מעשה המשכן: לא סתם תיאור כפול

כל מלה וכל אות בתורה מדוייקות ומחושבות. הלכות רבות נלמדות ממלים ספורות או אף מאותיות בודדות בתורה.

בכל זאת חוזר ונשנה בפרשיות שחותמות את ספר שמות תיאור מפורט של כלי המשכן ובגדי כהונה. ולכאורה, יכול היה להיכתב בתורה בקצרה שבני ישראל עשו את כלי המשכן והבגדים כאשר צוה ה' את משה, וכך לחסוך עשרות פסוקים?

כל אחד וההמשכה שלו

הטעם לכך שהלכות רבות אינן מופיעות במפורש בתורה, ויש ללמדן מאותיות ספורות, הוא מאחר שניתן לדעת את ההלכות ממילה או אות מיותרת, הרי אילו היו נכתבות במפורש היו יתור דברים.

לפי זה מתחזקת הקושיה האמורה: לכאורה מהווה כל תיאור מעשה המשכן בפרשיות 'ויקהל' ו'פקודי' יתור דברים?

התשובה לדבר היא כדוגמת התירוץ הניתן לקושיא דומה: מדוע חוזרים ונמנים קרבנות שנים-עשר הנשיאים, בפרשת 'נשא', שתים עשרה פעמים במלוא הפרטים, והרי, לכאורה, היה יכול להיכתב לגבי כל נשיא - שהביא קרבן בדומה לנשיא שהביא לפניו?

התשובה היא שכל נשיא פעל על ידי קרבנו עניינים אחרים ו"המשכות" שונות, כפי שהדברים רמוזים במדרש רבה פרשת 'נשא'. לפיכך לא ניתן להיכתב בתורה שהנשיא הביא כפי שהביא הנשיא הקודם, שכן כל נשיא ונשיא המשיך "המשכה" אחרת.

ובדרך זו אפשר לתרץ את הקושיה בקשר לפרשיות 'ויקהל' ו'פקודי':

המשכן שהקדוש ברוך הוא אמר למשה, כמתואר בפרשיות 'תרומה' ו'תצווה', והמשכן שעשו בני ישראל, כפי שמסופר בפרשיות 'ויקהל' ו'פקודי' - רומזים לשני משכנות מיוחדים, ובלשון חז"ל: "משכן למטה, משכן למעלה". משום כך נמנים כל הפרטים פעם נוספת.

בין הציווי לקיומו

ובפירוט יותר: הציווי על המשכן, כליו ולבושי הכהונה כפי שנאמרו לראשונה הרי הם נאמרו: א. מפי הקדוש ברוך הוא. ב. אל משה רבינו. יתרון הדברים, ובמיוחד בעניין זה, הוא בשלשה:

א. שומע ומקבל הדבור (משה), הוא נשמה דאצילות, כלומר, גם בהיותו כאן למטה, הוא היה ממש כמו בעולם הכי עליון - עולם האצילות, כמאמר רבותינו: שכינה מדברת מתוך גרונו.

ב. אופן קבלת הדיבור והנבואה - הוא: "ולאוְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה" (דברים לד, י). בכל הנביאים הפריע גופם הגשמי גם לגילוי הנמוך יותר, ואילו במשה רבנו היה גופו כלי אפילו לבחינה העליונה ביותר.

ג. מקום הקבלה היה בהר סיני, שאז עמד משה בדרגה נעלית יותר מכפי היותו למטה, והראיה: בהר סיני משה היה המלאך ממש - לחם לא אכל ומים לא שתה.

מכל זה מובן שמשכן זה, שבפרשיות 'תרומה' ו'תצוה' הינו בשלב הרוחני של הדברים ואינו עשוי עדיין מזהב וכסף גשמיים.

דווקא למטה

אך כלי המקדש ולבושי כהונה כפי שהם מתוארים ב'ויקהל' ו'פקודי' נעשו: א. על ידי בני ישראל, נשמות של העולמות הנמוכים יותר - בריאה, יצירה, עשיה. ב. למטה בעולם זה. ג. מזהב וכסף ונחושת גשמיים.

בכל זאת, למרות השוני הגדול בין הדיבור למעשה - הרי אימתי בוצע תכלית רצון הקדוש ברוך הוא. ומתי קויימה הבטחת "ושכנתי בתוכם"? - רק במשכן הגשמי של 'ויקהל' ו'פקודי' ולא במשכן הרוחני שנאמר למשה.

וזאת, לפי ש"נתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך, דירה בתחתונים" דווקא, וכפי הנאמר ב"תניא" שהכוונה בזה היא על "העולם הזה - שאין תחתון למטה ממנו". למרות שהוא גשמי וחומרי ונוסף לכך שורר בו חשך כפול ומכופל, הרי עם זאת דווקא בו מושגת תכלית הכוונה דוקא בעולם הזה ודווקא כאן יתגלה תיכף ומיד ממש עצמות ומהות, בגאולה האמיתית והשלימה.

(על פי לקוטי שיחות חלק א' עמוד 195)