דידן נצח - יום שקשור אל כל אחד

מנגנון הנאמנות בפסק דין של חמישה בטבת ואיך הוא נוגע לנו

בעבר, לפני עידן החיפוש בגוגל, כאשר עו"ד היה צריך לחפש תקדים משפטי, הוא היה צריך לחפש אותו לפי הנושא המשפטי שלו.

מוזר אולי אבל אם הייתם עו"ד אמריקאי הייתם מוצאים את פסק הדין של השופט סיפטון, פסק הדין של חמשה בטבת, כתקדים חשוב ומהפכני תחת הנושא "נאמנויות והקדשים"

מסופר שלשופט סיפטון היה מתמחה יהודי והוא שאל את המתמחה במה עוסק התיק והוא השיב לו שהתיק עוסק בירושה והשופט השיב לו שהוא שוגה  כי התיק עוסק בנאמנויות.

אכן התיק אינו תיק ירושה משום שתיק ירושה עוסק כאשר יש מחלוקת מי הם היורשים וכאן לא הייתה מחלוקת כזאת.

מהי נאמנות? ואיזה משמעות יש לה?

לפי החוק האזרחי מוגדרת נאמנות כך בסעיף 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט -1979:

"נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת"

בנוסף קובע סעיף 13 לחוק הנאמנות , תשל"ט -1979 כך:

"נאמן לא ירכוש לעצמו או לקרובו נכס מנכסי הנאמנות או כל זכות בו, לא יפיק לעצמו או לקרובו טובת הנאה אחרת מנכסי הנאמנות או מפעולותיה, ולא יעשה דבר שיש בו סתירה בין טובת הנאמנות לבין טובתו שלו או של קרובו."

אנו רואים כי נאמנות פירושה להחזיק או לפעול לטובת הנהנה או לטובת המטרה לשמה הוקמה הנאמנות וזאת תוך אי רכישת טובת הנאה לעצמו או לאחרים.

טענות הצדדים במשפט

עורכי הדין של חב"ד העלו 3 טענות עליהן כותב השופט בעמוד 18 לפסק דינו בהחלטה כי הן דחוקות ולא סבירות.

א. הרבי העביר במתנה את הכתבים והספרים לאגודת חסדי חב"ד ללא נאמנות.

ב. ההעברה בנאמנות נעשתה על מנת להשיב את ההוצאות שהיו לאגודה להציל את הרבי הקודם מאירופה.

ג. טענה נוספת שדמי המעמד ניתנו לרבי הקודם על מנת שירכוש בהם בנאמנות ספרים.

לעומת זאת הצד שכנגד טען כי הכספים ניתנו לרבי הקודם ללא כל הגבלה וכי הוא יכל לעשות בהם ככול העולה על רוחו- עוד טען הצד שנגד כי לא יכולה להיות שום יחסי  נאמנות בין חסיד לרבו וההפך.

הכרעתו של השופט סיפטון

השופט סיפטון לא קיבל את אף אחת מטענות אלו לא של החסידים ולא של הצד שכנגד, הוא כותב בסוף פסק דינו כך:

"עובדה היא שהספריה מעולם לא הוחזקה על ידי הרבי כרכוש פרטי לטובתו האישית ולשימושיו האישיים בניגוד לדתיים. היא הוחזקה כרכוש פרטי לטובת הקהילה ולמטרות צדקה וחסד. מה שהמכתב למרקס וביטויים אחרים של כוונה לממשלת ארה"ב גם לפני ואחרי המלחמה מספקים את מה שחוק דורש לצורך קיומה של נאמנות. יש בכך ראיות שיש בהן מספיק כדי לשכנע את הח"מ (השופט סיפטון) מעבר לכל ספק סביר שהרבי העביר את הספריה לנציגי התובעת בצורה ברורה ובלתי ניתנת לערעור " ביטוי של הכוונה ליצור זאת... ומכפיף את האדם המחזיק את הרכוש בחובות של יושר לעסוק עם הרכוש למטרות צדקה וחסד.

כמובן שהמכתב למארקס אינו מסמך נאמנות, אך הוא הוכחה מסוג החזק ביותר, אם הוא נילקח בחשבון עם הצורה בה טופלה הספרייה לפני הגעתה לארה"ב , כאשר היא הגיעה למדינה זאת, היא הועברה לחזקתה של אגודת חב"ד מתוך הצהרה מפורשת שהיא מוחזקת על ידי התאגיד בנאמנות לטובת קהילת חסידי חב"ד.

מעשיו של הרבי השישי פתרו את הבעיה העקיפה שהציקה לקודמיו בהעברת כלי המלאכה של הרבי מדור לדור, שהייתה לה השפעה מקרית להבהיר את יחסו לספריה ויחסו לקהילה ומוסדותיה. אכן זאת היא נקודת המפתח בתביעה זו וצריכה להיות מוכרעת לטובת התובעת. "(התרגום מספרו של הרב לובצקי עם שינויים היכן שאני סבור כי התרגום אינו נכון).

עד כאן מתוך דבריו של השופט סיפטון.

אל יזלזל הקורא שהבאתי כאן מדבריו של שופט גוי, שלא למד חסידות. ולמרות שיש לטעון שאנו כחסידיו של הרבי שליט"א מלך המשיח אין לו אלא דברי הרבי, ומה יש לנו להתעסק עם מה שכתב או אמר שופט גוי?

אבל כמו שאמר שבעל שם הקדוש כל דבר שיהודי רואה או שומע הוא שיעור בעבודת השם.

ידוע שלגוי אין בחירה חופשית ולכן מה שהגוי פסק הוא הרצון העליון שכך הוא יפסוק (כמובן שלא כל פסק משפטי של גוי יש לו משקל חסידי רוחני אך במקרה כמו כזה שבו מעולם לא נחגג פסק של גוי באופן כזה יש לתת לפסק זה משקל יתר).

מי הם עם כן המוטבים של הנאמנות שיצר הרבי הקודם לפי פסק הדין, המוטבים הם כלל קהילת חב"ד ואם נצטט את מכתבו של הרבי הקודם לדר' אלכסנדר מרקס:

"כתבי יד אלו רשומים על שם הרבנים, חברי אגודת חסדי חב"ד, ר' ישראל דזשעייקבסאהן וחתנו ר' שלמה זלמן העכט, שניהם אזרחים אמריקאים הבעלים הרשמיים של רכוש זה.

ספרים: כמה אלפי ספרים, בניהם הרבה ספרים עתיקים גדולי ערך ויקרי המציאות. ספרים אלו הם רכוש אגודת חסדי חב"ד של ארה"ב וקנדה.

כדי שהסטייט דיפרמנט יעבוד במרץ לאתר כתבי יד וספרים אלו על מנת להחזרים לבעליהם, על הסטיטט דיפארמנט להבין שכתבי יד וספרים אלו הם אוצרות דתיים אדירים, רכוש האומה, שלהם ערך היסטורי ומדעי רב.

לכן אני פונה אליך בבקשה גדולה, בתור אוטריט בעל שם במקצוע זה, הואיל לכתוב מכתב לסטייט דיפארטמנט להעיד  על גודל הערך של הספרים וכתבי יד לעם היהודי בכלל, ובפרט לקהילה היהודית באמריקה שלה שייך נכס אדיר זה ". (העתק תרגום מספרו של הרב לובעצקי)

עד כאן ממכתבו של הרבי הריי"ץ לר' אלכסנדר מרקס.

אנחנו רואים מפורשות כי הנהנים או המוטבים של הספרייה הם העם היהודי בכלל.

כדי לדעת מהן המטרות שלשמן הוקמה אגודת חסדי חב"ד יש להתבונן במטרות האגודה כפי שהם מופיעים בסעיף 2  תקנון אגודת חסדי חב"ד באה"ק כדלקמן:

לכונן ולסדר שיעורים ללימוד תורת החסידות (החב"דית) בחוגי חברי האגודה ובין בעבור החובבים והמתעניינים בתורה זו. ולארגן קבוצות לומדים כאלה בערי ארץ ישראל ומושבותיה.

בסעיף 3 לתקנון רשום לעניין חברות כדלקמן:

"כל יהודי תושב א"י יכול להיות חבר האגודה אם מלאו לו עשרים שנה ואם מושבו הקבוע הוא באמת מערי ארץ ישראל". בסעיף השני יש הגבלה על קבלה על ידי ההנהלה.

כמובן שיש עוד מטרות אחרות בתקנון אך אנו רואים כי הנאמנות היא מטרת הנאמנות היא הפצת תורת החסידות והמוטבים הם כל יהודי.

פסק הדין אותו אנו חוגגים כל שנה קבע בצורה ברורה שאין "בעל בית" לנכסי חב"ד וכי העמותה המנהלת היא רק נאמנת של קהילת חב"ד ויש לה חובות יושר לעסוק עם הרכוש למטרות צדקה וחסד ואילו המוטב או הנהנה מנכסים אלה הם קהילת חב"ד ועל פי מכתבו של הרבי הקודם לד"ר אלכסנדר מארקס גם כל עם ישראל שהם "בעלי הבית" האמיתיים.

לצערנו, הסתכלות אחרת על המצב גרמה לריבוי התדיינות משפטיות פנים חב"דיות בערכאות של גויים.

אך המטרות של הפצת המעיינות לכל יהודי הן מטרות הצדקה והחסד, שלהן התכוון השופט, אשר אותן הוא סבר שביקש הרבי הקודם לקדם כאשר העביר את נכסי התנועה בנאמנות באמצעות אגודת חסידי חב"ד עבור כל עם ישראל.

על כל שליח או נציג של הרבי שליט"א מלך המשיח לשים את אמירה זאת מול עיניו בפעילותו מול הזולת.

לעניות דעתי כפי שהשופט כותב בסוף פסק דינו שזאת נקודת המפתח של כל התיק וזהו הדגש שיש לשים לב עליו לב מאחר והוא מביא למעשה בפועל לפעול בנאמנות בשליחות הלא נגמרת בהפצת חסידות חב"ד לכל יהודי עד לביאת משיח צדקנו.

***

מה בין חמישה בטבת לחנוכה

חג החנוכה, מתחיל תמיד בתאריך כ"ה בכסלו והוא נמשך שמונה ימים, כמו שאנחנו מכירים.  כמה ימים לאחר סיומו של חג החנוכה חל חג נוסף: חג ה' טבת, יום שבו פסק בית המשפט הפדרלי בארצות הברית, שספרי הקודש הנמצאים בבית אגודת חסידי חב"ד שבניו יורק שייכים לרבי ולחסידיו.

הקרבה בזמנים בין תום חג החנוכה ליום ה' בטבת, וודאי שמבטא קשר מיוחד בין שני החגים. וכמו שאומר הרבי שליט"א מלך המשיח אין ספור פעמים, שכל דבר שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית מלמעלה ומדוייק בתכלית, וכל שכן כאשר מדובר על שני חגים שחלים בקרבה אחד לשני, שהדבר מצביע על קשר תוכני ביניהם.

אם נסתכל על חג החנוכה נגלה דבר מעניין. בעוד שהחלק ה'רוחני' של חג החנוכה המתמקד  בהדלקת המנורה בבית המקדש, ונס פח השמן, מתואר ומסופר בדברי חז"ל בהרחבה, דווקא הנס של הניצחון הגשמי במלחמה מוזכר מעט מאוד.  נס ההצלה הגשמי מתואר בהרחבה בספר המכבים, אבל התיאורים שבו לא הובאו לא בתנ"ך ולא בתלמוד, ואנו יודעים מעט מאד על ניצחונות המכבים.

גם בה' טבת קורה אותו דבר, בעוד שהחלק ה'רוחני', שקשור לקיטרוג שהוסר, וספרי הקודש שחזרו מסופר בהרחבה, ומפורט בשיחותיו של הרבי שליט"א מלך המשיח, הרי שהחלק המשפחתי והמשפטי אינו מודגש, ואפילו  יש מעין הסכמה שבשתיקה, שאין מזכירים את כל הפרטים ובוודאי שלא נכנסים לפרטי פרטים.

כדי שנבין את ההבדל בין החלק ה'רוחני' של חג ה' טבת, לבין החלק ה'גשמי', חשוב קודם כל להסביר  היטב מהו הצד הרוחני של החג ה' בטבת. להבהיר מה בעצם קרה בו, מהו הנס, ואיך הדבר קשור למנהגים שקבע הרבי ליום הזה (בדיוק כפי שבחנוכה הנס קשור להדלקת החנוכיה ולמנהגי חנוכה).

לעניות דעתי אפשר לסכם את הצד הרוחני של החג במילים אלו: בחג ה' טבת הגיעה לשלימותה   הנשיאות של הרבי והתבטל הקטרוג שהיה על רצון החסידים שהרבי שליט"א מלך המשיח יהיה נשיא חב"ד.

לשם כך נקדים:

ידוע כי לאחר הסתלקותו של הרבי הקודם הייתה במשך שנה שלימה התלבטות מי יהיה הנשיא הבא של חב"ד, האם הרש"ג שהיה החתן המבוגר יותר של הרבי הריי"ץ, או הרבי שליט"א מלך המשיח, החתן הצעיר.

רוב רובם של החסידים רצו שהרבי יהיה הנשיא, כפי שכך אכן היה, לאחר שנה בדיוק. לעומתם חלק קטן סברו כי על הרש"ג להיות הנשיא של חב"ד.

הרש"ג היה מבוגר יותר, הוא היה יד ימינו של הרבי הקודם וליווה אותו בכל אשר עבר עליו בברית המועצות, בלטביה, בפולין וגם הגיע איתו לארה"ב

לבסוף ידם של החסידים הייתה על העליונה ואכן הרבי שליט"א מלך המשיח קיבל על עצמו את נשיאות חב"ד.

[דבר זה מזכיר לי סיפור מדהים ששמעתי בהתוועדות של הרב יוסף יצחק פלתיאל שליט"א (אחד האנשים שמאד מייקרים את החג ה' בטבת והתוועדות שלו הייתה פתח להתעניינות שלי בנושא):

כאשר הרבנית חנה, אמו של הרבי, באה אל האדמו"ר הקודם, הרבי הריי"ץ על מנת לסגור את השידוך בין הרבי שליט"א מלך המשיח לרבנית חי'ה מושקא ביקשה הרבנית חנה נדוניא, והאדמו"ר הקודם אמר שאין בידו לתת. כששמעה זאת הרבנית ביקשה במקום זאת התחייבות בכתב כי הרבי יהיה הנשיא הבא של חב"ד.

ישנם שתי גירסאות לתשובתו של הרבי הקודם: האחת היא: " מילה שלי היא מילה" (זאת אומרת שהוא מתחייב שהרבי אכן יהיה הנשיא), והשניה (והרלוונטית לעניין שלנו): "חסידים כבר יבינו".

כלומר, אין צורך בהתחייבות שלי, כי החסידים כבר יבינו זאת לבד וימנו את הרבי]

גם לאחר שהרבי קיבל על עצמו את הנשיאות, הרש"ג והחברה שדבקה בו לא קיבלו את הנשיאות של הרבי. רק לאחר שנתיים בשנת תשי"ג, הבין הרש"ג בגדלותו ובענוותו כי הרבי מתאים יותר ממנו להיות הרבי והתבטל לפניו, אך שאר החלקים במשפחה סירבו לקבל זאת.

בספר 'דידן נצח' (הוצאת ופרצת בעמוד 31) כתב הספרן של ספריית אגודת חסידי חב"ד, הרב שד"ב לוין, את הדברים הבאים:

"למרות שה"סכסוך" הרשמי החל בשנת תשמ"ה עם גניבת הספרים על ידי ב. גוראריה, העימות הפנימי החל כבר בשנת תשי"א, לאחר  קבלת הנשיאות על ידי הרבי".

"הם רצו לחלק את הספרייה בין יורשי הרבי הריי"צ, והרבי השיב שאין זה רכוש פרטי ששייכת בו חלוקה בין היורשים, אלא הספרייה שייכת לתנועת חב"ד. הרבי לא הרשה לחלק את הספרים, וכך נשארו כל הספרים ביחד, תחת פיקוחו של הספרן".

עוד מציין הרב לוין, כי כלפיי חוץ לא ידעו החסידים דבר, ולא הבינו מדוע הספרייה של הרבי הריי"צ נפרדת מהספרייה אותו ייסד הרבי באותה תקופה, ונקראה "ספריית המרכז לעניני חינוך" ומדוע המפתחות לספרייה נמצאים רק אצל הספרן, ואצל הבת חנה גוראריה."

כלומר הצד שכנגד החזיק בהפגנתיות את החזקה בספרייה ובמשרד של הרבי הריי"צ.

לא זו אף זו הרבנית נחמה דינה נתנה את 11 הספרים שהיו מונחים על שולחנו של הרבי הריי"צ לנכדה וזה החזיר אותם לספרייה רק במסגרת הסכם פשרה על ירושתו של הרש"ג לאחר פרשת הספרים.

ההבדל בין חמישה בטבת לשאר החגים של חסידות חב"ד

וכאן מגיע ההבדל המהותי בין ה' טבת לבין שאר החגים של חסידות חב"ד.

כל החגים של חסידות חב"ד: אם זה י"ט כסלו, י' כסלו, י"ב וי"ג תמוז, הרי שהם נחגגים עבור דבר טוב שקרה לרבי עצמו,  שחרורו של הרבי ממאסר לגאולה, או ימי הולדת, או ימי הילולא.

(אבל אין זה רק שמחה פרטית של הרבי, אלא של כל החסידים ושל כל עם ישראל כולו, כי "הנשיא הוא הכל", כלומר אירוע שאירע לרבי, נשיא חב"ד, אינו אירוע אישי שלו בגלל שהוא כולל בתוכו את כל עם ישראל).

לעומת זאת חג ה' טבת הוא שונה בכך שלרבי, לכאורה, בחיצוניות, לא היה כל קשר ישיר לאירוע. הרבי אינו היורש הרשמי של הרבי הריי"צ (מבחינת חוקי ארצות הברית) אלא היורשים הם שתי בנותיו של הרבי הריי"צ, הרבנית חיה מושקא וחנה גוראריה. כמו כן מי שהגיש את התביעה אינו הרבי אלא אגודת חסידי חב"ד.

הדבר אכן מאוד נגע לרבי והיה בנפשו, כפי שאפשר לראות מהשיחות של אותה תקופה, ומהתנהגותו של הרבי בעת ההיא. אך הסיפור עצמו לא התרחש איתו אישית כמו בשאר חגי חב"ד.

(בדרך אגב, ישנו תאריך חג נוסף שקשור לאירועי משפט הספרים, והוא התאריך י"ג כסלו, שבו פסק השופט שאין צורך לזמן את הרבי שליט"א מלך המשיח לתת עדות בבית משפט,  ובכך הורם כבודו של הרבי, שלא הוצרך לצאת ממקומו וכו', וחג זה אכן קשור לרבי עצמו, ואף על פי כן החג העיקרי שנחגג בקשר לספרים הוא ה' טבת ולא י"ג כסלו).

ואף מעבר לכך, בעדותה של הרבנית חיה מושקא במשפט הספרים, אמרה הרבנית: "הספרים היו שייכים לחסידים כי אבא שלי היה שייך לחסידים", בעצם קבעה הרבנית כי החסידים הם הדגש ולא הרבי.

וכשהגיע הידיעה בה' טבת שבית המשפט פסק לטובת חב"ד, קבעו החסידים מייד את יום ה' טבת כיום חג, ואף קבעו לו שבעת ימי משתה - כל זאת מבלי לשאול את הרבי שליט"א מלך המשיח על כך! החג כולו הגיע מהחסידים.

מה שיוצא הוא, שמצד אחד בחג ה' טבת הגיע לשלימותה הנשיאות של הרבי, הצד שכנגד הוסר, ובו בזמן החלק החיצוני של החג אינו קשור לרבי, והוא מגיע כל כולו מהחסידים.

הדבר הזה מבטא יותר מכל את הקשר המיוחד שבין הרבי לחסידים, מחד הרבי הוא הכל, כל חיותם של החסידים הוא הרבי, חסיד הוא מי שבטל לגמרי מכל וכל אל הרבי; ומאידך החסיד פעיל בכל כוחו בענייניו של הרבי, הוא לא משאיר או סומך על הרבי שיעשה בשבילו, אלא הוא עובד בכח עצמו יוזם ופועל.

וכנאמר בספר היום יום, בתאריך כ"ט מנחם אב: צריכה להיות עבודה בכח עצמו. גבוה יותר כשלוקחים את היד ומנהיגים. יקר יותר כשזה בכח עצמו.

ההשוואה בין חנוכה לחמישה בטבת

ישנו דמיון שזור בין הסיפור השמיימי של ניצחון המכבים בחג החנוכה, לבין סיפור ניצחון הספרים בה' בטבת.

פרטי הסיפור של ניצחון המכבים אינו מסופר ומפורט כל כך באריכות בתלמוד, ואנחנו לא עוסקים בו באריכות בחג החנוכה, ספר מכבים לא צורף לתנ"ך ורוב שאר האירועים שהיו במגילת תענית כמו יום ניקנור נמחקו.

הסיפור שכן מספרים בחנוכה הוא הסיפור של נס פח השמן, החלק הרוחני יותר של החג.

כך גם בנוגע לה' טבת,  ההתעסקות בשעת התוועדויות החסידים ביום מיוחד זה אינו בסיפור הפרטים ופרטי פרטים של המשפט, אלא דווקא בחלק הרוחני יותר של היום הזה, בנשיאותו של הרבי, ובקשר שבין החסידים אל הרבי.

אין הפירוש שמזניחים לגמרי את סיפור הנס המשפטי, הן גם בנוגע לחג החנוכה, מזכירים אנו את נס נצחון המלחמה בתפילה ואומרים:

" בִּימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי (יש גורסים: חַשְׁמוֹנַאי או חַשְׁמֻנַאי) וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשׁכִּיחָם תּוֹרָתָךְ (נוסח אחר: מִתּוֹרָתָךְ) וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כֵּן (נוסח אחר: כָּךְ), בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה (נוסח אחר: שְׁמוֹנָה יַמִים) אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.

כלומר גם חז"ל בחרו לציין את הניצחון הצבאי; אך הדגש ניתן ביותר על החלק הרוחני - "לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך..", ולא על הניצחון הפיזי.

כך גם בנוגע לה' טבת, אף שמזכירים את הניצחון המשפטי, ואת עדותה של הרבנית, אשר הספרים והחסידים שייכים אל הרבי שליט"א מלך המשיח, אף על פי כן עיקר הדגש הוא על הפן הרוחני-חסידי, על הקיטרוג שהיה בשמיים, ועל הניצחון של הרבי והמשך נשיאותו.

כך הם חסידים, מגבירים את הרוח על הגשם, את הנפש על הגוף. לדידם כל דבר המתרחש בעולם הוא בהשגחה פרטית, ואינו אלא עוד ראיה נוספת המחזקת את אמונתם ועבודתם הרוחנית.

וכפי שכותב הרבי ביום יום בתאריך כ"ז בטבת:

"גשמיות של יהודי הוא רוחניות, הקדוש ברוך הוא נותן לנו גשמיות, שנעשה מכך רוחניות. פעמים כשלרגע אין זה כך, יש לתת לקב"ה אפילו "מנחת עני" והוא נותן בשפע[".

כך הם חסידים. אבל הצד שכנגד הוא בדיוק הפוך, מעשיו של הצד שכנגד אשר לקח ספרים קדושים, אשר נתרמו לספריית הרבי הריי"צ כדי שישמשו את הרבי ואת הקהילה ללימוד על ידי יהודים מכספי הצדקה - ולראות בהם רק את הערך הכספי (גשמי) שלהם למכור אותם לכל המרבה למחיר זהו ההפך מתפקידו של יהודי.

וזהו העניין שמבטא הניצחון בבית המשפט. פסק המשפט ניתן על ידי שופט גוי, שאין לו בחירה חופשית, והוא פסק שהספריה שייכת לאגודת חסידי חבד ואינה רכוש פרטי. פסקו של השופט מוכיחה כי הטענה הרוחנית של התפקיד של חסד וצדקה של הספרייה גברה על טענת הירושה שהעלה הצד שכנגד.

כפי שחז"ל שמסיבותיהם הקדושות בחרו להצניע את חלק המלחמה בכתביהם – כך לעניות דעתי יש הצניע חלקים במשפט הספרים, חלקים מסויימים שאני חקרתי אותם ולא עשו לי נחת חסידותי.

יודגש כי היו הרבה ניסים משפטיים, בתוך משפט הספרים, כפי שניתן לראות במאמר שלי "הניסים של ה' בטבת דידן נצח" (פורסם באתר הגאולה).

הנס הרוחני של חג ה' בטבת הוא הפיכתו של חמישה בטבת מ"יום חייב", יום של קיטרוג, ל"יום זכאי".

(התהליך של ה' טבת החל עוד הרבה לפני שנת תשמ"ז (שנת משפט הספרים), כפי שהזכרנו קודם,  ואולי יש לומר שהתהליך החל עוד בהצלתו של הרבי הקודם ביום ה' טבת בשנת ת"ש מעמק הבכא, כאשר הוצל על ידי הקצין ממוצא יהודי, ארנסט בלוך, מוורשה והגיע בשלום לריגה מברלין).

ולא רק שהיום נהפך מיום ליום שמחה – בנוסף לכך לראשונה החסידים פועלים מכוח עצמם בהנחיית הרבי לגאול את רכוש החסידים, וזהו משום שכך נקבע משמיים שנכסי החסידות הספרייה ובית אגודת חסידי חבד 770 שייכים להם.

שלימות הנשיאות של הרבי

כפי שראינו מתחילת נשיאותו של הרבי משנת תשי"א ועד לניצחון במשפט הספרים ועד לאיחוד שתי הספריות זאת שב 770 וזאת שב 766 הידועה  כספריית "המרכז לענייני חינוך" לספרייה הגדולה שישנה היום, היה על הרבי קטרוג מצד הצד שכנגד על שלימות נשיאותו.

הרבי טען בשנת תשי"א בשיחות סגורות כי אי קבלת החזקה על הספרייה ב770 פוגעת בשלימות נשיאותו" וכך עם ניצחון במשפט הספרים הקטרוג שהיה על נשיאותו של הרבי מצד הצד שכנגד בוטל.

כך לאחר שחזרו כל הספרים, לרבות 11 הספרים שנתנה הרבנית נחמה דינה לנכדה השיב הרבי שכעת ניתן ללמוד תורה.

פתיחת הצינור להתקשרות כל עם ישראל לרבי

בנוסף לאחר מועד זה הורה הרבי לרב לוין להתחיל להדפיס את אגרות הקודש שלו.

כך אנו רואים שלאחר תום פרשת הספרים החלה הפצת דבר המלכות.

וכפי שאנו רואים שהוראות של הרבי לקנות לקרוא ספרים קדושים מתקשרות לרצון, ככל הנראה, של הרבי להפוך את החסידים העתידיים ואת כל עם ישראל לתלמידיו על ידי לימוד תורתו והליכה בדרכיו וכך לשמור איתו קשר נצחי.

כפי שכתוב בקונטרס ההשטחות: "דבר זה שהתפלה מתקבל שם, הוא יסוד מובן לכל דורש ומבקש הוי' שיכולים ליסע לשם ולהתפלל שם בכוונה גדולה מעומקא דלבא, ויהי' נכון לבו בטוח שבודאי יקובל שם תפלתו מהר כנ"ל, כי המקום הקדו' הזה גורם לב' דברים, הא' שיכוון שם את לבו בתפלתו מצד כח האמונה החזקה שתפיך עליו אימתה ופחד כנ"ל, והב' שיהי' מובטח שיקובל שם תפלתו, וזהו אפי' לכל בר ישראל אף שאינו תלמידו שזהו רק מחמת טעמים הנ"ל, וכ"ש לתלמידו המקושרים אל אור תורתו כנ"ל. אמנם אף אותם שלא ידעו בו ולא הכירו בו בעודו חיים חיותו רק שלמד בספרים הקדושים שהניח ברכה אחריו, ונהנים מאור זיו תורתו ומתחזקים עי"ז בעבודת הוי' כאשר יורהו הספרים בעבודת הוי' לילך בדרכי הוי' כו' בודאי גם המה נק' תלמידיו כי יש להם שייכות אליו ג"כ. כי המה מאמינים בהצדיק ההוא ומקבלים ממנו אור תורתו כי מי שאין לו שייכות אליו אינו מאמין בו כלל וכלל (וזהו שמבואר במ"א שיש לכל צדיק בדורו כו"כ אנשים שאינם מאמינים בו [כלל] ואינם רוצים לקבל ממנו כלל וכלל, ואדרבה להיפך כו' היינו לפי שאין לו חלק בו כלל)... ובודאי אותם הלומדים בספרים הק' ומתנהגים בדרכי הוי' ע"פ אשר הורהו ומשתעשע ונהנה מאוד מאור תורתו הם כולם נקר' תלמידיו ממש ויכול לידבק אליו את נפשו בהתקשרות עצומה כמו בעודו חיים ממש."

ואכן אנו רואים במו עינינו איך אנו הדור שלא זכה לראות את הרבי בעיניו הגשמיות מצליח להתקשר אליו דרך תורתו ודרך אגרות הקודש.

סיכום

ניתן לשער שהקירבה הבולטת בזמנים בין חנוכה לחמישה בטבת, מרמזת על קשר ודמיון רב ביניהם, שכמו שבחנוכה, ההדגשה היא על הסיפור הרוחני, והסיפור הגשמי מסופר במשורה מאד, כך גם היא ההדגשה בחמשה בטבת, שהדגש הוא רק על הניסים המשפטיים שהיו בו, לדעתי, ללא כניסה לעומק המחלוקת. והענין המהותי המודגש בו הוא שיום זה הוא התחלת העבודה של החסידים מכוח עצמם תוך היותו יום שלמות נשיאותו של הרבי ובעצם סוג של הכתרה שניה מלאה לרבי ללא הקטרוג. הרוח השוררת בין חסידים ביום זה היא לחגוג את הזכות שיש לנו רבי שהעביר לנו את נכסי החסידות הגשמיים והרוחניים ואנו מקושרים אליו.

כך ניתן להבין את הנאמר "שבחמישה בטבת הקטרוג היה על המאור שהוא הרבי" כך משהוסר הקטרוג על ידי מעלה שוב ניתן להתקשר אל הרבי בכל הדרכים דרך השיחות, המאמרים, הוידאו, אגרות הקודש ופעילות שלוחיו בכל העולם עד שיוביל אותנו לגאולה האמיתית והשלימה תכף ומיד ממש.