אסור לדבר סרה על עם ישראל!

בס"ד. קטעים קצרים מדברי כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח מליובאוויטש בהתוועדות שבת פ' ויקרא ה'תש"נ (מוגה)

עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו

הפטרת השבוע פותחת בהכרזתו של הקב"ה על כללות עם ישראל - כל אחד ואחת מישראל, אנשים נשים וטף, בכל דור ודור - "עם זו יצרתי לי", זהו העם שיצרתי לי, העם שלי.

לא זו בלבד שנשמתו של כל יהודי היא "חלק אלקה ממעל ממש", "חלק" כביכול מהקב"ה, אלא גם צורתו ("יצרתי" מלשון צורה) הגלוי' והחיצונית, היא, יצירה מיוחדת במינה, עמו של הקב"ה.

דברים אלה אמורים ביחס לכל עם ישראל על כל חלקיו, אשר, מבלי הבט על החילוקים שביניהם הרי הם "עם אחד", כפי שנאמר "אתם נצבים היום (באופן תמידי) כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך". ולא ‏ עוד, אלא, שבשלימותו של כל העם תלוי' (כביכול) מלכותו של הקב"ה, שהרי "אין מלך בלא עם".

יתר על כן: גם יהודי שהנהגתו (לעת עתה) אינה כפי ציווי הקב"ה בתורתו - יהודי הוא (כיון שנולד לאם יהודי" או שהתגייר כהלכה), כדברי חז"ל "אע"פ שחטא ישראל הוא".

ולא עוד, אלא, שגם במצבו זה (שאינו שומר תורה ומצוות) רצונו האמיתי הוא לקיים רצונו של הקב"ה ע"י קיום תורה ומצוות, כפי שפוסק הרמב"ם (בהלכות גירושין ספ"ב) שבל יהודי (גם זה שצועק ומכריז להיפך) "רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות" (אלא "יצרו הוא שתקפו", וצריכים להשתדל לבטל האונס דיצרו, ולגלות את רצונו האמיתי בקיום התומ"צ בפועל).

ורצון אמיתי זה בא בגלוי - כפי שראו במשך כל הדורות שגם יהודים שלא הקפידו על קיום תורה ומצוות מסרו את נפשם על קידוש השם בפועל ממש.

זאת ועוד:

יחודו של עם ישראל ("עם זו יצרתי לי") מתבטא - לכל לראש - בקיומו הנצחי, שכן, למרות היותו עם קטן, כבשה אחת בין שבעים זאבים, נשאר קיים ונצחי (בה בשעה שעמים גדולים נכחדו מן העולם), בכחו של הקב"ה.

דבר זה מודגש ביותר בדורנו זה - יורשי ובאי כח דור שעבר את השואה האיומה, ואעפ"כ, נשאר בקיומו הנצחי, כך, שעצם קיומו של דור זה (מבלי הבט על מעמדו ומצבו) מבטא ומדגיש את תהלתו של הקב"ה ("תהלתי יספרו"), ובגלל מעלה זו כשלעצמה גדולה ביותר זכותו וחשיבותו.

הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו

כיון שעם ישראל הוא עמו של הקב"ה, מובן, באיזו מדה צריכים להזהר בכבודן של ישראל, ופשיטא שחלילה וחס לדבר סרה על עם ישראל. מי שמדבר סרה על עם ישראל, מדבר סרה, כביכול, על הקב"ה שבחר בעם ישראל להיות לו לעם. וכדברי זכרי' הנביא (ב, יב): "הנוגע בכם נוגע בבבת עינו" (של הקב"ה).

דברים אלה אמורים גם בנוגע לחלק מעם ישראל - שחלילה וחס לדבר סרה על חלק מעם ישראל, ואפילו על יהודי אחד, יהי' מי שיהי', כי, עם ישראל הוא "קומה אחת שלימה", כך, שפגיעה בחלק מעם ישראל מהוה פגיעה בכל עם ישראל, ובמילא, פגיעה בבבת עינו של הקב"ה.

התבטאות היפך כבודן של ישראל (בלשון המעטה), ובפרט בפרהסיא, במעמד רבים מישראל, ובפירסום. גם אצל אינם-יהודים - דורשת תיקון ותשובה.

מי לנו גדול מישעי' הנביא, שכאשר התבטא היפך כבודן של ישראל - אף שבודאי היתה סיבה מוצדקת לכך - נענש ע"י הקב"ה. והתורה מספרת זאת כדי "להורות דרך תשובה" למי שנכשל בדבר, כדי שמכאן ולהבא יזהר בכבודן של ישראל, ויוסיף באהבת ישראל ואחדות ישראל.

ואם הדברים אמורים בנוגע לביטוי שאינו בכבודן של ישראל, הרי, הדבר חמור שבעתיים כשאומרים על יהודי (שע"פ תורת-אמת הוא יהודי לכל דבר) שאינו בכלל ישראל, רחמנא ליצלן!

עם ישראל נמשל ל"ספר-תורה" (כפי שאמרו חז"ל ש"ישראל" ראשי-תיבות יש ששים ריבוא אותיות לתורה), אשר, כשרות הס"ת תלוי' בשלימות כל התיבות והאותיות של הס"ת, והפגיעה בתיבה אחת או אפילו באות אחת בלבר, איזה תיבה ואות שתהי', מהוה פגיעה בכל הס"ת, גם בתיבת "אנכי" שבהתחלת עשרת הדברות. והנמשל מובן.

שלימות העם ושלימות הארץ

כשם שעם ישראל הוא עמו של הקב"ה, עם הנבחר, כך, ארץ ישראל היא ארצו של הקב"ה, ארץ הנבחרת - ארץ הקודש, שניתנה ע"י הקב"ה לעם ישראל. ל"נחלת עולם".

ארץ ישראל שייכת לכל אחד ואחת מבני ישראל בכל מקום שהם, הן אלה שנמצאים בארץ ישראל והן אלה שנמצאים לעת-עתה בחוץ לארץ, ובמילא, אף א' אינו בעה"ב ליתן לאומות-העולם שטח משטחי ארץ ישראל ששייך לכל עם ישראל (ובפרט שוויתור על שטחים מארץ ישראל מהוה סיכון בטחוני, פיקוח נפש, לבנ"י הדרים בארץ ישראל, כמפורש בשו"ע או"ח סשכ"ט).

יש לעמוד בכל התוקף (מבלי להתפעל מדברי אוה"ע) על זכותם של בנ"י בכל חלקי ארץ ישראל שכבר ניתנו בפועל לבנ"י, וחלילה וחס לחשוב ועאכו"כ לדבר על אפשרות של החזרת שטח, אפילו שעל אחד, משטחי ארץ ישראל, לאינם-יהודים.

ויה"ר שאחדותם של ישראל, שלימות העם, ביחד עם שלימות הארץ ושלימות התורה, תמהר ותזרז ותביא תיכף את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בחודש ניסן זה ("בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל") חודש ניסן -- מלשון נס, ובשנת נסים, תש"נ (תהא שנת ניסים), עיקר ומתחיל בנס הגאולה, תיכף ומיד ממש.

(ספר השיחות ה'תש"נ, עמוד 478)