התמסרות נטולת אינטרסים

עשרה נסיונות ניסה הקב"ה את אברהם אבינו, כשהקשה מכולם היה האחרון - "נסיון העקידה", בו ביקש ה' מאברהם לקחת את בנו יצחק ולעקוד אותו על גבי המזבח. חז"ל אומרים שנסיון העקידה היה החשוב ביותר מבין כל הנסיונות, שלכן פנה ה' לאברהם בלשון בקשה: "קח נא את בנך", כאומר: "עמוד לי בנסיון זה שלא יאמרו אין ממש בראשונים".

ניסיונות לא ממשיים?

ולכאורה לא מובן איך שייך לומר על כל תשעת הנסיונות ש"אין בהם ממש", כשביניהם היו כמה נסיונות קשים ביותר, כמו הנסיון באור כשדים שבו אברהם זרק את עצמו אל כבשן האש?
שאלה זו מצטרפת לשאלה כללית יותר: פרשת העקידה זוכה למקום מאוד מרכזי בחיי היהודי עד שאנו אומרים אותה בתפילה בכל יום. ולא מובן מה כל כך מייחד את מסירות נפשו של אברהם אבינו על פני כל הקדושים והצדיקים שמסרו את נפשם בכל הדורות?

גם אם נסביר שלאדם קשה יותר להקריב את בנו מאשר את עצמו, הלא בדור מאוחר יותר הקריבה חנה את שבעת בניה למען כבוד ה', וכן היו עוד מקרים רבים שבהם מסרו יהודים את נפשם ואת נפש ילדיהם על קידוש ה'.

הראשון שפתח את הצינור

נקודת ההסבר היא שאברהם אבינו היה הראשון שהתגבר על נסיון של מסירות נפש ובכך פתח את הצינור לדורות הבאים, וההתחלה של כל דבר קשה הרבה יותר, כפתגם הידוע ש"כל ההתחלות קשות".

אך ההסבר עדיין לא חלק לגמרי שכן כאמור, אברהם מסר את נפשו באור כשדים עוד קודם נסיון העקידה, ומדוע אם כן דווקא נסיון העקידה שגור בפינו תמיד?

להבנת הדברים יש להסביר מהו החידוש שבמסירות נפש: האדם נברא כמציאות עצמאית שלכן אין הוא מסוגל לבטל את מציאותו ולהקריב את חייו ללא סיוע מכח עליון יותר, כמו טבע הנצחנות וכדומה. אבל אפשרות זו קיימת אצל כל אדם, אפילו אצל הגויים, וכפי שרואים שגם גויים הקריבו את חייהם למען מטרה או דרך שבה הם האמינו.

ולכן מובן שלא בכל מקרה שאדם מסר את נפשו הייתה זו הקרבה אמיתית למען ה', כיוון שיכול להיות שהתערבו במעשה זה שיקולים וחישובים נוספים. ייתכן שאדם הגיע למסקנה שמשתלם לו יותר למות מאשר להישאר בחיים שעל ידי כך הוא ירוויח משהו גדול יותר.

מסירות נפש מעל ההגיון

מסירות נפש אמיתית היא רק כאשר אדם מתמסר לחלוטין לרצונו של הקב"ה ללא שום נטיות אישיות וחישובים הגיוניים, ומסירות נפש כזו הייתה רק בנסיון העקידה. בשאר הנסיונות היה ניתן לומר שמסירות נפשו של אברהם יכלה להביא בעקבותיה פרסום נרחב יותר לאמונה בה' - שאז אין זו מסירות נפש אמיתית כי היא כרוכה באינטרס נוסף, ולכן היו אומרים ש"אין ממש בראשונים", כי אולי בנסיונות אלו עמד אברהם מצד שיקולים אחרים.

שונה מכך היה נסיון העקידה שבו לא נכח אף אדם מלבד אברהם ויצחק, וזה התבצע ללא שום פרסום, אלא זו הייתה מסירות נפש אמיתית.

ואת מסירות הנפש הזו הוריש אברהם לכל אחד מישראל, שאף אם נראה שהוא מקיים מצוות משיקולים נוספים, הרי שבאמת, מצד היותו בנו של אברהם אבינו, רצונו האמיתי הוא לקיים את רצון ה' מתוך התמסרות אמיתית - להבאת הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ' עמוד 73)