האם יצומו תענית אסתר בימות המשיח

הרב ישראל גרנובטר, מח"ס "מעשה מלך", ומלקט ספרי האמרים ה"ירוקים" ב"הערה" בהנוגע איך תתבטל תענית אסתר, ומסיק שלעומת ד' התעניות שלפני הפיכתם "לששון ולשמחה ולימים טובים" יש להם תקופת של "ביטול" בימות המשיח, דהיינו "אוכלים ושותים על דרך הרגיל על מנת לעבוד את ה'" (ח' אייר תשמח, מסרט ההקלטה). אבל לתענית אסתר לא תהיה תקופת "ביטול" והיא מתהפכת מיד לששון ולשמחה.

ב"ה. ימוֹת המשיח. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

תענית אסתר – אם תיבטל לימות המשיח (גליון)
הרה"ת ישראל שי' גרנובטר
קראַון הייטס "כאן צוה ה' את הברכה"

א
בקובץ "הערות התמימים ואנ"ש" האחרון שיו"ל ע"י ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת לי"א ניסן השתא (גליון ד (קכג)), הביא הת' מ.מ. שי' ר. ציטוטים משיחות כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בנוגע לתענית אסתר בימות המשיח, שנראים לכאורה סותרים זל"ז:

בשיחת תענית אסתר תשמ"ו מובא: "ד' התעניות – עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, וצום גדלי' – נקבעו על שרשרת של מאורעות שאירעו בהמשך זה לזה בקשר ובשייכות לבית-המקדש (חורבן ביהמ"ק וכללות ענין הגלות), ובמילא, המשמעות דהפיכת התענית ל"יום רצון" היא – בנין ביהמ"ק, בגאולה העתידה.

משא"כ תענית אסתר – נקבע על מאורע בפ"ע שאין לו קשר ושייכות עם ביהמ"ק, ובמילא, גם הפיכתו ל"יום רצון" אינה קשורה עם בנין ביהמ"ק ומצב של גאולה, ואדרבה: גם לאחרי הגאולה דימי הפורים – "אכתי עבדי אחשורוש אנן".

. . ויש לומר שמעלת ה"יום רצון" דתענית אסתר גם במצב של גאולה היא – לא רק בזמן בית שני (שנשלם לאחרי נס פורים, ובמילא, חגגו בו את ימי הפורים, ולפנ"ז – תענית אסתר), אלא יתירה מזה – גם בגאולה העתידה, שכן ע"פ פס"ד הרמב"ם ש"ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם", מובן, שכן הוא גם בנוגע לתענית אסתר".

שמכך משמע בבירור, שבשונה מד' הצומות הקשורים לחורבן וגלות, הרי שתענית אסתר לא מתבטלת גם בימות המשיח ובגאולה האמיתית והשלימה, כמו שלא מתבטל חג הפורים.

ומאידך בשיחות אחרות מבואר להיפך:

בשיחת תענית אסתר תשמ"ב: "ישנו צד השוה בכל התעניות שכולם "עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה". וענין זה מודגש ביותר ב"תענית אסתר" ובימי הפורים – כאמור לעיל שהתוכן דימי הפורים הוא "ונהפוך הוא"".

ובכותרת לשיחת תענית אסתר תשמ"ח, שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, נכתב במפורש "תענית אסתר (יהפך לשמחה)".

[ויש להוסיף גם את ד"ה כי תשא תשמ"ז: "ויה"ר ש . . נבוא בקרוב ממש לענין תענית אסתר נדחה ממש, שידחה לגמרי ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים"].

וביאר שם באריכות, שכוונת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בשיחת תענית אסתר תשמ"ו (ושאר השיחות כעין זה) לומר שה"יום רצון" דתענית אסתר לא יבטל בימוה"מ, דאינו כשאר התעניות שבזמן הגלות נראים כאבלות, אלא מלכתחילה גם בזמן הגלות מורגש העילוי ד"יום רצון" שבו, ולכן אי"צ לבטל ענין זה.

אך נותר שם בדוחק מצד לשונו של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בשאר השיחות – שהתענית תיהפך לשמחה. היינו שיש צורך בהפיכה של הענין הבלתי רצוי שבה. וכן שאין מבואר מזה בנוגע למעשה אם מתענים בתענית אסתר בימות המשיח או לא.

ב
ויש להעיר, על יסוד מה שכתבתי בזה בעבר בקובץ זה (גיליון י (שנד) תשס"ז), ע"פ דברי כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בשיחת עשרה בטבת בלקו"ש חט"ו ע' 418 בנוגע לביטול ד' צומות החורבן: "אין דער ערשטער תקופה, ווען עס וועט ווערן שלום בעולם, וועלן בטל ווערן די צומות (ובדרך ממילא – וועלן די ימי הצומות ווערן ימים טובים כו', כנ"ל ס"י); אָבער דער צווייטער ענין, אַז די צומות גופא (וואָס "הצום עצמו צער יגון ואנחה הוא") זאָל נתהפך ווערן לששון ולשמחה, איז אין דער בחינה פון ביטול "מנהגו של עולם" – און דעריבער וועט זיך דאָס אויפטאָן ערשט אין דער צווייטער תקופה פון ימות המשיח". עכלה"ק.

והיינו שיש בזה שני ענינים שונים בשתי תקופות שונות: בתקופה הראשונה הצומות רק מתבטלים (ובאופן ממילא יהפכו לימים טובים (מעצם זה שהי' צום ונתבטל)), ובתקופה השניה הצום עצמו "נהפך" לששון ולשמחה, שזהו מה שכ' הרמב"ם "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה", היינו שני הענינים דלעיל.

ועפ"ז י"ל בנדו"ד, שתענית אסתר לכתחילה אינה מתבטלת כבשאר התעניות, אלא מיד נהפכת לששון ולשמחה. וכך מיושבים שני האופנים, שהרי מצד א' התענית אינה מתבטלת (כ"א התענית עצמה (עם כל הענינים שבה) "נהפכת" לששון ולשמחה), וביחד עם זה היא בבחי' "יום רצון לה'" מבלי הענינים הבלתי-רצויים.

ג
ועפ"ז מבוארים דיוקי הלשונות בשיחות דלעיל:

ובהקדים, דבשיחת תענית אסתר (מוקדם) תשמ"ג מביא את שתי האפשרויות בעת ובעונה אחת, וזלה"ק: "ובנוגע לענין התפלה – הרי מסופר ב"מגילת אסתר" שכללות הענין דימי הפורים נפעל ע"י ענין התפלה והזעקה כו', "דברי הצומות וזעקתם" (ענין תפלה), שעי"ז נפעל הענין דימי הפורים ש"ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (ולכן, גם כאשר יבטלו כו"כ ענינים לימות המשיח – לא תתבטל "מגילת אסתר" (וכל הענינים הקשורים בה, כולל "דברי הצומות וזעקתם"), מכיון ש"ימי הפורים האלה לא יעברו . . וזכרם לא יסוף מזרעם")", עכלה"ק.

וכעבור כמה שורות, אומר בדיוק להיפך: "וכמו כן תכליתם ושלימותם של כל התעניות – הפיכתם לימים טובים וימי ששון ושמחה [כמ"ש הרמב"ם (סוף הל' תעניות): "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה כו'"], מודגשת ביותר ב"תענית אסתר" – מכיון שעל ידה נפעל הענין ד"ונהפוך הוא"; "ברוש" ו"הדס" תמורת "נעצוץ" ו"סרפד" (מגילה שם), ותמורת ענין של תענית – שמחה גדולה ביותר, "עד דלא ידע"", עכלה"ק.

ויובן ע"פ הנ"ל, שבנוגע לביטול התענית אכן "לא יעברו . . דברי הצומות וזעקתם", אך בנוגע להפיכת התענית אכן תתהפך התענית ויתגלה הטוב שבה.

ועד"ז בשאר המקורות הנ"ל: (א) בשיחת תענית אסתר תשמ"ב: "שהתוכן דימי הפורים הוא "ונהפוך הוא"". שמדגיש ענין ההפיכה דוקא; (ב) בד"ה כי תשא תשמ"ז: "תענית אסתר נדחה ממש, שידחה לגמרי ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים". כנ"ל; (ג) בכותרת לשיחת תענית אסתר תשמ"ח – "תענית אסתר (יהפך לשמחה)".

ד
והנה, בשיחת ש"פ משפטים תנש"א (התוועדויות תנש"א ח"ב ע' 288) אומר כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א: "ויה"ר שלא יהי' עוד צורך בענין התענית, כיון שיבטלו הענינים הבלתי-רצויים שבגללם יש צורך בתעניות – כפס"ד הרמב"ם "כל הצומות האלה עתידים ליבטל לימות המשיח", כולל ובמיוחד תענית אסתר (בערב פורים) ששייך לפורים, ושייך גם לפסח, שהרי התענית בזמנה של אסתר (בפעם הראשונה) היתה בפסח – ששניהם (פורים ופסח) קשורים עם הגאולה, כלשון חז"ל "מיסמך גאולה לגאולה", "פורים לפסח"", עכלה"ק.

וע"פ הנ"ל צע"ק הלשון שמשתמש בל' "יבטל" ולא "יהפך לששון ולשמחה"?

אולם בהנחה אחרת משיחה הנ"ל (בר"ד משיחות קודש ה'תנש"א שי"ל ע"י "פאַקס אַ שיחה") הלשון הוא: "ויה"ר, שלא נצטרך עוד לדבר על ענינים של היפך הטוב, אלא אך ורק על עניני טוב וקדושה. ועד"ז בנוגע לתעניות, ובמיוחד תענית אסתר, זה שהיא קשורה לפסח ויציאת מצרים – ענין הגאולה", עכלה"ק. והיינו שכל ענינו של התענית הוא "טוב וקדושה", שזה לכאורה קאי על הפיכתו לששון ולשמחה כנ"ל. ואפשר שגירסא זו מדוייקת יותר.