אפילו לאחר הזמן המקורי

זמנה של מצוות 'ברית מילה' הוא ביום השמיני ללידה, כמו שכתוב בתחילת פרשתנו (יב, ג) "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". עם זאת, ישנם מצבים רפואיים הדורשים דחיה של קיום המצווה ליום בו התינוק מוכן לקיום המצווה כראוי ללא סיכון, ולכאורה כאשר מצוות ברית מילה מתקיימת לאחר היום השמיני, הרי למרות שהמצווה קוימה במלואה, הרי חסר בה את הפרט של מילה ביום השמיני.

כפי שרואים שברית מילה שנעשית ביום השמיני דוחה אפילו את השבת, אך כאשר הברית דחויה ואינה מתקיימת בזמנה, היא אינה דוחה את השבת.

למה דוחים?

ולפי זה יוצא שבאם מלים תינוק לאחר שמונה ימים, לא קיימו את המצווה בזמנה. וגם לאחר שמלו אותו הרי אמנם מכאן ואילך התינוק מהול, אבל זה לא מתקן – לכאורה – את הימים שבהם היה התינוק ערל.

הרמב"ם בהלכות מילה כותב שתי טעמים לכך שדוחים את ברית המילה כאשר התינוק נתון בסכנה: טעם אחד "שסכנת נפשות דוחה את הכל", ועוד טעם, מכיוון ש"אפשר למול לאחר זמן", ומוסיף הרמב"ם "ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם".

מדברי הרמב"ם משמע שברית מילה המתקיימת לאחר זמנה, כן מועילה לאותם ימים שבהם התינוק היה 'ערל', ואף זה נחשב כאילו התקיימה הברית בזמנה. וכאן צריך להבין: איך יכול דבר שנעשה לאחר זמן להשפיע לגבי הזמן שעבר כבר?

פועל למפרע

אדמו"ר הזקן מסביר ב"לקוטי תורה" שעל ידי ברית מילה נמשך אור כזה שאי אפשר להמשיכו על ידי עבודת האדם, כי עבודת האדם מוגבלת. ועל ידי הברית, האור (שלא יכל לרדת קודם בגלל הערלה) נמשך למטה מאיליו, וכך גם לגבי כניסת הנפש הקדושה בתינוק, שנכנסת על ידי המילה.

דרגה זו נעלית מטעם ודעת ואינה יכולה להיווצר על ידי פעולתו ועבודתו של האדם, דרגה זו קיימת בתוך כל יהודי באשר הוא, ועל ידי הברית והסרת הערלה היא מתגלה בו. ולפי זה מובן מדוע ברית מילה מועילה גם לגבי הזמן שעבר, כיוון שהיא לא פועלת דבר חדש שלא היה קודם, אלא זהו גילוי של מה שכבר היה רק שהיה בהעלם.

למרות שדרגה זו קיימת תמיד בהעלם, הרי תפקידם של בני ישראל הוא להביא את הנשמה לידי גילוי, ולכן יש צורך להסיר את הערלה כדי שדרגה זו תתגלה ותאיר ביהודי.

הקשר הנעלה

ולפי כל זה מובן כיצד הברית משפיעה גם על הזמן שכבר עבר:

הקשר של בני ישראל עם הקדוש ברוך הוא הוא נעלה מכל חשבון והוא תמיד שלם בכל מצב, וכמאמר חכמינו זיכרונם לברכה: "אמר הקדוש ברוך הוא: בין כך ובין כך בני הם, ולהחליפם באומה אחרת (חס ושלום) אי אפשר", זאת אומרת שהקשר בין ישראל לקדוש ברוך הוא קיים תמיד בכל מצב, ולא רק בנוגע לכללות בני ישראל, אלא גם בנוגע לכל יהודי באופן פרטי שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו באהבה עצמית כמו בן יחיד שנולד להורים לעת זקנותם.

ולכן ניתן למול לאחר הזמן כי הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא קיים בכל מצב, וכלשון הרמב"ם "ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם" – זאת אומרת: אי אפשר להחזיר ולבטל את הקשר וכריתת הברית שהקדוש ברוך הוא קשר עם בני ישראל.

עם זאת צריך להסיר את הערלה כדי שהגילוי אכן יבוא לידי פועל. ועל ידי הסרת הערלה זוכים תיכף ומיד ממש לגילוי מלמעלה של "וּמָל יְהוָה אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ" בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק ג' עמוד 979)