נקודה בפרשה: העליה של חודש מנחם אב

את פרשת ואתחנן קוראים תמיד בסמיכות לחמישה עשר במנחם אב, ומכיון שכל דבר בתורה הוא בתכלית הדיוק צריך לומר שיש קשר בין פרשת ואתחנן לט"ו באב.

על חמישה עשר באב אומרים חז"ל "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב", ובספרי הקבלה מבואר שהמעלה המיוחדת של יום זה היא מכיוון שהוא בא לאחר ה"ירידה" והחורבן של תשעה באב, "ירידה לצורך עליה" – העליה של הגאולה האמיתית והשלימה.

מט"ו לשבת

וכשם שבט"ו באב התברר מלמפרע שבטלה הגזירה שבני ישראל ימותו במדבר, כך גם בנוגע לעניין הנוסף של יום זה, שבחמישה עשר באב מתברר שכל העניין של תשעה באב הוא ירידה לצורך העליה של הגאולה.

וממילא מובן שבט"ו באב מאיר מעין הגילוי של הגאולה, ולכן זהו יום נעלה כל כך עד ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב".

ועניין זה מודגש בשבת זו, הסמוכה לט"ו באב:

שבת נחמו: בשבת שאחרי תשעה באב מפטירים ב"נחמו נחמו" שזה תחילת השבתות של הנחמה, וזה מודגש במיוחד בהפטרה זו – "נחמו נחמו" – נחמה בכפליים, ועד לנחמה האמיתית – הגאולה האמיתית והשלימה.

פרשת ואתחנן: בתחילת הפרשה מסופר על תפילותיו של משה להיכנס לארץ, וידוע שמשה השתוקק אז להיכנס לארץ כי הוא ידע שאם הוא ייכנס הרי מיד תהיה גאולה שלימה, ובית המקדש לא יחרב לעולם. ונמצא שגם בפרשת ואתחנן מודגש העניין של הגאולה הנצחית.

נחמה כפולה

קשר זה – בין ט"ו במנחם אב לבין השבת ("נחמו", ופרשת ואתחנן) – אינו רק בעניין הגאולה, אלא גם בעבודה שמביאה את הגאולה – לימוד התורה:
על חמישה עשר באב אומרת הגמרא "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף", דהיינו: מט"ו באב ואילך הלילות מתחילים להתארך, ולכן זה הזמן להתחיל להוסיף בלימוד התורה. וזה קשור גם כן לשבת "נחמו", כי נחמה זו קשורה (גם) עם שבירת הלוחות הראשונות, שאח"כ ניתנו הלוחות השניות שבהם התווסף כל התורה שבעל פה והמדרשים וכו'. וכך גם בפרשת ואתחנן: משה – שענינו 'תורה' – רצה להמשיך את הדרגה שלו לכל בני ישראל, ולכן הוא התפלל וביקש שיוכל להיכנס לארץ, כדי להמשיך בבני ישראל את הדרגה שלו.

ומכל זה מובן שהעבודה שפועלת את הגאולה האמיתית והשלימה היא (בעיקר) לימוד התורה, ובמיוחד פנימיות התורה, שזה ההכנה לקיום בקשתו של משה רבינו להמשיך בבני ישראל את התורה בדרגת "ראיה".

ובעניין זה של לימוד התורה צריכה להיות הוספה על גבי הוספה – "מחיל אל חיל", ובאופן של "כפליים לתושיה", שזה מביא את הנחמה בכפליים - "נחמו נחמו". והוספה זו הולכת וממשיכה מיום ליום עד אין סוף.

תודה לכל אחד

בעניין זה – המיוחדות שבט"ו באב – ישנה הדגשה מיוחדת בדורנו זה:

הרבי הקודם הודיע – עוד בשעתו – ש"לאלתר לגאולה" ולא נותר אלא "לצחצח את הכפתורים" ולעמוד הכן לקבלת פני משיח צדקנו. ומאז הודעתו הנ"ל עברו כמה עשיריות שנים, וממילא מובן שדורנו הוא הדור הראשון לגאולה – כמו הדור שבו "כלו מתי מדבר" ואז נעשו כולם מוכנים לכניסה לארץ.
ולכן, בעמדנו בימים הסמוכים לט"ו באב, צריכים להוסיף בכל מה שקשור לקירוב הגאולה, על ידי התבוננות בכך שמשיח ממתין ומצפה בקוצר רוח לגאול את בני ישראל, וכאשר הוא יבוא, הוא יודה לכל אחד מישראל על שפעל להחיש ולמהר את ביאתו – תיכף ומיד ממש.

(ע"פ שיחת ש"פ ואתחנן תשמ"ח)