צמיחה בפרשה: לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה

מספרים על חבורת ילדים שרצו לצחוק על המורה,

אחד התלמידים החזיק ביד פרפר ושאל את המורה,

האם הפרפר חי או מת?

אם יגיד חי, הוא ימחץ אותו, אם יגיד מת, הוא ישאירו בחיים.

המורה ענה: "הכל בידיים שלך"...

***

"אדם כי יקריב מכם קרבן להשם"

אני רוצה גם וגם.

גם לאכול הכל וגם להיות רזה ובריא.

גם לא לעבוד על המידות וגם להיות צדיק.

גם לא ללמוד תורה וגם לדעת את כולה...

בקיצור להנות מכל העולמות...

ספר ויקרא מלמד אותנו שצריך להקריב, אין גם וגם.

אדם שרוצה להתקרב לה', לא יכול להמשיך לעשות מעשים שמרחקים אותו ועוד להתלונן,

"ריבונו של עולם מדוע אתה לא מקרב אותי?"

השם נותן לנו את הבחירה, קרבן הוא מלשון קירוב,

אתה רוצה להתקרב אלי, אתה חייב להקריב, לוותר על משהו שאתה רוצה ולפעמים מאד רוצה!

אבל למה לי לוותר אני אפסיד?

נכון, אתה תפסיד הנאה זמנית, אבל תרוויח קירוב נצחי למלך...

צריך לצאת מהסרט שאפשר גם וגם. גם אש וגם מים בכלי אחד.

אדם שרוצה להתקרב להשם יודע בדיוק על מה הוא צריך לוותר,

ואם לא, אז שילך להתייעץ!

אבל אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

חומש ויקרא נותן לנו תובנה עצומה.

השם אומר לכל יהודי, אני וודאי רוצה לקרב אותך אלי, אבל זה בידיים שלך!

ולכן צריך להקריב, וברגע שמקריבים אז מתקרבים ומבינים שהחוסר שנוצר מהקרבן, מתמלא הרבה יותר טוב בחיק הבורא המושלם והמשלים...

איזו שמחה עצומה זו שהקירוב בידיים שלנו.

אצל מלך רגיל לא רק שלא כולם יכולים להתקרב אליו.

אלא גם אם האדם יביא דורון ומתנות מכאן ועד להודעה חדשה לא בטוח כלל שהמלך יקרב אותו.

אך אצל הבורא מובטח לנו שאם רק נקריב את הקרבן המתאים נוכל להיות קרובים vip ממש...

ולכן גם את הקרבן ראוי להקריב בשמחה עצומה.

וצמיחה אמיתית מתרחשת בקרבת אלוקים לי טוב,

שהאדם זוכה להרגיש קרוב לה' הוא צומח ממילא בצמיחה הכי אמיתית הכי נכונה והכי מדויקת בשבילו...

שבת שלום