איך אומרים 'גאולה' במיצרית

זמן ארוך התכוננו כולם לאירוע ההיסטורי - מתן תורה, והנה זה מגיע: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ". תדהמה. הקדוש ברוך הוא פותח את עשרת הדיברות במילה "אנכי"! למי שלא מעודכן, המילה "אנכי" מגיעה מהשפה המצרית. אז איך פתאום היא 'מככבת' כאן כהמילה הראשונה של עשרת הדיברות?!

המילה החשובה ביותר

כדי להבין על מה מדובר, כדאי לעשות הקדמה קצרה: עשרת הדיברות כוללות בתוכן את כל התורה והמצוות. זה נרמז גם בכך שבעשרת הדיברות יש 620 אותיות, כנגד תרי"ג (613) מצוות התורה ו-7 מצוות נוספות שתיקנו חכמים. מתוך כל עשרת הדיברות, השתיים הראשונות הן החשובות ביותר, ומביניהן "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ" הוא הראשון, מכאן שהוא החשוב ביותר. גם בדיבור זה עצמו, מגיעה המילה "אָנֹכִי" לפני שמותיו של הקדוש ברוך הוא – "ה' אֱלֹקֶיךָ".

לפי זה היינו מצפים שהמילה הראשונה (והחשובה ביותר) בעשרת הדיברות תהיה המילה הכי נעלית שיש בלשון הקודש, והנה, במקום זה אנחנו מקבלים מילה שמגיעה מהשפה המצרית, 'לשון מצרי'!

הדבר נעשה בלתי מובן לחלוטין, לפי המוסבר על ההבדל בין לשון הקודש ושאר הלשונות. אחת הסיבות לשם 'לשון הקודש' היא בגלל ש"אין בה שם לדבר ערוה". על כך נשאלת השאלה – הרי כל דבר בעולם מקבל את חיותו מהשם בו הוא נקרא בלשון הקודש, ואיך יתכן לומר שישנו דבר שאין לו שם? התשובה היא, שהשם בלשון הקודש מורה על הדבר כמו שהוא עדיין בקדושה, ואין לו שום שייכות לעניין שלילי, רק לאחר שדבר זה משתלשל למטה מטה הוא נעשה ענין של גנאי, ואז הוא גם מקבל את שמו בלשון אחרת, אחת משבעים הלשונות של אומות העולם.

בין שבעים הלשונות עצמן יש חלוקה לדרגות שונות, והלשון הנחותה ביותר מבין כולן היא ה'לשון מצרי', כי המצרים עצמם היו אנשים ירודים מאוד מבחינה אנושית ומוסרית.

הצהרת כוונות

אז למה המילה המבטאת את הדרגה הכי גבוהה אצל הקדוש ברוך הוא היא ב'לשון מצרי'?

אלא שהכל כאן מתוכנן מראש. כבר במילה הראשונה שאמר הקדוש ברוך הוא במתן תורה, הוא רמז מה הכוונה שלו בכל הפרויקט הזה – 'לשון מצרי'. הכוונה היא, שהתורה תביא קדושה לא רק לעניינים של 'לשון הקודש', הנקודה היא להגיע למקומות הכי נמוכים מבחינה רוחנית, ולשם להביא את הקדושה.

הרעיון הזה נכון גם מהכיוון ההפוך: בשביל להגיע לדרגות הכי גבוהות בקדושה, לא מספיק להתעסק בתורה ותפילה, אלא צריך לעבוד גם עם עניני העולם. וההוכחה הטובה ביותר היא כמו שאומר הפסוק (מלכים א' ח, כז)  "הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה" – גם הדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר לא יכולות לשמש דירה ראויה לקדוש ברוך הוא בעצמו. איפה הוא כן שוכן? בבית המקדש, בית שנבנה מעצים ואבנים.

לא לשכוח את העולם

ההוראה מכך ברורה: יהודי לא יכול להרשות לעצמו לעסוק בדברי קדושה בלבד, אלא הוא צריך לעבוד גם עם ענייני העולם. עבודה זו צריכה להתבצע בשני דרכים: א. לא להסתגר בסביבתו האישית, אלא לדאוג שגם העולם הגדול יהיה מקום ראוי לשכינה ולקדושה. ב. גם כאשר הוא עוסק בעבודתו האישית, אל לו להסתפק בהתמסרות ללימוד תורה, תפילה וקיום מצוות, אלא חובה שגם בתחומי העיסוק שלו הקשורים לדברים גשמיים שנתונים להגבלות העולם, גם בהם יהיה קשר לאלוקות.

כל הנושא נהיה רלוונטי ביותר ביחס לשליחות המוטלת עלינו כיום – לקבל את פני הרבי שליט"א משיח צדקנו. על כל יהודי לוודא כי לא רק בביתו ובסביבתו הקרובה מוכרת זהותו של המשיח, אלא עליו להפיץ את בשורת הגאולה בכל מקום אליו הוא יכול להגיע, בכדי שכמה שיותר אנשים ידעו מיהו המלך המשיח ויוכלו לקבל את מלכותו.

(על פי לקוטי שיחות חלק ג' עמוד 887, ושיחת כינוס השלוחים תשנ"ב)