בפרשתנו פותחת במילים "והיא ביום השמיני", כהמשך לשבעת הימים בהם נחגגה הקמת המשכן.
כמו כל פרשיות התורה, גם פרשת ויקרא מתחלקת לשבעה חלקים - שבע עליות:
בעליה הראשונה אהרן הכהן מקריב קרבן חטאת. רש"י מסביר שהחטאת הוקרבה ככפרה על חלקו של אהרן בחטא העגל. גם בני ישראל הקריבו קרבן חטאת וקרבן שלמים.
העליה השניה ממשיכה בכך שאהרן לקח את המנחה שהוגשה על ידי הקהל, ולאחר מכן אהרן הניף את ידיו אל עבר בני ישראל ובירך אותם בברכת כהנים, בדיוק כמו שהכהנים מברכים את הקהל בבית הכנסת בברכת כהנים.
בעליה השלישית ממשיכה התורה לתאר שאחר שאהרן הכין את המנחה להקריב על המזבח, אש ירדה מאת ה' ובאופן ניסי כלתה את המנחה. כאשר בני ישראל ראו את הנס, הם שיבחו את ה' והשתחוו על פניהם
לאחר מכן, שני בני אהרן, נדבר ואביהו, הקריבו קרבן ללא רשות, ואש יצאה מאת ה' ושרפה אותם למוות. משה ציוה לקבור אותם.
בעליה הרביעית משה מדבר אל אהרן ואל שני בניו הנותרים, ונותן להם הוראות נוספות לעבודתם במשכן, על מנת שלא יחזור מקרה של הקרבת קרבן שלא כדין.
בעליה החמישית מסופר כיצד משה שם לב שקרבן החטאת שהוקרב עבור כל בני ישראל הוקרב שלא על פי כל הכללים הנדרשים, ואהרן הסביר שכך קרה בגלל הטרגדיה הנוראית בפטירת שני בניו באותו יום.
בעליה השישית התורה מספרת על ציווי ה' על אכילת מזון כשר ואי אכילת מזון לא כשר, הכולל חיות, דגים ועופות. רש"י מציין כי במצוות אלו ה' מבדיל את בני ישראל משאר האומות. התורה מפרטת את סוגי הסימנים של בהמות כשרות: מפריסה פרסה, מעלת גרה ושוסעת שסע. התורה מציינת גם רשימה של חיות שלהן יש רק אחד מסימני הכשרות ולכן הם אינם כשרים. בגמרא מוסבר כי רק אלו שברשימה הם בעלי סימן כשרות אחד, ואילו כל שאר בעלי החיים יש להם את כל הסימנים או שאין להם כל סימן כשרות.
התורה ממשיכה עם סימני הכשרות בדגים: סנפיר וקשקשת.
העליה השביעית מתחילה עם דיני הטהרה והטומאה של כלים ומה שנמצא בתוך כלי.
הפרשה מסתיימת בכך שהתורה אומרת כי ה' הוציא את בני ישראל ממצרים על מנת שהוא יהיה לנו לאלוקים, ולכן עלינו לאכול רק אוכל כשר, דבר שהופך אותנו לקדושים ומובדלים משאר העמים ומחוברים לה'.
תגובות