אמור לי מה עשית ואומר לך מי אתה

בפרשתנו - פרשת תולדות, המתחילה בתיבות "ואלה תולדות יצחק..." מסופר על תולדותיו של יצחק אבינו. לא סיפור חייו והמאורעות שהתרחשו עמו, עליהם סופר בהרחבה כבר בפרשיות הקודמות. הגיע הזמן לדבר על בניו ותולדותיו, על הדור הבא.

גם בפרשת נח, התחילה הפרשה בתיבות "אלה תולדות נח..." אך השם שבו נקראה הפרשה הוא נח ולא תולדות. בפרשת נח דובר בעיקר על נח בעצמו ולא כל כך על תולדותיו. לכן היה מתאים לקרוא כך לשמה של הפרשה.

כל דבר בתורה הוא בדיוק. גם משמות הפרשיות יש ללמוד הוראה בעבודה ופועל. שמות הפרשיות נקראות בדרך כלל על שם התיבות הראשונות בהן הן מתחילות או לפעמים, על שם תוכנן, אך יש ללמוד הוראה גם מהשמות עצמם ומהסדר בו הם מופיעים בתורה.

עיקר תולדותיהם של צדיקים - "מעשים טובים", 'תולדותיו' של הצדיק - הן הנהגותיו בהווה והן החותם האלוקי שהוא משאיר אחריו בעולם - הם מעשיו ופעולותיו הטובים. הם הם בעצם, עיקר עניינן של תולדותיו.

בכל אדם ישנם שתי רבדים במציאותו. ישנה מציאות האדם עצמו - מי שהוא כאיש. רובד זה קיים מרגע לידת האדם. זוהי עצם מציאותו. וישנם המעשים שהוא עושה ותוצאות פעולותיו. חלק זה בא עם גדילתו של האדם ויציאתו לעולם. 

'נח' מסמל את מציאות האדם כפי שהיא. נח האיש בלא כל קשר למעשיו. 'תולדות' מסמל את מעשי האדם, תולדותיו־בניו־פעולותיו.

הדברים יובנו יותר על פי משל אהבת האב אל הבן. ישנה "אהבה עצמית", פשוטה ונטולה מכל סיבה. כזו אהבה נולדת אצל האב מיד עם לידת בנו. אך ישנה אהבה, הצומחת מתוך הכרת האב במעלותיו של הבן, בחכמתו ובכישרונותיו.

בסופו של יום, אהבת האב אל הבן - אחת היא. אך היא מתפתחת בשלבים. תחילה ישנה האהבה העצמית אך היא חסרה פרטים שבהם היא יכולה להיאחז. לשם כך, ישנם מעלות אצל הבן המביאות את אהבת האב אליו לידי ביטוי בהתנהגותו ובאורחותיו.

כן הוא באהבת ובבחירת הקב"ה אל ובבני ישראל. האהבה העיקרית היא 'העצמית'. ללא כל קשר למעשיהם של בני ישראל ולקיום התורה והמצוות. אך על ידי שישראל לומדים תורה ומקיימים מצוות הם מביאים את אהבתו העצמית של הקב"ה אליהם לידי גילוי בחייהם ובסדר יומם.

גם בכל יהודי ישנו חילוק ושילוב זה בגופו הגשמי ונשמתו האלוקית. כמו שעם ישראל קדמו לתורה (כפי שרואים בתורה במפורש, שהיא מדברת אל בני ישראל), כך גם המצוות ניתנו לנשמות ישראל דווקא כפי שהם התלבשו בגוף הגשמי. 

כשאנו מבינים כך את סדר הבריאה ואת רצון הבורא בעולמות ובנשמות, אנו גם מבינים את המשמעות הייחודית של השמות 'נח' (שבאה לפני) ו'תולדות'.

'נח' מסמל את מעמדם של בני ישראל לפני שניתנה התורה. אז עמדו בני ישראל בהתקשרותם עם הקב"ה מצד 'העצם' ללא תלות במעשיהם ובאורחות חייהם. 'תולדות' מסמל את מעמדם של ישראל לאחר שניתנה התורה, או אז הגיעה אהבה זו ובחירה זו של הבורא בעמו לידי גילוי ושלימות, באופן שהתבטא בכל דבר ועניין בחייהם של בני ישראל. 

כשיהודי לומד תורה ומבינה בשכלו, כשיהודי מקיים מצווה בגופו הגשמי, הוא ממשיך בכוחו את אהבתו ובחירתו העצמית של הקב"ה למטה ומביאה לידי גילוי. בחייו, בסביבתו ובעולם.

בשנה זו, ראש חודש כסלו ויומו הראשון חלים בערב שבת פרשת תולדות. חודש כסלו מלא בימים טובים כלליים וחסידיים. חנוכה, יו"ד וי"ט כסלו. המשותף לכולם הוא עניין השמן - פנימיות התורה כפי שהיא מופצת ומתגלית לחוץ. שמן הוא מרכיב ייחודי. הוא צף על פני שאר המשקים, אך גם מפעפע בכל דבר. זה גם עניינם של חג החנוכה וחגי הגאולה החסידיים, לגלות ולפרסם את הנס - את מה שנסתר. את האהבה ואת הבחירה האלוקית, ולהנחילם לכל יהודי ויהודי, בכל מקום. בכל זמן.

מתוך גליון 'מדקדקים' מס' 47