להשתמש במשקפיים של הרבי

לימוד השיחות של שנות הנפלאות אליבא דנפשיה, הוא הכרח וחוב גמור על כל אשר בשם חסיד יכונה. כאשר לומדים מידי שבוע בשבוע את שיחות ה'דבר מלכות' כ'המשך' וענין אחד, פשוט מבינים שאלו לא עוד שיחות מעוררות בנושא הגאולה, אלא אלו דבריו של הרבי שליט"א מלך המשיח אלינו בשנת תשפ"ד באופן הכי אקטואלי שיש.

חשוב להדגיש זאת, כי בין החסידים נשמעת מעת לעת הטענה שמי שלא לומד את השיחות האלו של תנש"א-תשנ"ב, הוא לא חי ה'תקופה' וה'אווירה' המיוחדת של שנים אלו. זו טעות גדולה מאין כמוה, מכיון שמי שלא לומד את השיחות האלו כראוי מפספס הרבה יותר - הוא לא שומע את הרבי שליט"א מלך המשיח מדבר אליו כאן ועכשיו!

בתור דוגמא, כאשר יוצאים למבצעים ופוגשים יהודי שמתחיל לצעוק "מה אתם כל הזמן אומרים שמשיח מגיע? אתם לא רואים כמה צרות ורוע וטומאה יש בעולם? איך משיח יכול בכלל לבוא במצב כזה?!...".

מי שלומד את ה'דבר מלכות' בקביעות, יכול באמת להתמודד עם הטענה הזו ו'לפקוח את העיניים' של היהודי שעומד מולו, שיראה במוחש שהעולם מתקדם לכיוון הגאולה. כי הוא 'חי' את מה שהרבי שליט"א מלך המשיח אומר לו כאן ועכשיו.

לעומת זאת מי שיענה על שאלה כזו שאכן נמצאים בתחתית שאול, ומוכרחים לזעוק ולהתחנן לקדוש ברוך הוא שיביא את הגאולה, הוא פשוט לא יודע מה הרבי אומר לו, ואיך הרבי רואה את המאורעות המתרחשים עכשיו בעולם. הוא פשוט מחזיר את הגלגל עשרות שנים אחורה!

התחתון ביותר בדווקא

בשיחה הרבי שליט"א מלך המשיח ממש מתייחס באופן ישיר למצב העולם, ומראה לנו כיצד צריך לנהוג בצורה נכונה עם עניני העולם, על יסוד דברי חז"ל "אזלת לקרתא הלך בנימוסיה".

על פי ההסבר בשיחה, השינוי וההתאמה למנהגי המקום הם לא רק מפני צורך והכרח חיצוני, אלא מפני שזוהי הכוונה העליונה: על פי תורה צריך לנהוג כך, כדי לקדש את המקום ולהכין גם אותו לגאולה.

ישנם חוגים שעלולים להסתכל על כך בעין שמאלית: כיצד חסיד מעז להכניס את עצמו בגוב האריות, ולהתעסק עם ענינים שעלולים להזיק לו מבחינה רוחנית? אך האמת היא הפוכה בדיוק: דווקא כך אפשר להכין את העולם, ודווקא באמצעות בירור התחתון ביותר נפעלת העליה הגדולה ביותר.

עומק רום בעומק תחת

יחד עם האמור לעיל, צריכה להיות ההבחנה העדינה מה משרת את המטרה של "לתקן עולם במלכות ש-ד-י", ומה חס ושלום סותר ומפריע לתכלית זו.

בכל פעם שאנחנו יורדים לעולם, אנחנו צריכים את מלוא הזהירות ותשומת הלב לבדוק האם העולם משרת את הרצון שלנו, או שחס ושלום אנחנו משרתים את מה שהעולם דורש. תירוצים חסידיים יש למכביר, אבל צריך לראות האם באמת אנחנו פועלים בעולם או שחס ושלום העולם פועל בנו.

והרבי שליט"א מלך המשיח מסביר זאת בצורה הכי ברורה כבר בתחילת השיחה, בסעיף ב', שהמעלה ב"הלך בנימוסיה" הוא רק בדברים המותרים על פי תורה. ברגע שזה לא באופן של "בכל דרכיך דעהו", לא רק שלא מבררים שום דבר, אלא ההיפך בדיוק - הדבר עלול להוריד את האדם מטה מטה.

בשביל מה צריך לומר זאת? הרי לכל אחד ברור שכאשר הוא עובר עבירה הוא לא מקרב את הגאולה?!...

התשובה לכך פשוטה: ברגע שמתחילים לסלוח לעצמנו על כל מיני דברים "בשביל הפצת המעיינות" וכד', אזי אין לדבר סוף. המדרון חלקלק וקשה לעצור.

שמעתי סיפור על משפחה שלימה של חסידים ברוסיה, שלפני שלקחו את אבא שלהם אל הלא-נודע הוא אמר לילדים: "הולכים להיות לכם נסיונות קשים, אבל תיזהרו מהפעם הראשונה!"... וזה מה שהחזיק אותם כל השנים בכל התהפוכות שעברו.

ראשית הירידה היא הדבר החמור ביותר. צריך לדעת לעמוד בתוקף ולא לוותר על שום ענין בשביל בירור העולם, מכיון שברגע שמוותרים - זה כבר לא העלאה וזיכוך, אלא ירידה והשפלה.

על ניסיך ועל נפלאותיך!

הנקודה השניה שמאוד בולטת בשיחה, הוא הצורך וההכרח להודות לה' על הניסים שהוא עושה.

שמעתי פעם מהרה"ח ר' אלעזר קעניג שי' שהסביר את משמעות ההוראה הזו באותיות נפלאות: כאשר אדם אומר תודה לחברו, הוא בעצם שם לב לכך שהחבר מילא את החסרון שהיה לו, ועל כך הוא מודה.

האמת היא שלאורך כל היום אנחנו מקבלים מכל הצדדים ומכל הכיוונים, יחס טוב מאנשים, אוכל מזין וטעים,מקום מסודר ונקי וכו' - אבל אנחנו לא שמים לב לכל השפע שאנחנו מקבלים בלי שננקוף אצבע, כשאחרים טורחים עבורנו ומשפיעים לנו כל טוב.

כאשר אדם מתרגל לומר תודה, הוא בעצם מתרגל ליהנות מכך שממלאים לו את החיסרון. ואם כך זה "בין אדם לחברו", בוודאי שכך זה גם בין אדם למקום.

מי שלא חושב על הנקודה הזו, בכלל לא מבין על מה הרבי שליט"א מלך המשיח מדבר. אולי זו הוראה רק כשקורה לי איזה-שהוא נס על טבעי... אבל סתם כך, על מה יש להודות?! אבל מי שמתחיל לחשוב על זה, מבין שאין מספיק זמן להודות על כל הניסים...

ובנקודה זו מתחברים שתי הענינים המבוארים בשיחה. מי שמסתכל על העולם במשקפיים ישנות, עלול לראות טלטלות עזות ומלחמה נוראית... אך מי שלומד את שיחות הדבר מלכות, יודע ורואה בכל פרט ובכל שלב כיצד הקב"ה מכין את העולם לקראת הגאולה!

מתוך גליון 'מדקדקים' מס' 8