• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ד אב התשפ"ב (11.08.2022) פרשת ואתחנן

בקרוב: שערי ניקנור בביהמ"ק השלישי

בית המקדש השלישי יירד מהשמים בתחילת "תקופה השניה" של ימות המשיח. ויעמוד על מקומו בהר הבית עם פתחים פתוחים, ללא דלתות. מיד כאשר זה יקרה, הרבי שליט"א מלך המשיח יציף את שערי ניקנור ש"טבעו שעריה בארץ" ויד הגוים לא שלטה בהם, ויציב אותם במקומם בפתח ההיכל, כדי לסמל שבית המקדש שנבנה בידי הקב"ה - "מקדש אדני כוננו ידיך", שייך לבני האדם
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

בית המקדש השלישי יירד מהשמים בתחילת "תקופה השניה" של ימות המשיח, בשינוי "מנהגו של עולם", ביחד עם תחילת תחיית המתים "ומשה ואהרן עמהם" שבאים ממקום טהרה, ולא צריכים הזאת מי פרה, והם יתחילו את עבודת הקרבנות וילמדו את שאר הכהנים שיבואו את סדר לבישת הבגדים והעבודה.

מיד בירידת בית המקדש השלישי על מקומו בהר הבית עם פתחים פתוחים, ללא דלתות. הרבי שליט"א מלך המשיח יציף את שערי ניקנור ש"טבעו שעריה בארץ" ויד הגוים לא שלטה בהם, ויציב אותם בפתח ההיכל, כדי לסמל שבית המקדש שנבנה בידי הקב"ה - "מקדש אדני כוננו ידיך", שייך לבני האדם.

קטע משיחת מלך המשיח כ"ח תמוז תשל"ו. "שכתוב במדרש תנחומא וכמה מדרשים, שזהו ההבדל בין "מקדש" - סתם, למקדש א-דני "כוננו ידיך", מקדש ראשון ושני שהיו מעשה ידי אדם, לכן לא היו נצחיים; "מקדש אדני כוננו ידיך" בידי שמים, יהיה באופן של "כוננו," בנין נצחי שאין אחריו חורבן ח"ו"
..(דקה 15:04) "כשבית המקדש תלוי באוויר, אפילו אם הוא לא תלוי באוויר, רק המזבח תלוי באוויר, אפילו אם רק אבן אחת מביהמ"ק תלויה באוויר, ויש אוויר בין האבן לקרקע שלמטה הימנה, הגמרא בזבחים אומרת שזו חציצה ואסור לכהן לעבוד עבודה אם הוא עומד על אבן זו. במילא, כל זמן שבית המקדש השלישי נמצא למעלה, מתי הוא יכול להיחשב כבית המקדש? גם כאשר הוא עומד בציור של כסף גשמי, זהב גשמי, קרשים גשמיים, אבנים גשמיות, וכו.' אחרי זה, עדיין אי אפשר להשתמש בו כביהמ"ק כל זמן שנמצא בשמים. הוא צריך לרדת למטה. ולמטה, אפילו אם הוא נמצא "למטה מעשרה טפחים," אבל יש הפסק אוויר בין בית המקדש השלישי לקרקע עולם הזה הגשמי, אי אפשר להקריב שם קרבנות שזה ענינו העיקרי של בית הבחירה, כפי שהרמב"ם אומר בתחילת הלכות בית הבחירה. הוא חייב לעמוד על הקרקע"!
..(דקה 20:30) ומזה מובן גם במה שמדובר על לימוד בנין בית המקדש, חס ושלום שבגלל זה תהיה למישהו מחשבה מחשבה פסולה, שמדובר שכעת אפשר ללכת, וכבר ראויים לבנות את בית המקדש. זה לא בכח בני אדם, צריך מקודם את בית המקדש השלישי "מקדש אדני כוננו ידיך," בדיוק כמו שהסנהדרין יבואו "ואשיבה שופטייך כבראשונה," ואשיבה -- הקב"ה דווקא, קשור עם ביאת משיח צדקנו, על דרך זה "יבנה בית המקדש," אפילו בפרט זה של להציב דלתות או לאלו שסוברים שיהיה כולו בנוי דווקא רק בידי אדם, יש פסק דין ברור שאת זה יבנה ע"י משיח צדקנו רק אחרי ש"ילחום מלחמת הוי' וינצח," וזה היה רק אחרי "יכוף כל ישראל ללכת בדרכה ולחזק בדקה." ורק אחרי זה יהיה "ויקבץ נדחי ישראל
ועל דרך זה בנוגע ל"ואשיבה שופטייך כבראשונה," מחשבה פסולה להקים כיום סנהדרין וכו,' זה דבר שיתבצע כאשר שכינה חוזרת לטבריה, כמו שאומרת הגמרא, ואחרי זה יהיה "ואשיבה שופטייך כבראשונה" ביחד עם ביאת משיח צדקנו! על אחת כמה וכמה בנוגע לבנין בית המקדש, פסק דין ברור פעמיים ברמב"ם שסופר כל מילה. מה שאז יהיה קיבוץ גליות ע"י משיח צדקנו, אומר הרמב"ם בתחילת הפרק, והן בסיום וחותם הפרק בהל' מלכים, בסיום ספרו "יד החזקה" כמדובר כבר כמה פעמים.
אעפי"כ אם "ממהרים" שיהיה ה"אחישנה," של בנין השלישי שהוא בנוי בשמים - שיורד למטה, ואז תהיה הצבת דלתות ע"י בני אדם ובמיוחד ע"י משיח צדקנו, אם רוצים למהר זאת צריך את - זאת "תורת" [=הבית] להמשיך כל הזמן את עסק הלימוד בתורת הבית, ואז אומר הקב"ה שזו "מחשבה טובה," ו"מעלה אני עליהם כאילו בנו," ואז "ועשו אותו," הקב"ה מצרף את המחשבה למעשה שיהיה אחר כך בביאת משיח צדקנו, הקב"ה מצרף כבר עכשיו את המחשבה הטובה, בפרט עוד, שהמחשבה יורדת בדיבור ב"מעשה זוטא" שזה לימוד הלכות, וזה נהיה כבר בנוי, כבר נפעלים כל הענינים, ו"בשעתא חדא וברגעא חדא", יורד בית המקדש השלישי פה למטה, בלשון הרמב"ם "ומיד הם נגאלים," עם כל הפרטים שבזה, "יבנה בית המקדש במקומו," עם כל הפירושים, ויקבץ נדחי ישראל, והיתה להוי' המלוכה, ובעגלא דידן!!

= = = 

תמליל הכתוביות מהסרט:

דובר כרגע על מעלה המעשר, שצריך להראות שהאדם, יהודי בעבודתו, "אתם קרויים אדם" עומד למעלה מהדרגה, וזה נקרא עבודה של "בכל מאדך," מתחיל מאות מ', ראש התיבות מילת מאדך, שזה מראה על מעשה.

ולכן גם, בנוגע לענינינו, במה שדובר במעלת התורה, שעליה אומרים ציון "במשפט" תפדה, ואדמו"ר הזקן מפרש זאת שהכוונה ללימוד התורה, וכמו שהוא מביא במאמר את מאמר רז"ל, שבזכות המשניות "שם יתנו בגוים," שבזכות המשניות יהיה קיבוץ גלויות, שמשנה זה ענין של פסק דין הלכה למעשה;

על דרך זה מה שדובר כעת ללמוד מסכת מידות, אז זה ענין, כפי שמובא במדרש תנחומא, שמה שאומר יחזקאל בפסוק "הגד לבית ישראל את תורת הבית," ואז יהיה "ועשו" - ע"י הלימוד והעסק בתורת הבית.

על זה שאלו כמדובר בארוכה, לכאורה הרמב"ם בפירוש המשניות מסביר שמסכת מדות זה רק סיפור דברים. לכאורה, הוא היה צריך לומר שזה ענין יותר נעלה, לא רק סיפור דברים.

אלא שזה "כאילו" בונים את בית המקדש, בדוגמת העוסק בתורת עולה [=כאילו הקריב עולה], ועל זה ביארנו, שאותה שאלה יש בנוגע לכל סדר קודשים, שבזמן הרמב"ם, אפילו בזמן הש"ס – הגמרא של סדר קדשים, זה לא היה לפועל, אדרבה, אז היה אסור להקריב קרבנות וזה היה סיפור דברים, אלא שהשאלה מהרמב"ם היא, על סגנון של כל סדר קדשים: הן המשנה והן הגמרא כתובות בסגנון של הלכה ולימוד ותורה, מה שאין כן, מסכת מדות, וחלק גדול ממסכת תמיד, ניתנה בלשון של סיפור.

ובזה יש תירוץ לקושיה גדולה: מסכת מדות נאמרה ברובה, בזמן שבית המקדש השני היה קיים, ואז זה הרי היה נוגע להלכה למעשה, כדי לדעת מה לעשות אם צריך לתקן את בית המקדש וכלי המקדש, איך לתקן אותם.

אפילו משחרב בית המקדש, כמדובר, בשבת בארוכה, הרי כתוב במדרש שבימי רבי יהושע בן חנניה היה רשיון לבנות את בית המקדש, וחכמים הלכו לעשות זאת, אלא שאז נהייתה גזרה חדשה ממלכות רומי, ולכן בטל הענין.

וכאשר התכוננו לבנות את בית המקדש היו צריכים את "מיד ה' עלי השכיל" כפי שמוסבר במסכת מדות - איך צריך לבנות אותו.

אלא שההסבר הוא, פירוש הרמב"ם הוא, שסגנון מסכת מדות שונה ממסכתות זבחים, ומנחות, וכו,' אלא שהוא נאמר בנוסח של סיפור. וכמו שהבאנו את הדוגמה, שדוגמתו מוצאים בתורה שבכתב, שכמה הלכות ודינים לומדים מספר בראשית, אעפי"כ ספרא דבי רב שמכונה "הרג את האר"י," זה דווקא ויקרא, ועל דרך זה גם, זה דווקא ויקרא, ועל דרך זה גם שמות, ועל דרך זה דברים, מה שאין כן במדבר, מכונה "ספר הפקודים," כי שם ההלכות מועטות, והעיקר מדובר באופן של סיפור, אעפ"י שמהכתובים שמדברים על פקודי בני ישראל, גם מהם לומדים כמה הלכות, על אחת כמה וכמה דרושי רז"ל, על אחת כמה וכמה רמזים וסודות התורה.

אלא שההבדל הוא בנוגע לסגנון, אבל בגלל שזה סגנון, בתורה, שהיא מדויקת בכל הפרטים, זה גופא מראה על הבדל, הבדל פנימי, אם מסכת נמסרת בלשון סיפור, או שמסכת נמסרת בלשון וסגנון הלכתי.

אעפ"י שאפילו ממסכת מדות לומדים הלכות חשובות, ומתי שלמדו מסכתות אלו בפעם הראשונה ובפעם השניה זה היה נוגע לפועל, ואפילו משחרב בית המקדש זה היה נוגע לפועל אם יהיה רשיון ממלכות רומי שצריך ללכת לבנות את בית המקדש. שכל ענינים אלה היו אז, היה "אפר פרה", והיו הַתַּנָאים, והיתה ,סמיכה,, סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו וכו,' מה שאין כן היום, ובפרט בחושך כפול ומכופל;

אבל ישנו ענין בית המקדש בנוי למעלה, ויורד מלמעלה למטה כמו שכתוב במדרש תנחומא וכמה מדרשים, שזהו החילוק, ישנו "מקדש" - סתם, אחר כך יש את "כוננו ידיך," כפי שהמדרש מחלק, שמקדש ראשון ומקדש שני שהיו מעשה ידי אדם, ולכן לא היו נצחיים; מה שאין כן "מקדש אדני כוננו ידיך", שבנוי בידי שמים, אז הוא יהיה באופן של "כוננו," בנין נצחי שאין אחריו חורבן ח"ו.

אעפ"י שנמצא בכמה מקומות ברש"י ותוספות ועד להל' מלכים ברמב"ם ששם הוא משתמש בלשון "יבנה בית המקדש במקומו," אז נוסף למה שדובר פעם בארוכה על ההבדל בין "זכו" ל"לא זכו," וכעת עומדים, בלי הבט החושך כפול ומכופל של העולם ושל הגלות, יהודים הדזככו ע"י יסורי הגלות ובפרט בדורנו זה ע"י "אל יבוש מפני המלעיגים", וכבר ישנו זיכוך של "זכו" בדרגה הכי עליונה;

שאז זו דרגה בנוגע למשיח, שבא ע"י ענן, אעפ"י שאם "לא זכו, זה יהיה "עני ורוכב על החמור," וכמו שזה אצל המשיח, כך זה גם במקדש.

אעפ"י ש"אלה ואלה דברי אלוקים חיים", ואיך שייך לומר על פלוגתא במציאות וכו,' והסברנו שמוצאים זאת בתשובות ה"אחרונים", וזה מתרץ את הענין. (ומספיק לראות בספר ניצוצי זהר מהרב מרגליות שכל אחד גם יכול לראות את המקור בעצמו).

הוא מביא שם על מה שכתוב בפסוק "טבעו בארץ שעריה," שהשערים של בית המקדש נטבעו בארץ, ולבשר ודם, לאומות העולם, לא היתה להם שליטה על זה. 

האחרונים שואלים על זה, מה זה פעל. בשביל מה צריך את הנס. כל בית המקדש, כולו, בנין בידי אדם או בידי שמים, ומה החידוש והנס, ש"טבעו בארץ שעריה" – הדלתות הישנות?! והוא מסביר, שזה לפי אותה דעה שבית המקדש השלישי יהיה בנוי בידי שמים, והוא כבר בנוי!! אלא שאחר כך הוא ירד למטה, אבל היהודים צריכים שיהיה להם בזה אחיזה ושליטה כדי שזה יהיה בית המקדש שלהם.

ויש על זה דין במסכת בבא בתרא, שמי ש"בונה פלטרין גדולים" כך הוא הלשון, הוא בנה ארמון גדול ב"נכסי הגר" שנפטר בלי יורשים, ואחרי זה "בא אחר והציב דלתיה" – קבע את השערים, במקרה כזה – "קנה האחר." הראשון לא קנה מפני שהוא בנה ב"נכסי הגר" הגם שהוא בנה "פלטרין גדולים." ומי קונה את החזקה, אותו אחד שהציב את השערים. ולכן לעתיד לבוא בבית המקדש השלישי, ולכן לעתיד לבוא שיהיה בית המקדש השלישי בנוי, אבל השערים יוצבו ע"י היהודים שהם בנו את השערים עוד בזמן בית המקדש השני, והם יציבו "הציב דלתיה", בבית המקדש השלישי. ואז הם יקנו חזקה בכל ה"פלטרין גדולים." עד כאן, איך הענין מוסבר ב"אחרונים."

 

וכאן נוסף דבר מעניין, לפי האריכות שיש בזה ברמב"ם ובזה מתורצות כמה שאלות. שלכאורה לא מובן זה לא מסתבר בשכל, שאחד בנה פלטרין גדולים, וגם הציב שם את הדלתות הפנימיות, ועשה שם את כל הענינים! ורק את הדלתות החיצוניות ועשה שם את כל הענינים! ורק את הדלתות החיצוניות הוא לא העמיד. הוא נשאר בלי כלום, ולאחר שרק הציב את השערים נותנים את הכל?! שמתבוננים ברמב"ם, הוא מסביר בארוכה את לשון הגמרא שאומרת את הטעם מדוע הראשון לא קנה שם חזקה, בגלל שהוא בסך הכל "אפוכי לבני", הוא רק העמיד כמה לבנים ביחד בציור כזה של בית.

הרבמ"ם מביא זאת ומפרשי הרמב"ם מביאים את הרבי של הרמב"ם ר' יוסף אבן מיגש, שהרמב"ם כותב עליו ש"לבו כלב הארי," תואר נעלה ביותר אפילו בערך לתוארי הרמב"ם. והרשב"א בשם ר' יוסף אבן מיגש כותב, למה הראשון לא קנה חזקה, במה דברים אמורים - אם הוא לא חפר יסודות בקרקע, והוא עדיין לא עשה מזה עדיין חדר למגוריו שלו, או לצאנו ובקרו, במילא, הוא לא עשה בקרקע שום דבר, וחדר או מחיצה לצאנו ובקרו וביתו עדיין אין לו, ואת זה עשה האחר, - ולכן השני קונה.

מה שאין כן, אם הוא חפר יסודות בארץ, אז זה לא יותר גרוע מ"ניר בארץ"  שהוא חרש בשדה וקונה עם הניר עצמו הוא לא צריך פלטרין של מלך.

נשאלת השאלה, הרי הלבנים שייכים לראשון?! וכל הענינים שהוא עשה ב"פלטרין של מלך" הרהיטים וכל מה שנמצא שם ומדוע אומרים שהאחר קנה את הכל?!

ומתרצים זאת, בגלל שהראשון עשה את כל זה ב"נכסי הגר," שהם הרי הפקר, ושם הוא הניח את הקירות, את הרהיטים ואת הכלים שלו, כלומר שהוא הפקיר אותם ביחד עם נכסי הגר. זה הביאור של הרבי של הרמב"ם וזה נמצא בקיצור בלשון הרמב"ם. שהוא לא פעל מאומה בקרקע, וכו' וכו.'

וכאן רואים איך שזה מתאים דווקא לבית המקדש השלישי, שהוא בנוי בשמים. התנאי בבית המקדש ועל דרך זה במשכן, כפי שהרמב"ם מביא בהלכות בית הבחירה, שצריך זהב גשמי, צריך קרשים או אבנים גשמיים,  אחרי זה יש דין בבית המקדש, מתי אפשר להקריב בו קרבנות, כאשר הוא "קבוע בארץ."

כשבית המקדש תלוי באוויר, אפילו אם הוא לא תלוי באוויר ורק המזבח תלוי באוויר, אפילו אם רק אבן אחת מביהמ"ק תלויה באוויר, ויש אוויר בין האבן לקרקע שלמטה הימנה, כאמור קודם, הגמרא בזבחים אומרת זה חציצה ואסור לכהן לעבוד עבודה אם הוא עומד על אבן זו. במילא, כל זמן שבית המקדש השלישי נמצא למעלה, מתי הוא יכול להיחשב כבית המקדש, כאשר הוא עומד בציור של כסף גשמי, זהב גשמי, קרשים גשמיים, אבנים גשמיות, וכו.' אחרי זה, עדיין אי אפשר להשתמש בו כביהמ"ק כל זמן שנמצא בשמים. הוא צריך לרדת למטה. ולמטה, אם הוא עומד לא רק "למעלה מעשרה טפחים," אפילו אם הוא נמצא "למטה מעשרה טפחים," אבל יש הפסק אוויר בין בית המקדש השלישי לקרקע עולם הזה הגשמי, אי אפשר להקריב שם קרבנות שזה ענינו העיקרי של בית הבחירה, כפי שהרמב"ם אומר בתחילת הלכות בית הבחירה. הוא חייב לעמוד על הקרקע!

הקרקע מצד עצמה היא קרקע של הפקר. כי "ירושלים לא נתחלקה לשבטים," על אחת כמה וכמה ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו," ובכמה ענינים לעכו"ם "יש מה לומר" שם על פי דין. ולכן יש את הדיון האם קנין עכו"ם בארץ מפקיע מתרומות ומעשרות וכו' וכו,' ולכן יש את האיסור "לא תחנם", "לא תתן להם חנייה בארץ!" מזה גופא ההוכחה, שאם משכיר בית ומאפשר לגוי להיכנס לירושלים, נותן לו חנייה, אפילו בכל ארץ ישראל, הוא עובר על "לא תחנם," כי הוא נתן להם חנייה בארץ.

במילא, באמת יש בית המקדש! ובית המקדש עם כל הפרטים! אבל מתי הוא יכול לשמש בתפקידו, שתפקיד בית המקדש הוא לעשות בנין ששם יהיה ראוי להקריב בו קרבנות, אז הוא חייב לעמוד על הקרקע!! שהקרקע היא "נכסי הגר"! במילא, מי בסוף קונה זאת, באמת יש שם "פלטרין גדולים," ויש שם "מחיצה", ו"ביתו," אבל הוא לא עשה כלום ביסודות הקרקע, זה ירד בנוי ושלם מלמעלה, ומה שהוא עשה מחיצה לביתו, לבקרו וצאנו, אין לזה שום שייכות לבית המקדש, כי בית המקדש צריך להיות ראוי להקריב בו קרבנות, זה צריך להיות שייך ליהודים!!

ואיך יהודים קונים זאת, בשעה שיהודי מציב את השערים, את הדלתות שהן מעשה בני אדם, ואז כיון שהראשון, הקב"ה כביכול, לא חפר יסודות הבית, יסודות בקרקע בית המקדש השלישי, אין לו יסודות בקרקע, הוא עומד מוכן למעלה! וכאשר הוא יורד למטה עדיין אינו מקום להקריב בו קרבנות כי זה "נכסי הגר!"

כאשר באים יהודים ומציבים את "טבעו בארץ שעריה," מציבים את הדלתות, אז הם קונים את ה"פלטרין גדולים," עם כל הפרטים שנמצאים בפלטרין נהיים שלהם.

ולכן הדין, במיוחד עם אותם פרטים של ר' יוסף אבן מיגש, שאם לא חפר יסודות בקרקע ולא עשה בנין לביתו וצאנו, אינו ראוי להקריב בו קרבנות, זה נמצא ב"נכסי הגר!" ובדיוק כמו שבמקדש ראשון דוד המלך היה צריך לקנות מארוונה, וזה נהייה שייך לשבטים, פה למטה, על דרך זה במקדש שבמדבר - המשכן, היו צריכים להיות "זהב וכסף ונחושת" מ"כל נדיב לבו," ומזה בנו את המשכן, המקדש שבמדבר, על דרך זה את בית המקדש השני, ועל דרך זה בית המקדש השלישי.

ומזה מובן גם במה שמדובר על לימוד בנין בית המקדש, חס ושלום שבגלל זה תהיה למישהו מחשבה מחשבה פסולה, שמדובר שכעת אפשר ללכת, וכבר ראויים לבנות את בית המקדש. זה לא בכח בני אדם, צריך מקודם את בית המקדש השלישי "מקדש אדני כוננו ידיך," בדיוק כמו שהסנהדרין יבואו "ואשיבה שופטייך כבראשונה," ואשיבה – הקב"ה דווקא, קשור עם ביאת משיח צדקנו, על דרך זה "יבנה בית המקדש," אפילו בפרט זה של להציב דלתות או לאלו שסוברים שיהיה כולו בנוי דווקא רק בידי אדם, יש פסק דין ברור שאת זה יבנה ע"י משיח צדקנו רק אחרי ש"ילחום מלחמת הוי' וינצח," וזה היה רק אחרי "יכוף כל ישראל ללכת בדרכה ולחזק בדקה." ורק אחרי זה יהיה "ויקבץ נדחי ישראל."

אעפי"כ "מרעישים" שילמדו מסכת מדות והלכות בית הבחירה, וגם את הענינים כפי שנמצאים בתורה שבכתב בפרקים של (יחזקאל) "ואתה בן אדם הגד לבית ישראל את תורת הבית," הכוונה בזה לחלק שהיהודים צריכים לעשות, כמו זאת "תורת" העולה, ועל דרך זה - זאת "תורת" הבית, בדיוק כמו שזה איסור חמור של היפך החיים להקריב קרבנות בזמן הזה, אפילו בארץ ישראל, שלא לדבר בחו"ל, אפילו בארץ ישראל, אעפ"י שמקריבים כשאין בית אבל זה קשור עם כמה וכמה תנאים, שאם הם לא מתקיימים, העונש על זה הוא היפך החיים! לא סתם איזה עונש. על דרך זה בנוגע לבנין בית המקדש.

ועל דרך זה בנוגע ל"ואשיבה שופטייך כבראשונה," מחשבה פסולה להקים כיום סנהדרין וכו,' זה דבר שיתבצע כאשר שכינה חוזרת לטבריה, כמו שאומרת הגמרא, ואחרי זה יהיה "ואשיבה שופטייך כבראשונה" ביחד עם ביאת משיח צדקנו! על אחת כמה וכמה בנוגע לבנין בית המקדש, פסק דין ברור פעמיים ברמב"ם שסופר כל מילה. מה שאז יהיה קיבוץ גליות ע"י משיח צדקנו, אומר הרמב"ם בתחילת הפרק, והן בסיום וחותם הפרק בהל' מלכים, בסיום ספרו "יד החזקה" כמדובר כבר כמה פעמים.

אעפי"כ אם "ממהרים" שיהיה ה"אחישנה," של בנין השלישי שהוא בנוי בשמים - שיורד למטה, ואז תהיה הצבת דלתות ע"י בני אדם ובמיוחד ע"י משיח צדקנו, אם רוצים למהר זאת צריך את - זאת "תורת" [=הבית] להמשיך כל הזמן את עסק הלימוד בתורת הבית, ואז אומר הקב"ה שזו "מחשבה טובה,"  ו"מעלה אני עליהם כאילו בנו," ואז "ועשו אותו," הקב"ה מצרף את המחשבה למעשה שיהיה אחר כך בביאת משיח צדקנו, הקב"ה מצרף כבר עכשיו את המחשבה הטובה, בפרט עוד, שהמחשבה יורדת בדיבור ב"מעשה זוטא" שזה לימוד  הלכות, וזה נהיה כבר בנוי, כבר נפעלים כל הענינים, ו"בשעתא חדא וברגעא חדא", יורד בית המקדש השלישי פה למטה, בלשון הרמב"ם "ומיד הם נגאלים," עם כל הפרטים שבזה, "יבנה בית המקדש במקומו," עם כל הפירושים, ויקבץ נדחי ישראל, והיתה  להוי' המלוכה, ובעגלא דידן!!

וזה גם, כשמתחילים ללמוד הלכות בית הבחירה לא שמים לב שמתחילים ישר מה"פנים." מה שכתוב לפני זה בשורות שזה נקרא "הלכות בית הבחירה" ויש  בזה כך וכך פרקים, ואלו ואלו המצוות שמוזכרות כאן, זה גם מהרמב"ם, וגם הפסוק לפני הכותרת "ספר עבודה", הלכות בית הבחירה," זה גם מהרמב"ם. ואיזה פסוק מביא הרמב"ם - "שאלו שלום ירושלים, ישליו אוהביך!" ואחרי זה הוא כותב שזה "ספר עבודה" ו"הלכות בית הבחירה," וכל הפרטים, וכלל לא מדבר על העיר ירושלים?!

לכאורה, מהו הקשר? כאן כתוב "שאלו שלום ירושלים," ואחרי זה הוא מתחיל לבאר את הלכות בית הבחירה, וכאן רואים שהרמב"ם הולך לשיטתו: יש במשנה כמה פעמים בנוגע לתקיעת שופר ונטילת לולב, ש"במקדש" נטלו לולב אפילו כשחל בשבת, וב"מדינה" לא נטלו בשבת. אומר הרמב"ם שהמילה "מקדש" הכוונה לירושלים. רואים ש"ירושלים" בלשון חכמים נקראת גם "מקדש."

וזה גם, שמוצאים בין "לשון תורה", ו"לשון חכמים," ורואים במזמור זה, שמתחיל אמנם במילים "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, עיר שחוברה לה יחדיו" בוודאי שהכוונה לכל העיר ירושלים, אחרי זה "יהי שלום בחילך, שלווה בארמנותיך," איפה היה "ארמון" בירושלים, זה היה הענין של בית המקדש.

מה שכתוב "אדברה נא שלום בך" וכל היעודים שקויימו בירושלים - זה מצד שהיה שם המקדש.

ולכן, על כל פנים כך ניתן לבאר, מדוע הרמב"ם מתחיל עם פסוק זה. כי לכאורה, הגמרא מביאה בנוגע לענין דומה, בנוגע ל"ציון" שמסיים "אין דורש לה," מכלל, דבעי דרישה" [=המסקנה שצריך דרישה] (בגמרא, מס' ראש השנה). ובגלל זה צריך לעשות זכר למקדש. לא לירושלים! בפסוק כתוב אין דורש ל"ציון," והגמרא לומדת מזה שצריך לעשות זכר למקדש. בדוגמה שאומרים "שאלו שלום ירושלים" כהקדמה להלכות בית הבחירה וספר העבודה בכללותו, שקשור עם הקרבת הקרבנות בעיקר, שכל זה היה בבית המקדש.

לכאורה, מדוע לא מביא הרמב"ם את הפסוק שהגמרא מביאה "אין דורש לה", "מכלל דבעי דרישה," הרי היה אפשר להביא פסוק זה, אבל הגמרא שם מסיימת, שזו ראיה שצריך זכר. זו לא ראיה בנוגע לפרטים, שצריך להיכנס בפרטים ופרטי פרטים. היות שצריך "דרישה" לציון, זו בדוגמת דרישה שווה. שלום אחיך ושלום הצאן" יעקב שאל" מה נשמע אתם בכללות. אבל כאן מדובר על "שאלו שלום ירושלים", ענין שאלה זו בדוגמת למה שנאמר אחרי זה ולפני זה שקשור עם לדעת, מה קורה "בחילך", ומה קורה "בארמנותייך", ומה קורה עם כמה פרטים שמוזכרים בפסוקים שלפני זה ושלאחרי זה.

הרמב"ם רוצה לשהשתמש בזה כהקדמה ללימוד פרטים בלהכות בית הבחירה לא רק לדעת שיש מצווה "לבנות בית," או, כפי שהוא אומר אחר כך בפנים "לעשות בית." את זה הוא הזכיר במניין המצוות, שהוא הקדמה ל"ספר היד" לרמב"ם, והוא הזכיר זאת גם כאן בשתי השורות הראשונות. אבל הוא רוצה את הפסוק שמתאים לכל הלכות בית הבחירה. וכאן לא מתאים ה"מכלל דבעי דרישה" לעשות "זכר" למקדש, כאן צריך את "שאלו שלום ירושלים," שיהיה עם כל הפרטים ופרטי פרטים.

וזה גם האמור לעיל, שלומדים הלכות בית הבחירה, על דרך זה, גם את המקורות של הלכות בית הבחירה, שמיוסדים על מסכת מדות, על דרך זה "ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא," אפילו הפרטים שבזה, רמוזים בפרקים, ה"סימנים", של יחזקאל, ואז "מעלה אני עליהם כאילו בנו", עד ש"ועשו אותו," ובזה יש "שאלו שלום ירושלים" עם כל הפרטים ופרטי פרטים, וזו נהיית הכנה קרובה כמו שהוא מסיים במזמור, שיהיה "ישליו אוהביך", "יהי שלום בחילך שלווה בארמנותייך," "למען אחי ורעי ורעי אדברה נא שלום בך," והמילים "למען בית הוי' אלוקינו" מדגישות שזה קשור עם "בית הוי' אלוקינו", כי בנוגע ל"בארמנותייך" היה אפשר לדון כמו שהגמרא אומרת במס' מגילה ש"בית גדול" יכול להיות בית המלך או "בית שמגדלים בו תורה" וגם "בית שמגדלים בו  תפילה," אבל כאן נאמר בפירוש "למען בין הוי' אלוקינו! אבקשה טוב לך,"

וזה יהיה בקרוב ממש כפי שהוא מסיים בסוף מסכת ברכות, וגם כל יום  בתפילה, הוי' עוז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום יהיה "ונתתי שלום בארץ," ויהיה "ונתתי שלום" בכל מקום שיהודים נמצאים, וזה יביא את ה"שלום והשלווה  יהיה בימיו" בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש! לחיים!

ניגון: פרזות תשב ירושלים

 

חלוקת דולרים להוספה בצדקה • ג' מנחם אב תשפ"ב

הרבי שליט"א מלך המשיח על הפסקת אש: "ניתוח לא עוצרים באמצע!"

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...