צמיחה בפרשה: להתרומם ולא להפיל

כשהרבי הרש"ב היה ילד, הוא התווכח פעם עם החיו הגדול, שהיה נמוך ממנו, מי מהם גבוה יותר. בשלב מסויים אחיו הפיל אותו לתוך בור קטן שהיה בחצר, ואמר - "כעת אני יותר גבוה".

לאחר הרבי הרש"ב סיפר לאביו, הרבי מהר"ש, את מה שאירע.

"מדוע הפלת אותו לבור?" שאל הרבי מהר"ש את בנו הגדול.

"מכיוון שרציתי להיות גבוה יותר ממנו", ענה.

"אם כך, היה עליך לעלות על כסא". לימדו האב.

בפרשת תזריע עוסקת התורה בדיני המצורע.

לפי חז"ל נגע הצרעת היה מגיע לאדם שדיבר לשון הרע על הזולת.

אחת הסיבות שאנשים מדברים לשון הרע הוא כדי להנמיך את הזולת ובכך להרגיש נעלה יותר ממנו,

שהרי אם השני כה גרוע, אז מצבי טוב יותר.

הבעיה בגישה זו היא שכאשר האדם עסוק בלהנמיך את השני, הוא בעצמו אינו מתקדם כרגע לשום מקום, למרות שהוא בטוח שכן.

ולכן נגע הצרעת הוא תוצאה של אי התקדמות,

כמו מים עומדים שמקבלים ירקת.

ברגע שאדם אינו עסוק בלהתקדם להתפתח ולצמוח ממילא באים עליו נגעים.

פעם זה היה מתבטא בצרעת, היום הנגעים מגיעים בצורות ובצרות שונות.

ולכן המצורע היה מבודד מחוץ למחנה - כדי שלא יהיה לו את מי להנמיך ויהיה לו זמן להתמקד בצמיחה של עצמו ולא בהנמכת הזולת.

כאשר בסופו של דבר הצמיחה האמיתית היא לעזור לזולת להתעלות ולצמוח בעצמו וזה התיקון הנכון לנגעים, שגם יעלים אותם.

אז בפעם הבאה שיש מחשבה ללכלך על מישהו, נעצור רגע ונחשוב - לאן זה יקדם אותנו?