשון,

 ועוד יותר, שזה עכשיו אצל כל יהודי, על אחת כמה וכמה באלה שפועלים את מעשינו ועבודתינו כפסק דין הידוע, למה נברא האדם יחידי, כי אצל כל יחיד ועד ליחיד בפשטות, יש את הענינים הקשורים עם הנפש שלו, ועד כפי שזה היה אצל אדם הראשון, עם המעלה שזה "יצירך בגן עדן מקדם," עוד קודם הדבר, המאורע הבלתי רצוי, ואדרבה, עד לאופן כזה שנהיית שלילה ואי – אפשריות כי 'אעביר מן הארץ', ונהיה מכאן ולהבא כמוזכר לעיל, הליכה רק בטוב עצמו, ובירור רק בטוב עצמו, ולא בירור של ענין בלתי רצוי אלא בירור באוכל עצמו, וכמדובר כמה פעמים שזה הרי עילוי שלא בערך לגבי בירור באוכל מעניין שהוא היפך מאוכל,

שלעתיד לבוא כל הענינים יהיו הרי באופן של "אוכל" בפשטות עבור כל יהודי שיעשה מכל דבר ענין שנהיה דם ובשר כבשרו כי בכל פרט מהבריאה הוא פועל ע"י מעשינו ועבודתינו, ועל ידי זה נהיה גם אצלו חלק מה'ממש' בפשטות, ממש בגשמיות, 'ועד לדם ובשר כבשרו ונהיה גם "והיו לבשר אחד" עצמות ומהות עם כל יהודי וכל היהודים זה נהיה באופן של 'אחד' כי "והיתה להוי' המלוכה,"

 כסיום ספר היד, היד החזקה, ועד גם בשבעים האומות כמו שהרמב"ם מבאר שם בארוכה, ועד לתכלית השלימות בזה, ויש את ענין 'כמים' של מעשינו ועבודתינו שזה הרי כולל הן תורה והן מצוות אף על פי ש'מים' בפרט הולך במיוחד על תורה, "אין מים אלא תורה," וכאן זה הרי 'כ'מים, שכולל גם את ענין המצוות, על דרך שאומרים שבגן עדן יש רק את לימוד התורה אף על פי כן, לומדים שם גם הלכות, הלכות המצוות, וגם כל העוסק בהלכות קרבנות, בהלכות התורה מעלה עליו הכתוב, התורה מעלה אותו, ונהיה באופן של עליה כאילו הוא עשה את הדבר עצמו,

 על אחת כמה וכמה כאמור, בפרט על ידי הסיום של השליחות שכל אחד לוקח על עצמו הנוכחים פה, שהם פועלים בכל הנשמעים אליהם שכל אחד גם יתן צדקה, שענינה הוא הרי שהיא כוללת את כל מצוות התורה, גם מצוות תלמוד תורה כולל גם כל עניני העולם, שכולם נכללים בצדקה עשה הקב"ה שברא את העולם וברא את העולם דווקא באופן שיורד למטה בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה הימנו,

ודווקא באופן כזה לוקחים, וזה נהיה דבר אחד עם עצמות ומהות, ועוד והוא העיקר, שזה נהיה כמוזכר לעיל, תיכף ומיד "הכל מוכן לסעודה," סעודת שור הבר ולוייתן, וסעודה שכוללת בתוכה ש"נהנים מזיו השכינה," וכמבואר בחסידות שזה נכלל בסעודה בגשמיות ונהיה אותה הגשמיות של היש הגשמי,

 ועד, כפי שמבואר בביאורי הזוהר לאדמו"ר האמצעי שהפצת המעיינות חוצה, כמוזכר כמה פעמים, שדווקא אז יש את תכלית השלימות של גילוי בתכלית השלימות של הגשמיות, ונהיה הענין של גשם, כמבואר בספרים, שזה ז' פעמים ז' פעמים ז,' שכל זה נכלל שלוש פעמים ועד שנהיית גאולה האמיתית ובית המקדש השלישי והווי חזקה, שמכאן ולעתיד לבוא, ומכאן ואילך החל מכאן, והרגע הראשון, מיד לאחרי זה זו נהיית עליה משלימות אל שלימות, ומחיל אל חיל, ועד 'ייראה אל אלוקים בציון'ועוד בפרט שיש כבר את הגאולה האמיתית והשלמה ברגע שלפני זה, ויש גם, כמוזכר לעיל את פנימיות הנשמה 'ציון' שבנשמה ו'ציון' שבעולם, ו'ציון' שבתורה ועד שזו נהיית נקודה אחת ויחידה שכוללת בתוכה את כל המציאות כולה על אחת כמה וכמה כפי שהנקודה נהיית דבר אחד עם הנקודה של עצמות ומהות כביכול,

 ועוד והוא העיקר, תיכף ומיד ממש הכל מוכן לסעודה, והולכים מיד לאחרי תפילת ערבית לקיים את "אך צדיקים יודו לשמך יישבו ישרים את פניך," וישנו תיכף ומיד כהרף עין, מ'יישבו' בלשון עתיד, נהיה מיד העניין בפועל, באופן ניצחי - יילכו מחיל אל חיל, ובאופן של התיישבות, בגלל שאז לא יהיו שום ענינים הפכיים אלא רק עליה, כאמור לעיל מחיל אל חיל, שקשורה גם ל"ושמתי כדכד שמשותייך", כבהפטרה של שבת האחרונה, שממנה מתברך גם יום השישי זה הנוכחי,

 כולל גם ההתחלה של יום שישי ובפרט שההתחלה יש בה גם את ענין של "אך צדיקים יודו לשמך יישבו ישרים את פניך" ואת זה כבר אמרנו בעבר, ובדיבור ממש, ו"עקימת שפתיו הוי מעשה," שנהיה תיכף ומיד ההתיישבות "את פניך," ותיכף ומיד ההתישבות של "עמך כולם צדיקים", "אך צדיקים," - "אך טוב לישראל" כמדובר לעיל כמה פעמים, אנשים נשים וטף, שזה ה"בכן" של הגאולה העתידה לבוא, ועד שבאה תיכף ומיד ממש אנשים נשים וטף כולם יוצאים ובבת אחת יחד, וביחד על ענני שמייא, כמוזכר כמה פעמים,

 וזה נהייה מיד בגלוי "מראה באצבעו ואומר זה," הנה ה"שופטייך" והנה ה"יועצייך" ועוד והוא העיקר, הנה דוד מלכא משיחא וכל האנשים ונשים וטף מכל הדורות, על אחת כמה וכמה של דורנו זה, שזה הדור האחרון של הגלות, שעל ידי מעשנו ועבודתנו בעבר כבר הכנסנו את אלופו של עולם את ה'א' לתוך הגלות, וזו נהייתה גאולה אמיתית ש-'א' זה גם ראשי תיבות "אמת," ואחרי זה ה'א' נשארת בשלימות גם אחרי שאומרים א' פעם אחת, יש אחרי זה את ה'אמת לאמיתו,' בשעה שאומרים כפליים לתושיה שתי פעמים א,' וזה נהיה א'מת לא'מיתו, ועוד והוא העיקר שזה תיכף ומיד ממש לא עכבן אפילו כהרף עין, ובשמחה, ובטוב לבב!!